פולה (קבוצה אתנית)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פולאנים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך תורגם מהערך המקביל באנגלית וסובל מבעיות ניסוח ותחביר ניכרות בשל כך.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך תורגם מהערך המקביל באנגלית וסובל מבעיות ניסוח ותחביר ניכרות בשל כך.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
פולה
אוכלוסייה
20-25 מיליון
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים

ניגריהניגריה ניגריה 7 מיליון
גינאהגינאה גינאה 4.7 מיליון
מאלימאלי מאלי 2.8 מיליון
ניז'רניז'ר ניז'ר 1.5 מיליון
קמרוןקמרון קמרון 700,000
צ'אדצ'אד צ'אד 128,000

סודאןסודאן סודאן 90,000
שפות
פולה
אנגלית
ערבית
צרפתית
דת
אסלאם
קבוצות אתניות קשורות
האוסה
קנורי
טאוקאוליר (Toucouleur)

פולה (בפולה: Fulɓe; באנגלית: Fula people), הידועים גם כפולאני (Fulani), או כפולבה (Fulɓe), הם קבוצה אתנית אפריקאית, שאוכלוסייתה מונה כ-20–25 מיליון נפשות[1]. הפולה היא אחת הקבוצות הגדולות והפזורות ביותר בסאהל ובמערב אפריקה.

האמונה הרווחת היא ששורשיהם של בני הפולה מגיעים מאנשי צפון אפריקה והמזרח התיכון, שהתערבבו בשלב מאוחר יותר עם קבוצות אתניות ממערב אפריקה[2]. מה שמאחד אותם כקבוצה אתנית זו שפת הפולה (Fula language), התרבות, ההיסטוריה, דת האסלאם המשותפת[3] והמאמצים המשותפים להפיץ את האסלאם במחוז סאהל ובמערב אפריקה[2][4][5].

לכשליש מבני הפולה, 7 - 8 מיליון[1] תושבים, אורח חיים המאפיין חיי רועים וכפר. הם מהווים את אחת מקהילות הנוודים הגדולה בעולם[3][6]. מרבית בני הפולה הם נוודים למחצה[6], ביניהם קיימים גם איכרים, אומנים, סוחרים ואצולה[7].

בני הפולה פזורים במדינות רבות, בהן מערב אפריקה והחלקים הצפוניים של מרכז אפריקה, צ'אד, סודאן ומחוזות ליד הים האדום[8], כאשר מרביתם חיים בניגריה.

שמות נוספים

בשפות אחרות נעשה שימוש בשמות רבים (ואיותם) שמייחסים לפולבה. פולאני (Fulani) באנגלית נלקח משפת ההאוסה[9]. פולה (Fula) מגיע מהשפות המנדניות ונעשה בו שימוש גם באנגלית. לעיתים הוא מאוית כ- Fulah או Fullah. גם Fula וגם Fulani נפוצים בשפה האנגלית ובאפריקה. הצרפתים אימצו את הביטוי Pël משפת הוולוף (Wolof) שמאוית גם Peul ,Peulh, או Peuhl. הביטוי פולבה (Fulɓe) שמתייחס למילה ברבים, וביחיד פולו (Pullo), קיבל את הצורה האנגלית פולבה (Fulbe)[10], שבו חלק משתמשים. בפורטוגזית משתמשים במושגים Fula או Futafula. המושגים Fallata ,Fallatah או Fellata הם במקור מקאנורי, ולעיתים מהווים מילים נרדפות שאיתן מכנים בסודאן את בני הפולה.

פיזור גאוגרפי

מפת תפוצה של שבט הפולה.

אנשי הפולה מפוזרים מאוד ברחבי סאהל מהחוף האטלנטי ועד הים האדום, בעיקר במערב אפריקה. הם נוכחים במדינות מאוריטניה, גאנה, סנגל, גינאה, גמביה, מאלי, ניגריה, סיירה לאון, בנין, בורקינה פאסו, גינאה ביסאו, קמרון, חוף השנהב, ניז'ר, צ'אד, טוגו, דרום סודאן, רפובליקת מרכז אפריקה, ליבריה, ובחלק הכי מזרחי בסודאן ומצרים. חוץ מגינאה[11], סנגל, מאלי, בורקינה פאסו וניז'ר, שם הם מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר. בשאר המדינות הם מהווים או מיעוט אתני או קבוצה אתנית מרכזית.

בנוסף, הרבה מבני הפולה דוברים את השפות של המדינות בהן הם חיים, מה שהופך אותם מטבעם לדוברי שתיים או אפילו שלוש שפות. האוסה, במברה, וולוף וערבית הן דוגמאות לשפות הללו.

ריכוזים גבוהים של הפולה קיימים באזורים ההררים של Fouta Djallon במרכז גינאה ודרומית לתוך האזורים הצפוניים ביותר של סיירה לאון; בסוואנות של פוטו טורו (Futa Tooro), סנגל ודרום מאוריטניה; בלב מאסינה; (macina) בשפך הנהרות בניז'ר; סביב מרכז מאלי; ובעיקר במחוזות מסביב למופטי (Mopti) והניורו דו סהאל (Nioro Du Sahel ) במחוז קאייאס (Kayes); באזו בורגו בבנין, טוגו ומערב-מרכז ניגריה; בחלקים הצפוניים של בורקינה פאסו ; במחוזות סנו (Seno) וואדאלאן (Wadalan) וסואום (Soum); ובאזורים שמיושבים על ידי סוקוטו קאליפאטה (Sokoto Cliphate) שכוללים את דרום ניז'ר וצפון ניגריה.

אזור זה ידוע בשם פומבינה (Fombina) שמשמעותו הישירה היא "הדרום" באדמאוואה פולפולדה (Adamawa Fulfulde), בגלל שהוא מייצג את האזורים הדרומיים והמזרחיים ביותר אליהם מגיעה השליטה ההגמונית של הפולה במערב אפריקה. באזור זה שפתם היא השפה המקומית והשפה בה מתקשרות תרבויות שונות.

מזרחית יותר באותו האזור, הקהילות הפולאניות נעשות נוודיות באופן ניכר, ומתקיימות במערכות חברתיות מאורגנות פחות. אזורים אלה שייכים למחוז צ'ארי-באגוירמי (Chari-Baguirmi) והנהרות שבו, בצא'ד וברפובליקת מרכז אפריקה, אזורי קוואדדי (Quaddai) ההרריים של מזרח צ'אד, האזורים מסביב לקורדופן (Kordofan), דרפור (Darfur) והנילוס הכחול, סנאר, מחוזות קאסאלה (Kassala), ובנוסף עיר הנמל פורט סודאן שבים האדום.

בדרכם הלוך או חזור מהעלייה לרגל למכה בערב הסעודית, הפולה התיישבו באזורים רבים של מזרח סודאן וכיום מייצגים קהילה מובהקת שכוללת מעל ל-2 מיליון אנשים שנחשבים לפלאטה (Fellata)[12][13][14].

תחילה, סביבת המגורים שלהם במערב אפריקה הייתה בסביבת הגבול עם מאלי של היום, סנגל ומאוריטניה. כיום, אחרי מאות רבות של הגירות הדרגתיות וכיבושי שטחים, הם התפשטו בכל רחבי מרכז ומערב אפריקה.

אנשי הפולה תופסים שטח גאוגרפי רחב שנפרש ממזרח למערב, דרומית למדבר סהרה וצפונית ליערות הגשם ולביצות החוף.

לפי הערכה ישנם כ־20–25 מיליון אנשי פולאני[15]. הם מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים בהתבסס על דפוסי ההתיישבות שלהם: הנוודים, הנוודים למחצה ומתיישבים-עירוניים. הנוודים מביניהם נעים ממקום למקום יחד עם המרעה שלהם לכל אורך השנה. הם אינם נוטים להישאר במקום אחד זמן רב (לא יותר מ-2–4 חודשים בכל פעם).

הנוודים למחצה משתייכים בחלקם למשפחות הפולבה שמתיישבות באופן זמני בעונות מסוימות של השנה, ובחלקם למשפחות פולבה שחיות מצד אחד אורח חיים נוודי, שכן בבעלותן משק חי, ומצד אחר אורח חיים עירוני, שכן הן לא נודדות הרחק מנחלתן.

בני הפולה העירוניים וויתרו על חיי הנוודות לחלוטין לטובת החיים העירוניים. תהליכי ההתיישבות, ריכוז וכיבושים צבאיים הובילו לקיומן של קהילות מאורגנות ויציבות של פולאני. קהילות אלה משתנות בגודלן בהתאם לגודל ההתיישבות.

כיום בין הערים השייכות לבני הפולאני נמנות: לאבה, פיטה, מאמאו ודלבה בגינאה; קאאדי, מאטאם ופודור בסנגל; מאוריטניה, באנדיאגארה, מופטי, דורי, גורום-גורום ודג'יבו במאלי ובבורקינה פאסו; בירנין קבי, גומבה, יולה, ג'אלינגו, מאיו בלוואה, מובי, מרואה, נגאונדרה, גיראי וגארואה בקמרון וניגריה. ברוב הקהילות הללו הפולאני נתפסים כמעמד השולט.

לרוב, פולבה השייכים לאותה תת-קבוצה, נוטים להתאחד בתרבות, מנהגים ודיאלקט. תת-קבוצות של פולבה מהמזרח לרוב יהיו דומות יותר אחת לשנייה מאשר לתת קבוצות אחרות, ואותו הדבר חל גם על רוב הקבוצות המערביות. תת-קבוצות הפולבה שחיות במרכז מושפעות הן מתרבות המזרח והן מתרבות המערב. למשל, פולבה של המאסינה (Massina) חולקים דמיון עם בני הפולבה של ניגריה/קמרון (מזרח), הן בדיאלקט והן בתרבות (למשל, שתי הקהילות מסיימות משפטי שאלה עם "na?"). בניגוד אליהם, בני הפולבה מסנגל/גינאה (מערב) לא נוטים לסיים כך את משפטי השאלה. השוני הניכר ביותר הוא בין הקהילות המערביות למזרחיות. עם זאת, באופן כללי לכולם תרבות זהה עם שינויים לא קטנים.

היסטוריה

ישנן הרבה תאוריות בכל נוגע למוצאם של אנשי הפולה. הם נחשבים לצפון אפריקאים וערבים במוצאם, לפחות באופן חלקי[15][16][17]. הם ידועים בתור אחת משלוש הקבוצות האתניות עם השורשים ה"לבנים" במערב אפריקה והם מאופיינים במראה חיצוני וגוון בהיר יותר משל רוב האפריקאיים[2][18].

האתניות של הפולאני על סמך מוצא גנטי ככל הנראה החלה מאינטראקציות בין קהילות מערב אפריקאיות וצפון אפריקאיות כגון ברברים או מצרים[4][16][17]. מוצאם המערב אפריקאי כנראה הגיע מהאזור שליד נהר סנגל[3]. מוצאם מצביע על תערובת של אנשים מצפון אפריקה, מערב אפריקה וערבים.

אנשי הפולאני היו חלק משושלות שולטות רבות בעיקר בסאהל ובמערב אפריקה[2][16][19]. ספקולציות בנוגע למוצאם התחילו עוד בעידן הקולוניאלי. בשנת 1902, אדמונד דן מורל (Edmund Dene More) ציין שה"אתיופים הלבנים", כך כונו על ידי פליניוס הזקן, החזיקו באימפריה ששליטיה היו לבנים והוקמה בידי מלך שהמילה "פולאני" הוצמדה לשמו[20].

ציר זמן של ההיסטוריה של פולאני (Fulani)

זמן מאורע
המאה ה-4 אימפריית גאנה נוצרת בדרום מזרח מאוריטניה של היום ומערב מאלי, בתור האימפריה הסודנית-סאהלית הראשונה רחבת הממדים.
המאה ה-5 אימפריית גאנה הופכת לכוח החשוב ביותר במערב אפריקה.
המאה ה-5 הפולבה מהגרים דרום-מזרחה ממרוקו ומאוריטניה של היום.
המאה ה-9 מדינת טאקרור (Takrur) מוקמת על נהר סנגל התחתון (כיום סנגל), בעקבות נהירת בני הפולאני מההתיישבויות המזרחיות והצפוניות של מישור נהר הסנגל.
המאה ה-11 ממלכת טאקרור ואימפריית גאו משגשגות במערב אפריקה הודות למסחר בזהב.
1042 האל-מוראביטון תוקפים את טאקרור לאחר שמביסים את הברברים של סנחאג'ה ב-1039.
1050-1060 האסלאם צובר כוח יציב במערב אפריקה.
1050-1146 שושלת האל-מוראביטון, מוסלמים ברברים מדרום מרוקו ומאוריטניה משתלטים על מרוקו, אלג'יר ועל חלק מאל-אנדאלוס. הם פולשים לגאנה ב-1076 וכוחם בה הופך ליציב.
1062 האל-מוראביטון הופכים את מרקש לבירתם.
המאה ה-12 כוחה של אימפריית גאנה מידרדר, הן בחשיבותה והן בהשפעתה.
1147 האל-מוואחידון (המוסלמים הברברים שמתנגדים לאל-מוראביטון), משתלטים על מרקש ויוצאים לדרכם להשתלט על ספרד שנשלטת גם היא על ידם, על אלג'יר וטריפולי.
1150 אימפריית גאנה קמה לתחייה בצורה חסרת תקדים, ושולטת באזורים נרחבים של מערב אפריקה ובדרכי מסחר בסהרה של מלח וזהב.
1200 פולאנים שבטאקרור מתחילים להתבלט באימפריית גאנה הדועכת ויוצאים גם הם למסע כיבוש, ומשתלטים על בירת גאנה קומבי סאלח ב-1203.
1235 סונדיאטה קייטה, לוחם דגול בעל כושר הנהגה שמוצאו מאנשי המנדינקה, מקים את אימפריית מאלי שחופפת כיום למאלי שבמערב אפריקה. האימפריה מתרחבת תחת שלטונו.
1240-1250 מאלי קולטת אליה את גאנה, טאקרור ואימפריית סונגהאי.
1324 השליט העשירי של מאלי, מנסא מוסא הראשון, מלך מאלי, יוצא לעליית הרגל המפורסמת שלו למכה בערב הסעודית. התהלוכה שלו כללה כ-60,000 אנשים, 12,000 עבדים שכל אחד מהם נשא 1.8 ק"ג מטילי זהב, שליחים לבושים במשי שהיו אחראיים על הארגון. מוסא סיפק את כל הצרכים לפמלייתו. בנוסף, היו איתם 80 גמלים שבהתאם לדיווחים שונים נשאו בין 23 ל-136 ק"ג אבקת זהב כל אחד.
1325 אימפריית מאלי מגיעה לשיא כוחה, ושולטת ברוב החלק הצפוני של מערב אפריקה.
1450 בחיפושים אחרי מרעים נוספים, התחילו בני הפולאני גל נוסף של הגירה מזרחה מסנגל.
1461 תועדה נוכחות פולאנית בניגריה.
1462 סוני עלי הופך לשליטם של אנשי הסונגהאי וממשיך בדרכו לבנות את אימפריית סונגהאי.
1490 אימפריית סונגהאי גוברת בגודלה על אימפריית מאלי.
המאה ה-16 אימפריית סונגהאי נכנסת לתקופה בה היא מתרחבת באופן ניכר תחת שלטונו של אסקיא מוחמד הראשון (Askia Mohammad I). אסקיא מוחמד חיזק את מדינתו וגרם לה להיות הטריטוריה הרציפה הגדולה ביותר בתולדות מערב אפריקה. בשיאה, האימפריה הגיעה עד קאנו (כיום ניגריה) והקיפה את אזורי ההאוסה ואת רוב השטח שהיה שייך לאימפריית סונגהאי במערב.
אמצע המאה ה-16 בני הפולה מתאסלמים.
1515 אימפריית סונגהאי מגיעה לפסגת כוחה.
1590 אימפריית סונגהאי מובסת בידי צבא מרוקו שפלש מהצפון.
1650 גל נוסף של הגירת בני הפולבה שבעקבותיו הם נכנסים דרומית יותר לתוך סנגל ופוטה ג'אלון ההררית במרכז גינאה.
1670 אנשי הפולאני משתלטים על בונדו בסנגל.
1673 ניסיון ראשון ולא מוצלח של הג'יהאד הפולאני בפוטה טורו.
1725 הג'יאהד הפולאני מצליח לראשונה בהרי פוטה ג'אלון. פולאני מוסלמים גוברים על פולאני שאינם מוסלמים ועל אנשים אחרים באותו האזור, בקרב של טאלאנסאן (Talansan). ג'יאהד שני ומוצלח גם הוא יוצא לפועל בפוטה טורו.
1730 נוכחות דומיננטית של בני הפולאני מאיימת על אימפריית בורנו השכנה של אנשי הקאנורי והקאנמבו.
1775 איש הדת הפולאני-מוסלמי אלפא איברהים (Alfa Ibrahim) ממונה כ"מפקד על מאמינים" בפוטה ג'אלון במערב אפריקה.
1800 הגל הראשון של הג'יאהד הפולאני האסלאמי מגיע לסיומו. מוקמות המדינות של פוטה טורו, פוטה ג'אלון, וולי ובונדו.
1804-1809 אוסמאן דאן פודיו (Usman dan Fodio) מקים צבא פולאני ומתחיל בג'יאהד כנגד אנשי ההאוסה. הם מקימים את חליפות סוקוטו.
1808 פרשים של הפולבה מתחילים לתקוף את אימפריית בורנו, בראשם עומד מוחמד בלו (Muhammed Bello), בנו של אוסמאן דאן פודיו (Usman dan Fodio).
1809 ההאוסה מובסים לחלוטין בידי הג'יהאד הפולאני. חליפות סוקוטו מוקמת בידי הפולאני (ניגריה, צפון בנין, דרום ניגר וצפון קמרון של היום).
1809 הג'יאהד הפולאני מגיע לפומבינה. באזור של צפון מזרח ניגריה וצפון קמרון מוקמת אמירות אדאמאווה (Adamawa Emirate) בגודל של 103,600 קמ"ר הכפופה לחליפות סוקוטו. אגאמה ארדו חאסאנה (Adama ɓii Ardo Hassana) הוא זה שמקים אותה והופך את יולה (Yola) לבירתה. הוא הוביל את הג'יהאד למחוז, ופתח אותו לקולוניזציה של הפולאנים. כיום הפולאנים מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה באזור.
1808 בורנו מצליחה להדוף את הכוחות הפולאניים. אימפריית בורנו לא מצליחה לחזור לעצמה אחרי המלחמה, ומתחילה לדעוך.
1820-1827 בני הפולאני במאלי שבמערב אפריקה מקימים ושולטים באימפריית מאסינה, שבראשה עומד סקו אמאדו (Seku Amadu). בירת האימפריה היא חמדולאיהי (Hamdullahi).
1824 מדינת אילורין ביורובה נופלת בידי הג'יאהד הפולאני בחליפות סוקוטו.
1830 חליפות סוקוטו מגיעה לשיא כוחה.
1852 השליט הפולאני של אימפריית טוקולאור עמאר אל-חאג' (al-Hajj 'Umar) עומד בראש הג'יאהד בסנגל ובחלק העליון של נהרות ניגר וזאת על מנת להקים מדינה אסלאמית. הוא משתלט על טימבוקטו בשנת 1853.
1862 אמפריית מאסינה נופסת לכוחות טוקולאור מפוטה טורו בראשו של אל חאג' עומאר טאל (El Hadj Umar Tall).
1893 הצרפתים משתלטים על אימפריית פוטה טורו.
1896 הצרפתים משתלטים על פוטה ג'אלון בקרב פוראדקה.
1901 אמירת אדאמאווה מחולקת בין קמרון הגרמנית וצפון ניגריה הבריטית.
1903 הבריטים משתלטים על חליפות סוקוטו.

היסטוריה מוקדמת

העדות הכי מוקדמת על תרבות פולאני הפרה-היסטורית היא ציורי האבן באזור טסילי נז'אר (Tassili n'Ajjer) שמתארים את חיי האנשים הרבה לפנה"ס. בדיקה מעמיקה של ציורי הקיר מצביעה על תכונות תרבותיות של בני הפולה באותו אזור גם כן הרבה לפנה"ס. ציורי האבן באזור זה באלג'יר הם המפורסמים ביותר מבין ציורי האבן בצפון אפריקה[21].

מומחים מאמינים שחלק מהאיורים מתארים טקסים שעדיין רלוונטיים לבני הפולה המודרניים. ההיסטוריון אמאדו האמפטה בא זיהה סצנה מתוך טקס "לוטורי", חגיגה של המוצא הימי של השור. סצנה זו נמצאה באתר טין טזריפט (Tin Tazarift). בנוסף, הוא זיהה רמז למיתוס על היד של הרועה הפולאני הראשון, קיקאלה (Kikala). בטין פלקי (Tin Felki), בא זיהה את הקשר בין תכשיט משושה מאבן קרנליאן לצלב אגאדס, קמע פוריות שנשים פולאניות עדיין משתמשות בו. בנוסף, בציורים יש פרטים התואמים לאלמנטים ממיתוסים פולאניים הנחנכים במהלך טקסי איניציאציה[21].

התיאור הגרפי של תחום האיניציאציה של הפולאני כולל שמש מוקפת במעגל של ראשי פרות הנראים כמו ירחים בשלבים שונים בחודש בתחתית ודמויות של גברים ונשים. ניתן אפילו לזהות צמות ארוכות אצל הדמויות הנשיות. אף על פי שאין תאריכים מדויקים עבור הציורים הללו, הם ללא ספק קדמו בהרבה לתקופות ההיסטוריות בהן הפולאני זוהו לראשונה בסהרה המערבית[21].

במאה ה-9 הפולאני ככל הנראה היו מעורבים בהקמת מדינה שטאקרור היא עיר בירתה, מה שמצביע על נהירה אפשרית של בני הפולאני שהיגרו מהמזרח והתיישבו בעמק סנגל[22][23]. עם זאת, ג'ון דונלי פייג' (John Donnelly Fage) טוען שטאקרור הוקמה כתוצאה מאינטראקציות של הברברים מסהרה ו"החלקאים השחורים" שהיו למעשה שייכים לקבוצה האתנית סרר[24].

התרבות הפולאנית המשיכה להתפתח ולגדול באזור צפון ניז'ר ונהרות סנגל. הפולאני היו רועי בקר ואיכרים שחלקו את אדמותיהם עם קבוצות שכנות אחרות, ביניהן הסונינקה (Soninke), שתרמו לצמיחתה של גאנה העתיקה. במהלך המאה ה-16 הפולאני התפתחו דרך שטחי המרעה של סאהל, שהשתרעו מסנגל של היום לסודאן. את ההתפשטות למזרח ולמערב הובילו קבוצות נוודים של רועי בקר, או בשמם פולבה לדה (Fulɓe ladde). הקבוצות שהחלו את ההתפשטות היו קטנות, אך במהרה הן החלו לגדול בעקבות זמינות של שטחי רעיה בסאהל ובאזורים שגבלו עם הדרום.

התרחבות חקלאית הובילה לפיצול הפולאני. הפרטים סווגו בחלקם לקבוצות החקלאים הנוודים ובחלקם לקבוצות הפולאני שהעדיפו לנטוש את מסורת הנדידה ולהתיישב בערים או בפולבה וורו (Fulɓe Wuro). הערים של הפולאני היו תוצאה ישירה של מורשת נוודים, ולרוב הוקמו בידי אנשים בודדים שבחרו להתיישב באזור מסוים מאשר להמשיך לנדוד.

אינטראקציה תרבותית זו התרחשה ככל הנראה בסנגל, שם הייתה קרבה מבחינת שפה בין אלו שהשתייכו לקבוצות האתניות טוקולאור, סרר וולוף שהיוו רוב. בסופו של דבר התרחש תהליך של אתנוג'נסיס (Ethnogenesis), תהליך היווצרותה של קבוצה אתנית, ונוצרה התרבות הפולאנית, השפה והאנשים, לפני ההתרחבות העתידית ברחבי מערב אפריקה. גרסה נוספת היא שהפולאנים במקור היו ברברים שחצו את סנגל על מנת לרעות במדבר פרלו דרומית לנהר סנגל. הם מצאו את עצמם מנותקים מקרובי משפחתם בגלל קהילות אחרות שהתיישבו באזור הפורה של עמק סנגל ואימצו בהדרגה את השפה של שכניהם החדשים. אחרי שהעדר שלהם גדל, הקבוצות הקטנות אולצו לעבור מזרחה ודרומה יותר, מה שהוביל לסדרת הגירות ברחבי מערב אפריקה, שממשיכות עד היום[25].

העדויות להגירת הפולאני ממערב למזרח סודאן כקבוצה אחת מאוד מקוטעות. דלפוסה (Delafosse), אחד החוקרים הראשונים של המנהגים והתרבות הפולאנית, העריך, תוך התבססות על סיפורים מפה לאוזן, שמהגרים פולאניים עזבו את פוטה טורו ואת מאסינה והחלו לנוע לכיוון המזרח בין המאה ה-11 למאה ה-14. במאה ה-15 נוצר זרם קבוע של מהגרים פולאניים לאדמת ההאוסה ויותר מאוחר גם לבורנו (Bornu). נוכחותם בבאגרימי תועדה כשנלחמו כבני בריתו של בירני בסיף (Birni Besif) כשהקים את מסניה, עיר בצ'אד, בתחילת המאה ה-16.

עד סוף המאה ה-18 ההתיישבויות הפולאניות היו פזורות לכל אורך עמק נהר בניו (Benue River) ובכל פלגיו. הן התפשטו מזרחה לכיוון גארואה וריי באובה (Rey Bouba) ודרומה לכיוון נהר פארו (Faro River), לרגלי ממבילה פלאטיו (Mambilla Plateau), רכס ההרים שבניגריה, עליו הן החלו לטפס בשנים שלאחר מכן. הריכוזים הגדולים ביותר של ההתיישבויות הפולאניות היו בגורין (Gurin), אזור צ'אמבה (Chamba), צ'בואה (Cheboa), טורואה (Turua) ובונדאנג (Bundang).

אלו שנקראים "בניו-פולאני" ("Benue-Fulani" ) הפחיתו את תדירות המעבר שלהם ממקום למקום. מספר השנים שהם נשארו במקום אחד היה תלוי בשני גורמים: תגובת המתיישבים הקודמים לנוכחותם ושביעות רצונם מהתנאים, למשל זמינות שטחי מרעה עבור העדר שלהם.

התיישבות ואסלאם

בני הפולה, בעלי מוצא ערבי וצפון אפריקאי, אימצו את האסלאם בשלב מוקדם. לפי דבריו של דייוויד לווינסון, אימוץ האסלאם גרם להם להרגיש "עליונות תרבותית ודתית" על הסובבים אותם, ואימוץ זה הפך לגבול אתני ברור בינם ובין קבוצות אתניות אפריקאיות אחרות בסאהל ומערב אפריקה[26].

הן הפולאני המיושבים והן הנוודים הפכו לישויות מלחמתיות ופוליטיות, חמושות בסוסים וציוד מלחמה מהצפון[27]. המלחמות לא היו רק בין בני הפולה וקבוצות אתניות אחרות, אלא גם "מלחמות אחים" בין הפולאני הנוודים והעירוניים. היו מקרים בהם הפולאני שיתפו פעולה האחד עם השני, ומנגד, היו מקרים בהם מנהיגים פולאניים מוסלמים תקפו את הפולאני הנוודים בגלל היותם "כופרים"[27].

השליטים של אימפריית סונגאי המירו את דתם לאסלאם סוני במאה ה-11, והיו פקטור מרכזי במסחר במזרח התיכון וצפון אפריקה[28]. במאה ה-15 הלוחמים הפולאניים התגרו במדינת המסחר המערב אפריקאית ליד נהר ניגר אך הודפו. בשנת 1493, אסקיא מוחמד (Askia Muhammad) הנהיג את הפולאנים ממערב סודאן ועם הזמן הצליח להשתלט על רוב אימפריית סונגאי לשעבר. הוא הדיח את סוני בארו (Sonni Baru) שניסה להגן על האינטרסים של הנוודים[28]. אסקיא מוחמד כבש את דרכי המסחר של הקרוונים במערב אפריקה, אך בנו, אסקיא מוסא, הדיח אותו במכה בשנת 1528[28].

הפולאנים, בהיותם קבוצת האנשים הראשונה במערב אפריקה שהמירו את דתם לאסלאם, הפכו לתומכים פעילים של התאולוגיה והאידאולוגיה האסלאמיות מתוך ערים מרכזיות כגון טימבוקטו שבמאלי. מאוחר יותר הם התפרסמו בתור הטורובה (Toroobe). אנשי הפולה עבדו בצמוד לאנשי דת ברברים וערביים מוסלמים וטוו את התפשטות האסלאם במערב אפריקה[29]. מאמצים מלחמתיים מסוג זה עזרו להם להשתלט על רוב מחוז סאהל במערב אפריקה במהלך ימי הביניים ובתקופה שקדמה לקולוניזציה. הם נתפסו לא רק בתור קבוצה דתית אלא גם בתור כוח פוליטי וכלכלי[30][31].

עלייה לשלטון במערב אפריקה

פוטה טורו הוקמה בשנות ה-1500, על ידי שושלת דניאנקה (Denianke) שהייתה מורכבת מכוחות של בני הפולאני והמנדינקה.

חשיבותם של בני הפולה לשלטון זה התפרסמה בתור אמפריית פולו הגדול[27]. הפולאני ביצעו פשיטות אלימות על דרכי המסחר שהפריעו לפעילותם התקינה. פשיטות אלו היו הסיבה המרכזית לפריחה הכלכלית של ממלכות אפריקאיות ותיקות יותר, מה שהוביל לעלייתן.

פוטה בונדו, שלעיתים נקראת גם בונדו, הממוקמת במפגש נהרות סנגל ופאלמה (Falémé), הפכה מרכז לעלייתה של אימפריית פולה בהיקפה של כל מערב אפריקה במאה ה-17. החל מהמאה ה-18 תכיפות הג'יהאדים גדלה, כמו אלו שהובילו איברהים סורי (Ibrahim Sori) וקאראמוקו אלי (Karamoko Ali) ב-1725. הפולאני הפכו לכוח הגמוני והיו דומיננטיים מבחינה פוליטית באזורים רבים. המחוז הנ"ל נבלע בתוך מלחמות תאוקרטיות, בהן השתתפו שושלות אסלאמיות רבות שחיפשו כוח ושליטה פוליטית. המרוקאים פלשו למערב סאהל מה שהוסיף למצב האנרכי. ייצור המזון צנח, והרעב השתלט על האזור באותה התקופה. הרעב השפיע לרעה על המצב הפוליטי והעלה את הטריגר לשליטת הצבא על הפעילות הכלכלית[32].

האימפרייה הפולאנית התפצלה בקרב היורשים והתפתחה לאמירויות רבות במשך הזמן. הגרעין המרכזי של הכוח הפולאני היה בעמק נהרות סנגל, הרי פוטה ג'אלון (Fuuta Jallon), גינאה, מאסינה, ניז'ר, צפון ניגריה ומישור אדאמאוואה (Adamawa) בקמרון. בין המרכזים הגדולים הנ"ל היו ארגונים פוליטיים קטנים שנשלטו בידי הפולבה במרכז גורמה (Gourma) במאלי של היום ובצפון ומערב בורקינה פאסו (ג'לגוג'י (Jelgoji), בובולה (Boboola), דורי (Dori), ליפטאקו (Liptako)), צפון בנין (בורגו), סנגמביה (Sene-Gambia), צפון סנגל (בונדו), והחלקים הדרומיים והמערביים של ניז'ר של היום (דאלול בוסו (Dallol Bosso), בירני נקוני (Birni N'konni)).

האמירות של פוטה ג'אלון

האמירות של טימבו (Timbo) שבפוטה ג'אלון הייתה האמירות הפולאנית הראשונה במערב אפריקה. היא התפתחה במהלך המאה ה-18 כתוצאה ממרד של הפולבה האיסלאמיים כנגד הדיכוי בידי הפולי (Pulli) הפאגאניים (הפולבה הלא אסלאמיים) והג'אלונקה (Jallonke ) (מתיישבי מאנדה המקוריים של הפוטה ג'אלון). השליט (האמיר) הראשון לקח את השם עלמאמי (Almaami) והתגורר בטימפו, ליד העיר מאמאו (Mamou) של היום. העיר הפכה לבירה הפוליטית של האמירות החדשה, והעיר הקדושה ובירת הדת הייתה פוגומבה (Fugumba). מועצת הזקנים של מדינת פוטה ג'אלון התבססה גם היא בפוגומבה ופעלה כבלם לכוחות של עלמאמי.

האמירות הייתה ממוקמת ברובה בגינאה של היום אבל כללה חלקים רבים של גינאה ביסאו, סנגל, וסיירה לאון גם כן. האמירות הייתה למעשה מדינה פדרלית שכללה 9 מחוזות: טימבו (Timbo), פוגומבאה (Fugumbaa), בואורייה (Ɓuuriya), קואין (Koyin), קולאדאה (Kollaaɗe), קאאבאלי (Keebaali), לאבה (Labe), פודה-חאג'י (Fode-Hajji) וטימבי (Timbi). לאחר הניצחון של הפולאנים המוסלמים, קבוצות אתניות אחרות שהתנגדו לג'יהאד עד אותו הרגע נשללו לחלוטין מאדמותיהן, חוץ מפיסת אדמה קטנה שהייתה הכרחית למחייתן, והורדו לדרגת עבדים. פולי פולבה (Pulli Fulbe) הנוודים איבדו לחלוטין את חופש התנועה ולפיכך החלו להתיישב ביחד. הג'אלונקה איבדו את האצילות שלהם והפכו לעבדים (maccube).

בעקבות סכסוכים בין פלגים של שושלת הסידיאנקה (Seediayanke) המלכותית (הסורייה (Soriya) והאלפאייה (Alphaya))[33], מאוחר יותר הוקמה שיטה להחלפת השלטון בין שני הפלגים. זה הוביל לסכסוך אזרחי כמעט קבוע, היות שאף אחד מהצדדים לא כיבד את המערכת שהחלישה את הכוח של המרכז הפוליטי.

אימפריית מאסינה

אמירות מאסינה, הקרויה גם דיינה (Diina) (שמשמעותה "דת" בשפה הפולאנית, ממקורות ערביים), הוקמה ב-1818 בידי הג'יהאד הפולאני שהונהג על ידי שקו אמאדו (Sheeku Aamadu). משתתפים נוספים במרד נגד ממלכת במברה/באמאנה של סגואו (Ségou) היו אנשי המקור של האמירות המאסינית בדלתא הפנימית של נהר ניז'ר. ממלכה זו הייתה כוח פוליטי ששלט במחוז מבחוץ. הג'יאהד התרחש בהשראת האירועים בצפון ניגריה, שם מלומד חשוב באותו הזמן, אוסמאן דן פודיו (Usman Dan Fodio), הקים אימפריה אסלאמית שבירתה הייתה סוקוטו.

במשך טווח זמן מסוים קבוצות הפולבה היו דומיננטיות בחלקים של הדלתא, מה שייצר היררכיה מסובכת שהחלה לפני גלי הכיבושים. עם זאת ולמרות הלוחמה ההרסנית שלהם, הם לא הצליחו לארגן כוח שיעמוד נגד ממלכת באמאנה. בשנת 1818 אאמאדו חאמאדי בוובו שהיה איש דת אסלאמי איחד את הפולבה תחת דגל האסלאם ולחם בקרב מנצח נגד באמאנה ובעלי בריתה. לאחר מכן הוא הקים את הממשל שלו בדלתא הפנימית ובאדמות היבשות הסמוכות לה ממערב וממזרח. אם לשפוט לפי העובדה שהארגון הפוליטי והכלכלי שלה עדיין באה לידי ביטוי בהווה בייצור החקלאי באזור הדלתא הפנימית, למדינה שהקים הייתה שליטה הדוקה על שטחי הליבה שלה. למרות הכוח והעובדה שהייתה נוכחת בכל מקום, ההגמוניה של האמירות הייתה תחת איום מתמיד. במהלך שלטונו של אמאדו אמאדו (Aamadu Aamadu) שהיה נכדו של שקו אמאדו, התנגדויות פנימיות החלישו את האמירות עד שהפכה לטרף קל לכוחות הפוטאנקה (Futanke), שבסופו של דבר הפילו את האמירות המאסינית בשנת 1862.

הפוטאנקה (Futanke) / אימפריית טוקולאור (Toucouleur)

רבים מתייחסים לכיבוש מערב סודאן ומרכז מאלי בידי הפוטאנקה או הטוקולאור בתור מהלך שהוביל שינוי. אופי אמירות פוטאנקה היה שונה מהאמירויות האחרות למרות שהקמתה הייתה קשורה לכיבוש אימפריית מאסינה וממלכות באמאנה של הסגאו והקאארטה שבעקבותיו הייתה הרפורמה. בעקבות קבלת נשק חם מכוחות הקולוניה הצרפתית ובו זמנית האיום שחשו מהם, הפוטאנקה יזמו ג'יהאד על מנת להילחם בפאגאניזם ובטיז'אניה (Tijannya), האחווה האסלאמית המתחרה.

אל חאדג' עומאר טאל (El Hadj Umar Tall), המקים שלה, היה מהפכן אסלאמי שהגיע במקור מפוטה טורו על גדות נהר סנגל. זמן קצר אחרי שכוחותיו הביסו את אמירות מאסינה, הוא נהרג תוך כדי לחימה במורדים. לאחר מותו האמירות חולקה לשלוש מדינות, כל אחת מהן הונהגה בידי אחד מבניו. לשלוש המדינות היו ערי בירה בניאורו, סגאו ובאנדיאגרה. ההבדל המשמעותי ביותר היה בין האצולה (האנשים החופשיים) והלא חופשיים (Rimmaibe או Maccube).

האצולה כללה את המעמד השולט של אדונים פוליטיים ואנשי דת אסלאמיים, וכן אוכלוסיות פולבה פסטורליות שסייעו להם לעלות לשלטון. ביחד הם יצרו קבוצת וסלים לאליטה הפוליטית, ונחשבו לאצולה למרות שבפועל השפעתם הפוליטית הייתה מינימלית. האוכלוסיות הנכבשות הורדו לדרגת עבדים או משרתים ויותר עבדים נלקחו בשבי על מנת לספק את המכסה הנדרשת לתפקוד הכלכלה. בנוסף, היו קבוצות משוררים, חצרנים ואמנים שתפסו את העמדות הפוליטיות והחברתיות הנמוכות יותר.

חליפות סוקוטו והאמירויות הרבות שלה

חליפות סוקוטו הייתה המורשת הגדולה והמוצלחת ביותר של הכוח הפולאני באפריקה המערבית. היא הייתה הגדולה והמאורגנת ביותר מבין מדינות הג'יהאד הפולאניות, וכן, היוותה אחת מהאימפריות הגדולות והחזקות במערב אפריקה לאורך כל המאה ה-19, עד שבשנת 1903 הובסה בידי כוחות הקולוניות האירופאים. חליפות סוקוטו כללה מספר אמירויות, הגדולה בהן הייתה אדאמאוואה והמאוכלסת ביותר הייתה אמירות קאנו. אמירויות נוספות היו אמירות גומבה (Gombe), אמירות גוואנדו (Gwandu), אמירות באוצ'י (Bauchi), אמירות קאטסינה (Katsina), אמירות זאזאו (Zazzau), אמירות חאדג'יה (Hadejia) ואמירות מורי (Muri).

הפולבה הגדירו היררכיה חברתית נוקשה תוך הקמת ההגמוניה שלהם. הם הטילו הגבלות על הפעילות הכלכלית והמסחרית, במטרה להבטיח זרימה מתמדת של הכנסות ממסים וסחורות למערכת המדינית ולצבא היציב, בעיקר לפרשים. חופש התנועה של הרועים קוצץ על מנת לוודא תפקוד חלק של פעילויות ייצור אחרות כמו עיבוד דגנים, ובמקרה של מאסינה – פעילויות דיג.

נראה כאילו הייתה התנגדות ניכרת לכפיית קבלת האסלאם על ידי האמירויות. לדוגמה, נוודים פולאנים רבים, בעיקר וודאבה, ברחו מצפון ניגריה כשהחופש שלהם הוגבל והם אולצו להמיר את דתם לאסלאם בעקבות הג'יהאד שיזם אוסמאן דן פודיו מסוקוטו. משמעות המרת הדת לאסלאם הייתה לא רק לשנות את הדת, אלא גם להיכנע לכל החוקים בכל האספקטים החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים. נוודים פולאנים רבים לא הרגישו בנוח עם התערבות מסוג זה.

חברה

אנשי הפולאני ואנשי ההאוסה הושפעו מהתרבות אחד של השני. בעקבות ההצלחה שנחלה המלחמה הפולאנית של אוסמאן דן פודיו (Usman dan Fodio) בשנת 1804, רבים מבין הפולאנים הצטרפו למעמד השולט של האמירות הצפון ניגרית. הם התלבשו ודיברו כמו שכניהם, בני ההאוסה, וחיו באותה הצורה. הפולבה וצאצאיהם שלא התיישבו במהלך התקופה הזו שמרו על זהות שונה באופן ברור מזו של בני ההאוסה ושל קבוצות סובבות אחרות במחוז הנ"ל. האינטראקציה הפולאנית - האוסאנית נדירה מחוץ לתת מחוז המזרחי של מערב אפריקה.

אנשי הטוקולאור ממרכז העמק של נהר סנגל קשורים באופן הדוק לבני הפולה, במהלך ימי הביניים הם חלקו כבוד לבני הפולה. חלק גדול מדוברי שפת הפולה האחרים מפוזרים במחוז ובעלי מעמד חברתי נמוך יותר. הם הצאצאים של העבדים שהיו ברשות הפולה. כעת, כששוחררו באופן חוקי, הם עדיין חולקים את אותו הכבוד לאליטה הפולאנית ולרוב מסרבים להזדמנות לעלות בדרגה החברתית[34].

למשל במאלי, בורקינה פאסו וסנגל, לאלו שנמצאים בתוך המעגל התרבותי של הפולה אבל שלא משתייכים אליהם מבחינה אתנית, מתייחסים בתור yimɓe pulaaku (אנשי התרבות הפולאנית). לפיכך, התרבות הפולאנית כוללת אנשים שאינם בהכרח פולאניים מבחינה אתנית[35]. למרות שעבדות איננה חוקית כיום, הזכרונות על מערכת היחסים הישנה בין הפולבה והרימאיבה (Rimayɓe) עדיין קיימים אצל שתי הקבוצות[36][37][38].

עבדות ומערכת הקאסטה

חברת הפולאני מאופיינת בדיוויזיות קאסטה השכיחות למחוז המערב אפריקאי[39]. מערכת הקאסטה של אנשי הפולה החלה עוד בימי הביניים, בוססה היטב במאה ה-15, ושרדה עד היום. ארבע הקאסטות המרכזיות, כך טוען מרטין קיץ', לפי סדר המעמד שלהן הן "אצולה, סוחרים, בעלי מלאכה וצאצאים של עבדים".

הקאסטה הפולאנית ה"ראויה", היא קאסטת האצולה, הנקראת גם רימבה (Rimɓe) ודימו (Dimo), שמשמעו "אציל". קאסטת בעלי המלאכה[40] כוללת נפחים, קדרים, מוזיקאים ובדרנים, גנאלוגים, חרשי עץ ותופרים, אלה שייכים לקאסטות אך נחשבים לאנשים חופשיים. כמו כן, ישנן הקאסטות של השבויים, העבדים ושל צאצאי הצמיתים. השליטים והסוחרים הפולאנים היו, בדומה לקבוצות אתניות אחרות באפריקה, קשורים בסחר העבדים. את העבדים הם "רכשו" דרך פשיטות או שהיו שבויים שלקחו במלחמות שניהלו.

הקאסטות הפולאניות הן אנדוגמיות – מה שאומר שהשייכים לקאסטה נישאים רק בתוכה. מערכת הקאסטות הזו לא הייתה כה משוכללת במקומות כמו צפון ניגריה, מזרח ניז'ר וקמרון. בהתאם למספר הערכות, עד סוף המאה ה-19, כמחצית מאוכלוסיית הפולבה באמירות אדאמאוואה כללה עבדים, שם התייחסו אליהם בשם ג'ייאבה (Jeyaɓe). למרות שהערכים מאוד גבוהים הם מייצגים את רוב האמירויות של חליפות סוקוטו, איתם אדאמאוואה. הריבוד החברתי בקאסטות בקרב אנשי הפולה היה נפוץ ונצפה ברחבי סאהל – בבורקינה פאסו, ניז'ר, סנגל, גינאה, מאלי, ניגריה, סודאן ואחרות[41].

תרבות

פרנסה ואורח חיים מסורתי

הפולאנים הם במקור נוודים ורועי צאן. העדרים שלהם כוללים בקר, כבשים ועיזים בשטחי מרעה עצומים ויבשים בפנים הארץ שבה הם חיים. הם מפרידים את עצמם מהאוכלוסיות החקלאיות המקומיות. הם מהווים את הקבוצה האתנית הנודדת הגדולה ביותר בעולם ומאכלסים מספר טריטוריות ששטחן הכולל עולה על שטחה של ארצות הברית.

לפולאני קוד התנהגותי הידוע בשם פולאקו (Pulaaku), שכולל תכונות כמו סבלנות, שליטה עצמית, משמעת, זהירות, צניעות, כבוד כלפי אחרים (גם לאויבים), חכמה, מחשבת תחילה, אחריות אישית, הכנסת אורחים, אומץ ועבודה קשה. הנשים בקרב אוכלוסיות פולאני הנודדות עושות בזמנן הפנוי מלאכות יד שכוללות חריטה על דלועים, אריגה, סריגה, עטיפות לדלועים העשויות בקפידה וידועות בשם מבדו (Mbeedu), וסלים. הגברים הפולאנים מעורבים פחות במלאכות כמו קדרות, נפחות וצביעה, בניגוד לגברים מקבוצות אתניות שכנות להם.

כמעט בכל אזור מערב אפריקה בו חיות קבוצות הפולבה הנודדות ישנה מגמת עלייה בקונפליקטים בין החקלאים (שאינם נודדים) והאיכרים (הנודדים). היו מקרים רבים של קונפליקטים במישור ג'וס (Jos), המישור המערבי הגבוה, ובחגורות המרכזיות שבניגריה, צפון בורקינה פאסו ודרום צ'אד. גידול בקר הוא הפרנסה העיקרית של 4 מתוך 10 המחוזות האדמיניסטרטיביים של קמרון, בנוסף לשלושה מחוזות בהם רעיית צאן ובקר פחות נפוצה, במחוזות בצפון ומרכז ניגריה, בכל רחבי סאהל ובמחוז סודאן[42].

במשך ארבעה עשורים היו תגרות בין הוודאאבה בורורו (האיכרים הנוודים) והחקלאים המיושבים בהם ג'וקון (Jukun), טיב (Tiv), צ'אמבה (Chamba), באמילקה (Bamileke) ולפעמים אפילו ההאוסה. קונפליקטים מסוג זה החלו לרוב מכך שהעדר סטה לתוך שטחים חקלאיים והרס יבולים. אלפי פולאניים אולצו להגר מהאדמות המקוריות שלהם בסאהל לאזורים דרומיים יותר בגלל תהליך המדבור של הסהרה. ניגריה, לדוגמה, מאבדת בכל שנה 2168 קמ"ר של שטחי מרעה ואזורים חקלאיים בגלל המדבור, שמהווה איום רציני לפרנסתם של כ-20 מיליון אנשים[42].

בגלל הבצורות החוזרות ונשנות משפחות רועים רבות אולצו לוותר על חיי הנוודות, ובכך איבדו את זהותם בתהליך. תהליך העיור הגדל גרם לשטחי מרעה פולאניים רבים להפוך לשטחי פיתוח עירוניים, וכן, שטחים רבים אולצו להפוך לשטחים חקלאיים[43]. פעולות אלה נבעו מההתקפות האלימות והתקפות הנגד בין הפולאני, שהרגישו שאורח החיים שלהם וההישרדות שלהם היו תחת איום, ובין אוכלוסיות אחרות שנפגעו מאיבוד יבולים חקלאיים אף שמלכתחילה האדמות אותם עיבדו היו צחיחות ולא מעובדות.

הפולאני שחיו בניגריה לרוב דרשו פיתוח של שטחי מרעה במיוחד בשבילם על מנת לרסן את הקונפליקטים[44]. כל המועמדים לנשיאות מבחירות קודמות שהיו מעוניינים בהצבעות של הפולבה, הבטיחו הבטחות שווא בקמפיינים שלהם. הדיונים בין פקידים ממשלתיים, שליטים מסורתיים ושליטים של הפולאני בנוגע לרווחת הנוודים תמיד התרכזו סביב הדרישות והבקשות להגן על שטחי המרעה. הלחץ הגובר מצד הארדואן (המנהיגים של קהילת הפולאנים) לישועת שטחי המרעה המקוריים שנותרו, גרמו למספר ממשלות עם אוכלוסיות גדולות של רועים (כמו גומבה, באוצ'י, אדאמאוואה, טאראבה, פלטו וקאדונה) לכלול בתוכניות הפיתוח את השימור וההחייאה של שטחי המרעה. המנהיגים מיהרו להיאחז בנואשות הרועים לשטחי מרעה וייסדו ועדה לשימור שטחי המרעה על מנת למצוא פתרון ארוך טווח לדילול המהיר של שטחי המרעה בניגריה.

הפולאני מאמינים שהתרחבות שטחי המרעה תגדיל את אוכלוסיית המשק החי, תוריד את הקושי שברעיה, תקטין את ההגירה העונתית ותגביר את האינטראקציות של האיכרים, הרועים והאנשים הכפריים. בניגוד לציפיות הנ"ל, שטחי המרעה אינם נמצאים בהישג היד של כשלושת רבעי הפולאני הנודדים בניגריה, שמספרים מגיע למיליון, ושל כ-60% מהרועים המהגרים שמשתמשים בשטחי מרעה זהים בכל יום.

פיזור שטחי המרעה ומספרם בניגריה עבור המשק החי של הפולאנים משתנה מלא מספיק ללא מספיק באופן חמור. במדינות כמו ניגריה, קמרון ובורקינה פאסו, בהן אספקת הבשר תלויה לחלוטין בפולאני, קונפליקטים מסוג זה מובילים למחסור בבשר ולקפיצה במחירי החלבון מן החי.

בתקופה האחרונה הסנאט הניגרי היה קרוע בין הניסיונות להעביר מיסוי על שטחי המרעה ורווחי ההגירה של הרועים הפולאנים. זה נבע בעיקר מכך שהמחוקקים מדרום למרכז ניגריה התנגדו להצעה, והמחוקקים מהצפון תמכו בה[45]. הפולאני היו מעורבים בקונפליקטים הציבוריים בניגריה.

שפה

שפת הפולאני היא הפולאר (Pulaar). כל הסנגלים והמאוריטיאנים שזוהי שפת האם שלהם ידועים בתור האלפולאר (Halpulaar), שמשמעו "דוברי הפולאר" (האל הוא השורש של הפועל הפולארי "האאלוגול" (Haalugol) שמשמעו - לדבר). באזורים מסוימים, למשל בצפון קמרון, השפה הפולאנית היא הלינגואה פרנקה.

שפת הפולה היא שפה לא טונלית (שפה טונאלית היא שפה הכוללת מספר טונים, כלומר מספר מסוים של הבחנות בין תדירויות-צליל), היא מדוברת בכ-20 מדינות לאורך מרכז ומערב אפריקה. כמו שפות נוספות (למשל: שפת וולף ושפת סרר) היא שייכת לתת משפחה האטלנטיות של שפות ניז'ר קונגו.

היא דוברה לראשונה על ידי אנשי הפולה ובהמשך גם דוברה גם על ידי קבוצות נוספות (כמו בני הטוקולור) מעמק נהר סנגל.

למרות שישנם הרבה שמות לשפת הפולה כמו פולאני, פולר, פולאר, מסינה-פולפיאד וכדומה, בדרך כלל מדובר על אותה שפת יסוד.

נגזרותיה של שפת הפולה מדוברת במספר מדינות: פולאני היא שפה רשמית בסנגל (Pulaar) וניגריה (Fulfulde), שפה אזורית רשמית גינאה (Pular), ושפה לאומית של מאלי (Maasina) וניז'ר ​​(Fulfulde).

סה"כ ישנם כ-24 מיליון דוברים (על כל נגזרותיה) את שפת הפולה בתור שפת אם, במרכז ובמערב אפריקה.

קוד מוסרי

מאפיין מרכזי בתרבות הפולאנית הוא קוד התנהגות הידוע בתור פולאקו (Pulaaku), או לאאוול פולבה (laawol Fulɓe) בשפת הפולה, שמשמעו "הדרכים הפולאניות" שמועברות מדור לדור בתור ערכים מוסריים נעלים של הפולבה. ערכים אלה מאפשרים להם לתחזק את זהותם לאורך הגבולות ולצד השינויים של אורח החיים. ישנם ארבעה עקרונות בסיסיים שמגדירים את הפולאני מיסודו:

  • מוניאל: סובלנות, שליטה עצמית, משמעת, זהירות.

המוניאל הוא שילוב בין חוזק ואומץ בזמן מצוקה וקבלה סטואית וסיבולת של גלגל החיים שנקבע מראש. לרוב עיקרון זה מפורש כסובלנות.

  • סמטאנדה: צניעות, כבוד לאחרים (אפילו לאויבים).

הסמטאנדה מתוארת בתור חוסר ריסון ושליטה עצמית בעת אינטראקציות חברתיות ביום יום, ומתועדת כחולשה בהתמודדות עם מצוקות. לרוב היא מפורשת כבושה. כשמישהו מתנהג בצורה מבישה, הפולבה נוהגים לומר "או סמפטי" (O sempti), שמשמעו שהם ביישו את עצמם, או "או וואללה סמטאאנדה" (O walaa semteende), שמשמעו שאין להם בושה.

  • חאקילו: חכמה, ראיית הנולד, אחריות אישית והכנסת אורחים.

המילה חאקילו, משמעה אינטליגנציה, ראיית הנולד ושכל הישר, מפורשת בתור זהירות ופיקחות בניהול הפרנסה והיתקלויות פנים מול פנים.

  • סאגאטה: אומץ ועבודה קשה.

במילים אחרות, פולאני חייב להכיר את האילוצים החברתיים בכל הקשור לדרכי ההתנהגות ולהיות מסוגל להימנע מהפרתם בכל המצבים האפשריים, בעיקר מול אנשים אחרים. פולאני אמיתי נמצא בשליטה מלאה של הרגשות והדחפים שלו. כמו כן, נדרשת ממנו הבנה גבוהה גם של השפה וגם של העם הפולאני.

לבוש

בתת קבוצות הפולאניות אין צורת לבוש מסוימת, לרוב הבגדים והאביזרים תלויים במחוז הספציפי. הלבוש המסורתי של הפולבה וודאבה כולל שמלות ארוכות וצבעוניות, רקומות בצניעות או מקושטות בצורה אחרת. בהרי פוטה ג'אלון במרכז גינאה, נהוג לראות גברים הלובשים כובעים מיוחדים עם ריקמה צבעונית. בניגריה, קמרון וניז'ר הגברים לובשים כובע בעל שלושה קודקודים הידוע בשם נופיירה (Noppiire). גם הנשים וגם הגברים לובשים שמלות כותנה לבנות או שחורות המקושטות ברקמות בצבעים כחול, אדום וירוק. הסגנון משתנה בין המחוזות ובין המינים.

נפוץ לראות נשים המקשטות את השיער שלהן עם חרוזים וצדפות. נשות הפולה לרוב משתמשות בחינה על מנת לקשט את הזרועות והרגליים, בדומה לתרבויות אחרות באפריקה. שיערן הארוך נקלע לחמש צמות ארוכות שלרוב או משתלשלות למטה או מלופפות לצידי ראשן. נשים וילדות רבות מחברות מטבעות כסף וענבר לצמות שלהן. חלק מהטבעות הללו עתיקים מאוד והועברו מדור לדור במשפחות. הנשים לרוב עונדות צמידים רבים על מפרקי הידיים שלהן.

בדומה לגברים, גם לנשים יש סימנים על הפנים, מסביב לעיניים והפה, שניתנו להן כשהיו ילדות. הפולבה המערביים ממדינות כמו מאלי, סנגל ומאוריטניה משתמשים בדיו אינדיגו מסביב לפה, מה שגורם לשפתיים ולחניכיים שלהם להשחיר.

הגברים הפולאנים לרוב לובשים חולצות ומכנסיים בצבע אחיד, שמגיעים עד לקרסוליים שלהם, העשויים מכותנה מקומית, בד ארוך מלופף מסביב לפנים שלהם. על הטורבנים שלהם הם חובשים כובע חרוטי העשוי מקש ועור. הם הולכים עם מקלות הליכה על הכתף כשהידיים מעליהם. לרוב, לגברים יש סימונים משני צידי הפנים ו/או על המצח. הם קיבלו את הסימנים כשהיו ילדים, בדומה לנשים. האתיקה הפולאנית נמשלת בידי רעיון הפולאקו. הנשים לובשות שמלות ארוכות עם שאלים פרחוניים. הן מקשטות את עצמן עם שרשראות, עגילים, נזמים, וצמידי רגליים[46].

רעיית צאן

עדר של N'Dama במערב אפריקה

אנשי הפולה ידועים בעיקר בתור רועים אבל באזורים מסוימים חלקם עוסקים גם במסחר. רוב הפולה באזורים הכפריים עומדים על רגליהם ברוב הזמן, וניתן לראות אותם הולכים עם העדר שלהם ברחבי פנים מערב אפריקה, בחיפוש מים ומרעה טוב יותר. הם היו ונשארו הקבוצה האתנית המהגרת העיקרית במזרח אפריקה, למרות שאנשי טוארג, שבט נודד נוסף מצפון אפריקה, גרים צפונית לטריטוריית הפולה ולפעמים גרים לצידי הפולאני במדינות כמו מאלי, ניז'ר ובורקינה פאסו. כתוצאה מההגירה ממקום למקום בעבר, הפולאני יכולים להימצא בכל אזור אקלים במערב אפריקה – מהמדבריות בצפון לסוואנה והיערות בדרום.

במאות ה-16–20 קהילות פולאניות רבות התיישבו באזורים ההרריים של מישור ג'וס, המישור המערבי הגבוה של באמנדה ומישור אדאמאוואה בניגריה וקמרון. אזורים אלה הם הגבוהים ביותר באפריקה המערבית, וגובהם יכול להגיע לכ-8,700 רגל מעל פני הים. המישורים ההרריים מאופיינים באקלים וטמפרטורות המסייעים לפעילויות של רעיית עדרים, וזה אפשר לאוכלוסיות הפולבה להתיישב שם בגלי ההגירה מהמערב. למרות שכיום רוב הפולה גרים בערים או כפרים, חלק גדול מהם עדיין נודד לחלוטין או נודד חלקית מטבעו.

אצל הפולאנים, העושר נמדד לפי גודל העדר. לפני זמן רב, שבטי הפולאני נהגו להילחם על העדרים ועל זכויות הרעייה. הפרות, שנחשבות לבעל החיים היקר ערך ביותר שהפולאני רועים, מאוד מיוחדות. אנשים רבים טוענים שאדם לא יכול לדבר בשפת הפולה אם אין ברשותו פרה. לפולאני מסורת של נתינת חאבאנאיה (Habbanaya) – פרה שמלווים אותה מאחד לשני עד שהיא ממליטה. ברגע שהעגל נגמל מהאם הוא נשאר אצל אותו הרועה והפרה מוחזרת לבעליה. החאבאנאיה נחשבת לחיה יקרת ערך. בעת קבלתה כמתנה, ישנו טקס מיוחד לכבודה. האדם שקיבל אותה קונה אוכל מיוחד ומזמין את שכניו לאירוע בו החאבאנאיה מקבלת את שמה. ישנו איסור מוחלט לפגוע בה.

הנוודים הפולאנים מחזיקים בסוגים שונים של בקר, כאשר בקר מסוג זבו הוא הנפוץ ביותר במערב אפריקה בגלל היותו עמיד לבצורות. באזורים בהם האקלים לח יותר, בפוטה ג'אלון וקאסאמאנסה, הסוג הגמדי נדאמה (N'Dama) נפוץ מאוד. הם עמידים בפנים מחלת השנה ומצבים אחרים שקשורים בלחות גבוהה. בקר פולאני לבן הידוע בשמו המקומי אקו, אקוג'י, בורורוג'י, קאנו לבן, יאקאנאג'י או בונאג'י הוא תת-סוג של הזבו. הבקר הפולאני הלבן הוא גזע חשוב המצוי בכל האזור אותו הפולאנים כבשו ומעבר לאזור סאהל באפריקה.

הבקר הפולאני האדום נקרא בצרפתית ג'אפון (גם בניגריה וקמרון), פלאטה בשפת צ'אד, מבורורו, בורורו אדום או בודאאדי. תת-סוג נוסף הוא הסוקוטו גודאלי והאדאמאוואה גודאלי או בשמו הפשוט גודאלי – משמעו "בעל קרניים ורגליים קצרות" בשפת ההאוסה. התאוריה המקובלת בנוגע למוצאו של בקר הזבו הנפוץ היום במערב אפריקה היא שהם הגיעו מאוכלוסיות הזבו המוקדמות ממזרח אפריקה לסודאן. גזעים אחרים של הזבו מצויים בעיקר במחוזות היבשים יותר. מבנה גופם מזכיר את הזבו של מזרח אפריקה. הזבו כשלעצמו הופיע במערב אפריקה רק אחרי שנת 1800. הצחיחות המתגברת של האקלים והתדרדרות הסביבה בסאהל סייעו לתפוצת זן הזבו, בגלל שהם מתעלים על הבקר עם הקרניים הארוכות והקצרות בעמידה בתנאי בצורת.

מקורם וסיווגם של הבקר הפולאני שרוי במחלוקת: צד אחד מחזיק בדעה שהבקר הפולאני הם בעצם זבו עם קרניים ארוכות שהגיעו למערב אפריקה יחד עם פולשים ערבים במהלך המאה השביעית, בערך באותו הזמן בו הגיעו קצרי הקרניים למזרח אפריקה. התאוריה הזו נתמכת במראה הגולגולת ובדבשת בחזית של הבקר הפולאני[47]. צד אחר טוען שהבקר הנ"ל הגיע במקור מאזור קרן אפריקה, אתיופיה וסומליה של היום מזיווג בין זבו קצר הקרניים (שהגיע לקרן במהלך המילניום הראשון לפנה"ס) וארוך הקרניים ההאמיטי העתיק (Hamitic Longhorn) ו/או ב. טאורוס ברכיריוס (B. taurus brachyceros) קצר הקרניים (שהגיע הרבה לפני). הזיווג התרחש בקרן בערך בין השנים 1500-2000 לפנה"ס. מאמינים שהכניסה המוצלחת של הזבו קצר הקרניים היא זו שגרמה למעבר של בקר מסוג סנגה לדרום אפריקה[47].

חלק מבקר סנגה ככל הנראה התערבב עם קצרי הקרניים ובעלי הדבשת במהלך התקופה בה האנשים והחיות עברו ממקום למקום באפריקה, מה שגרם להופעת זן חדש, הסנגה בעלת הדבשת בחזית. הזן החדש נדד למערב ככל הנראה יחד עם התפשטות האסלאם ליצירת בקר מסוג לירה הורנד (lyre-horned) במערב ומרכז אפריקה של היום, בו נכלל גם הבקר של הפולאני. במקור הבקר הפולאני הלבן היה יליד צפון ניגריה, דרום מזרח ניז'ר וצפון מזרח קמרון – והיה בבעלות של הפולאני ושל ההאוסה. לאחר מכן הם התפשטו לצ'אד הדרומית ומערב סודאן[47].

בכל שנה הגברים הפולאנים בעיר המאלית דיאפאראבה, חוצים את נהר ניז'ר עם הבקר שלהם בסבב נדידת הבקר השנתי. הפסטיבל השנתי ידוע בשפת הפולה המקומית בשם דווגאל (Dewgal). מאז הקמת הכפר בשנת 1818, הפסטיבל היה החשוב מבין כל הפסטיבלים הפולאנים. הוא מתרחש ביום שבת בנובמבר או דצמבר. היום נבחר בקפידה בהתבסס על מצב המרעים וגובה המים בנהר ניז'ר. במהלך העונות הגשומות הנהר עולה על גדותיו והאזורים מסביב לכפר מוצפים במים והופכים את הכפר לאי. את הבקר מעבירים לשדות צפונה או דרומה, אבל כאשר גשמי המונסון המערב אפריקאים נרגעים והעונה היבשה חוזרת, גובה פני הימים יורד והבקר יכול לשוב לביתו[48].

חציית הנהר היא מעבר לחיפוש אחר שטחי מרעה; מדובר בתחרות בה כל אחד מרעה את אומנות רעיית הבקר. הבקר מובא לנהר וכל אחד מהרועים, ללא עזרה מהאחרים, מעודד את הבהמות בצעקות להתקדם בעודו שוחה או עומד ביניהם ומחזיק בקרניים של הפרים. החיות הקטנות יותר לא שוחות אלא מורמות לתוך סירות קטנות. כשכל הבקר חוצה את הנהר, העדר נשפט על ידי פאנל שופטים, שמחליט מי מהחיות הן "השמנות" יותר. בעל העדר המנצח מקבל את הכינוי "המשגיח הטוב ביותר" ומקבל פרס מהקהילה[48]. המשגיח הגרוע ביותר מקבל "פרס" מביש - בוטן. מדובר לא רק בתחרות של רעיית בקר אלא גם באירוע חברתי. הרועים חוזרים לביתם אחרי שנעדרו רוב השנה ופוגשים את משפחתם וחבריהם – סיבה לחגיגה. הנשים מקשטות את בתיהן עם שטיחים ארוגים וצובעים את הרצפה בטיט לבן ושחור. הן קולעות את שיערן בצורה מאוד מורכבת ומתלבשות עבור בעליהן ואהוביהן. ארגון אונסק"ו, שהורשם מהחשיבות התרבותית של האירוע השנתי, הכליל אותו ברשימת אירועי המורשת העולמיים.

מוזיקה

לפולה תרבות מוזיקלית עשירה והם מנגנים על מגוון כלי נגינה מסורתיים שכוללים תופים, הודדו (לאוטה המכוסה בעור מרוט) וריטי (כלי בעל מיתר אחד הדומה לכינור). בנוסף, הם עוסקים במוזיקה ווקאלית. המוזיקאי הידוע באאבא מאאל (Baaba Maal), ממוצא סנגלי-פולאני, שר בפולאר בהקלטות שלו. יבבות או זאגחארט (Zaghareet - כך נקראת השירה בפולאנית) היא צורה נפוצה של שירה המתבצעת תוך תנועה מהירה של הלשון מצד לצד ויצירת צלילים גבוהים וחדים.

המוזיקה הפולאנית מגוונת בדומה לאנשיה. תת-הקבוצות הרבות מתחזקות רפרטואר ייחודי של מוזיקה וריקודים. שירים וריקודים משקפים את החיים המסורתיים ומתוכננים במיוחד לכל מאורע. המוזיקה מתנגנת בכל מאורע: תוך רעיית עדרים, עבודה בשדות, הכנת אוכל או בתוך המקדש. למוזיקה חשיבות רבה למעגל החיים הכפרי – עיבוד אדמה, קציר וניפוי דוחן מבוצע בהתאם לקצב השירים והתופים.

לרועים הפולאניים משיכה מיוחדת לחליל ולכינור – ניאניאורו. רועי צאן פולאנים צעירים אוהבים לשרוק ולשיר ברכות בזמן שהם משוטטים בסוונה השקטה עם הבקר והעיזים. הכלים הפולאנים האמיתיים הם הכינור בעל המיתר הבודד (ניאניאורו), החליל, הלאוטה בעלת 2 עד 5 מיתרים, הודדו או מולו וסטי התופים שנקראים בוובה ובאוודי. עם זאת הם מושפעים מכלים אחרים מהאזור כמו הנבל המערב אפריקאי, הקורה והבאלאפון.

אוכל

השימוש של הפולאנים בדלועים לאחסון חמאה וחלב, ובתור מכלים לשם עיסוק ברוכלות.

קוסאם הוא המושג הכללי לחלב טרי וליוגורט, הידוע בשם פנדידאן (pendidan) בשפה הפולפולדית. הקוסאם הוא מאכל מרכזי בזהות הפולאנית ונערץ בתור משקה או בתור אחת מהצורות המעובדות שלו – יוגורט או גבינה. קטוגול ולבול הם נגזרות של שומן חלב ונעשה בהם שימוש בבישול וקליעת שיער. מראה נפוץ בקרב הנשים הפולאניות הוא נשים הרוכלות במוצרי חלב בתוך דלועים מעוצבים הנחים על ראשיהן. ארוחות אחרות כוללות מאכל בשם ניורי העשוי מקמח דגנים כמו תירס, דוחן או סורגם שנוהגים לאכול בשילוב עם מרק (טאקאי, חאאקו) העשוי מבצל, תבלינים, פלפלים וירקות אחרים[49].

מאכל נפוץ נוסף הנוהגים לכל בכל הקהילות הפולאניות נעשה מהתססת חלב ליוגורט. אותו אוכלים עם קוסקוס מתירס או בשמו לאצ'ירי או דאקארה, באותה הקערה או בנפרד. בנוסף אוכלים אותו עם דייסה נוזלית הנקראת גארי שעשויה מחלב ודגנים כמו דוחן, סורגום או תירס. הוודאבה נוהגים לאכול דוחן, חלב ובשר בתור מרכיבים מרכזיים. את הדוחן אוכלים בבוקר, בצהריים ובלילה כתבשיל עם רוטב או נזיד המכיל לרוב עגבניות, פלפלים, עצמות, בשר, בצל וירקות אחרים. באירועים מיוחדים הם נוהגים לאכול בשר עז או בקר. משקה סמיך הדומה למשקה הטוארגי אגהאג'ירה נעשה תוך ערבוב גבינת עיזים, חלב, תמרים ודוחן.

בתים

הפולה הנודדים גרים בבתים עם כיפות הידועים בשם "בוקארו" או "סואודו הודו" שמשמעו "בית דשא". במהלך העונות היבשות הבתים בצורת חצי מעגל נתמכים באמצעות ערימות של דוחן היוצרות עמודים, ובאמצעות מחצלות קנים שמוחזקות ביחד וקשורות כנגד עמודי עץ בעונות היבשות או הרטובות. בתים ניידים מסוג זה קלים להרכבה ופירוק, בצורה האופיינית לקהילות נודדות. כשמגיע הזמן לעבור, הבתים מפורקים בקלות ומועמסים על גבי חמורים, סוסים או גמלים המשמשים כתחבורה. עם זאת הרבה מהפולה גרים כיום בבתי בוץ או בטון, בהתאם לטרנדים העכשוויים.

ברגע שמסיימים להרכיב את הבית – החדר מחולק לאזורי שינה בהם הדלועים נערמים אחד על השני בהתאם לגודלם ושימושם. כפות העשויות מדלעת נתלות מהתקרה עם דלועים נוספים שמשמשים לאחסון דגנים.

חקר גנטי

השושלות האבהיות של הפולבה/פולה/פולאני נוטות להשתנות בהתאם למיקום הגאוגרפי. לפי המחקר של קרושיאני ואחרים שבוצע בשנת 2002, קרוב ל-90% מהפולאניים מבורקינה פאסו היו נשאים של כרומוזום haplotype 24, שתואם לכרומוזום haplogroup E1b1a הנפוץ במערב אפריקה. הנותרים, שייכים לקבוצת הכרומוזום haplotype 42 / haplogroup E-M33. בדומה אליהם, 53% מהפולאני בצפון קמרון נשאו את הכרומוזום haplogroup E-M33, והיתר נשאו את השושלות של מדבר סהרה (12% נשאו את הכרומוזום haplogroup A, ו-6% נשאו את הכרומוזום haplogroup E1b1a). מיעוט נשא של הכרומוזום המערב אירו-אסייאתי (18% נשאי הכרומוזום haplogroups T ו12% נשאי הכרומוזום R-M173). מולקאר ואחרים בחנו ב-2004 את תדירות תת-הקבוצות הטקסונומיות של הכרומוזום haplogroup R1 מדגימות של הפולאני מקמרון (18%)[50].

מחקר של חסאן ואחרים בשנת 2008 על הפולאני מסודאן בחן את ההופעה המשמעותית (53.8%) של הכרמוזום המערב אירו-אסייאתי haplogroup R-M173. הנותרים היו שייכים למגוון תת-קבוצות של haplogroup E1b1b אפרו-אסייאתיות שכללו 34.62% של הכרומוזום E-M78 ו-27.2% של הכרומוזום E-V22[51].

בשנת 2013, בוקובה ואחרים, בדומה לקודמיהם, בחנו תדירויות משמעותיות של הכרומוזומים haplogroups R1b ו-E1b1b בקבוצות הרועים הפולאניות מניז'ר. E1b1b נצפה בתדירות הגבוהה (60%) ביותר בקרב הפולאני אדאר המקומיים (Fulani Ader), ו-R1b נצפה בתדירות הגבוהה ביותר בקרב פולאני זינדר (31%). זה היווה ניגוד משמעותי לרוב קבוצות הרועים הפולאניות במקומות אחרים, כולל אלו מבורקינה פאסו, קמרון, מאלי וצ'אד. כל הקהילות המצוינות לעיל נשאו מעל 75% קבוצות haplogroups אבהיות מערב אפריקאיות[52].

הגנום המיטוכונדריאלי האמהי

בניגוד לשושלות ההטרוגניות האבהיות, הפולאני לרוב מעורבבים בשושלת האמהית שלהם עם קהילות אחרות מניגר-קונגו. רק 8.1% מהגנום המיטוכונדריאלי שלהם היה קשור לקבוצות מערב אירו-אסייאתיות או אפרו-אסייאתיות (J1b, U5, H, V)[53]. לפי מארק ס. מילר, מחקר של ארבע קהילות פולאניות נודדות, שנערך על 186 פרטים, בשלוש מדינות בסאהל (צ'אד, קמרון ובורקינה פאסו), הקבוצה היחידה של פולאני נוודים שהפגינה דמיון מסוים עם קהילות חקלאיות הקשורות אליה מבחינה גאוגרפית (מגינאה, ביסאו וניגריה) הגיעה מצ'בואה בצפון קמרון.

האוטוזום הכללי

לפי טישקוף (Tishkoff) ואחרים ב-2009, כל השושלת הגנומית מתנגשת עם הקהילות הדוברות את השפה הצ'אדית והמרכז סודנית. בהתבסס על עובדה זו החוקרים מציעים שהפולאנים אימצו את השפה הניגר-קונגואית בשלב מסוים בהיסטוריה שלהם תוך נישואים פנימיים עם הקהילות המקומיות. בנוסף, דרגות נמוכות עד בינוניות של תערובת עם מערב אירו-אסיאתיים נצפה גם כן בדגימות הפולאניות, החוקרים מציעים שמקורה של התערובת הזו היא בחצי האי האיברי[54].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פולה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 David Levinson (1996). "Fulani". Encyclopedia of World Cultures: Africa and the Middle East, Volume 9. Gale Group. ISBN 978-0-8161-1808-3.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Richard M. Juang (2008). Africa and the Americas: Culture, Politics, and History. ABC-CLIO. p. 492. ISBN 978-1-85109-441-7.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Anthony Appiah; Henry Louis Gates (2010). Encyclopedia of Africa. Oxford University Press. p. 495. ISBN 978-0-19-533770-9.
  4. ^ 4.0 4.1 Pat Ikechukwu Ndukwe (1996). Fulani. The Rosen Publishing Group. pp. 9–17. ISBN 978-0-8239-1982-6.
  5. ^ D Group (2013). Encyclopedia of African Peoples. Routledge. pp. 85–88. ISBN 978-1-135-96334-7.
  6. ^ 6.0 6.1 David Levinson (1996). "Fulani". Encyclopedia of World Cultures: Africa and the Middle East, Volume 9. Gale Group. ISBN 978-0-8161-1808-3., Quote: The Fulani form the largest pastoral nomadic group in the world. The Bororo'en are noted for the size of their cattle herds. In addition to fully nomadic groups, however, there are also semisedentary Fulani —Fulbe Laddi— who also farm, although they argue that they do so out of necessity, not choice.
  7. ^ Christopher R. DeCorse (2001). West Africa During the Atlantic Slave Trade: Archaeological Perspectives. Bloomsburg Academic. pp. 172–174. ISBN 978-0-7185-0247-8.
  8. ^ Anthony Appiah; Henry Louis Gates (2010). Encyclopedia of Africa. Oxford University Press. pp. 495–496. ISBN 978-0-19-533770-9.
  9. ^ The homonym "Fulani" is also used by the Manding peoples, being the diminutive form of the word Fula in their language (with suffix -ni), essentially meaning "little Fula".
  10. ^ The letter "ɓ" is an implosive b sound, which does not exist in English, so is replaced by "b." In the orthography for languages of Guinea (pre-1985), this sound was represented by bh, so one would have written Fulbhe instead of Fulɓe.
  11. ^ "Guinea". The World Factbook. Central Intelligence Agency.
  12. ^ Al-Amin Abu-Manga, Fulfulde in the Sudan: process of adaptation to Arabic (1986), p. 7, books.google.com/books?id=8IYOAAAAYAAJ: "The Fulani in the Sudan are known by the loose generic term 'Fellata'"
  13. ^ "The World Factbook". Cia.gov. Retrieved 2013-12-28.
  14. ^ "Association of Concerned Africa Scholars » Citizenship and Identity in Post-Secession Northern Sudan". Concernedafricascholars.org. Retrieved 2013-12-28.
  15. ^ 15.0 15.1 Steven L. Danver (2015). Native Peoples of the World: An Encylopedia of Groups, Cultures and Contemporary Issues. Routledge. pp. 31–32. ISBN 978-1-317-46400-6.
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 Edmund Dene Morel (2013). [Edmund Dene Morel (2013). Affairs of West Africa. Routledge. pp. 130–133, 136–142. מסת"ב 978-1-317-72749-1. Affairs of West Africa]. Routledge. pp. 130–133, 136–142. ISBN 978-1-317-72749-1.
  17. ^ 17.0 17.1 Carl Skutsch (2005). [https://books.google.com/books?id=yXYKAgAAQBAJ&pg=PA474 Encyclopedia of the World's Minorities . Routledge. p. 474. ISBN 978-1-135-19388-1., Quote: "Fulani oral traditions suggest an origin in Egypt or the Middle East, a common theme in West African Muslim traditions."
  18. ^ Christopher Wise (2009). Derrida, Africa, and the Middle East. Palgrave Macmillan. p. 187. ISBN 978-0-230-61953-1. Quote: "Al Hajj Sékou Tall, for instance, claims that the Fulani are one of the three “white” ethnic groups of West Africa".
  19. ^ Webster, G. W. (1931). "242. Customs and Beliefs of the Fulani: Notes Collected During 24 Years Residence in Northern Nigeria". Man. 31: 238. doi:10.2307/2790939.
  20. ^ Edmund Dene Morel (1968) [1902] Affairs of West Africa. Library of African Study, Routledge. ISBN 978-0-7146-1702-2, pages 141–142.
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 C.O. Adepegba. [www.webpulaaku.net/defte/adepegba/conclusion.html "webPulaaku"]. Retrieved 4 November 2015.
  22. ^ Hrbek, I. (1992). General History of Africa volume 3: Africa from the 7th to the 11th Century: Africa from the Seventh to the Eleventh Century v. 3 (Unesco General History of Africa (abridged)). James Carey. p. 67. ISBN 978-0852550939.
  23. ^ Creevey, Lucy (August 1996). "Islam, Women and the Role of the State in Senegal". Journal of Religion in Africa. 26 (3): 268–307. doi:10.1163/157006696X00299. JSTOR 1581646.
  24. ^ Fage, John Donnelly (1997). "Upper and Lower Guinea". In Roland Oliver. The Cambridge History of Africa, Volume 3. Cambridge University Press. ISBN 978-0521209816.
  25. ^ "History Corner - Peoples of The Gambia: The Fula - Africa.gm - Africa news and information community". Africa.gm. Retrieved 2014-02-27.
  26. ^ David Levinson (1996). "Fulani". Encyclopedia of World Cultures: Africa and the Middle East, Volume 9. Gale Group. ISBN 978-0-8161-1808-3., Quote: "Their adoption of Islam increased the Fulanis' feeling of cultural and religious superiority to surrounding peoples, and that adoption became a major ethnic boundary marker."
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 Andrea L. Stanton (2012). Cultural Sociology of the Middle East, Asia, and Africa: An Encyclopedia. SAGE Publications. pp. 147–148. ISBN 978-1-4129-8176-7.
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 Songhai Empire, Encyclopedia Britannica
  29. ^ Knut Vikor (2013). Leif Manger, ed. Muslim Diversity: Local Islam in Global Contexts. Routledge. pp. 92–93. ISBN 978-1-136-81857-8.
  30. ^ Johnson, Marion (1976). "The Economic Foundations of an Islamic Theocracy - The Case of Masina". The Journal of African History. Cambridge University Press. 17 (04): 481–495. doi:10.1017/s0021853700015024.
  31. ^ Walter van Beek (1988). "Purity and statecraft: The Fulani Jihad". The Quest for Purity: Dynamics of Puritan Movements. Walter de Gruyter. pp. 149–177. ISBN 978-3-11-011382-2.
  32. ^ https://openaccess.leidenuniv.nl/bitstream/handle/1887/9616/ASC_1268914_030.pdf?sequence=1
  33. ^ The Cambridge History of Africa - Google Books. Books.google.ca. 1975-09-18. ISBN 9780521204132. Retrieved 2014-02-27.
  34. ^ Lotte Pelckmans (2011) Travelling hierarchies, Roads in and out of slave status in a central Malian Fulɓe network, African Studies Centre, Leiden University, African Studies Collection, Vol. 34, מסת"ב 978-90-5448-105-8
  35. ^ "Archived copy" (PDF). Archived from the original (PDF) on 2014-02-20. Retrieved 2014-02-03.
  36. ^ "The Cast System". Jamtan.com. Retrieved 2014-02-27.
  37. ^ Peoples on the Move: Introducing the Nomads of the World - David J. Phillips - Google Books. Books.google.ca. 2001. ISBN 9780878083527. Retrieved 2014-02-27.
  38. ^ Tamari, Tal (1991). "The Development of Caste Systems in West Africa". The Journal of African History. Cambridge University Press. 32 (02): 221–250. doi:10.1017/s0021853700025718
  39. ^  , Quote: "Endogamous artisan and musician groups are characteristic of over fifteen West African peoples, including the Manding, Soninke, Wolof, Serer, Fulani, Tukulor, Songhay, Dogon, Senufo, Minianka, Moors, and Tuareg. Castes appeared among the Malinke no later than 1300, and were present among the Wolof and Soninke, as well as some Songhay and Fulani populations, no later than 1500."
  40. ^ Marguerite Dupire (1985), A Nomadic Caste: The Fulani Woodcarvers Historical Background and Evolution, Anthropos, Bd. 80, H. 1./3. (1985), pages 85-100; Quote: "The woodcarvers associated with the Fulani and neighboring societies in West Africa were nomads. All criteria retained by specialists to defìne a caste group (Berreman, Pitt-Rivers, Vaughan), may be applied to them. This is true even today in spite of their sedentarization and the conversion of certain of them to sculpture. The second part of this study raises the question of the conditions underlying the creation of artisan castes, drawing upon examples taken from agricultural societies, certain of which are state-based (Fulani, Serer of Sine), others of which are more or less acephalous (Marghi, Senufo, Cangin Serer)."
  41. ^ Chodak, Szymon (1973). "Social Stratification in Sub-Saharan Africa". Canadian Journal of African Studies. 7 (3): 401–417. doi:10.2307/484167
  42. ^ 42.0 42.1 4 July 2013 (2013-07-04). "Nigeria: Going Beyond the Green Wall Ritual". allAfrica.com. Retrieved 2014-02-27.
  43. ^ "Economic Effects of Farmer-grazier Conflicts in Nigeria: A Case Study of Bauchi State". Scialert.net. doi:10.3923/tae.2010.147.157. Retrieved 2014-02-27. 
  44. ^ "Grazing Reserve Development and Constraints". Gamji.com. Retrieved 2014-02-27.
  45. ^ "Senators fight over grazing land for Fulani herdsmen". Punchng.com. 2012-07-21. Retrieved 2014-02-27.
  46. ^ "Pulaaku Ethics". Web.archive.org. 2007-12-27. Archived from the original on 2007-12-27. Retrieved 2013-12-28.
  47. ^ 47.0 47.1 47.2 "DAGRIS". Dagris.ilri.cgiar.org. 2009-10-20. Retrieved 2014-02-27.
  48. ^ 48.0 48.1 "Courtship by the river as cows return home - Arts and Culture". africareview.com. Retrieved 2014-02-27.
  49. ^ "Fulani - Introduction, Location, Language, Folklore, Religion, Major holidays, Rites of passage, Relationships, Living conditions". Everyculture.com. Retrieved 2013-12-28.
  50. ^ Mulcare, Charlotte A.; Weale, Michael E.; Jones, Abigail L.; Connell, Bruce; Zeitlyn, David; Tarekegn, Ayele; Swallow, Dallas M.; Bradman, Neil; Thomas, Mark G. (2004). "The T Allele of a Single-Nucleotide Polymorphism 13.9 kb Upstream of the Lactase Gene (LCT) (C−13.9kbT) Does Not Predict or Cause the Lactase-Persistence Phenotype in Africans". The American Journal of Human Genetics. 74 (6): 1102. doi:10.1086/421050. PMC 1182074. PMID 15106124.
  51. ^ Hassan, Hisham Y.; Underhill, Peter A.; Cavalli-Sforza, Luca L.; Ibrahim, Muntaser E. (2008). "Y-chromosome variation among Sudanese: Restricted gene flow, concordance with language, geography, and history". American Journal of Physical Anthropology. 137 (3): 316–23. doi:10.1002/ajpa.20876. PMID 18618658.
  52. ^ Bučková, Jana; Cerný, Viktor; Novelletto, Andrea (2013). "Multiple and differentiated contributions to the male gene pool of pastoral and farmer populations of the African Sahel". American Journal of Physical Anthropology. 151 (1): 10–21. doi:10.1002/ajpa.22236. PMID 23460272.
  53. ^ Miller, MS (1990). "Differential effects of N-methyl-N'-nitro-N-nitrosoguanidine on constitutive and hormone-inducible gene expression in rat hepatoma cells". Chemico-biological interactions. 73 (2–3): 207–19. doi:10.1016/0009-2797(90)90004-7. PMID 1690087.
  54. ^ Tishkoff, S. A.; Reed, F. A.; Friedlaender, F. R.; Ehret, C.; Ranciaro, A.; Froment, A.; Hirbo, J. B.; Awomoyi, A. A.; Bodo, J.-M.; Doumbo, O.; Ibrahim, M.; Juma, A. T.; Kotze, M. J.; Lema, G.; Moore, J. H.; Mortensen, H.; Nyambo, T. B.; Omar, S. A.; Powell, K.; Pretorius, G. S.; Smith, M. W.; Thera, M. A.; Wambebe, C.; Weber, J. L.; Williams, S. M. (2009). "The Genetic Structure and History of Africans and African Americans". Science. 324 (5930): 1035–44. doi:10.1126/science.1172257. PMC 2947357. PMID 19407144.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פולה (קבוצה אתנית)26360663

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פולה_(קבוצה_אתנית)&oldid=2775723"