פאווליק מורוזוב
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: משלב נמוך.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: משלב נמוך. |
פַּאוֶול טרופימוביץ' מורוזוב (ברוסית: Па́вел Трофи́мович Моро́зов; 14 בנובמבר 1918 - 3 בספטמבר 1932), שנודע יותר בכינוי החיבה פאווליק (Павлик), היה גיבור לאומי של השלטונות הסובייטים, אשר, לפי המיתוס, נרצח על ידי משפחתו משום שבנאמנותו למדינה הלשין על אביו. דורות של ילדים בברית המועצות גדלו על דמותו של מורוזוב כגיבור אשר עמד מול החברה, ולמען המולדת הלשין על הקרובים לו. הילד מורוזוב הונצח בספרי ילדים רבים, בשירים, מחזות, פסלים ויצירות אחרות, והוא כונה "פיוניר מספר 1" בברית המועצות. מחקרים עדכניים מסכימים על קיומו של הילד ושככל הנראה נרצח, אך מטילים ספק כמעט בכל שאר הפרטים במיתוס אודותיו וחלוקים בשאלה האם הלשין, מה היו מניעי ההלשנה, ומי היה הרוצח.
המיתוס
על פי המיתוס בגרסתו הפופולרית, פאווליק מורוזוב היה ילד נאה שנולד למשפחת איכרים ענייה בכפר גרסימובקה שליד יקטרינבורג. פאווליק היה תלמיד טוב ומנומס וקומוניסט נאמן שהנהיג את חבריו בתנועת הפיונירים בבית ספרו. בגיל 13, כשנודע לו שאביו טרופים (Trofim), שהיה יו"ר הסוביט (הועד) של הכפר, עסק בזיוף מסמכים ומכירתם למגורשים קולאקים שכונו אויביה של המהפכה בברית המועצות, הוא הלשין על אביו לנ.ק.ו.ד., ובכך הביא על אביו גזר דין של חמש או עשר שנות עבודות כפייה[1], אותם האב ככל הנראה לא שרד. המשפחה לא ראתה בעין יפה את ההלשנה, ובשלושה בספטמבר נרצח מורוזוב ביחד עם אחיו הצעיר בידי דודו, סבו, סבתו ובן דוד, בעת שקטף תותים. הרוצחים נעצרו על ידי הנ.ק.ו.ד., הועמדו לדין והוצאו להורג בירייה, לאחר שמאות מברקים מרחבי ברית המועצות דרשו למצות איתם את הדין.
סיפורו של פאווליק מורוזוב התפרסם בעיתונות המקומית, עד שהגיע למוסקבה ופורסם בפראבדה לילדים. בשנת 1933, מקסים גורקי העלה על נס את סיפורו של מורוזוב והניע מסע של הפיכתו לגיבור לאומי, למרות שעל פי השמועות סטלין לא התלהב מהסיפור והשתמש כלפי המלשין הקטן שהסגיר את אביו במונח המקביל ל"חלאה". גורקי ביקש מהסופר ויטלי גוברב לכתוב ספר על הילד וכך נולד ספר ילדים ראשון, שאחריו באו יצירות רבות נוספות, על הילד מורוזוב. על פי הספר, מורוזוב לא הסתפק בהלשנה על אביו, ובמשך הזמן הוא הספיק להלשין על שכן, על דודתו ועל סבו. הוא היה מנהיג של חבורת פיונירים טובים שנאבקה נגד כנופיית הרעים וסבלה ממנה הצקות רבות.
בהמשך הוקמו פסלים של מורוזוב, רחובות, פארקים, בתי ספר, קנים של הפיונירים, תחרות סקי וקולחוז נקראו על שמו. אופרה, מספר שירים, ספרי ילדים ויצירות אחרות נכתבו לכבודו. בית הספר בכפרו ואנדרטה המציינת את מקום הרצחו הפכו לאתרי עלייה לרגל למאות אלפי תלמידי בתי ספר מרחבי ברית המועצות. ביטאון הפיונירים ניהל מסע לעידוד ילדים להלשין על קרוביהם בדומה למעשהו הנאצל של פאווליק מורוזוב. בשנת 1935 הבמאי הידוע סרגיי אייזנשטיין החל בצילום סרט קולנוע בשם "שדה בז'ין" שהיה מבוסס על הסיפור של פאווליק מורוזוב, אך בהוראת השלטונות הסרט לא הושלם. בשנות ה-40, מעמדו של מורוזוב ירד והוא פינה את מקומו לגיבורי המלחמה נגד הנאצים, אך הוא עדיין שמר על מעמד מוביל: בשנת 1948 הוצג פסל של מורוזוב במוסקבה, ובשנת 1955 הוא הוגדר כפיוניר מספר 1 בספר הכבוד של ארמון הפיונירים במוסקבה. בשנות ה-60 וה-70 חזר פאווליק לקדמת הבמה, הפעם עם דגש על גבורתו אל מול אנשי כפרו ומות הקדושים שלו ופחות על המלשינות. בתחילת שנות ה-80 התפתח אנטגוניזם נרחב כנגד פאווליק המלשין בחוגי האינטליגנציה בברית המועצות, ובשנת 1991 היה פסלו אחד הראשונים ליפול, ביחד עם פסלו של פליקס דז'רז'ינסקי. לאחר נפילת ברית המועצות המיתוס של מורוזוב הוצא מתוכנית הלימודים הרוסית, ועולי הרגל הדירו את רגליהם מהאנדרטה שלו. אולם בשנת 2003 קרן של ג'ורג' סורוס תרמה $7,000 לפתיחה מחדש של המוזיאון, תוך הצגת פרספקטיבה רחבה יותר על התקופה והסיפור[2].
כדרכם של מיתוסים, גרסאות שונות של הסיפור הופיעו בזמנים שונים. בתקופות מסוימות, פשעו של האב במיתוס היה אגירת תבואה, כאשר השלטונות הסובייטים בקשו לקדם את הקולקטיביזציה ולהלחם באלו שמחביאים את התבואה שלהם[3]. בחלק מגרסאות הסיפור, פאווליק הלשין למורה בבית הספר ולא לנ.ק.ו.ד. הרוצחים הוגדרו בחלק מהסיפורים כעשירים[4] או קולאקים ראקציונרים, אויבי הקולקטיביזציה.
לאחר הרצח, אמו של מורוזוב עברה לעיר אחרת בברית המועצות והתפרנסה מפנסיה ממשלתית ומתהילתה כאמו של הגיבור. לאחר שבן נוסף שלה מת מסרטן, נותרה האם עם בן יחיד שבצחוק הגורל נשלח לעשר שנות מאסר במחנה עבודה באשמת כוונה לעבור את הגבול ולרגל עבור גרמניה[5]. גם פגישה אישית של האם עם לברנטי בריה לא הצליחה להביא להקלה בעונשו.
בדיקת המיתוס
החל משנות ה-80 של המאה ה-20, החלו חוקרים שונים לבדוק את המיתוס של מורוזוב. הם העמידו סימן שאלה כמעט על כל פרט מסיפורו של פאווליק מורוזוב, החל משמו ומראהו וכלה בסיפור ההלשנה וזהות רוצחיו.
בשנים 1980 - 1984, כאשר ברית המועצות הייתה עדיין מדינה חזקה, חקר יורי דרוז'ניקוב את סיפורו של פאווליק מורוזוב והוציא לאור באופן מחתרתי את מסקנותיו בספר "המיתוס של פאווליק מורוזוב", שהתפרסם יותר מאוחר, בשנת 1987, בלונדון. הספר הביא לדרוז'ניקוב פרסום רב ויצא לאור שוב בשנת 1995 בשם "מלשין מספר 1". עיקר טענותיו של דרוז'ניקוב הם שמורוזוב הסגיר את אביו לנ.ק.ו.ד. לא בגלל נאמנות קומוניסטית אלא בלחצה של אמו שבקשה להתנקם באב על שנטש אותה עם אשה אחרת, הוא היה מוגבל בשכלו ותלמיד גרוע ושככל הנראה הילד נרצח על ידי פרובוקטור של הנ.ק.ו.ד. במטרה להעליל את רציחתו על הקולאקים. דרוז'ניקוב גם מצא שמורוזוב מעולם לא היה פיוניר[6][7].
בשנת 1999 בקשו אנשים מכפרו של פאווליק מורוזוב לטהר את שמם של קרובי משפחתו שהורשעו ברציחתו, אולם הם נענו בשלילה ולא הורשו לעיין בתיק. אנה פסטוחובקה, פעילת זכויות אדם ברוסיה טענה שהסירוב לפתוח את התיק מסמל את העובדה ששלטונות רוסיה רוצים לחזור לעידן ברית המועצות. עם זאת, בית המשפט העליון של רוסיה קבע שהרצח היה פלילי ולא פוליטי[8].
בשנת 2005 יצא ספרה של קתרינה קלי, "החבר פאווליק, עלייתו ונפילתו של הילד הגיבור הסובייטי" ("Comrade Pavlik: The Rise and Fall of a Soviet Boy Hero"), שהציג מסקנות של מחקר מקיף על המיתוס. קלי טענה שמסקנותיו של דרוז'ניקוב היו דמיוניים לא פחות מהמיתוס עצמו ונבעו בעיקר מהכלל שהאמת היא בדיוק ההפך ממה שאמרו השלטונות הסובייטיים. קלי מציבה בספרה בעיקר סימני שאלה מבלי לתת תשובות, לטענתה בהיעדר מידע מספק. היא מסכימה שהילד היה קיים, אם כי שמו לא היה פאווליק, ושהוא נרצח ביער, אלא אם הוא נהרג על ידי חיה. חוץ מזה, היא אינה קובעת האם הוא הלשין על אביו או לא, האם אביו הועמד לדין או לא, והאם פאווליק ראה עצמו כחבר בפיונרים או לא, אם כי מן הסתם לא היה חבר רשמי שכן ספק אם הארגון היה קיים בכפרו המרוחק. קלי מדווחת שאנשי הכפר של מורוזוב מספרים שהוא היה מלשין קטן וייתכן שאכן נרצח על רקע זה בידי בן דודו שהורשע ברצח.
בפרסומים אחרים נטען שלא פאווליק מורוזוב הלשין על אביו והחקירה של אביו החלה כאשר חבורת גנגסטרים בראשות האחים מיכאיל וגרגורי פורטוב נתפסו ביחד עם מסמכים מזויפים בחתימת טרופים מורוזוב. על פי גרסה זאת, במהלך החקירה ספרה אשתו, אמו של פאווליק מורוזוב, כי האב נהג להכות אותה ולהביא הביתה חפצי ערך שקיבל בתמורה למסמכים מזויפים ופאווליק רק אישר בחקירה את המידע שמסרה האם.
פרט נוסף שנמצא הוא שהתמונה היחידה של פאווליק מורוזוב מראה ילד הסובל מתת תזונה שאינו דומה כמעט בכלל לדמויות השונות המופיעות בספרי הילדים ובפסלים כילד פאווליק.
התייחסויות למיתוס
המיתוס של פאווליק מורוזוב היה בראש ובראשונה לסמל של מלשינות מתועבת ושל חברה השמה את המלשינות בקדמת הבמה כמעשה ראוי[9]. בנוסף לכך, המיתוס מייצג בפי דוברים בימינו את הרוע שבשלטון טוטליטרי השם את המדינה לפני המשפחה. נאמנות למדינה לפני המשפחה הופיעה גם במיתוס הרומאי על ברוטוס האב שדאג להעניש את בניו הבוגדים ברפובליקה.
אתר אינטרנט של ארגון גברים נקרא על שמו של האב טרופים מורוזוב, על רקע הדעה הרווחת שאשתו עמדה מאחורי ההלשנה כנגדו[10].
הד לסיפורו של מורוזוב מופיע בספרו של ג'ורג' אורוול, "1984", שם מתוארת תנועת ילדים שהמשטר מעודד את חבריה להלשין על הוריהם, קרוביהם ושכניהם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Squalid truth of Stalin's little martyr, HNN, December 29, 2003
- A Little Swine, Sheila Fitzpatrick, 3 בנובמבר 2005
- מיתוס פבליק מורוזוב ומקומו בחינוך האידאולוגי הקומוניסטי בשנות ה-30, רעיה צימרמן
- פאווליק מורוזוב, סיכום באתר על ברית המועצות
הערות שוליים
- ^ במקורות אחרים גזר דין מוות
- ^ Pavlik Morozov: Soviet Boy Hero
- ^ Stepchildren Of Mother Russia: The Story Of A Jewish Family, page 78
- ^ דרוז'ניקוב
- ^ The twelve-year-old boy reported his father to KGB, Pravda, 23 September 2003
- ^ INFORMER 001: The Myth of Pavlik Morozov
- ^ ביוגרפיה של דרוז'ניקוב באנגלית, באתר על דרוז'ניקוב
- ^ רעיה צימרמן
- ^ חלק נכבד מהסקירה על הספר של קתרינה קלי בנושא שהופיע ב-A little swine, Sheila Fitzpatrick, November 3, 2005 עוסק במלשינות בכלל, וכך גם הכותרת של הסקירה
- ^ Trofim32
