ערב אל קראד
ערב אל קראד היה שבט בדואי שהתגורר בצפון ארץ ישראל בסמיכות לאיילת השחר והתפרנס ממרעה צאן ובקר. לאחר מלחמת העצמאות נמצאו בני השבט בשני כפרים, קראד אל באקארה וקראד אל גאנאמה, בתוך השטח המפורז המרכזי בגבול ישראל-סוריה. בשנת 1951 הם הועברו על ידי שלטנות ישראל לשעב, אך לאחר החלטה של מועצת הביטחון הוחזרו לכפריהם. בנובמבר 1956 הם הועברו, על פי דרישתם, לסוריה.
היסטוריה
אנשי השבט היגרו לאזור ימת החולה מכורדיסטן בימי השלטון העות'מאני. הם התיישבו בשני כפרים בקרבת הירדן מדרום לימת החולה: קראד אל באקארה, על שם רעיית הבקר, וקראד אל גאנאמה, על שם רעיית הצאן[1].
אנשי השבט היו רועים את עדריהם על האדמות בסביבת איילת השחר. לאחר רכישת אדמות איילת השחר בסוף המאה ה-19[2], הוסכם שערביי השבט יוכלו להמשיך להשקות את עדריהם מהמים שבאדמות אילת השחר[3].
במפקד האוכלוסין בארץ ישראל בשנת 1922 נמנו בשבט קראד אל חייט בנפת צפת, 437 תושבים מוסלמים[4]. במפקד האוכלוסין בארץ ישראל בשנת 1931 נמנו בשבט ערב אל באקארה 245 תושבים, כולם מוסלמים, שהתגוררו ב-54 בתים ובשבט ערב אל גאנאמה 265 תושבים, כולם מוסלמים, שהתגוררו ב-54 בתים[5].
בימי מלחמת העצמאות ברחו אנשי השבט לסוריה[1] והם שבו לכפריהם לאחר שוך הקרבות בעת שהצבא הסורי החזיק באזור[6].
בעת המתיחות בעקבות תקרית אל-חמה, פינה צה"ל את תושבי גאנאמה אל באקארה והוכרז עוצר על הכפר. בתחילת אפריל 1951, בעקבות התייעצות של דוד בן-גוריון, יהושע פלמון ומרדכי מקלף[7], פינה צה"ל את כל אנשי השבט אל שעב[8][9] ופוצץ את בתיהם[10]. הסורים טענו שישראל פינתה את אנשי שני הכפרים, קראד אל באקארה וקראד אל גאנאמה[11][12]. משה שרת הכחיש טענה זאת ואמר שאנשי קראד אל גנאמאה נמלטו לסוריה מלחץ הסורים יחד עם ערביי הכפר פרדס[13] ורק אנשי קראד אל באקארה פונו[14]. אדמותיהם של אנשי הכפר נדרשו לצורך פרויקט ייבוש החולה[15]. בעקבות תלונה של סוריה, מועצת הביטחון הורתה לישראל ב-18 במאי 1951 להשיב את אנשי הכפר למקומם[16][17]. המפונים נחלקו לגבי החזרה לכפרם. חלקם טענו שלא ימכרו את אדמותיהם בשום פנים ואופן[18], בעוד אחרים טענו שאם יתנו להם קרקעות חלופיות עם קושאן באזור שעב הם לא ידרשו חזרה לכפרם, שכן הבתים שלהם בשעב יותר טובים[19]. משקיפי או"ם ביקרו את המפונים ושוחחו איתם כדי לברר את רצונותיהם[20][21][22], בהתאם לפרשנות של הגנרל ויליאם אדוארד ריילי להחלטת מועצת הביטחון, שיש לאפשר חזרה אך אין להכריח את המפונים לחזור. על פרשנות זאת חלקו חלק מאנשי האו"ם שטענו שיש להחזיר את כל המפונים[23]. במשאל שנערך בתחילת יולי 1951 הביעו כשליש מהנשאלים רצון לשוב לאזור המפורז[24][25], והם הוחזרו לאוהלים שהוכנו להם במקום[26][13]. חוקרים ערבים טענו, לימים, שעל מנת לחזור לאזור המפורז היה צורך לחתום, ורבים מהמפונים נקטו במדיניות שב ואל תעשה ולכן לא הוחזרו[9].
אנשי השבט שחזרו לכפר קראד אל באראקה חזרו לרעות את עדריהם באזור ולעיתים הגיעו לסכסוכים עם אנשי איילת השחר[27] וראש פינה על מרעה בשדותיהם[28]. במקביל הם קיבלו סיוע מאונר"א בגלל מיקומם באזור מפורז בין ישראל לסוריה[29]. מים קיבלו בכפר מקיבוץ הגוברים[30]. הכפר כלל 7-8 שורות של בתי חימר עלובים[6]. אנשי הכפר סירבו לקבל תעודות זהות ותלושי מזון ישראלים בטענה שהם מתגוררים באזור מפורז ועליהם להיות תחת שלטון האו"ם. אנשי הכפר התלוננו על העדר בית ספר ושירותים אחרים ועל כך שישראל מונעת מהם יציאה חופשית מהכפר[31]. בסוף 1954 דרשו תושבי הכפר קראד אל באראקה לקבל מישראל שירותי חינוך ובריאות ושינתן להם לסחור עם סוריה. ישראל סירבה לאפשר להם מסחר חופשי עם סוריה[32][33] ותושבי הכפר סירבו לקבל מישראל שירותי בריאות וחינוך[34]. בעקבות דו"ח של משקיף האו"ם, אידסון לואי מילרד ברנס, הותר לתושבי הכפר להגיע בינואר 1955 לצפת למסחר וקבלת שירותים[35]. באמצע שנת 1956 נטען שאנשי הכפר השתלטו על אדמות של משמר הירדן ושל ערבים נפקדים שהועברו לידי המדינה, בטענה שהאדמות הם שלהם מאבות אבותיהם[36].
ב-13 באוגוסט 1956 נעצר אחד מבני הכפר באשמת ריגול, לאחר שביקש לקנות מגוון של עיתונים כולל עיתונים ביידיש[37]. בהמשך אוגוסט 1956 דרשו אנשי הכפר במפגיע להעביר אותם לסוריה או לאחת המדינות הערביות האחרות[38][39]. בנובמבר 1956, לאחר פרוץ מלחמת סיני, דרשו שלטונות ישראל מאנשי הכפר לפנותו תוך 12 שעות במעבר אל תוך ישראל או לסוריה. בני הכפר בחרו לעבור לסוריה, ארזו את מטלטליהם והועברו לסוריה דרך גשר בנות יעקב[40][41]. בשנת 1957 בקשו הסורים להחזיר את התושבים חזרה לישראל, אך ישראל סירבה[42].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יעקב אביאל, קראד אל בקרה שבאזור המפורז, הארץ, 29 במרץ 1954
- ^ יעקב בנדל, מלטה - היא איילת השחר, הבוקר, 5 באוגוסט 1942
- ^ סכסוך המים באילת השחר, הארץ, 15 במרץ 1926
- ^ מפקד האוכלוסין 1922, מחוז צפת, עמוד 44
- ^ מפקד 1931, נפת צפת, עמוד 105-106
- ^ 6.0 6.1 י. אביאל, הכפר שמרד במדינת ישראל, מעריב, 31 באוגוסט 1956
- ^ Yigal Kipnis, The Golan Heights: Political History, Settlement and Geography since 1949, 2013, page 22
- ^ ג. צימרמן, אצל המפונים מהאזור המפורז, מעריב, 4 ביוני 1951
- ^ 9.0 9.1 War, peace and land seizure in Palestine's border area. By: Falah, Ghazi‐Walid, Third World Quarterly, 01436597, Jul2004, Vol. 25, Issue 5
- ^ משטרת ישראל בגבול הסורי: השטח המפורז חולק למעשה, על המשמר, 8 באפריל 1951
- ^ פונה כפר?, על המשמר, 13 באפריל 1951
- ^ מועצת הבטחון החליטה להזמין את ריילי, הארץ, 18 באפריל 1951
- ^ 13.0 13.1 ה. יוסטוס, ריילי תובע להחזיר ערבים מסוריה לאזור המפורז, מעריב, 10 ביולי 1951
- ^ גילוי דעת של שרת, הצופה, 16 באפריל 1951
- ^ סיכוי לסיום חפירת אפיק הירדן עד לחורף, דבר, 5 ביוני 1951
- ^ החלטת מועצת הבטחון, הבוקר, 20 במאי 1951
- ^ סוריה מתלוננת בפני מועצת הבטחון, הבוקר, 30 במאי 1951
- ^ העבודה בחולה נמשכה ביום ו' בשטח הדרומי, על המשמר, 27 במאי 1951
- ^ עם הערבים שפונו מן האיזור המפורז, הבוקר, 22 ביוני 1951
- ^ 2 משקיפים ביקרו בשעב, חרות, 28 במאי 1951
- ^ לקראת הסדר ביקור אנשי או"ם אצל המפונים, דבר, 6 ביוני 1951
- ^ קציני או"ם נפגשו בכפר שעב עם הערבים שפונו מאזור החולה, הארץ, 28 ביוני 1951
- ^ משקיף צרפתי התפטר, על המשמר, 10 ביולי 1951
- ^ שליש מהמפונים רוצים לחזור לאזור המפורז, מעריב, 3 ביולי 1951
- ^ ירמיהו שמואלי, 230 משפחות יוחזרו לאיזור המפורז, על המשמר, 4 ביולי 1951
- ^ החלה החזרת הערבים שפונו, מעריב, 5 ביולי 1951
- ^ תגרה עזה בין תושבי כפר ערבי לחברי אילת השחר, הארץ, 10 בפברואר 1955
- ^ רועים מהאזור המפורז על אדמת ראש פינה, דבר, 1 בינואר 1952
- ^ ר. לוריא, בידואים בגליל קיבלו מזון חינם, מעריב, 14 בינואר 1953
- ^ העובדים בערוץ הירדן, הארץ, 25 בינואר 1954
- ^ בניקה שמע תלונות כפר ערבי באיזור המפורז בצפון, הארץ, 22 בפברואר 1954
- ^ ערביי האזור המפורז פנו לברנס, דבר, 22 בדצמבר 1954
- ^ הוצעו הקלות לערביי אל באקארה, הארץ, 4 בינואר 1955
- ^ ברנס מציע מו"מ ישיר ישראלי־סורי להסדר באזור המפורז או לחלוקתו, דבר, 16 בינואר 1955
- ^ ערביי האזור המפורז קונים וסוחרים בצפת, דבר, 17 בינואר 1955
- ^ ערבים תפםו קרקעות יהודים באזור המפורז, מעריב, 4 ביוני 1956
- ^ נאשם בריגול חזר בו ומבקש למנות סניגור, הארץ, 27 בדצמבר 1956
נידון על איסוף מסמכים למען האויב, הארץ, 21 בינואר 1957 - ^ תובעים בתוקף הוצאתם מישראל, חרות, 24 באוגוסט 1956
- ^ ברנס ביקר באיזור המפורז בצפון, למרחב, 20 באוגוסט 1956
- ^ השבט קראד אל בקארה עבר מהאזור המפורז לסוריה, דבר, 14 בנובמבר 1956
- ^ Adel Manna, Nakba and Survival, Univ of California Press, 2022, page 11
- ^ שמואל שגב, הגבול הצפוני של ישראל "התחמם", מעריב, 5 ביולי 1957
39218940ערב אל קראד