עמנואל לפין
 | |
| לפין בצעירותו | |
| לידה |
20 בנובמבר 1906 קובנה, ליטא |
|---|---|
| פטירה |
1993 (בגיל 86 בערך) תל אביב |
| תאריך עלייה | 1932 |
| כינוי | מוניה |
| השתייכות |
 ההגנה אצ"ל |
| תפקידים בשירות | |
| תפקיד מטה בארגון ב', קצין מטה בהגנה | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת השחרור | |
| עיטורים | |
אות ההגנה,  מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שליח האו"ם לאפריקה, כלכלן, היסטוריון, אספן וחוקר בולי ומסמכי קק"ל, מזכיר המשביר | |
ד"ר עמנואל (מוניה) לפין (20 בנובמבר 1906 – 1993) היה כלכלן והיסטוריון, אספן מסמכי ובולי קרן קיימת לישראל ויודאיקה-פוסטלית[1].
ביוגרפיה
לפין נולד ב-20 בנובמבר 1906 בקובנה שבליטא במשפחה אמידה ומשכילה להלנה וד"ר אבא לפין (שהיה רופא, עסקן ציוני, ממנהיגי קהילת קובנה וממשכילי ליטא). ילדותו עברה בבירת ליטא דאז קובנה, אולם עם התקרבות החזית במלחמת העולם הראשונה לליטא, נסה משפחתו למוסקבה, שם שהו עד סיום המלחמה. במוסקבה סבל לפין מהתקפות ואלימות על רקע אנטישמי. ב-1924 בוגר הגימנסיה העברית ע"ש שוואבה בקובנה. (בת כתתו הייתה לאה גולדברג). המשיך ללימודי כלכלה באוניברסיטת בריסל בבלגיה, במהלך לימודיו הסטודנטיאליים היה פעיל ציוני בארגון הסטודנטים היהודים בבריסל. בשנת 1929 השתתף בקונגרס הציוני ה-16 בשנת 1929 שהתכנס בציריך, שווייץ[2]. בשנת 1932 סיים לימודי דוקטורט בכלכלה. מחקרו המסכם והדיסרטאציה היו אודות ההתיישבות היהודית החקלאית ברוסיה, בעת לימודיו נזדמן לפגישה עם שאול טשרניחובסקי בה נדון העניין הציוני, המפגש השפיע עליו מאד והאיצה את עלייתו לארץ ישראל.
לפין עלה לארץ מיד עם סיום לימודיו בשנת 1932,והיה בין מקימי איגוד יוצאי ליטא. לפין הועסק כעוזרו האישי של ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף[3]. אחר כך הקים חברה לשירותי חשמל בשם "מאור", אחד מלקוחותיו הראשונים היה חיים נחמן ביאליק אותו הכיר באמצעות אביו, אבא לפין, עסק זה כשל.[4]
למרות היותו כלכלן, רצה לעסוק במלאכת כפיים ולחוות את בניין הארץ בידיו ומשנת 1937 ועד 1943 עבד בחברת האשלג בסדום עם משה נובומייסקי[5]. בשנת 1940 נסע עם רעייתו וביתו לביקור משפחתי בקובנה שבליטא, ונחלץ משם חזרה לישראל שבועות ספורים טרם הפלישה והכיבוש הגרמני. משנת 1943 ועד 1946 ניהל את המחלקה הרוסית בחברת פלס לספרים ועיתונות בת"א, ומשנת 1946 ועד 1972 שימש בתפקידים ניהוליים בכירים במשביר המרכזי.
כל חייו בישראל התגורר בתל אביב בצניעות, בדירה צמודה לדירה בה התגוררה עד לכתה רחל המשוררת. דירתו זו ברחוב בוגרשוב אף נורתה על ידי חיילים בריטים במהלך העוצר בתל אביב בשבת השחורה ב-29 ביוני 1946. במהלך הקרבות בין לוחמי האצ"ל לערבים ביפו, פגעו קליעים תועים נוספים בדירה.
הכפיל של יאיר
סוכני הבולשת הבריטית חשדו בד"ר לפין כי הוא אברהם שטרן (יאיר) ועצרו אותו מספר פעמים לחקירות ממושכות בהן הוכה נמרצות על ידי חוקריו. מראהו באותם ימים הזכיר מאד את "יאיר", ועל כן נחשד שהיה בתחילה "יאיר" ואחר כך "הכפיל של יאיר".[6]
שירות באצ"ל ובהגנה
עם עלייתו בשנת 1932 הצטרף והושבע לארגון ב', (האצ"ל), שם עבר הכשרה כלוחם, אולם עיקר עשייתו הייתה גיוס וניהול כספי הארגון. בפעילותו היה בקשרים עם אברהם תהומי וד"ר יוסף פעמוני. בערב רצח ארלוזורוב היה לפין שדיווח לראשי הארגון על האסון. בזמן מאורעות 1936 התבקש לפין מאברהם שטרן שביקר בביתו להסליק בדירה 50 אקדחי לוגר פרבלום חדשים, אותם הטמין לתקופה קצרה תחת מיטתו[7]
בשנת 1937 בעקבות "הפילוג הראשון" באצ"ל ותמיכתו בעמדת תהומי שצידד באיחוד בניגוד לעמדות זאב ז'בוטינסקי, דוד רזיאל ואברהם שטרן, הצטרף לפין לשורות ההגנה. עד חודש מאי 1948 היה קצין מטה בחבל 2 (תל אביב) והשתתף באופן פעיל בפעולות שונות, חלקן חמושות. בנוסף טיפל במסגרת המחתרת בפעולות האדמיניסטרטיביות ואף שימש כקצין קשר. בהיותו מזכיר המשביר המרכזי, השתמש בנכסי המוסד לצורכי ההגנה תוך ניצול סיפור הכיסוי העסקי. לאחר קום מדינת ישראל היה פעיל בארגון חברי ההגנה בתל אביב.[8] על אף חברותו בהגנה, במקביל פעל למען קרן תל חי ומוזיאון בית"ר לתנועה הלאומית העברית, בעיקר בתחום איסוף ותרומת חומר ארכיוני.
שירות בצה"ל
ביום 14 במאי 1948, עם קריאת המוסדות המרכזיים גויס לצה"ל עם יתר מפקדי ההגנה. סופח לחיל האויר, מרכז התגוננות בפני פעולות אויר שם שירת חודשים אחדים, אחר כך שירת כקצין תרבות וקצין מוסדות במסגרת הג"א.[9]
פעילות באפריקה
משנת 1957 היה פעיל במכון האפרו-אסיאני בתל אביב. בשנת 1964 נשלח לניז'ר מטעם המכון לפריון העבודה להרצות בפני אנשי ממשל בענייני קואופרציה. בשנים 1967 ו-1968 בשליחות משרד העבודה בנילאומי בז'נבה לקאמרון, (במסגרת הנציבות הכלכלית של האומות המאוחדות לאפריקה UNECA). בשנת 1968 נשלח על ידי המחלקה המדינית של הוועד הפועל לקינשסה, קונגו.[10]
לפין היה נשוי ואב לשלוש בנות. הוא נפטר זמן קצר לאחר מות רעייתו ונטמן לצדה בבית העלמין בחולון.
אוספיו
לפין החל לאסוף ולחקור בולים, יודאיקה וציונות עוד בנעוריו בקובנה שבליטא, תחביב אשר הפך למפעל חיים. אוסף קרן קיימת לישראל של לפין הכולל עשרות אלפי מסמכים, בולים, פרסומים, חותמות, מכתבים ופריטים נדירים משנת 1901 עת הוקמה הקרן הקיימת. נחשב לגדול, המקיף והחשוב מבין אוספי הציונות בעולם. בשנת 1985 נחתם הסכם בין לפין לקרן קיימת לישראל להעברת האוסף בשלמותו לקרן הקיימת. אוסף היודאיקה בבולאות והמחקר הנלווה אליו הכולל אלפי פריטים ועשרות אלבומים נותר בחזקת משפחתו.
מחקרו הנלווה לפריטי האוסף תורגם לשפות רבות. לפין ערך את המחקר והיה המחבר הראשון לקטלוג בולי קק"ל וקטלוג למעטפות בולאיות שהופיעו מטעם הקק"ל.[11][1]
קישורים חיצוניים
- עמנואל לפין, באתר מושב עזריה (עותק שמור בארכיון האינטרנט)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 א. יהושע, בולים - אסיפת חוג אספני בולי ק.ק.ל בתל אביב, דבר, 28 בנובמבר 1975
- ^ פרוטוקול הקונגרס ה-16, ארכיון ציוני מרכזי
- ^ קריקולום ויטה של ד"ר לפין בארכיון משפחת דוקטורי
- ^ מודעה בעניין פשיטת הרגל של עמנואל לפין, עיתון דבר, 24 בנובמבר 1936, עמוד 5
- ^ ועוד ראיתי תחת השמש אליהו רחמילביץ, עמוד 14
- ^ ארכיון המחלקה לחקירות פליליות (C.I.D.) של משטרת המנדט
- ^ הקלטת זכרונותיו של לפין בארכיון משפחת דוקטורי
- ^ ארכיון ההגנה
- ^ מתוך ארכיון משפחת דוקטורי
- ^ ההסתדרות סייעה לאיגודים מקצועיים באפריקה, דבר, 4 במרץ 1969
- ^ מתוך "הירחון הישראלי לבולאות", נובמבר - דצמבר 1991, עמוד 21.
