עטלף חשוף-גב בולמר
 עטלף חשוף-גב בולמר
| |
|---|---|
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי עטלפי פרי |
| משפחה: | עטלפי פרי |
| סוג: | עטלף חשוף-גב בולמר |
| מין: | עטלף חשוף-גב בולמר |
| שם מדעי | |
 Aproteles bulmerae
| |
| תחום תפוצה | |
| |
עטלף חשוף-גב בולמר או עטלף פירות בולמר (שם מדעי: Aproteles bulmerae) הוא סוג של עטלף גדול ונדיר במשפחת עטלפי הפירות, שאנדמי לגינאה החדשה ומהווה מין יחיד בסוגו. המין ידוע בהיעדרם של השיניים החותכות שלו, ביכולתו לטוס ולרחף אחורנית ובהיותו מין העטלף הגדול ביותר ששוכן במערות. עטלף בולמר מסומן על ידי הברית להכחדה אפסית כמין שצפוי להיכחד בעתיד הקרוב והוא אחד מ-35 מיני העטלפים שיש עדיפות עליונה לשימורם בארגון שימור העטלפים הבינלאומי; האוכלוסייה העולמית שלו עומדת על פחות מ-200 פרטים והוא ככל הנראה סוג העטלף הנדיר ביותר בעולם לצד הקוף-מעופף פיג'יאני ואוזנן פפואני.
גילוי
העדויות הראשונות לקיומו של המין היו ממאובנים שנמצאו באופן מקרי בשנת 1960 על ידי הארכאולוגית סוזן בולמר; בולמר ביצעה חפירות ארכאולוגיות במערות בעמק ווהגי בפרובינציית צ׳ימבו בפפואה, ועסקה בסינון שאריות אוכל של ציידים-לקטים בני אלפי שנים כדי לגלות פרטים נוספים על אורח החיים שלהם. בין שלל המאובנים היו שרידים רבים של עטלפי פירות, והיא שלחה כמה מהם לזואולוג ג׳יימס מנזיס - מומחה ליונקים ניו-גינאים באוניברסיטת פפואה. מנזיס שהחל למיין את שרידי העטלפים, זיהה בקלות שרובם שייכים למין עטלף חשוף-גב מולוקני הנפוץ בגינאה, אולם גולגולת אחת תפסה את תשומת ליבו בכך שלא היה לה כלל חותכות קדמיות. על בסיס תארוך פחמן, מנזיס הגיעה למסקנה שעטלף הפירות הייחודי הזה נכחד בסוף עידן הקרח. 14 שנים לאחר מכן - בשנת 1974, האנתרופולוג דייוויד הינדמן הגיע לאזור הרי הכוכבים בפרובינציה המערבית של פפואה - אחד המקומות המבודדים בעולם - כדי ללמוד על אורח חייהם של ה״ווקאקימין״ - עם פפואני מקומי שחי באזור.
הינדמן התלווה עם ההווקאקימין למסע בין יומיים בהרים מיוערים בצפיפות לעבר מערה ענקית בשם ״לופלופוינטם״ (Luplupwintem) שנמצאת על רכס הררי ברום 2,300 מטר מעל פני הים ובה שכנה מושבת עטלפים גדולה של אלפי פרטים. המערה עצמה היא למעשה פיר אנכי עמוק שמוסתר בצמחייה עבה ומוביל לתוך בולען ענק שעומקו כמגדל אייפל, כאשר בתוך הבולען ישנו חלל מקורה ענקי דמוי קתדרלה שעליו שוכנים העטלפים. למערה היה מעמד מיוחד בקרב ההווקאקימין ולאנשי הכפר הסמוכים אליה אסור היה להיכנס לתוכה ולצוד עטלפים ללא רשות. הגישה הקשה למערה בשילוב עם העומק, האפלה והתקרה הגבוהה, גרמו לכך שבמשך שנים רבות רק עטלפים מעטים ניצודו בכל גיחה של הווקאקימין החמושים בחץ וקשת, כשלרוב הם ארבו לעטלפים מחוץ לפיר בשעות שבהם הם יצאו לתור אחרי מזון וכלל לא נכנסו לתוכה. באותו מסע ציד, ההווקאקימין צדו כמה עשרות עטלפים שיצאו מהפיר בערב ולאחר מכן הם והינדמן שבו עם השלל לכפר. הינדמן שבחן את אחת הגוויות, שם לב להיעדר החותכות שהתמיהה אותו, והוא החליט לקחת אותה בחזרתו לזואולוג ג׳יימס מנזיס. למרבה הפתעתם, התברר שמדובר במין שנכחד לכאורה לפני אלפי שנים. הינדמן חזר לבקר במערה בשנת 1977, אולם מצא אותה שקטה וריקה מעטלפים.
לאחר מכן התברר, שבאותה תקופה ממשלת פפואה הרחיבה את המכרה הפתוח הענקי אוק-טדי (זהב, כסף ונחושת) והעסיקה עובדים רבים מכפרי האזור. לעובדים שחלקם בני ההווקאקימין, התאפשר לראשונה לקבל כסף מזומן ולקנות באמצעותו רובי ציד מודרניים וציוד לטיפוס. ככל הנראה, הם השתלשלו לקרקעית הבולען באמצעות חבלים, וטבחו באמצעות הרובים במאות עטלפים שסיפקו בשר לכל כפרי הסביבה. ג׳יימס מנזיס עצמו נסע אף הוא למערת לופלופוינטם בשנת 1985 אך העלה חרס בידו. לאחר מכן, הזואולוג טים פלנרי שהוקסם מהסיפור על העטלף החליט לחפש אותו, ובמשך כמעט עשור תר עם מדריכים מקומיים ברכסי הרים רבים אחר המין. בתחילת 1990, פלנרי הגיע למסקנה שעטלף בולמר נכחד מן העולם.
אף על פי כן, בשנת 1992 קבוצה קטנה בראשות טים פלנרי ולסטר סרי החליטו לצאת שוב למסע בחיפוש אחר שרידי מושבות. המסע מומן על ידי חברת הכרייה הממשלתית שמפעילה את מכרה אוק-טדי. הקבוצה הגיעה למערת לופלופוינטם וציפתה למצוא אותה ריקה, אולם למרבה הפתעתה היא נתקלה בצווחות רבות של עטלפים. באותו ערב, הקבוצה הצליחה למנות 137 עטלפים שיצאו מהמערה לתור אחר מזון. ככל הנראה, שרידים של המושבה חזרו בהדרגה למקום במהלך השנים. בביקור נוסף שנה לאחר מכן, המושבה גדלה רק ל-160 פרטים - הרבה פחות מהגידול המצופה. בשל כך, ההערכה הייתה שמתרחש ציד בשטחי האכלה של המין. נכון לעשור השני של המאה ה-21, לופלופוינטם עדיין מהווה את המושבה הידועה הגדולה ביותר של עטלף בולמר.
מיון ואטימולוגיה
עטלף בולמר תואר מדעית לראשונה בשנת 1977 והוא אחד ממיני העטלפים הנדירים בעולם. הוא מסווג בתוך תת-משפחת עטלפי הרפיה שבמשפחת עטלפי הפירות, לצד הסוגים: עטלף הרפיה (2 מינים) ועטלף חשוף-גב (14 מינים). עטלף בולמר מהווה מין יחיד בסוגו והוא חולק דמיון רב עם בני הסוג האחרון.
משמעות השם המדעי של המין (אפרוטלס בולמרי) הוא ״חזית חסרה של בולמר״; החלק הראשון של השם המדעי נועד לציין את העדר החותכות; החלק השני הוא מחווה לארכאולוגית סוזן בולמר שביצעה חפירות באתר שבו נמצאו המאובנים הראשונים של המין.
תיאור ואנטומיה
עטלף בולמר מתאפיין בגוף גוצי וכבד, בראש מסיבי וחסון דמוי-צבוע, ובלוע רחב ומעוגל עם שפתיים שמכוסות בגבשושיות. אוזניו ארוכות ודקות, אפו רחב ובעל נחיריים צינוריים ועיניו הגדולות מותאמות במיוחד לראיית לילה. קרומי הכנף שלו מתחברים סמוך לעמוד השדרה ונותנים רושם של גב חשוף; השוקיים והאמות חשופים אף הם. עטלף בולמר מסווג כטקסון מונוטיפי בעיקר בגלל העדרם המוחלט של החותכות הקדמיות, כאשר סך הכול יש לו 24 שיניים. זנבו קצר אך בולט וכנף הזנב מצומצת יחסית.
עטלף בולמר הוא עטלף פירות גדול למדי: אורך ראשו וגופו לפחות 242 מ״מ, אורך הזרוע כ-160 מ״מ ואורך זנבו 32 מ״מ; משקלו מעל חצי ק״ג (סביבות 600 גרם) ומוטת כנפיו מגיעה למטר. הנקבות כנראה גדולות מן הזכרים. עטלף בולמר מבולבל לעיתים קרובות עם המין עטלף חשוף-גב מולוקני שחולק איתו את מקומות המסתור לעיתים קרובות; הוא נבדל מהאחרון בהיותו גדול יותר, בראשו המסיבי ובשערו הדק.
לעטלף חשוף הגב פרווה קצרה, עבה וצמרירית. צבעה הכללי חדגוני, ונע בין חום אפרורי כהה לחום ביסטר, חום-שחרחר או אפילו שחור מפויח לחלוטין. צבע זה מטשטש את ההבדלים בין הפרווה לבין הכנפיים, הרגליים והאוזניים שצבען שחור מבריק. עם זאת, הפרווה עשויה להיות לעיתים גם בצבע בהיר יותר דוגמת חום בהיר ששזור בשיער כסוף ובז׳. החלק התחתון של הכנפיים לבנבן.
תפוצה וביולוגיה
עטלף בולמר אנדמי לאי גינאה החדשה, בה הוא מצוי ככל הנראה רק בשטחה של פפואה. בתחילה הוא נחשב כאנדמי להרי הכוכבים בצפון הפרובינציה המערבית של פפואה, אולם בהמשך התגלו בהדרגה ראיות לקיומם של מושבות קטנות נוספות בפרובינציית הרמות המזרחיות, בפרובינציית המפרץ בפרובינציית צ׳ימבו, בפרובינציית סנדאון ובחלקים הדרומיים של הפרובינציה המערבית.
בית הגידול של המין הוא תצורות קרסט-גיר ענקיות בתוך יער עננים ויער גשם ממוזג צפוף, לרוב באזורים הרריים גבוהים של הקורדילריה הניו-גינאית ברום 2,400-1,800 מטר מעל פני הים שבהם יש נוכחות גבוהה של אפיפיטים, שרכים, טחב וכרי דשא תת-אלפינים. בהתחשב בבית הגידול הבלתי נגיש, יש סבירות גבוהה לקיומם של מושבות קטנות רבות לאורך הקורילדיה הניו-גינאית.
אין כמעט מידע על האקולוגיה של המין. הוא ניזון ככל הנראה מפירות (בפרט תאנים) ופעיל בשעות הלילה; אין לו יכולת לבצע איכון-הד והוא משתמש בחוש הראייה המצוין שלו כדי לאתר מזון ולהימנע ממכשולים. קרומי הכנף שמשתרעים על פני הגב מאפשרים לו לבצע תמרונים חדים באוויר או לעוף באיטיות רבה, והוא ידוע ביכולתו לטוס ולרחף אחרונית - תכונה נדירה אצל עטלפים. הבוגרים מפיצים ריח מושק חזק שמשחק ככל הנראה תפקיד בעונת הרבייה.
את שעות היום, עטלף בולמר מבלה בשינה במערות ארוכות ובולענים ענקיים שנמצאים בתוך תצורות קרסט - בדרך כלל בתוך מושבות גדולות של אלפי פרטים. הידלדלות האוכלוסייה בעקבות ציד איטנסיבי, גרמה לכך שהמושבות היום קטנות ואינן עולות על 200 פרטים. המיקום הלא שגרתי מגן על עטלף בולמר מפני הטורפת העיקרית שלו - תנשמת מפויחת גדולה. עטלף בולמר ההיריון נמשך ככל הנראה 5 חודשים ולאחריהם הנקבה ממליטה גור יחיד שנגמל בתום 5–6 חודשים ומגיע לבגרות בגיל שנתיים.
מצב
עטלף בולמר מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה חמורה (CR), לאור העובדה שהאוכלוסייה שלו קטנה מ-250 בוגרים, טווח תפוצה שלו מצומצם ביותר שקטן מ-10 קמ״ר וכולל 4–5 אוכלוסיות קטנות ומבודדות, ובנוסף יש תנודות חדות בגודל האוכלוסייה כתוצאה איומים שונים.
איומים
האיום העיקרי על עטלף בולמר הוא ציד לבשר. איום זה חמור במיוחד, מכיוון שבגיחה יחידה למערה ניתן להרוג עטלפים רבים בזמן קצר ולהמיט כליה על המושבה. המושבה הגדולה בלופלופוינטם הושמדה ברובה בדרך זו בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. אצל מינים מסוימים של הסוג עטלף חשוף-גב, נראה שלאחר מתקפת ציידים המערה ננטשת על ידי שרידי המושבה שעוברים למקום אחר בטוח יותר. איום הציד מחמיר בהתאם להתפתחות וסלילת כבישים בלב פפואה, כשלציידים מתאפשרת גישה למקומות שבעבר היו חסומים למעבר על ידי יערות צפופים. ילידים מקומיים דיווחו על עלייה בתנועה של אנשים זרים בין עמק טלפומין לטאבוביל וחדירה לא מורשית לשטחיהם. בנוסף, ישנן חדירות של כנופיות חמושות מהגבול הפרוץ עם הצד האינדונזי של גינאה החדשה.
האיום השני על העטלף הוא אובדן בית גידול. איום זה נגרם לא רק עקב בירוא יערות אלא גם מהשפעות של תופעת אל-ניניו שבעקבותיה מתרחשים בצורות וסופות אש שמכלות קילומטרים של בית גידול מתאים. טווח התפוצה המצומצם של המין, הופך אותו עוד יותר לפגיע מפני התופעות הללו.
שימור
ארגוני השימור מתמקדים בניסיון להגן על המושבות האחרונות הידועות. מושבות העטלף בהר המכתש נמצאת באזור הניהול של חיות הבר, וקיימת מודעות מקומית למצבו של המין. המושבה הגדולה יותר בלופלופוינטם אינה מוגנת לעת עתה, ולא קיימת מודעות בקרב האוכלוסייה המקומית למצבו. גם במקומות שבהם נעשית פעילות הסברתית, המקומיים מתבלבלים לעיתים קרובות בין עטלף בולמר לעטלף חשוף-גב מולוקני, כך שהמאמצים למנוע ציד שלו מאתגרים. ארגון IUCN ממליץ ללהעריך את מצב המושבות המבודדות בנהר פורארי ונהר פליי ולבצע סקרים לאיתור מושבות נוספות של המין באמצעות ניתוח היסטולוגי של צואת תנשמות - בפרט באזורים עם קרסט גי בגובה נמוך ליד מפרץ פפואה. כמו כן, יש לבצע מחקרים גנטים על המושבות השונות ולשקול הקמת תוכנית רבייה בשבי כצעד מנע אחרון מפני הכחדה.
אומדן
בשנים 1992 ו-1993, מושבת העטלפים הגדולה בלופלופוינטם נאמדה בסביבות 137 ו-160 פרטים בהתאמה, על בסיס ספירה ישירה של עטלפים שעזבו את המערה. מאז, האתר לא נסקר שוב, אולם בפברואר של 2013, חוקרי טבע קיבלו מידע מתושבים מקומיים שהמושבה עזבה את האתר וחזרה אליו מספר פעמים. ייתכן שהאתר מאוכלס גם על ידי המין עטלף חשוף-גב מולוקני שדומה מאוד למין. המושבה המבודדת בהרי המכתש הייתה עדיין קיימת בשנת 2006, אולם מאז לא נצפתה שוב, וייתכן שעזבה למקום אחר בעקבות לחץ ציד. לא ברור מה מצבם של האוכלוסיות בנהר פליי העליון ובנהר פורארי, אך סביר להניח שהן עדיין קיימות לאור ריחוקן ממקומות יישוב. האוכלוסייה בכל המושבות אינה עולה על 250 פרטים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
31916131עטלף חשוף-גב בולמר