עודד ליפשיץ (עיתונאי)
 | |
| עודד ליפשיץ | |
| עיסוק | עיתונאי |
|---|---|
| תחום סיקור | נושאים אידיאולוגיים חברתיים ומדיניים |
| בת זוג | יוכבד |
עודד ליפשיץ (נולד בחיפה ב-1940) הוא עיתונאי ישראלי ופעיל חברתי, ממייסדי קבוץ ניר עוז במערב הנגב הצפוני שנחטף במהלך הטבח בניר עוז במסגרת מתקפת הפתע על ישראל.
קורות חיים
עודד ליפשיץ גדל בחיפה, וסיים את בית הספר הריאלי העברי בעיר בשנת 1957 (מחזור ל"ח). היה חניך השומר הצעיר. שירת בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח.
נמנה עם הגרעין המייסד של קיבוץ ניר עוז שבעוטף עזה.[1] שימש בקיבוץ בתפקידים שונים וביניהם מזכיר, מרכז, גזבר, יו"ר ועדת חינוך, יו"ר כלכלי. בהמשך הוצע לו לשמש רכז הדור הצעיר במפ"ם אך סירב. במשך שנים רבות עבד כעיתונאי לצד פעילותו הציבורית והמפלגתית. עודד שירת בצה"ל כלוחם בגדוד נח"ל המוצנח ולחם במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה.
ב-7 באוקטובר 2023 במהלך הטבח בניר עוז שהתרחש כחלק ממתקפת הפתע על ישראל נחטפו הוא ואשתו יוכבד מביתם לעזה בידי מחבלי חמאס, וביתם הועלה באש. ב-23 באוקטובר שוחררה אשתו יוכבד. על פי עדותה, הוחזקו השניים בשבי בנפרד.[2]
עודד נשוי ליוכבד, מורה לחינוך גופני בעבר וצלמת בהווה, ולהם ארבעה ילדים, וכן נכדים ונינה. נכדו, דניאל, הוא כדורגלן עבר ששיחק בעמדת השוער.[3]
פעילות ציבורית וחברתית
ליפשיץ היה פעיל במסגרת צעירי מפ"ם ומפ"ם וייצג את קיבוצי האזור בכינוסים וועידות הקיבוץ הארצי והמפלגה. פעילותו הייתה בין היתר בתחומים מקומיים ואזוריים: חבר הוועדה המדינית של מפ"ם.[4][5] השתתף במשלחת של מפ"ם ברשות ח"כ מאיר תלמי בפתחת רפיח בעקבות תלונות תושבים בדואים על על עקירת עצי פרי והרס מבנים פרטיים בקרבת היישוב ימית בעת הקמתו.[6] בנוסף, השתתף ליפשיץ גם במסיבת עיתונאים שקיים הוועד לזכויות הבדואים על אדמותיהם בנגב, בבית-סוקולוב בת״א, במהלכה פנו חברי הוועד בקריאה לראש-הממשלה מנחם בגין, להתערב אישית כדי למנוע את מדיניות עליה הודיע שר החקלאות אריאל שרון בפגישה עם נציגי הבדואים שבועיים לפני כן.[7] ליפשיץ אמר במסיבת העיתונאים שהבדואים הוכיחו נאמנות למדינה והשלטונות באים במו ידיהם כדי להפוך אותם לאוכלוסייה עוינת ומנסים להשחיר את תדמיתם בעיני דעת הקהל בישראל.
ב-1972 היה פעיל מרכזי לצד מוטי כנען מקיבוץ כרם שלום במחאה נגד גירוש הבדואים מפתחת רפיח.[8][9] במאמרה של גוגה כוגן נגד הזזת בדואים מאדמתם הוזכר ליפשיץ באומרו שהפעילות אינה מתיישבת עם מצפונו וכי לעמדתו מדובר בנישול שגורם סבל לאנשים חסרי ישע וששום הגדרה ציונית לא תסתיר זאת.[10]
במשך שנים רבות התנדב ליפשיץ בעמותת בדרך להחלמה.
פעילות עיתונאית
בשנים 1983–1995 עבד כעיתונאי ופובליציסט בעל המשמר, כמו כן פרסם רשימות ותחקירים במוסף הדף הירוק של העיתון אשר עסק בנעשה בתוך התנועות הקיבוציות. כתבותיו עסקו בנושאים חברתיים, מדיניים ואידאולוגיים. בין היתר עסק בביקורת על התנועות הקיבוציות ובחשיפת פרשיות פיננסיות בהן הסתבכו, דבר שלא היה אופייני בעיתון שהיה ביטאונה של תנועת הקיבוץ הארצי.[3] בין כתבותיו הבולטות נכלל מאמר ביקורת בעקבות הפלת המטוס הלובי, בו טען ליפשיץ שטייס המטוס שגה אך הצמרת המדינית והביטחונית שקיבלה את ההחלטה חומקת מאחריות. ליפשיץ אמר עוד כי לדעתו יש סכנה שההתחמקות מאחריות תמנע את הפקת מלוא הלקחים לגבי מקרים דומים בעתיד.[11]
בעקבות יום האדמה ב-1976, פרסם ליפשיץ מאמר עמדה בו כתב: ”נדמה לי שבפעם הראשונה הגענו לכך שחיילים ישראלים יירו לתוך המון זועם. וכשזה קורה כבר אין זה חשוב מי הוא הצודק והבושה היא של כולנו. הנזק המוסרי, המדיני, הכלכלי והצבאי שמאורעות השבועיים האחרונים גרמו למדינת ישראל הוא עצום, ויחסינו עם ערביי ישראל ותושבי השטחים שוב לא יהיי כמקודם. חשבנו שאפשר לשמור על יחסים יפים כאלה מבלי לתת כל תמורה, וכשמיעוט כזה נלחם בעד עניין צודק כשמירה על מעט האדמה שנותרה בידיו לאחר שרשרת ארוכה של הפקעות על־פי התגובה במיגזר היהודי ניתן היה לחשוב שמדובר פה במרידה צבאית, בעוד שלאמיתו של דבר צריכים היינו להיות גאים בכך, שבשנות חינוך דמוקרטי הביאו את הערבים להכריז על שביתת־מחאה בלבד, אמצעי ליגאלי ומכובד בכל דמוקרטיה.”[12]
במאמרו "הערומים והתמימים" תיאר את השנים הרבות בהן עסק בתחומים בעייתיים בפיתחת רפיח בכנסים, בהפגנות, במפגשים עם אישי ציבור ותושבים, כתב מכתבים ומאמרים. במאמר הדגיש מספר תחומים בעייתיים עיקריים לראייתו: ההתיישבות היהודית בפיתחה עלולה להיות אבן נגף לשלום, כשיגיע, העוול שנעשה לבדואים בפיתחה ובמיוחד על כך שנושלו משטחי השדות הפוריים לצורך הקמת אזור התעשייה של העיר ימית. ליפשיץ הדגיש במאמר שלעמדתו חייבים לשמור על חיץ ביטחוני בפיתחה, וטען שככל שדוגלים בעמדה יונית ודוגלים בעצמאות פוליטית ובהגדרה עצמית לתושבי השטחים, כך גדל הצורך הביטחוני אסטרטגי בחיץ ביטחוני בפיתחה. ליפשיץ טען גם שהתקציבים ליישובי הנגב כגורם ביטחוני, איפשרו בעבר להפכם למבצרים עם מוצבים, בונקרים וסבך גדרות הגנה מסביב. ואילו אחרי שנות השבעים תקציב ההגנה המרחבית נמוך, ועוד תובעים לקצץ אותו, כלומר ממקמים את ההגנה המרחבית והיישובית בשוליים.[13]
במשך מספר שנים הכין כתבות לתוכנית הרדיו "שעה קלה על כלכלה" ששודרה בגלי צה"ל.[3]
בשנים 2015–2022 פרסם מאמרים בעיתון הארץ.[14]
קישורים חיצוניים
- נחום ברנע, חורבן הבית והמדינה שאבדה, באתר ynet, 13 באוקטובר 2023
- שלומית טנא, גם הוא נחטף כנראה - העיתונאי המבריק עודד ליפשיץ מניר עוז, באתר "זמן ישראל", 14 באוקטובר 2023
- עודד ויוכבד ליפשיץ בבלוג "עמירם במשעולי ישראל"
- ברוך קרא, המפגש האחרון של מקימי ניר עוז – והפסנתר שהפך לסמל הטבח, באתר חדשות 13, 15 באוקטובר 2023
- מאמרי עודד ליפשיץ, באתר "הארץ"
הערות שוליים
- ^ עמירם, אדם בסביבתו – יוכקה ועודד ליפשיץ חברי קיבוץ ניר עוז, באתר עמירם במשעולי ישראל, 22 באפריל 2023
- ^ אדיר ינקו, יוכבד ליפשיץ משחזרת את חטיפתה: "הלכנו קילומטרים מתחת לאדמה, הכו אותי במקלות", באתר ynet, 24 באוקטובר 2023
- ^ 3.0 3.1 3.2 שלומית טנא, גם הוא נחטף כנראה - העיתונאי המבריק עודד ליפשיץ מניר עוז, באתר זמן ישראל, 14 באוקטובר 2023
- ^ הדור הצעיר של מפ"ם - חוג רעיוני ארצי, על המשמר, 17 ביוני 1974
- ^ נפתלי פדר, פרוטוקול מישיבת הועדה המדינית של מפ"ם 12.3.1975, קטלוג המידע הישראלי, 1975
- ^ סכנת נישול מרחפת על אלפי בדואים נוספים בפיתחת רפיח, באתר על המשמר, 12 בפברואר 1975
- ^ הבדואים לבגין: פעל למנוע מדיניות שרון, על המשמר, 12 באוקטובר 1977
- ^ הנאבקים נגד העוול, על המשמר, 14 בפברואר 1975
- ^ ,מסע של לחצים ואיומים נערך נגד הבדווים בפיתחת רפיח' תושב הפיתחה ושני חברי קיבוצים במסיבת עתונאים: יחם ה־ מימשל הורע לאחר דחיית עתירת הבדווים בבג"צ, על המשמר, 2 ביולי 1973
- ^ גוגה כוגן, המשלת וגם ירשת - נאבקים נגד העוול, באתר על המשמר, 14 בפברואר 1975
- ^ עודד ליפשיץ, דקת טיסה מהתעלה, על המשמר, 28.2.1973
- ^ עודד ליפשיץ, בן חוקי, באתר על המשמר, 2 באפריל 1976
- ^ עודד ליפשיץ, העירומים והתמימים, עמדה, 1978, עמ' 12
- ^ מאמרים מאת עודד ליפשיץ, באתר הארץ
