עבאן רמדאן

עבאן רמדאן (בערבית: عبان رمضان, תעתיק מדויק: עבאן רמצ'אן; בתקבילית: ⵄⴱⴱⴰⵏ ⵕⵎⴹⴰⵏ או Ɛebban Ṛemḍan ‏ 10 ביוני 1920 לארבעא נאית' איראת'ן, בקביליה, מזרח אלג'יריה - 27 בדצמבר 1957 טטואן, מרוקו) היה פעיל פוליטי ומהפכן אלג'יראי ממוצא קבילי. הוא מילא תפקיד מפתח בארגון המאבק לעצמאות של האלג'יראים במה שנודע כמלחמת העצמאות של אלג'יריה. היה מקרוב לרעיונותיו של פרנץ פנון וחייב את השימוש באלימות וטרור גם נגד אזרחים. נמנה עם מארגני ועידת סומאם בשנת 1956. בסופו של דבר נרצח, ככל הנראה בהוראת מנהיגים יריבים בחזית הלאומית לשחרור אלג'יריה FLN, ששנאו את מנהיגותו הריכוזית ופולחן אישיותו.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

עבאן רמדאן נולד בכפר אזוסא, חלק מלארבעא נאית' איראת'ן (בצרפתית נקראה אז "פור נסיונל" Fort National) במחוז תיזי אוזו בקביליה, בצפון-מזרח אלג'יריה. עבאן הוא שם המשפחה ורמדאן שמו הפרטי אך היה נהוג לקרוא את שמו בסדר "עבאן רמדאן". על אף היותו בן למשפחה ענייה הצליח לסיים לימודי תיכון בתעודת בגרות במגמה מתמטיקה בתיכון דוברייה (Lycée Duveyrier) בעיר בלידה. השתלב בהמשך כפקיד במנהל הקולוניאלי בעיר שלגום לעיד, אז בצרפתית "שאטודן די רימל". גויס כסמל לגדוד צלפים צרפתי במלחמת העולם השנייה שהוצב בבלידה והמתין שם להישלח לחזית האיטלקית. בסופו של דבר שוחרר מהצבא, חזר לתפקיד מזכיר מועצת שלגום אל-עיד ובו זמנית, הצטרף למפלגת העם האלג'יראי PPA של מסאלי אל-חאג' שהייתה אז מחוץ לחוק.

פעילותו הפוליטית והמהפכנית

תחת רושם ההתקוממות ומעשי הטבח ב-8 במאי 1945, התפטר עבאן ועזב סופית את המנהל הקולוניאלי. הוא ירד למחתרת על מנת להקדיש את כל מרצו ל"עניין הלאומי" במסגרת הגרסה החוקית החדשה של מפלגת העם האלג'יראי MTLD (התנועה למען חירויות דמוקרטיות) שהוקמה על ידי מסאלי אל-חאג' אחרי שהשתחרר מן המאסר. עבאן מילא בשנת 1948 את תפקיד "ראש מחוז" של המפלגה באזור סטיף, אחר כך באזור אוראן. בתקופה זו היה גם כן חבר ב"ארגון המיוחד" OS, הענף הצבאי של המפלגה, שהופקד על ההכנות למהפכה.

מאסרו בבתי הכלא הצרפתיים

בשנת 1950, בנסיבות דיכוי "קנוניית ה-OS" על ידי השלטונות הקולוניאליים, הגבירה המשטרה הצרפתית את חיפושיה אחרי עבאן וכעבור חדשים אחדים עצרה אותו במערב הארץ. ב-1951, אחרי כמה שבועות חקירה ועינויים, הוא נשפט ונידון ל-5 שנות מאסר, 10 שנות מגבלות תנועה, 10 שנות שלילת זכויות אזרחיות וקנס בשווי 500,000 פרנקים באשמת "פגיעה בביטחון הפנים של המדינה". עבאן נכלא במספר בתי סוהר: קודם בבית הכלא בבג'איה, אחר כך בבית הסוהר "ברברוס", בבית הסוהר בעיר אל-חראש (אז בצרפתית "מזון קארה") ובהמשך - בתחילת 1952 - הועבר לשטח צרפת, לבתי הכלא בומט ובוש די רון ואחר כך בבית סוהר בעל הביטחון המרבי באנזיסהיים, באלזס. מכיוון שהוחזק בתנאים של אסיר פלילי, הכריז על שביתת רעב. ניצל ברגע האחרון, קיבל טיפול וקבילתו התקבלה. כאסיר פוליטי הועבר ב-1953 לכלא אלבי במחוז טארן בדרום-מערב צרפת, שבו התנאים איפשרו לו לקרוא ספרים, ביניהם כאלה שתיארו את דיכוי העם האירי על ידי האנגלים ואת כליאתו של איימון דה ואלירה בבתי הסוהר הבריטים.

בקיץ 1954 הועבר לבית הסוהר במזון קארה ועודכן לגבי ההכנות של אירועי נובמבר 1954. התמנה לאחד מתריסר חברי הוועד שעמדו לקחת בידיהם את ניהול המרד הכללי נגד המשטר הצרפתי ולמען עצמאות אלג'יריה.

שחרורו מן הכלא וחזרתו למאבק הלאומי

ימים אחדים אחרי שחרורו מן הכלא, בעת שהוצב במעצר בית בכפרו אזוסה, ראשי הפעילים המהפכנים מקביליה יצרו איתו קשר. אחרי ששהה כמה ימים נוספים ליד מיטת החולי של אמו שלקתה בשיתוק, עזב עבאן רמדאן את אזוסה, הסתתר ולקח על עצמו את הארגון הפוליטי של המחתרת בעיר הבירה. המנשר שבו קרא לאחדות העם האלג'יראי ב-1 באפריל 1955 הפך לציון דרך חשוב בהתארגנות החזית לשחרור לאומי של ארצו. הוא השקיע מאמצים רבים בהבטחת התיאום בין התאים המחתרתיים במחוזות השונים, ובחיזוק הקשר עם המשלחת החיצונית של חזית השחרור שנמצאה בקהיר (אם כי שאף להפחית את השפעתה), ועם הפדרציות המחתרתיות האלג'יראיות בשטחי צרפת, תוניסיה ומרוקו. הקדיש תשומת לב רבה לאידאולוגיה של התנועה ויחד עם בניוסף בנחדה דחף להקמת הבטאון המחתרתי של ההתנגדות, העיתון "אל-מוג'היד", יורש העיתון "רזיסטאנס אלז'ריין". יצר קשר עם המשורר מופדי זכּריה בנוגע ליצירת ההמנון הלאומי של אלג'יריה, "קסמן". עבאן רמדאן תמך בהקמתם של האיגודים המקצועיים של הפועלים - UGTA, של הסטודנטים - UGEMA ושל סוחרים - UGCA, שהיו עתידים להשתתף בגיוס פטריוטים לשם המרד.

מאבק לאחדות ומעשי טבח ורצח נגד מחנות יריבים

עבאן רמצ'אן לא בחל באמצעים אלימים לצורך חיסול הארגונים המתחרים עם FLN, כמו "ההתאחדות המקצועית של עובדים האלג'יראים" USTA הקשור לתנועה הלאומית האלג'יראית שהוקמה זה עתה על ידי מסאלי חאג'. עבאן שלח לצרפת את רבאח בועזיז כדי להתנקש בחייהם של חברי הארגון הזה. לפי ז'ול סימון, היה עבאן רמדאן אחראי לטבח במלוזה, נגד מי שהתעקשו להישאר חסידי מסאלי חאג'. בטבח זה ב-27 במאי 1957 רצחו אנשי מוחמדי סעיד בפקודת רמדאן 317 אנשים, תושבי היישוב תמשטה חאג', על יד מלוזה. עבאן צוטט אומר כי רצח אזרחים מעורר יותר פחד ממתקפות של אנשי צבא^[1] במקורות אחדים דברים אלה מיוחסים לסעדי יאסף, סגנו של עבאן.

ועידת סומאם

קובץ:Abane Ramdane à la Soummam.jpg

עבאן רמדאן בימי ועידת א-סומאם, 1956

עבאן רמדאן נאבק למען הרחבת שורות חזית השחרור. בשנת 1955 השיג את הצטרפותם ל-FLN של "אנשי המרכז", אחר כך באביב 1956 קלט חברים מתנועתו של פרחאת עבאס - UDMA (האיחוד הדמוקרטי של המניפסט האלג'יראי) ומקרב העולמא ובקיץ של החזית צירפה לעצמה קומוניסטים רבים.^[2] עבאן שאף לגיבוש מצע אידאולוגי שנועד להשלים ולהבהיר את היעדים הכלולים בהכרזה מ-1 בנובמבר 1954. בתמיכת לערבי בן מהידי ארגן ב-20 באוגוסט 1956 את ועידת סומאם^[3] שאימצה קווים מנחים לגבי המדינה האלג'יראית העצמאית בדרך, יעדי המאבק, תקנון הצבא לשחרור לאומי.

לפי המצע שנוסח בוועידה הייתה אמורה המדינה האלג'יראית העתידית להתבסס על פלורליזם פוליטי ולשוני, תוך הפרדת הדת מהמדינה והסרת הדגש על המורשת הערבית-אסלאמית. יעדי המאבק הלאומי שנקבעו היו השגת העצמאות הלאומית והפלת המשטר הקולוניאליסטי, באמצעות מאבק מהפכני. נקבעו התנאים למשא ומתן לשלום כשה-FLN עמד להיות הנציג היחיד הלגיטימי של העם האלג'יראי. בתקנון הצבא לשחרור הלאומי צויין כי הפוליטי יעמוד מעל הצבא והנהגת הפנים מעל ההנהגה הנמצאת בחו"ל (שכללה את אחמד בן בלה) שטח הארץ חולק לשישה "וילאיה" - מחוזות צבאיים ו"מחוז אוטונומי" נפרד באלג'יר. הוחלט על הקמתם של וועד לתיאום ולביצוע CCE ושל מועצה לאומית של המהפכה האלג'יראית - CNRA.

תוך כדי מתיחת בקורת על האלימות הקיצונית של אנשי הלחימה העביר עבאן בוועידה מגבלות כמו איסור הוצאתם להורג של השבויים, איסור על גזרי דין למוות מבלי שהנידון קיבל הגנה מסניגור, איסור על שחיטת בני אדם. אולם מהר מאד עבאן עצמו עזב את אותם העקרונות וחייב הסלמת מעשי הטרור ואלימות. הוא הורה, למשל, להרוג "כל אירופאי בגילים בין 18 ל-54".

רמדאן התמנה לאחד מחמשת החברים בהנהגה הפוליטית הלאומית - "ועד התיאום ולביצוע" (CCE) שנועד רשמית לתאם את מבצעי המהפיכה ולבצע את הוראות "המועצה הלאומית של המהפכה". בפועל ריכז ה"ועד" בידיו את מלוא הכוח. היו בו 5 חברים - חברים לשעבר של OS - עבאן, בלכאסם ובן מהידי ו שניים "אנשי מרכז" - בנחדה וסעד דחלב^[2]^[1]

הקרב על אלג'יר

אחרי מעצרו של רבאח ביטאט במרץ 1955 עבאן החליף אותו כאחראי פוליטי על המחתרת FNL בבירה. יחד עם לערבי בן מהידי (שהיה גם הוא חבר ב-CCE) ויאסף סעדי החליט על פריצת "הקרב על אלג'יר". במהלכו יחד עם בן מהידי פיקח על הפעולות הצבאיות, תאם אותן ואת התעמולה הפוליטית בקרב האוכלוסייה האלג'יראית.

אירועים מקדימים

ב-19 במאי 1956 השיג עבאן שליטה ב"איחוד הכללי של הסטודנטים המוסלמים האלג'יראים" UGEMA, קרא להם לשבות, ודרכם השפיע על חוגים רחבים בקרב המעמד המוסלמי הבינוני גבוה ובהמשך נהנה מתמיכה גם בקרב חוגים של אירופים "ליברלים", נוצרים ויהודים - לרוב תומכי השמאל, שביקשו למנוע מלחמת דתות ואתניות ותלו תקוות באלג'יריה עצמאית דמוקרטית. בהתחלה עבאן השתמש בקבוצות החמושות שבפיקוחו נגד אויבים "מבפנים": משתפי פעולה עם המשטרה, שוטרים וסוהרים ונגד המאסליסטים מ-MNA וכל המתנגדים לשליטה ולמשמעת של ה-FLN. החל מ-15 באוקטובר 1955 הוא הורה לקבוצות החמושות של סעדי יאסף (ששיכנע אותו בכך) "לנקות" את אלג'יר מאויבי החזית לשחרור הלאומי. אל עף שביחידות טען שלא הסכים עם טבח האזרחים שבוצע ב-20 באוגוסט 1955 באזור קונסטנטין, בראיון עם עיתונאי מ"פראנס-אובסרבאטר", רובר ברא, הצדיק אותו כמעשי נקם עקב זוועות הדיכוי. בינואר 1956 עם כמה מיועציו השתתף בארגון אירוע שבו נאם אלבר קאמי שקרא ל"שביתת נשק כלפי האזרחים". בסוף פברואר 1956 הכריז עבאן "כי הוא משוכנע עמוקות כי כל הצרפתים, עם מעט יוצאים מן הכלל, הם פחות או יותר קולוניאליסטים" והודיע:"אם הממשלה הצרפתית תערוף ראשי הנידונים למוות בגיליוטינה, תבוצענה תגובות תגמול איומות נגד האוכלוסייה האזרחית האירופית". ב-25 בפברואר 1956 בגבעת סקמודי, 50 ק"מ דרומית מאלג'יר, שיירה של כלי רכב אזרחיים ו-8 בני אדם שבתוכם נטבחו על ידי קבוצת ALN. כעבור זמן קצר מספר משפחות מתיישבים נרצחו בחוותיהן למרגלות הרי האטלס באזור בלידה. בכתובת שהושארה במקום נכתב:"אלימות קוראת לאלימות". בלחץ האוכלוסייה האירופית הזועמת ב-19 ביוני 1956 הורה המושל רובר לקוסט להוציא להורג בגיליוטינה שני נידונים למוות. ההוצאה להורג בוצעה בחצר בית הסוהר ברברוסה באלג'יר. עבאן ובן מהידי שהגיע לאלג'יר מאזור אוראן פרסמו הודעה הזהרה:"על כל לוחם מחתרת שיוצא להורג בגיליוטינה, נירה במאה צרפתים ללא הבחנה". החמושים קיבלו את הפקודה הבאה: "תורידו כל אירופי בין גיל 18 ל-54. לא נשים, לא ילדים, לא זקנים". בין 20 ל-22 ביוני 1956 אנשי המחתרת יצאו לצוד אירופאים ברחובות אלג'יר והרגו או פצעו בתת-מקלעים או ברימוני יד 49 בני אדם. בצד הנגדי התארגנו כבר מזה כמה חדשים קבוצות "אנטי-טרוריסטיות" שביצעו פיגועים באמצעות פצצות נגד מקומות חשודים כמקלטים למחתרת ובני בריתם החדשים, חברי המפלגה הקומוניסטית שהוצאה מחוץ לחוק בספטמבר 1956. ב-10 באוגוסט פיצוצם של מספר בתים ברחוב Thèbes בלב הקסבה של אלג'יר גרם לפי FLN ל-50 הרוגים בקרב המוסלמים. תגובת התגמול עוכבה עד לחזרת מנהיגי המחתרת למקום.

התעצמות הפיגועים והקרבות

בין 30 בספטמבר 1956 ל-27 בינואר 1957 הפיגועים באלג'יר הפכו לחוויה יומיומית. בנוסף להתנקשויות באמצעות תת-מקלעים ורימוני יד, הפדאיון של ALN הטמינו גם פצצות זמן בבתי קפה, חנויות גדולות, אמצעי תחבורה ציבורית. ב-30 בספטמבר 1956 הטמינו שלוש צעירות בעלות חזות אירופית פצצות ב"מילק בר", בקפיטריה ובטרמינל של אייר פראנס בשדה התעופה אלג'יר. הפצצות התפוצצו רק בשני המקומות הראשונים, הרגו 3 בני אדם ופצעו 60, מתוכם 12 עם קטיעות גפיים. ב-22 באוקטובר 1956 חטף הצבא הצרפתי באלג'יריה את המטוס המרוקאי שבו נסעו מנהיגי המשלחת הגולה של FLN והכריחו אותו לנחות באלג'יר, שם הם נעצרו. כעבור שבוע השתתפה צרפת במבצע סואץ. בעיתון "אל מוג'היד" כתב אז עבאן: "בשלב הנוכחי של המאבק נכנסים לתקופה של חוסר ביטחון כללי, הקדמה של מרידה הכללית שתשחרר אותנו לנצח מהקולוניאליזם הצרפתי".

במרץ 1957, אחרי מעצרו ורציחתו של בן מהידי והמרדף אחרי יאסף סעדי, התמוטטו תאי החזית הלאומית באלג'יר תחת מתקפתם של צנחני החטיבה העשירית הצרפתית של הגנרל ז'אק מאסי. עבאן ושאר שלושת חברי ה-CCE נאלצו להימלט מן העיר ולהגיע לתוניס

צניחת מעמדו

אחרי שעזב את אלג'יריה, מעמדו של עבאן נמצא במצב עדין ופרדוקסלי. בוועידת סומאם אומצה פה אחד הצעתו שלמנהיגים בפנים הארץ קדימות לעומת אלו שבחוץ. גישתו הפוליטית הותקפה על ידי אחמד בן בלה שנתמך על ידי הלוחמים, ובמיוחד על ידי קבוצת מנהיגים כמו כרים בלכאסם, לחדר בן טובאל, עבד אל-חפיד בוסוף (שירש את מקומו של בן מהידי כאחראי על המחוז 5) והווארי בומדיין. ב-20 - 28 באוגוסט 1956 בישיבת המועצה הלאומית של המהפכה שהתכנסה (לא לפי התקנון) בקהיר בוטל חלק משמעותי מהחלטות ועידת סומאם ואושר המעמד המנהיג של הגורמים הצבאיים לעומת אלו הפוליטיים. נבחר CEE חדש שכלל את בלכאסם, בוסוף וטובאל בלבד.^[4]

עבאן מצא עצמו מבודד ותחת בקורות חריפות. הוטלה עליו משימה לחזק את עיתון החזית, אל מוג'היד, אבל ועידת קהיר מ-1956 סימנה, לדברי ההיסטוריון מרדסי, את "מותו הפוליטי".^[5] במרץ-אפריל 1957 תקף עבאן את המנהיגים ה"צבאיים" - ה"קולונלים" - שבהנהגת FLN על צמאם לכוח והתנהגותם הרודנית. ייתכן כי החשש ממנו והרצון להרחיקו בגלל היותו יריב בעל שיעור קומה שהתנגד למיליטריזציה של FLN ושל המדינה העתידית, הובילו להחלטה לעצור אותו ולחסלו. לרציחתו קדמו ב-1 בנובמבר 1955 מעצרם והוצאתם להורג ללא משפט במרומי אל מיליה של שלשה ממפקדי המתקפה מאוגוסט 1955 - סמאין זיר'ד, סאסי בחוש ושריף זאדי. המעשה בוצע לפי החלטת הנהלת אזור II של המחתרת, ועבאן כתב לאנשי קהיר שהקרבנות היו סוכני ה-DST, שנענשו בצדק.^[6]

רציחתו

ב-24 או ב-26 בדצמבר 1957 נרצח עבאן רמדאן בחווה מבודדת בין טטואן וטנג'יר. הוא נחנק על ידי שני אנשים של עבד אל-חפיד בוסוף, המכונה "קולונל סי מברוק". כעבור שנה וחצי, ב-29 במאי 1959 הודיע "אל מוג'היד", הבטאון הרשמי של המורדים האלג'ריאים, בעמוד הראשון, כי עבאן רמדאן נפל בכבוד בקרב עם חיילים צרפתים. ההחלטה "לעצור" את עבאן בגלל "פלגנות" (travail fractionnel)^[7] נפלה בישיבה בתוניס ב-17-20 בדצמבר 1957 שבה השתתפו לחדר בן טובאל, מחמוד שריף וכרים בלכאסם. בוסוף לא נכח מכיוון שנמצא במרוקו. חשבו תחילה לכלוא אותו בווילה ברובע מון פלרי של תוניס אך חששו בגלל מיקומה שצעקותיו היו עלולות להישמע על ידי עוברים ושבים. לבסוף, כפי שמעיד מוחמד אל-בג'אווי בדו"ח חשאי שהפנה אל חברי CCE ב-15 באוגוסט 1958 פותה עבאן לנסוע למרוקו בתירוץ של השתתפות במשלחת FLN אל מלך מרוקו, מוחמד החמישי, איתו היו אמורים כביכול לדון על קשיים בהם נתקלו אנשי FLN במרוקו (מעצרי פעילים על ידי המשטרה, מניעת מעברי נשק וכו'). ב-24 בדצמבר יצא עבאן לטטואן יחד עם כרים בלכאסם ומחמוד שריף בטיסות דרך רומא ומדריד. בוסוף שחיכה להם בשדה התעופה הודיע לבלכאסם ולשריף שאין אפשרות לכלוא את עבאן אלא רק לחסלו. בדרך לטנג'ר איש חמוש במקלע הורה לעבאן לרדת בחווה שנמצאה בדרך. ניסיון של עבאן להתנגד נוטרל במכת ג'ודו. הוא נחנק בעזרת חבל על ידי שני אנשי מחתרת מיומנים שליוו את בוסוף. היו עדויות שבוסוף עצמו השתתף בחניקתו. בדו"ח החשאי מצוטט מישהו שמסר מאוחר יותר לאל-בג'אווי בביירות שההוצאה להורג בוצעה על ידי בוסוף בפקודתו של בלכאסם.

אחרי 6 שנים, ב-1 באוקטובר 1963, חשף אחמד בן בלה, אז נשיא אלג'יריה, שנמצא אז בעימות עם הממשלה הזמנית של הרפובליקה האלג'יראית GPRA, בנאום, את הנסיבות האמיתיות של מות עבאן רמדאן והטיל על חברי GPRA את האשמה בכך.

השלכות רציחתו

בעקבות מותו של עבאן רמדאן הכוח במסגרת ה-CCE ואחר כך בממשלה הזמנית של הרפובליקה האלג'יראית נתפס על ידי השלישייה כרים בלכאסם, בוסוף ובן טובאל.