סתרי צוקים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןסתרי צוקים
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
סתרי צוקים, הרי הטטרה, פולין
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: סתריים
סוג: סתרי
מין: סתרי צוקים
שם מדעי
Prunella collaris
תחום תפוצה
קובץ:Prunella collaris dist.png

תחום התפוצה של סתרי צוקים

סִתְרִי צוּקִים (שם מדעי: Prunella collaris) הוא ציפור שיר קטנה ממשפחת הסתריים.

בישראל הוא חורף נדיר למדי. רוב התצפיות הן מהר הארבל, שם חרף באופן קבוע עד שנות התשעים, אך מאז כבר אינו קבוע. בנוסף נצפה מספר פעמים במצוקים בגליל, בגולן, ובמדבר יהודה.[1]

טקסונומיה ואטימולוגיה

המין תואר על ידי חוקר הטבע האוסטרי ג'ובאני אנטוניו סקופולי ב-1769. הוא טבע את השם המדעי Sturnus collaris ותיעד אותו לראשונה באזור קרינתיה בדרום אוסטריה.[2] מין זה ממוקם כעת בסוג סתרי שהוגדר על ידי חוקר הצפרות הצרפתי לואי וייו בשנת 1816.[3] סתרי צוקים, יחד עם סתרי הימלאי, מופרדים לפעמים משאר הסתרים, לסוג Laiscopus.[4]

שם הסוג Prunella הוא מגרמנית Braunelle, "חום" עם צורת הקטנה.[5] שם המין הספציפי collaris הוא מלטינית ומשמעותו "של הצוואר".[6] השם האנגלי "Accentor" הוא מלטינית ופירושו אדם ששר עם אחר.

ישנם תשעה תת-מינים מוכרים:[7]

  • PC. collaris (סקופולי, 1769) – דרום מערב אירופה עד סלובניה והרי הקרפטים, צפון מערב אפריקה
  • PC. subalpina (ברהאם, 1831) – קרואטיה עד בולגריה ויוון, כרתים ודרום מערב טורקיה
  • P. c. montana (הבליץ, 1783) – מצפון ומזרח טורקיה עד לקווקז ואיראן
  • PC. rufilata (סברצוב, 1879) – צפון מזרח אפגניסטן וצפון פקיסטן דרך הרי מרכז אסיה למערב סין
  • P. c. whymperi (בייקר, 1915) – מערב ההימלאיה
  • PC. nipalensis (בלית', 1843) – מרכז ומזרח ההימלאיה עד דרום מרכז סין וצפון מיאנמר
  • PC. tibetana (ביאנצ'י, 1905) – מזרח טיבט
  • P. c. erythropygia (סווינהו, 1870) – מזרח קזחסטן ודרום מרכז סיביר עד צפון מזרח סיביר, יפן, קוריאה וצפון מזרח סין
  • PC. fennelli (דייגנן, 1964) – טייוואן

תפוצה ובית גידול

הוא נמצא ברחבי ההרים של דרום אירופה הממוזגת, לבנון[8] ואסיה בגבהים מעל 1,800 מטר. הוא יציב בעיקר, עם נדידה אנכית מקומית מהגבהים לאזורים נמוכים ועוינים פחות בחורף. חורף נרחב יותר בקווי רוחב נמוכים יותר, ולעיתים נדירות פרטים משוטטים מזדמנים לצפון אירופה.

את עונת הקינון הוא מעביר במצוקים והרים סלעיים או אזורי אחו אלפיני, בין קו העצים לקו השלג בגבהים שבין 1,800–3,000 מטר.

מחוץ לעונת הקינון הוא נמצא גם ברום נמוך יותר, ומעדיף אזורים סלעיים עם צמחייה נמוכה, לעיתים קרובות גם ליד מגורי אדם וחוות.[9]

תיאור

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
שמורת חיות הבר Pangolakha במזרח סיקים, הודו.

סתרי צוקים גדול במקצת מסתרי מצוי, אורכו כ-15–17.5 ס"מ. יש לו גב חום מפוספס, הדומה במקצת לזה של דרור הבית, אבל למבוגרים יש ראש אפור וכתמים חומים-אדומים בחלקים התחתונים. יש לו מקור מחודד עדין של אוכל חרקים.

הזוויגים דומים, אם כי לזכר עשויה להיות יותר ניגודיות בניצוי. לציפורים צעירות יש ראש וחלקים תחתונים חומים יותר.

התנהגות

קינון

הוא בונה קן מסודר נמוך בתוך שיח או נקיק סלע, אותו הוא בונה מעשב, טחב, וגבעולים, ומרפד אותו בשיער ונוצות. בתטולה 3–5 ביצים בצבע כחול-שמיים ללא כתמים.

תזונה

הוא ניזון בעיקר מחרקים, בנוסף על עכבישים, שבלולים קטנים, שלשולים, ומעט מקור צמחי.

סטטוס

כיוון שטווח התפוצה שלו נחשב רחב ומגמות השינוי באוכלוסייה יציבות, סווג מין זה כללא חשש לפי הרשימה של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע.

האוכלוסייה האירופית מונה בין 77,900–149,000 זוגות, ומעריכים שהם כ-10% מכלל האוכלוסייה, ומכאן משערכים את כלל האוכלוסייה העולמית בין 1,560,000—2,980,000 פרטים.[9]

לקריאה נוספת

  • Cramp, Stanley; et al., eds. (1988). "Prunella collaris Alpine Accentor". Handbook of the Birds of Europe the Middle East and North Africa. The Birds of the Western Palearctic. Volume V: Tyrant Flycatchers to Thrushes. Oxford: Oxford University Press. pp. 574–585. ISBN 978-0-19-857508-5.
  • Davies, N.B.; Hartley, I.R.; Hatchwell, B.J.; Desrochers, A.; Skeer, J.; Nebel, D. (1995). "The polygynandrous mating system of the alpine accentor Prunella collaris. I. Ecological causes and reproductive conflicts". Animal Behaviour. 49 (3): 769–788. doi:10.1016/0003-3472(95)80209-6.
  • Hartley, I.R.; Davies, N.B.; Hatchwell, B.J.; Desrochers, A.; Nebel, D.; Burke, T. (1995). "The polygynandrous mating system of the alpine accentor Prunella collaris. II. Multiple paternity and parental effort". Animal Behaviour. 49 (3): 789–803. doi:10.1016/0003-3472(95)80210-X.
  • Davies, N.B.; Hartley, I.R.; Hatchwell, B.J.; Langmore, N.E. (1996). "Female control of copulations to maximise male help: a comparison of polygynandrous alpine accentors Prunella collaris and dunnocks Prunella modularis" (PDF). Animal Behaviour. 51 (1): 27–47. doi:10.1006/anbe.1996.0003.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סתרי צוקים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ד"ר יואב פרלמן, סתרי צוקים, אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
  2. ^ Scopoli, Giovanni Antonio (1769). Annus I Historico-Naturalis (בלטינית). Lipsiae (Leipzig): C.G. Hilscheri. p. 131.
  3. ^ Vieillot, Louis Jean Pierre (1816). Analyse d'une Nouvelle Ornithologie Élémentaire (בצרפתית). Paris: Deterville/self. p. 43.
  4. ^ HBW volume 10, page 496
  5. ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. p. 318. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  6. ^ Jobling, J.A. (2019). del Hoyo, J.; Elliott, A.; Sargatal, J.; Christie, D.A.; de Juana, E. (eds.). "Key to Scientific Names in Ornithology". Handbook of the Birds of the World Alive. Lynx Edicions. נבדק ב-11 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Gill, Frank; Donsker, David, eds. (2019). "Waxbills, parrotfinches, munias, whydahs, Olive Warbler, accentors, pipits". World Bird List Version 9.1. International Ornithologists' Union. נבדק ב-11 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Home". lebanonhunt.com.
  9. ^ 9.0 9.1 Alpine accentor, Bird life Data zone, datazone.birdlife.org
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35263305סתרי צוקים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סתרי_צוקים&oldid=2373166"