לצ'חומי

לֶצ'חוּמי (בגאורגית: ლეჩხუმი) הוא חבל ארץ היסטורי קטן במערב גאורגיה. גבולותיו: סוואנתי מצפון, רצ'ה ממזרח, אימרתי מדרום וסמגרלו ממערב. החבל משתרע על השטחים לאורך קטע זרימתם האמצעי של הנהרות ריוני וצחניסצק'אלי ועל ערוץ נהר הלאג'אנורי.

הלצ'חומים הם אחת הקבוצות האתניות שמרכיבות את העם הגאורגי ודוברים בניב מקומי של גאורגית.

בחלוקה המנהלתית של גאורגיה אחרי עצמאותה ב-1991, לצ'חומי צורף אל חבל רצ'ה שממזרחו ואל חלקו הדרומי של שכנו הצפוני סוואנתי (סוואנתי תחתית) ליצירת המחוז רצ'ה-לצ'חומי וסוואנתי תחתית. בתחומו של מחוז זה, לצ'חומי משתרעת על נפת צאגרי ועל חלק מן השטחים של נפת אמברולאורי (שרובו רצ'אי). שטחים דרומיים יותר של החבל כלולים בנפת צק'לטובו שבמחוז אימרתי.

היסטוריה

בעת העתיקה ובראשית ימי-הביניים היה לצ'חומי ידוע בשם תאקוורי, ואילו במקורות ביזנטיים נקרא סקימניה. בנוסף לכך, תאקוורי היה גם שמה של הנסיכות המשותפת לרצ'ה וללצ'חומי, נסיכות תאקוורי, שהייתה חלק מממלכת אגריסי שבמערב גאורגיה. במאה ה-8 נסיכות תקוורי התפרקה לדוכסיות תקוורה, רצ'ה ואוקריבי (שהיו כולן חלק מממלכת אגריסי); בהמשך, דוכסות תקוורי, שהחלה להיקרא לצ'חומי, השיגה עצמאות. במאה ה-11 לצ'חומי הצטרפה לממלכה הגאורגית המאוחדת; לצ'חומי הוכפף במשך קיומה של הממלכה לדוכסויות אחרות במערבה - תחילה לדוכסות סוואנתי ולאחר מכן לרצ'ה.

עם התפרקותה של הממלכה הגאורגית המאוחדת במאה ה-15, חבל צ'חומי סופח לממלכת אימרתי שנוסדה אז במערב גאורגיה; לצ'חומי נחשבה לנחלה אישית של מלכי אימרתי. בסוף המאה ה-17 מלך אימרתי, בגרט הרביעי, מסר את החבל לשר הלצ'חומי שלו - קַציַה צ'יכּובאני; בהמשך, דוכס סמגרלו הרחיב את נחלתו של צ'יכובאני על ידי העברת חלקו הצפון-מזרחי של סמגרלו לרשותו; הכוונה של דוכס סמגרלו הייתה לחזק את צ'יכובאני כדי שיהווה יריב למלך אימרתי; במקום זאת, באמצעות רציחת בני משפחת האצולה המגרלית (דדיאני), צ'יכובאני חיזק את המעמד של יורשיו בדוסכות. ב-1704 הוא הצליח להביא להכרזתו של נכדו, בז'אן, לדוכס סמגרלו; בז'אן עבר לסמגרלו ואימץ לעצמו את שם המשפחה של שושלת הדוכסים המגרלית - דדיאני. עם השתלטותה של משפחת צ'יכובאני על דוסכות סמגרלו, לצ'חומי ניתקה סופית מממלכת אימרתי וצורפה לדוכסות זו באופן בלתי-אמצעי.

מלך אימרתי סולומון השני (1810-1792), שרצה לאחד את כל מערב גאורגיה תחת שלטונו, ניסה להשיב לממלכתו גם את הדוכסות של סמגרלו. שושלת דאדיאני המגרלית, שבאותה תקופה הונהגה על ידי צאצאיו של קַציַה הלצ'חומי, הגיבה בכך שבשנת 1803 חתמה עם האימפריה הרוסית על הסכם, שהפך אותה לבת-חסותו של הצאר. כאשר סולומון השני התמיד במאמציו לספח את דוסכות סמגרלו (ולצ'חומי בתוכה), הרוסים ניצלו את הקרע הפנימי בקרב הגאורגים, העניקו סיוע צבאי למגרלים ובשנת 1810 אף כבשו את ממלכת אימרתי. הדוכסות של סמגרלו המשיכה להתקיים תחת החסות הרוסית עד 1857 וסייעה לאימפריה הרוסית להשתלט על חבלים אחרים במערב גאורגיה. ב-1857, כאשר הדוכסות מיצתה את תפקידה, הרוסים ביטלו אותה והפכו לשליטים הבלתי-אמצעיים של סמגרלו. כך הפך לצ'חומי, יחד עם סמגרלו, לחלק מן האימפריה הרוסית. אחרי תום השליטה הרוסית והסובייטית בגאורגיה ב-1991, לצ'חומי הוא חלק מן הרפובליקה של גאורגיה.