ספרי נופוס

דוגמה של אחד מספרי הנופוס של מפקדי ארץ ישראל. טבלת המידע נפרשת על שני עמודים עוקבים. רובם הגדול של הספרים כתוב בשפה הטורקית ובאותיות ערביות

ספרי נופוס (נפוס) הם ספרים בהם נרשמו מפקדי אוכלוסין שנערכו בארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני בארץ. 5 מפקדים נערכו בשנים 1884–1915 והמידע שנאסף במהלכם נרשם ב-461 ספרים שרובם הגדול כתוב בשפה הטורקית אך באותיות ערביות. הספרים נשמרים בארכיון המדינה וזמינים לעיון באינטרנט.

רקע

התקופה העות'מאנית היא תקופה בת כ-400 שנה בתולדות ארץ ישראל בה נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית. התקופה התחילה עם כיבוש הארץ בידי הסולטאן סלים הראשון בשנת 1516, והסתיימה בשנת 1918, עם כיבוש הארץ בידי הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי במלחמת העולם הראשונה.

במהלך שנות שלטונו ערך השלטון העות'מאני מספר רב של מפקדי אוכלוסין ברחבי האימפריה וזאת כחלק מהצעדים שנקט כדי לשלוט בנתינים ולייעל את אופן גביית המיסים. מטרה נוספת הייתה של המפקדים הייתה להגדיר כח אדם פוטנציאלי לשירות בצבא הטורקי.

בגלל גודל האימפריה נערכו מפקדים אלו במדינות שונות בזמנים שונים כשתדירות המפקדים הייתה גבוהה יותר באזורים עשירים ומיושבים בצפיפות. על פי גישה זו לא בוצעו מפקדים בארץ ישראל אלא לאחר שהחלה הארץ להתפתח בשלהי המאה ה-19 כשתשומת לב מיוחדת ניתנת לירושלים שהפכה לעיר גדולה (יחסית) וכנקודת משיכה לעולי רגל ותיירים.

המידע שנאסף במהלך מפקדים אלו נרשם בספרים שנקראו נופוס (nüfus) שמשמעותו בטורקית "אוכלוסייה/אנשים" (population). יש הרואים במילה זו שיבוש של השם עברי "נפש" ולכן בחלק מהמקורות נקראים ספרי המפקדים "ספרי נפשות".

במהלך המאה ה-19 הוסדר תהליך הרישום של המשתתפים במפקדים על ידי יצירת טפסים סטנדרטים. ספרי הנופוס נחלקו למספר סוגים:

• ספרי טיוטה- אלו היו הספרים אותם מילאו בכתב יד בזמן המפקד עצמו. קיימים שני סוגי ספרי טיוטה:
  • "סג'ל נפוס דפתרי" - היו בשימוש עד 1905 ומאופיינים במידע חלקי.
  • "מסודה דפתרי" - היו בשימוש לאחר 1905 וכוללים מידע יותר מלא.
• ספרי יסוד ("אסאס דפתר") - שכללו פרטים מלאים על משתתפי הסקר. מידע זה הועתק לספרים אלו מספרי הטיוטה. בספרי אלו הושארו שורות רווח בהם עודכנו שינויים שאירעו לאחר הסקר כפי שנרשם ביומן האירועים.
• ספרי סיכום ("אג'מאל") - שכללו סיכומי ספרי היסוד לפי יישובים ולפי התפלגות דתית ועדתית.
• יומני אירועים ("יומיה וקועאת") - שכלל רישומים של לידות, פטירות, שינויים אישיים ושינויים הקשורים לשירות הצבאי.

המפקדים התמקדו בעיקר בבעלי האזרחות הטורקית משתי סיבות:

• אחת ממטרות המפקד היה לרשום בעלי פוטנציאל לשירות צבאי שהיה פתוח רק לאזרחים טורקים.
• בעלי האזרחות הזרה היו מוגנים, בדרך כלל, על ידי ממשלותיהם לפי חוקיה הקפיטולציות.

מפקדי העו'תמאנים בארץ ישראל

תאריכי המפקדים

משלהי המאה ה-19 ועד כיבוש הארץ על ידי הבריטים ב-1917 וסיום השלטון הטורקי נערכו בארץ שלושה מפקדים עיקריים ושני מפקדי השלמה:

• ב-1884 נערך המפקד הראשון של תושבי ירושלים העתיקה (כולל תושבי הר ציון).
• ב-1905 נערך המפקד השני שהיה המקיף ביותר מבחינת כמות החומר שנאסף בו. קדמו לו הנחיות שהופצו בארץ.
  • ב-1911 נערך המפקד השלישי (השלמה למפקד 1905).
  • ב-1912 נערך המפקד הרביעי (השלמה למפקד 1905).
• ב-1915 נערך המפקד החמישי בו השתתפו היהודים מחוץ לחומות ירושלים.

ממשלתנו הרוממה פקחה אף היא את עיניה לטוב, ותוציא צו כי כל יושבי הארץ החוסים בצלה ייכתבו בספר הפיקודים, למען תדע ותכיר את מספר יושביה

— אברהם משה לונץ סוף המאה ה-19 (מתוך יפו : צמיחתה של עיר, 1799-1917 של רות קרק, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1984, 2003)

ניהול המפקדים

לצורך ניהול המפקדים חולקה הארץ ל-10 נפות כשבמרכז כל נפה עיר גדולה. לכל נפה הגיע ועדה שכללה יושב ראש, פקיד רישום ולבלר. הוועדות עברו מיישוב ליישוב ובכל ישוב התכנסו במבנה מרכזי אליו הגיעו ראשי המשפחות ביישוב ודווחו על בני משפחתם. בכל ועדה כזו השתתף גם ראש הקהילה (המוכתאר) של אותו ישוב. את המידע שמסרו ראשי במשפיה רשמו חברי הוועדה בספרי הטיוטה. בסיום עדכונו של ספר כזה חתמו חברי הוועדה וראש הקהילה בסופו של הספר והצהירו שהם מאשרים את מהימנות תוכנו.

בסיום הסקר היו הפקידים אמורים להעתיק את תוכן "ספרי הטיוטה" ל"ספרי היסוד" אולם במקרים רבים הדבר לא נעשה וספרי הטיוטה הפכו לספרי יסוד.

על ספרי הנופוס

המידע של כל המפקדים נאסף ל-461 ספרים שנשמרים בארכיון המדינה. הספרים נחלקים כדלקמן:

• 147 ספרי טיוטה.
• 231 ספרי יסוד.
• 47 יומני רישום אירועים בהם נרשמו אירועים כמו חתונות, גירושין, לידות, פטירות, שינויי כתובת ועוד. שאיפת הטורקים הייתה להעלות את הרישום הזה לספרי היסוד אולם זה התבצע באופן חלקי בלבד.
• 10 ספרי זרים - על אף המגמה לא לפקוד זרים נרשם בספרים אלו מידע על נתינים בעלי אזרחות לא טורקית וכן על אזרחים טורקים שאינם תושבי קבע (פקידי ממשל, אנשי דת וכו').
• 17 ספרי צבא בהם נרשמו פרטים של גברים ששירתו בצבא הטורקי לפני ובמהלך מלחמת העולם הראשונה. רישום זה כולל גם את מתגייסי היישוב לצבא העות'מאני.

בנוסף כולל האוסף 9 ספרי מוכתאר. ספרים אלו נכתבו ונוהלו על ידי המוכתארים של היישובים ולא היו מסמכים מוכרים על ידי השלטונות. במקרים מסוימים העתיקו המוכתרים את המידע מתוך ספרי הטיוטה ולפעמים עשו רישום מקביל.

המידע על כל אחד מהפקודים נרשם לרוחב כל הספר (2 דפים) ומולא בסדר הבא:

• שם הנפה.
• שם היישוב.
• רובע/שכונה (רק בערים גדולות).
• שם הרחוב.
• שם משפחה - כל משפחה קיבלה מספר סידורי (שנקרא "ח'אנה") שלפעמים היה מספר הבית והחלקה.
• שמות בני המשפחה - תחילה נרשמו הגברים לפי דורות (ראש המשפחה - בני הדור הבוגר - בני הדור השני וכן הלאה) ואחר כך הנשים. ליד כל פקוד נרשם הקשר המשפחתי שלו (בנו של אב המשפחה, אשתו של האח וכו').
• מצב משפחתי של כל פקוד - נשוי / פנוי (כולל רווקים, אלמנים וגרושים).
• מידע נוסף כמו סוג המבנה בו גרה המשפחה (אבן, עץ, בקתה וכו'), מקצוע, תואר, דת, עדה, תכונות חיצוניות (גובה, צבע עיניים, צבע עור), סימנים מיוחדים (נכויות, צלקות בולטות).
• מידע על שירות צבאי (דרגה, תפקיד).
• תאריך ביצוע הרישום - התאריכים נרשמו לפי המניין הטורקי האדמיניסטרטיבי ("מאלי") ולא לפי הלוח המוסלמי הרגיל (הג'רה).

גילגולם של ספרים

בתקופת השלטון העות'מאני היו הספרים פזורים במשרדי רישום אזוריים ונשארו שם גם לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים ב-1918. רק ב-1924, לאחר תחילת המנדט הבריטי, יצאה הוראה לאיסוף הספרים למחלקת הבריאות הממשלתית בירושלים. מכיוון שב-1922 ערכו הבריטים מפקד משלהם איבדו הספרים מעט מחשיבותם.

ב-1948 נמסרו הספרים למשרד העלייה והמרשם של ממשלת ישראל. לאחר עריכת מפקד באותה שנה איבדו הספרים ערך לניהול אדמיניסארטיבי אך נשארו כמסמכים היסטוריים חשובים והועברו לארכיון המדינה. במוסד זה החל תהליך שיקום ושימור הספרים. בשנים הראשונות של המדינה נשמר עותק של הספרים במיקרופילם ובשנים האחרונות הועלו הספרים לאינטרנט.

כיסוי ודיוק

חלק מספרי הנופוס, שהיה ידוע על קיומם בתקופה העות'מאנים, לא נאספו בתקופת המנדט. היקף הספרים החסרים גדול במיוחד בנפות של צפון הארץ (ג'נין, שכם, טולכרם, עכו ואחרים) וההנחה היא שנפות אלו היו שייכות לאזור השליטה הצרפתי שמרכזו היה בביירות ונראה שהספרים נאספו לשם.

לגבי איכות הרשום בספרים קיימת הסכמה בין החוקרים שישנם אי דיוקים ברשום בספרים. אי דיוקים אלו נבעו, מצד אחד, מהתחמקות מכוונת של אנשים להתפקד (לדוגמה כדי לא להתגייס) ומצד שני בגלל שינויי אוכלוסין תדירה שהמפקדים לא נתנו להם מענה (מעבר מקומות, לידות ופטירות וכו').

ראו גם

• מפקדי אוכלוסין בישראל
• התקופה העות'מאנית בארץ ישראל - מונחים
• ספרי המוכתאר

לקריאה נוספת

• נתן שור, מסע אל העבר - לתולדות התקופות הממלוכית והעות'מאנית בארץ ישראל, הוצאת אריאל, 1998

קישורים חיצוניים

• קטלוג ספרי נופוס, באתר ארכיון המדינה
• הסברים על ספרי נפוס, באתר ארכיון המדינה
• ספר מפקדי נופוס (דוגמה), באתר ארכיון המדינה
• יונתן פגיס, מפקדי האוכלוסין העות'מאניים 1875-1918, באתר ארכיון המדינה, 1977
• שמואל שמיר, מיפקדי האוכלוסין בארץ ישראל, באתר החברה הגנאלוגית הישראלית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32704681ספרי נופוס