ספריית משפטים ע"ש ברנרד ג' סגל
 |
ספריית משפטים ע"ש ברנרד ג' סגל היא ספרייה אקדמית בפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים.
רקע
הספרייה למשפטים על שם ברנרד ג' סגל (אנ') (עורך דין יהודי הראשון שנבחר ליו"ר לשכת עורכי דין האמריקנית בפילדלפיה ולוחם למען זכויות אזרחים) שבקמפוס הר הצופים הייתה הספרייה הראשונה שנבנתה באוניברסיטה העברית. בניית בניין ע"ש דוד וולפסון הסתיימה בשנת 1929 ובה הוחלט לשכן את בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. "צוואתו של דוד וולפסון, נשיאה השני של ההסתדרות הציונית, שימשה יסוד ליצירת הקרן של שמו שרוב הונה הוקדש להקמת מבנה קבע לבית הספרים".[1] טקס פתיחה חגיגי התקיים ב-15 באפריל 1930 בהשתתפות בכירי האוניברסיטה העברית ומכובדים שונים. לכבוד האירוע, בית הספרים הלאומי הוציא חוברת עם נאומים והסברים על הבניין. האוספים הראשונים כללו אוספים בתחום מדעי היהדות, לימודי המזרח, ומדעי הטבע. האוספים נרכשו ונתרמו על ידי יהודים בגרמניה, הונגריה, ארצות הברית ומדינות נוספות.
במשך כ-8 שנים, מ-1949 ועד 1957, הספרייה הועברה למשכנה הזמני של האוניברסיטה בטרה סנטה, עד הקמת קמפוס ע"ש אדמונד ספרא בגבעת רם בסוף שנות ה-50.[2] לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967, הפקולטה למשפטים[3] הייתה הראשונה לחזור להר הצופים והוחלט שהספרייה בבניין וולפסון תהפוך לספריית הפקולטה למשפטים. כיום הספרייה משמשת גם את המכון לקרימינולוגיה, המכון לחקר המשפט העברי, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, מרכז מינרבה לזכויות האדם ומכונים ומרכזי מחקר נוספים הנמצאים בפקולטה למשפטים.
אוסף הספרים של ספריית משפטים הוא אחד הגדולים בתחומו בארץ ונחשב לאחד המכובדים בקרב ספריות משפטיות בעולם. האוסף כולל ספרים מהתקופה העות'מאנית והתקופה המנדטורית שניתן למצאם רק בספרייה הזו, אוסף משפטי בן ימינו בפורמט מודפס ובפורמט דיגיטלי, כתבי עת במגוון שפות, מנויים למאגרי מידע משפטיים גדולים. כמו כן, בספרייה יש אוסף של ספרים נדירים החל מהמאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-20. בספרייה ישנם אוספים שנתרמו על ידי שופטי בית המשפט הפדארלי לואי דמביץ ברנדייס ושל פליקס פרנקפורטר ואוסף של יהודה ליב אשר גולאק מייסד של תחום המשפט העברי בארץ ישראל.
מבנה הספרייה והאוספים
כפי שמתואר בספר "תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים : שורשים והתחלות", שני האדריכלים: פרופ' פטריק גדס ופרנק מירס עסקו בהכנת תוכניות להקמת האוניברסיטה. גדס דגל בסגנון אוריינטלי, מה שתאם את החזון של מקימי האוניברסיטה "להציב את האוניברסיטה בצומת המפגש בין תרבות המערב לתרבות המזרח".[4] הכיפה שעל המבנה נבנתה בהשראה על כיפת הסלע ושם היה משרדו של נשיא האוניברסיטה הראשון יהודה לייב מאגנס עד 1947.
בניין וולפסון בנוי מארבע קומות: הקומה העליונה שימשה כמקום לקיום אירועים אוניברסיטאיים עד 1948. הקומה כפי שהיא נראית כיום (ראו תמונה) עברה שיפוץ בסוף שנות ה-90. בקומה זו ניתן למצוא אוסף פסיקה של בית המשפט העליון עד תחילת שנת 2000 (משנת 2000 ואילך מחפשים במאגרים משפטיים), פסיקה וחקיקה בריטית מאמצע המאה ה-19, דיני קניין, דיני מקרקעין, חקיקה ופסיקה מנדטורית ועוד. בקומה זו ישנו חדר נפרד בו אוסף המשפט העברי.
בקומת הביניים ישנם אוספים בתחומים: פילוסופיה של המשפט, המשפט המוסלמי, המשפט האמריקני, משפט אירופאי, משפט וספרות, ספרות בתחום משטרה וקהילה, זכויות האדם, דיני משפחה, דיני איכות הסביבה ועוד.
הקומה התחתונה מורכבת מארבעה אולמות ובהם האוספים הבאים: אוסף המשפט הבינלאומי, אוסף דיני מיסים, אוסף קרימינולוגיה ואוסף המשפט הפלילי. בנוסף, ישנם חמישה חדרי למידה בגדלים שונים, חדר אתנחתה וחדר ספרים נדירים.
שמואל הוגו ברגמן מונה למנהל של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי עד 1935 (השנה שבה הפך לרקטור האוניברסיטה). במשך כעשור, הוא הגדיל את אוסף הספרייה מ-35,000 עד 300,000.בנוסף, ברגמן שכנע את ממשלת המנדט להעביר לספרייה עותק אחד מכל פרסום רשמי מנדטורי[3] וכך הספרייה כיום מחזיקה בעותקים שאינם מצויים בשום ספרייה אחרת בישראל.
אליקים גוטהולד וייל החליף את ברגמן כמנהל בית ספרים בשנת 1935 ושימש בתפקיד זה עד 1946. בתקופתו נעשו שינויים רבים ואחד מהם הוא סגירת קומת המחסן לציבור. מאז ועד היום, הגישה למחסן היא לצוות הספרייה בלבד. במחסן נמצאים רשומות הכנסת מהקמת מדינת ישראל ועד שנות ה-90, מהדורות ישנות של ספרים בעברית ובלועזית. בעקבות השדרוג שנעשה בקומה התחתונה לפני שנתיים, אוסף כתבי העת בלועזית פינה את מקומו לחדרי למידה בקבוצות ובחלקו הועבר למחסן.
השינוי הנוסף שחולל וייל הוא החלפת שיטת המיון לפי דיואי לשיטה שהוא הכיר מעבודתו כספרן בגרמניה: הספרים לפי שיטת דיואי היו מחולקים לפי נושאים ווייל שינה לשיטה לפי מספר רץ. ספריית משפטים ממוינת לפי שיטת UDC.
אוסף פרטי אמנות הנמצאים בספרייה מונה תמונות מקוריות, ביניהן שתי תמונות של ליאופולד פיליכובסקי, וספלים של שופטים יהודיים בישראל ובעולם. ניתן לעיין בפריטים אלה באמצעות האתר הייחודי שהוקם על ידי אוצרות האוניברסיטה העברית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ חגית לבסקי, 3, התעצמות אקדמית תוך מאבק לאומי, תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים., ירושלים: הוצאת י.ל.מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2009, עמ' 472
- ^ אבי בראלי (ע), ירושלים החצויה 1948 - 1967: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר., ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, תשנ"ה - 1994, סדרת עידן מס' 18, עמ' 266
- ^ 3.0 3.1 חגית לבסקי, 3, התעצמות אקדמית תוך מאבק לאומי, תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים., ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י.ל.מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2009, עמ' 468-466
- ^ שאול בן מנחם כץ ומיכאל הד, תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים : שורשים והתחלות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1997, עמ' 16-15
31505374ספריית משפטים ע"ש ברנרד ג' סגל