ספין-דיקטטורים

ספין-דיקטטורים: פניה המשתנות של הרודנות במאה ה-21 הוא ספר במדע המדינה, מאת סרגיי גורייב, פרופסור לכלכלה רוסי המתגורר בצרפת, ודניאל טריזמן, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

הספר בוחן כיצד דיקטטורים ואוטוקרטים מתמקדים בשיטות תעמולה כמו ספינים, דיסאינפורמציה ולוחמה פסיכולוגית על האוכלוסייה כדי לגרום לה לפחד מהאחר, במקום שיטות של רדיפה פוליטית ודיכוי פוליטי שהיו נהוגות על ידי דיקטטורים בעבר, בהם יוסיף סטלין בברית המועצות ומאו דזה-דונג בסין. על פי הספר, הספין-דיקטטורים הראשונים היו לי קואן יו בסינגפור ואלברטו פוג'ימורי בפרו, ושיטותיהם הועתקו על ידי ולדימיר פוטין ברוסיה, רג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה, ויקטור אורבן בהונגריה והוגו צ'אווס בוונצואלה.

הספר מציג כיצד ספין-דיקטטורים משמרים את שליטתם בעם לא באמצעות כוח, צבא ודיכוי, אלא בעיקר באמצעות שליטה באמצעי התקשורת ותעמולה אפקטיבית^[1]. המחברים טוענים שספין-דיקטטורים מודרניים מתיימרים להיות דמוקרטים, ויאפשרו, למשל, פרסום מאמרים של מתנגדי השלטון בעיתונים בעלי תפוצה נמוכה, כדי להראות שהם מכבדים, כביכול, את חופש הביטוי ואת חופש העיתונות. לצד "פתיחות" זו הם ירדפו גופי תקשורת גדולים, יאיימו בסגירתם ויכבידו עליהם מבחינה כלכלית. מנהיגים אוטוריטריים אלה לא יצנזרו את כלי התקשורת אלא ישתמשו בהם להפצת טענותיהם.