סרגיי גורייב

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. סרגיי מראטוביץ' גורייב הוא כלכלן ופרופסור לכלכלה במכון למדע המדינה פריז. הוא היה הכלכלן הראשי בבנק האירופאי לשיקום ולפיתוח. הוא היה פרופסור לכלכלה בבית הספר החדש לכלכלה במוסקבה עד אפריל 2013, אז ברח לצרפת.

קורות חייו

סרגיי גורייב נולד באוסטיה הצפונית, ולמד בתיכון בקייב. בשנת 1993 הוא סיים בהצטיינות תואר שני בכלכלה ומדעי המחשב במכון לפיזיקה וטכנולוגיה במוסקבה, ולאחר שנה סיים דוקטורט במתמטיקה שימושית באקדמיה הרוסית למדעים. מאוחר יותר השתלם כפוסט-דוקטורנט במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, וקיבל תואר דוקטור לכלכלה מהאקדמיה הרוסית למדעים.

משנת 1998 עסק במחקר ובהוראה בבית הספר החדש לכלכלה במוסקבה. בשנת 2004 מונה לרקטור בית הספר, ולימד קורסים לתואר שני בכלכלת פיתוח, תיאוריה מיקרו-כלכלית ותורת החוזים.

בשנים 2008 עד 2012 היה גורייב כותב נאומים ויועץ לנשיא רוסיה דמיטרי מדבדב, ומילא תפקידים במועצות מייעצות ממשלתיות ובדירקטוריונים של מפעלי מדינה, בהם בנק החקלאות הרוסי וסברבנק.

בשנת 2008 הביע ביקורת על מדיניותה הכלכלית של ממשלת רוסיה^[1].

בשנת 2012 גורייב היה דמות מפתח ביוזמת "ממשלה פתוחה" של ראש הממשלה דימיטרי מדבדב, שקראה בין השאר למאבק בשחיתות הכלכלית במדינה. הוא נודע בקשריו עם אלכסיי נבלני, אחד המתנגדים הבולטים לפוטין^[2]. באותה שנה כתב גורייב את המצע הכלכלי של מפלגת האופוזיציה "רוסיה של העתיד".

במהלך פעילותו המקצועית זכה גורייב במספר פרסים לכלכלה. מחקריו ומאמריו פורסמו בכתבי עת מקצועיים רבים וכן בעיתונים רבים בעולם.

היציאה מרוסיה

בשנת 2013 נעצר גורייב לחקירה, לאחר שהשתתף בכנס כלכלנים שבו הביע ביקורת על התנהלות ממשלת רוסיה בפרשת יוקוס. ב-30 באפריל 2013 עזב גורייב את רוסיה ועבר לצרפת.

בשנים 2015 עד 2019 היה הכלכלן הראשי של הבנק האירופאי לשיקום ולפיתוח.

בשנת 2022 ראה אור ספרו "ספין-דיקטטורים: פניה המשתנות של הרודנות במאה ה-21", אותו כתב עם דניאל טריזמן, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס^[3]. בספר טוענים השניים שדרכי הפעולה של דיקטטורות ודיקטטורים במאה ה-20 (למשל אדולף היטלר, יוסיף סטלין ומאו דזה-דונג) הוחלפו במאה ה-21 בדיקטטורים מסוג חדש: ספין-דיקטטורים. הם משמרים את שליטתם בעם לא באמצעות כוח, צבא ודיכוי, אלא בעיקר באמצעות שליטה באמצעי התקשורת ותעמולה אפקטיבית. הבולטים שבהם הם ויקטור אורבן בהונגריה והוגו צ'אווס בוונצואלה, אבל יש עוד מנהיגים רבים הנוהגים באופן דומה.