ססיל רודס
ססיל ג'ון רודז (באנגלית: Cecil John Rhodes; 5 ביולי 1853 - 26 במרץ 1902) היה מדינאי ואיש עסקים בריטי, מייסד רודזיה (קולוניה בריטית על שטחים המהווים היום את המדינות זמביה וזימבבואה) ומראשי האימפריאליזם הבריטי בדרום אפריקה.
ביוגרפיה
רודז נולד למשפחת כומר בעיר שוק בפאתי לונדון. לאחר שסיים את לימודיו התרופפה בריאותו של רודז, בשל מחלת ריאות קשה. הוא נשלח לחוות אחיו בדרום אפריקה כדי לשפר את מצבו הרפואי וכדי לסייע לאחיו בעבודתו. רודז הגיע לאפריקה בשנת 1870, ולאחר שנה בחוות אחיו, עבר לקימברלי שם החל להשקיע בזיכיונות של מכרות זהב ויהלומים, בכסף של אחיו ושל משפחתו.
פעילות עסקית ופוליטית
תוך זמן קצר ובעזרת ידידו אלפרד בייט, הצליח רודז, באמצעות קנייה שיטתית של מניות, זיכיונות ושותפויות, לצבור הון עתק ולהפוך לאחד מסוחרי הזהב והיהלומים הגדולים באפריקה. בין השנים 1873 ועד 1881 למד רודז לסירוגין באוניברסיטת אוקספורד, ורכש שם תואר בלימודים קלאסיים. במהלך כל השנים האלה, הוא המשיך לבקר בדרום אפריקה ולפקח על עסקיו, שהלכו ושגשגו.
במהלך לימודיו באוקספורד גיבש רודז את משנתו וחזונו כלפי אפריקה וכלפי מקומה של בריטניה בה. רודז פיתח את ההשקפה שבריטניה צריכה להתרחב צפונה ממושבת הכף, תוך כדי שהיא מנצלת את משאבי אפריקה המרכזית. חלק חשוב בחזון זה הייתה תוכניתו להקמת קשר יבשתי בריטי רצוף בן 9,000 ק"מ מקהיר ועד קייפטאון, שיכלול גם מסילת ברזל ויהיה מקור הכוח של בריטניה באפריקה. רודז דבק בחזונו זה כל חייו, תוך כדי שהוא משתמש בהונו הרב להגשימו.
בשנת 1881 חזר רודז לדרום אפריקה והחל לעסוק בפוליטיקה באופן פעיל, כאשר באותה שנה הוא נבחר לפרלמנט של מושבת הכף. בשנת 1884 נתמנה לשר האוצר של מושבת הכף. בתוקף תפקיד זה ובזכות השפעתו הרבה בלונדון הוא הביא לסיפוחה של בוצואנה לשטחי האימפריה הבריטית. פעולה זו הקימה מחיצה בין המדינה הבורית של הרפובליקה הדרום אפריקאית לבין המושבה הגרמנית של דרום-מערב אפריקה (לימים רפובליקת נמיביה) ומנעה את התפשטותה מערבה.
בשנת 1889 הקים רודז, תחת זיכיון הממשלה הבריטית, את חברת דרום אפריקה הבריטית במטרה לנצל את מכרות הזהב והיהלומים בשטחי שבט המטבלה והמשונה. התקדמות החברה צפונה, שלוותה בדיכוי אכזרי של הילידים מ-1883 ואילך, הובילו בסופו של דבר להקמת קולוניית רודזיה בשנת 1895. רודזיה משכה אליה אלפי מתיישבים בריטים, וחסמה את מדינות הבורים מכיוון צפון.
בשנת 1890 מונה רודז לראש ממשלת מושבת הכף. רודז ניסה לקרב את הבורים שגרו בארצו לשלטון, ואף ניסה לקדם את התושבים הילידים, לפי תפיסתו. במקביל, הגיעה בתקופה זו חברת היהלומים של רודז, דה בירס, לשליטה על כ-90 אחוז מתעשיית הפקת היהלומים בעולם.
השקפות פוליטיות
רודז שאף להרחיב את האימפריה מכיוון שהאמין כי הגזע האנגלו-סקסי נועד לגדולות. בצוואתו האחרונה ציין רודז על הבריטים: "אני בטוח כי אנו הגזע המובחר בעולם וככל שנאכלס יותר ממנו כן ייטב למין האנושי". רודז שאף להפוך את האימפריה הבריטית למעצמה אשר בה כל המדינות הלבנות באימפריה, ובהן קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה, יהיו מיוצגות בפרלמנט הבריטי. רודז כלל אמריקאים במלגותיו וטען כי הוא רוצה ליצור אליטה אמריקאית של מלכים-פילוסופים אשר יחזירו את ארצות הברית לחיקה של האימפריה. רודז כיבד גם את הגרמנים, העריץ את הקייזר, ונתן אף להם לקחת חלק במלגותיו. הוא האמין כי בסופו של יום בריטניה, ארצות הברית וגרמניה ישלטו יחדיו בעולם ויבטיחו את השלום. למרות שרודז נחשב על ידי היסטוריונים לאימפריאליסט וגזען, הוא דווקא תמך במפלגה הליברלית[1]. השפעתו המשמעותית היחידה של רודז על יחסי פנים בבריטניה הייתה תמיכתו בתנועה האירית הלאומית, בראשותו של צ'ארלס סטיוארט פרנל (1846-1891). רודז תרם כסף רב ללאומנים אירים[1][2]. חרף תמיכתו בהם ובחזון אירלנד החופשית הייתה תמיכה זו מותנית בחברות אירית בפרלמנט הבריטי (למעשה חלק מהאימפריה)[1]. רודז היה תומך כה נלהב של פארנל שגם לאחר שהליברלים והאירים הלאומנים הוקיעו את פארנל בשל , רודז מעולם לא הסיר את תמיכתו בו[2]. הוא היה סובלני יותר כלפי עמיתיו הלבנים דוברי ההולנדית בקולוניית דרום אפריקה, לעומת שאר הלבנים דוברי האנגלית האחרים. הוא תמך בהוראת השפה ההולנדית כמו גם האנגלית בבתי הספר הציבוריים בקולוניה ואף הלווה כספים על מנת לקדם מטרה זו. בנוסף בזמן שהיה ראש ממשלת הקולוניה הוא סייע להסיר את מירב ההגבלות החוקיות אשר הטילו דוברי האנגלית על דוברי ההולנדית[1]. רודז היה מצוי בחברות טובה עם יאן הופמייר, מנהיג "הקשר האפריקאי", ונבחר להיות ראש ממשלת הקולוניה בעיקר הודות לתמיכה אפריקנרית (דוברי הולנדית)[1][2]. כמו כן דגל רודז בשלטון עצמי למדינתו, הקולוניה בה שלט, שאיפה זו הייתה אחת הסיבות המרכזיות שבגינה רודז לא הסתדר עם הממשל הבריטי.
לקראת מלחמת הבורים
בתקופת שלטונו של רודז במושבת הכף הבריטית הגיע המתח בין הבורים, בראשות נשיא טרנסוואל פול קרוגר ובין האימפריה הבריטית, לשיאו. תחת הסכם השלטון העצמי של טרנסוואל, החזיקה בריטניה בזכויות רבות בחבל זה, בהן שליטה על יחסי חוץ, סחר בינלאומי ותשתיות כלכליות, וכן הגנה על זכויותיהם של בריטים תושבי טרנסוואל. עם גילוי הזהב, החלו אלפי מתיישבים בריטים לנהור לטרנסוואל ממושבת הכף הסמוכה. אלה נקראו בפי הבורים "אייטלנדרים" (Uitlanders) - זרים. גם מהגרים מאירופה, לשם הגיעו השמועות על שפע הזהב בדרום אפריקה, החלו להגיע. העיר יוהנסבורג צצה כמעט בן לילה במרכז ריף הזהב, והתמלאה במהירות בגלי "זרים" שהציפו אותה במטרה לכרות זהב ולהתעשר. במהרה, עברו הזרים במספרם את המקומיים, למורת רוחה של הממשלה הבורית בפרטוריה. כדי להתמודד עם בעיית הפלישה הזרה, הטילה ממשלת טרנסוואל מס כבד על כריית הזהב ומנעה מהזרים זכויות פוליטיות במדינה - בראש ובראשונה, זכות ההצבעה. נפשם של התושבים הבריטים נקעה מהקשיים שהערימה עליהם ממשלתו של קרוגר, והם ייחלו לנפילתה, תוך שהם נושאים עיניהם אל האימפריה הבריטית לעזרה. מחאתם נפלה על אוזניו הקשובות של רודז, שממילא שאף זה מכבר לרצף טריטוריאלי בריטי על פני כל אפריקה, "מקהיר עד קייפטאון". הוא ראה את המדינות הבוריות ובעיקר את טרנסוואל כעצם בגרונה של האימפריה הבריטית, המונעת את מימוש החזון האימפריאליסטי לגבי אפריקה.
בסוף דצמבר 1895 ניסתה מיליציה בריטית חמושה בראשותו של ד"ר ג'מיסון, בעידודו של רודז, לפשוט אל שטחי הבורים במטרה להגיע אל ריכוזי הזרים ביוהנסבורג ולעודד התקוממות מזוינת ביניהם, שתפיל את השלטון הבורי. הניסיון נכשל ולוחמי המיליציה נתפסו ונעצרו. "פשיטת ג'מיסון" הביאה את המתח בין הבריטים והבורים לשיאו ומלחמה נראתה בלתי נמנעת.
כישלון הפשיטה ומערבותו של רודז בה אילצו אותו להתפטר מראשות ממשלת מושבת הכף. למרות התפטרותו, ולמרות שהוא לא החזיק בשום תפקיד ציבורי משמעותי, הוא המשיך לשמור על השפעתו הרבה על מדיניות בריטניה בדרום אפריקה. במהלך מלחמת הבורים השנייה שפרצה בשנת 1899, השתתף רודז, שקיבל דרגת קולונל, בהגנת העיר מפיקנג, שהייתה נתונה תחת מצור כ-8 חודשים.
מותו ומורשתו
רודז מת ב-26 במרץ 1902, כתוצאה ממחלת לב, ונקבר ברודזיה, חודשים ספורים לפני סיומה הרשמי של מלחמת הבורים בניצחונה של בריטניה. חזונו בדבר מקומה של בריטניה באפריקה ובדבר קו הרכבת קייפטאון-קהיר מעולם לא התגשם.
רודז הוריש את הונו העצום לטובת קרן מלגות בינלאומית - "מלגת רודז", המיועדת לסטודנטים מצטיינים בלימודיהם מחבר העמים הבריטי, ארצות הברית או גרמניה, הרוצים ללמוד באוניברסיטת אוקספורד. קרן זו פועלת עד היום (2016).
ראו גם
הערות שוליים
