צ'ארלס סטיוארט פרנל
צ'ארלס סטיוארט פרנל (באנגלית: Charles Stewart Parnell; 27 ביוני 1846 – 6 באוקטובר 1891) מדינאי אירי, אשר קידם את מטרת "שלטון הבית" לאירלנד, ונחשב לאחד ממבשרי העצמאות האירית.
רקע משפחתי
"מלכה הבלתי מוכתר של אירלנד" כפי שעתיד היה פרנל להיקרא, נולד במחוז ויקלו, למשפחה ממעמד בעלי האחוזות הכפריים האירים. הוא היה הבן השלישי (והילד השביעי) לג'ון הנרי פרנל, בעל אחוזות פרוטסטנטי, ולאשתו האמריקאית דליה סטיוארט, בתו של קפטן צ'ארלס סטיוארט, קצין בצי האמריקני בימי המלחמה עם אנגליה בשנים 1812–1815. ניתן לומר שפרנל ינק את השנאה לאנגלים עם חלב אימו. על אף שהיה שייך לכנסייה של אירלנד, אשר אנשיה תמכו באיחוד עם אנגליה, ועל אף קרבת דם רחוקה למשפחת המלוכה האנגלית, ולמשפחות אצולה אנגלו-איריות, היה פרנל עתיד להשיג את תהילתו כמנהיגה של הדרישה לעצמאות העם האירי מן האנגלים.
פרנל הצעיר למד בקולג' מגדלנה, בקיימברידג', והמשיך לקבלת משרה של מושל במחוזו, ויקלו. בשנת 1875 נבחר בבחירות הביניים לבית הנבחרים הבריטי מטעמה מפלגת "שלטון הבית" במחוז מית'.
מפלגה זו נוצרה על ידי המנהיג אייזיק באט כמה שנים לפני כן, והתמודדה זו הפעם הראשונה בבחירות. באט היה מתון בהשקפתו, וסבר כי את שלטון הבית (ניהול ענייני אירלנד על ידי פרלמנט אירי, תוך כפיפות למונרכיה האנגלית) ניתן להשיג בדרכי מאבק פרלמנטריות ומשפטיות מקובלות. בשנת 1874 התמודדה מפלגת "שלטון הבית" בבחירות לראשונה, וזכתה ב-59 מושבים בפרלמנט, מתוך 100 המושבים המוקצים לאירלנד. אך המפלגה לא הייתה בשלב זה מפלגה מאוחדת אלא קואליציה אד הוק של גורמים שונים, החל מבעלי אחוזות פרוטסטנטים מתונים, וכלה בקיצוניים שקראו כמעט בגלוי למאבק מזוין. בין אלו התבלט פרנל כמנהיג וכמארגן. פרנל החל להנהיג שיטות אשר נשענו על העובדה כי עבודת הפרלמנט האנגלי נשענה על המנהג ולא על תקנון כתוב. הוא החל בפיליבסטרים, נאומים בני שעות על גבי שעות, שנועדו לשבש את עבודת הפרלמנט, כאשר לא היה בידו של איש לעצרו, שכן לא היה כל מנהג שנגע לסיום נאום בטרם זמנו.
שיטותיו של פרנל היו לעיתים על גבול החוקיות. בשנת 1880 ארגן פרנל, במסגרת מאבק ליגת הקרקעות, את החרם המאורגן הראשון בהיסטוריה של אנגליה המודרנית כנגד סוחר קרקעות בשם צ'ארלס קנינגהם בויקוט, אשר הוחרם על ידי כל הסובבים אותו, ומאז המילה לחרם בשפה האנגלית היא "בויקוט".
מנהיג
שני מאבקים ניהל פרנל בבית המחוקקים. הראשון, המאבק בשמו נבחר, המאבק לשלטון הבית. השני החל בשנת 1877, כאשר ייסד מייקל דייויט את "ליגת האדמה" אשר קראה להפחתת דמי החכירה, ולרפורמה קרקעית שתאפשר לאיכרים האירים לרכוש את אדמתם. כאשר הצטרף פרנל למאבק זה, קיבל המאבק האירי לעצמאות תנופה, ונשען על הקיפוח רב השנים של האיכר האירי בידי בעל האחוזות האנגלי.
בינתיים פרש אייזיק באט מתפקידו בשנת 1879 ופרנל ירש באופן טבעי את מקומו. תחת הנהגתו הפכה "המפלגה הפרלמנטרית האירית" כפי שנודעה עתה "מפלגת שלטון הבית" לכוח הפוליטי המאורגן ביותר בבית הנבחרים. הייתה זו המפלגה הראשונה שערכה ניפוי של המועמדים, ושהנהיגה משמעת סיעתית על מנת להצביע כאיש אחד. עד מהרה הייתה המפלגה לכוח המכריע בפוליטיקה האנגלית, העלתה והורידה ממשלות ליברליות ושמרניות לפי רצונה, במהלך שנות השמונים של המאה התשע עשרה.
הצלחתו הראשונה של פרנל הייתה קבלת "חוק הקרקעות" אשר צמצם מאוד את דמי החכירה ששילם האיכר האירי עבור ההחזקה באדמתו, בשנת 1881. החוק קבע כי דמי החכירה ייקבעו על ידי בית דין מיוחד. פרנל, שהחוק היה אף מעבר לציפיותיו, מיהר לחבל בפעולת בתי הדין, על מנת להשיג ויתורים נוספים מן הממשלה. בסמוך לכך נתקבל "חוק הכפייה" אשר הסמיך את המשנה למלך באירלנד לעצור כל אדם ולהחזיק בו ככל שיחפוץ. הדיון בדבר קבלת החוק היה שיאו של פרנל כפרלמנטר. הבית ישב במשך 41 שעות רצופות, שכן פרנל העלה אל דוכן הנואמים דובר אחר דובר מטעם מפלגתו, והדיון הסתיים רק כשנקטע בצורה מלאכותית על ידי יושב ראש הבית, בניגוד למנהג. לאחר קבלת החוק היה אחד הצעדים הראשונים שננקטו על פיו, מאסרו של פרנל. הדבר אך הגביר את הפרות החוק, ובאפריל 1882 שוחרר פרנל מכלאו בתנאי שיסייע לשמירת החוק, תמורת שינויים ושיפורים בחוק הקרקעות.
בשנת 1886 נשא מאבקו של פרנל פרי, כאשר ראש ממשלת בריטניה, ויליאם גלאדסטון, בכהונתו השלישית, השתכנע, כתוצאה ממעלליו הפוליטיים של פרנל, לתמוך ב"שלטון הבית". ב-8 באפריל 1886 הובאה הצעת החוק אל הפרלמנט, וגרמה לפיצול במפלגתו של גלאדסטון, המפלגה הליברלית. על אף שגלאדסטון תמך בהצעה במלוא כובד משקלו, נפלה ההצעה בהצבעה על הקריאה השנייה.
זיופיו של פיגוט
בינתיים, מצא פרנל עצמו מואשם בידי העיתון "טיימס" בתמיכה ברצח של השר לענייני אירלנד הלורד פרדריק קבנדיש, ותת השר לענייני אירלנד, ט.ה. ברק, אשר נדקרו בשנת 1882 בעת שטיילו בפניקס פארק בדבלין. מכתבים פורסמו שהראו כי פרנל היה שותף למזימת הרצח. פרנל הגיש תביעת דיבה, וכן התקיימה חקירה, ושני ההליכים זיכו את פרנל מכל אשמה. בפברואר 1890 הסתבר כי המכתבים היו זיוף שנוצר על ידי עיתונאי אנטי-פרנלי בשם ריצ'רד פיגוט, אשר התאבד משנחשף הזיוף. היה זה שיאה של הקריירה של פרנל. הבחירות עמדו בפתח, ונראה כי עתה, משטוהר שמו, ומשממשלתו השמרנית של הלורד סוליסבורי נראתה ככושלת ומכשילה, דבר לא ימנע את שובה של הקואליציה פרנל - גלאדסטון לשלטון, ומתן שלטון הבית לאירלנד.
מותו של פרנל
פרנל הודח ממנהיגות המפלגה, וניהל מסע ארוך ומריר על מנת לשוב למעמדו משכבר. הוא נישא לקיטי אושיי ב-25 ביוני 1891, לאחר שזו אכן התגרשה, אך מת לפתע בביתם בברייטון ב-6 באוקטובר, כפי הנראה מלחץ האירועים. למרות שהיה אנגליקני, נטמן בבית הקברות גלאסנווין בדבלין, שם קבורים גדולי האומה האירית. על מצבתו מילה אחת – "פרנל".
ב-1895, 4 שנים לאחר מותו, כתב תיאודור הרצל ביומנו: "אני אהיה פרנל של היהודים".[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עמוס אילון, הרצל, עמ' 191.
27323938צ'ארלס סטיוארט פרנל