פרנציסקה ברוך
| לידה |
1901 המבורג, גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
1989 (בגיל 88 בערך) ירושלים, ישראל |
| תחום יצירה | טיפוגרפיה, עיצוב |
פרנציסקה ברוך (Franzisca Baruch; 1901, המבורג, גרמניה – 1989, ירושלים) הייתה ציירת, מעצבת גרפית, קליגרפית וטיפוגרפית ישראלית. עצבה את סמל העיר ירושלים, שטרות כסף, בולים, את הדרכון הישראלי הראשון, הגופן "שוקן" ומספר גופנים וסמלילים אחרים.
תולדות חיים
פרנצ'יסקה ברוך נולדה בשנת 1901 בעיר המבורג שבגרמניה. כשהייתה בת 17 החלה ללמוד עיצוב ואיור בבית הספר שליד המוזיאון הממלכתי לאמנויות ואומנויות בהמבורג.
את הכשרתה בעיצוב גרפי וקליגרפיה עשתה באקדמיה הלאומית לאמנויות בברלין. בתחילת דרכה עסקה בעיקר בעיצוב תעשייתי, ועבדה בעיצוב של צלחות חרסינה ופורצלן עבור בית חרושת מוביל שעם לקוחותיו נמנה גם בית המלוכה הגרמני. בשנת 1920 זכתה בפרס עיצוב עבור עבודתה לעיצוב צלחות חג המולד של בית המלוכה. לאחר מכן עבדה אצל אדווין רדסלובּ (Redslob; (גר')), היועץ האמנותי של הרייך הגרמני (אנ') בשנים 1920–1933. תפקידו של רדסלוב היה פיקוח על העיצוב הגרפי עבור הממשל. בין משימותיה בשירות הרייך היו עיטורים לרגל ביקור אמאנאללה ח'אן מלך אפגניסטן, שהיה האישיות המלכותית הראשונה שביקרה בגרמניה לאחר המהפכה והדחת קיסר גרמניה.
האמן היהודי יעקב שטיינהרדט פנה אליה בהצעה שתשתתף יחד עמו בעיצוב הגדה לפסח במהדורה ביבילופילית. שטיינהרדט ביקש ממנה לעצב את האותיות – בעברית ובגרמנית. ברוך, שלא ידעה עברית, נחשפה כך לתחום עיצוב האות העברית והחלה להתעניין בעיצוב גופנים עבריים ובעיצוב של כריכות ספרים באותיות עבריות. ההגדה, עם חיתוכי עץ של שטיינהרדט ואותיות פרי עיצובה, המבוססות על כתבי יד אשכנזיים, נדפסה ב-200 עותקים והיא פריט אספנות. הגדה זו יצאה במקביל במהדורות מסחריות. הוצאת "דביר" הוציאה לאור לאור בשנת 1979 מהדורת פקסימיליה של ההגדה.
ברוך פנתה לממונה בבית יציקת האותיות "ברטהולד" על הפקת אותיות עבריות, ומסרה לו את האותיות שעיצבה עבור ההגדה. האותיות נחתכו, נוצקו בעופרת ופורסמו בשם "סת"ם" (על בסיס האות עוצבו הגופנים "רמב"ם" ו"רחל", אות דקה שלא התאימה לדפוס המסורתי ולכן נגנזה בשעתה, בה מודפסים כמה מספרי הוצאת אבן חושן). היא עיצבה אות נוספת המבוססת על האות האשכנזית מאותה תקופה: המזרחן ליאו אריה מאיר הוא שהזמין אות זו הקרויה "מאיר-ברוך". בשנות השישים נוצקה האות בבית היציקה של משה שפיצר "אותיות ירושלים". האות לא הייתה פופולרית, ונמכרו רק כמויות קטנות ממנה.
במהלך שנות ה-20 ועד לעלייתו של היטלר לשלטון עיצבה בין היתר עטיפות ספרים, מטבעות, צעצועי ילדים, תווי ספר ואת ספר שיריה הראשון (שירה סינית מתורגמת לגרמנית). בין השאר עיצבה את ה"אנציקלופדיה יודאיקה" וספרים עבריים נוספים מבית ההוצאה "אשכול".
בשנת 1933 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. בשנים הראשונות בארץ חיה בדוחק והתפרנסה, בצד עבודות גרפיקה מזדמנות, מאפייה ומכירה של עוגות מרציפן. בנוסף עבדה הן עבור ממשלת המנדט כשרטטת מפות והן עבור ההגנה. בראשית שנות ה-40 פנה אליה זלמן שוקן, בעל הוצאת שוקן ועיתון "הארץ", בהצעה לעצב מחדש את לוגו העיתון (הלוגו המקורי צוייר על ידי זאב ז'בוטינסקי). ברוך עיצבה את הלוגו באותיות המושפעות מכתב סת"ם אשכנזי, תוך הדגשה על "משיכות קולמוס" כביכול נכתבו על ידי סופר סת"ם. שוקן ראה את העיצוב בעין יפה והציע לפרנציסקה ברוך לעצב עבור ההוצאה אות ייחודית. כך פיתחה את גופן שוקן-ברוך עבור ספרי ההוצאה.
בהמשך עבדה ברוך בעיצוב שטרי כסף, בולים וסמלים עבור ממשלת ישראל וכן במשרד פרטי לעיצוב ייחודי עבור אדריכלים.
עזבונה של ברוך נמצא באוסף מוזיאון ישראל, ירושלים.
לקריאה נוספת
- דב גנחובסקי, הגרפיקאית שאפתה עוגיות מרציפן (ועוד 100 סיפורים ירושלמיים), ירושלים 2006
- עדה ורדי (עורכת), דפוסים משתנים: מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר, ירושלים: מוזיאון ישראל, 2015. (קטלוג תערוכה שאצרה ורדי, מוזיאון ישראל, סתיו–אביב תשע"ו, אוקטובר 2015 – מרץ 2016)[1]
קישורים חיצוניים
- פרנציסקה ברוך, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- גדעון שטרן, אגודת ידידי הספר – מאמר על פרנציסקה ברוך
- פרנציסקה ברוך באתר ReDesign
- דפוסים משתנים: מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2015
רונית ורד, הגרפיקאית שהכינה עוגיות מרציפן והמאיירת שהלכה בעקבותיה, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2015- עופר אדרת, סיפורה של פרנציסקה ברוך, המעצבת הנשכחת שעיצבה את הסמלים הבולטים של מדינת ישראל, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2015
הערות שוליים
- ^ דפוסים משתנים, באתר מוזיאון ישראל.
