סימן 1 (טנק)

סימן 1

מידע כללי
סוג	טנק
מדינה מייצרת
שנת ייצור	1916
דגם קודם	אין
דגם עוקב	סימן 2
מערכה מרכזית	מלחמת העולם הראשונה
מידע טכני
אורך	9.94 מטר
רוחב	4.33 מטר (גרסת הזכר)
גובה	2.44 מטר
משקל	28 טון
מהירות	5.5 קמ"ש
שריון	8-10 מילימטר
צוות	8 (מפקד, נהג, שני מפעילי הילוכים, 4 תותחנים)
מערכות נשק
חימוש עיקרי	זכר: 2 תותחי 6 ליטראות (57 מ"מ) נקבה: 6 מקלעי 0.303 אינץ'
חימוש משני	זכר: 2 מקלעי 0.303 אינץ'

סימן 1 היה הטנק הראשון בעולם. הוא פותח על ידי בריטניה במלחמת העולם הראשונה כדי לסיים את הקיפאון במלחמת החפירות ששרר בחזית המערבית.

רקע היסטורי

בניגוד למרבית התפיסות האסטרטגיות והטקטיות שרווחו לפניה, הפכה מלחמת העולם הראשונה תוך זמן קצר לקיפאון עקוב מדם. הבעיה הטקטית הייתה ברורה: מכונות היריה החדשות, בשילוב עם שוחות ונשקי ארטילריה רבים, הפכו את שטח הלחימה לכזה שלא מאפשר התקפה. כל ניסיון לתקוף חייב הסתערות חזיתית של חיל רגלים. הסתערויות אלה דרך מאות מטרים של שטח הפקר ממוקש ומגודר הפכו את חיל הרגלים למטרה קלה למקלעי האויב, וכל הסתערות נסתיימה במרחץ דמים.

בעוד הגנרלים מתייאשים ופונים למעין מלחמת התשה, ממציאים ותאורטיקנים בעורף ניסו למצוא פתרון טכנולוגי-טקטי לבעיה. הבריטים היו בין הראשונים להגיע למסקנה שהפתרון הוא בכלי רכב משוריין, בעל מנוע בעירה פנימית, שחימושו יאפשר לו להשמיד את עמדות המקלעים, ויוכל לפרוץ דרך בין גדרות התיל ולחצות את החפירות. בנוסף לכך, הסיקו המדענים שעל מנת לעשות זאת הרכב יצטרך להיות זחלי, שכן בשטח ההפקר היו בורות ומכתשים כתוצאה מהכתישה הארטילרית - מה עוד שרכב גלגלי אינו יכול לחצות חפירות.

באוקטובר 1914 העלה סגן-אלוף ארנסט סווינטון הצעה בנוסח זה בכתב, ושלח אותה למזכיר ועדת ההגנה מוריס האנקי, שהעבירה לפיקוד העליון הבריטי, שם היא נדחתה, וכן לוינסטון צ'רצ'יל, שהיה אז שר הימיה. צ'רצ'יל שראה מכוניות משוריינות בפעולה (אשר שימשו את שירות האוויר של הצי המלכותי, למטרות חילוץ טייסים מופלים וסיור) ראה את ההצעה בעין יפה, ושכנע את משרד ההגנה הבריטי לשקול מחדש את ההצעה. כתוצאה מכך ומניסויים שנערכו עם טרקטורים זחליים (של חברת הולט-קאטרפילר), הוקמה ועדה שנקראה "ועדת ספינות היבשה". הוועדה הביאה בסופו של דבר, לאחר כמה ניסיונות כושלים לייצורו של רכב המסוגל לעמוד בדרישות, להצלחתו של צוות תכנון לייצר את הטנק הראשון, הידוע כ"טריטון וילסון", על שם צמד המתכננים. דגם משופר יותר אשר יוצר מאוחר יותר היווה למעשה את הבסיס ל"טנק סימן 1".

סימן 1

מבט מהצד על טנק סימן 1

צורת הטנק הייתה מעוינת, ושני הזחלים הקיפו את המכונה. מאחור נוסף זוג גלגלים ענקיים וכבדים שנועד לייצוב. אורכו היה כמעט 10 מטרים וגובהו 2.40 מטרים. משני צדדיו בלטו צריחי החימוש. כל אחד משני הצריחים הכיל תותח 6 ליטראות (57 מילימטר) ומקלע 0.303 אינץ' בגרסת ה"זכר" ו-3 מקלעים בגרסת ה"נקבה". סידור זה נבע מהעדרו של צריח המסתובב ב-360 מעלות, מאפיין שנוסף רק בדגמי טנקים מאוחרים יותר. השריון עצמו היה בעובי של בין 8–10 מילימטר, מספיק כנגד נשק קל אך לא כנגד תותחים. על כל אלה נוספו 8 אנשי צוות, שהביאו את משקל הטנק המאויש לכ-28 טון. בעקבות כובד הטנק מנוע הבנזין הצליח להניעו במהירות של 5.5 קמ"ש בלבד. הטנק היה יכול לחצות תעלות ברוחב 3.3 מטר, ולעבור מכשולים בגובה 1.4 מטר.

אף על פי שהיה כלי רכב מהפכני וחדשני, סבל הטנק סימן 1 מבעיות חמורות:

• היגוי הטנק נעשה על ידי 3 אנשים - נהג ושני מפעילי הילוכים.
• גלגלי הייצוב היו חשופים ופגיעים, ולמעשה רק הקשו על צוות הטנק בשדה.
• התנאים בטנק היו קשים וכללו טמפרטורה גבוהה, מחנק ואדי דלק.

על אף כל אלה, הוכנס הטנק לשימוש במספרים קטנים בשנת 1916 בשירות רגימנט הטנקים המלכותי והשתתף בקרב על הסום. מעורבות הטנקים בקרב הייתה כישלון למעשה, שכן רובם נתקעו או התקלקלו במהלכו. השפעתם העיקרית הייתה על מורל החי"ר הגרמני, שרבים מאנשיו ברחו או נכנעו למראה המפלצת המכנית המאיימת. למרות זאת, ניתן לראות תוצאה חיובית שכן הובהר כי לו היו הטנקים מגיעים בכמות גדולה יותר לשדה הקרב, הם היו מצליחים כנראה לפרוץ את קווי החפירות.

סימן 2 ו-3

הבריטים הבינו שסימן 1 צריך שיפורים רבים והחלו מיד לעבוד על הליקויים הרבים, אך הם ידעו שיקח זמן רב עד שיגיעו לתוצאה הרצויה, ולבינתיים, לא רצו להשאיר את קווי היצור מושבתים. זאת ועוד, הם רצו לייצר טנק לצורכי אימונים, כך שלא יצטרכו ליטול טנקים כשירים ללוחמה לאימונים, אשר על כן, בסוף 1916 יוצר סימן 2. הפלדה של הטנק לא הייתה חסינה כמו זו של סימן 1 כיון שייעודו היה לאימונים בלבד. נעשו כמה שינויים קלים לעומת סימן 1, והבולט ביניהם הוא הסרת גלגלי היצוב אשר גרמו לתאונות ולא הביאו כל תועלת בהיגוי. יוצרו 50 טנקים (25 זכרים ו-25 נקבות). למרות כך, נשלחו בסופו של דבר חלק מהטנקים לצרפת, שם נטלו חלק בקרב אראס (1917).

טנק סימן 3 כקודמו נבנה לצורך אימונים, ולא השתתף בקרבות כלל. (גם ממנו נבנו 50 יחידות בלבד). נעשו בו שינויים מעטים. היות שכל הטנקים נגרטו, לא ידועים לנו פרטים רבים אודותיו. אחד השינויים הנראים בתמונות הבודדות אשר צולמו, מעיד על שיפור ביציאות מהטנק במקרי חירום.

סימן 4

בתכנון המקורי היה סימן 4 אמור להראות כפי שבסופו של דבר היה הטנק סימן 5, אלא שמפאת קוצר הזמן והדרישה מהחזית, הסתפקו המתכננים בכך שפתרו חלק מן הבעיות שהיו בסימן 1:

• בוטלו גלגלי הייצוב
• מכל הדלק הועבר מתוך תא הצוות למכל משוריין נפרד
• חלונות הזכוכית העבים שיצרו סכנת רסיסים לצוות הוחלפו בלוחות פלדה עם חרכים צרים
• התותחים הוחלפו לדגם בעל קליבר L/40, במקום L/23
• הוכנס לשימוש שריון משופר

מערכת ההנעה, המנוע וההילוכים על מגרעותיהם נשארו כפי שהיו בסימן 1 (רק בסימן 5 הוחלף המנוע, ובוטל הצורך בארבעה אנשים לשליטה במערכת ההילוכים).

סימן 4 שימש במתקפות רבות במהלך החודשים הבאים במלחמה, אך מעולם לא בכמות מספקת להצלחה מוחצת. במהלך המלחמה נמשך פיתוחו של הסימן 4. ההצלחה הראשונה בקרב קמברה, ב-20 בנובמבר 1917. הטנקים פרצו את קווי הגרמנים אך שוב לא השתתפו מספיק טנקים כדי לנצל את ההצלחה. רק ב-1918 החלו הטנקים להופיע בכמויות גדולות, ומילאו חלק גדול בניצחונות של יולי ואוגוסט 1918. לקראת סוף המלחמה יוצר סימן 5, שהיה בעל מנוע חזק יותר ושריון עבה יותר.

הטנקים סימן 1 וסימן 4 פרצו את הדרך ללוחמה משוריינת מודרנית. המסקנות מהצלחותיהם וכישלונותיהם שימשו בסיס לייצור של טנקים אחרים במלחמה, ובהפיכתו של הטנק למרכיב העיקרי בצבאות היבשה המערביים.

מפרט טכני (טנק סימן 4 "זכר")

• צוות: 8
• חימוש: 2 תותחי 6 ליטראות (57 מילימטר), 4 מקלעי 0.303 אינץ'
• אורך: 8.04 מטר
• רוחב 4.12 מטר
• גובה: 2.49 מטר
• עובי שריון: 16-5 מילימטר
• משקל: 28 טון
• טווח פעולה:56 ק"מ
• מהירות מרבית: 6 קמ"ש

שרידים

• סימן 1 - עד שנת 1969 לא היה ידוע על טנק ששרד, אי לכך, השתמשו במוזיאון הטנקים (בובינגטון) בטנק סימן 2 היחיד במקום סימן 1 והצמידו לו לצורך התצוגה שני גלגלי יצוב, בשנת 1969 התגלה טנק אחד (ללא הגלגלים) ב-Hatfield House, הוא הועבר למוזיאון שם הוצמד לו זוג גלגלים. כיום הוא מהווה חלק ממיצג החפירות במלחמת העולם הראשונה. ככל הנראה שימש לאימונים בלבד.
• סימן 2 - טנק יחיד שרד, מספרו F53, וכינויו 'הסקרן המעופף', השתתף בקרב אראס, כאמור לעיל, עד שנת 1969 הוצג כסימן 1.
• סימן 3 - לא שרד אפילו טנק אחד.
• סימן 4 - טנק זה יוצר בכמויות גדולות (ההערכות הם בין 1,200 ל-2,000), ויוצא למדינות רבות, כיום הוא מוצג בכמה מדינות, ביניהן בריטניה, ארצות הברית, בלגיה. טנק פגוע שנתגלה בשנת 1999 בצרפת, משמש כאנדרטה לקרב קמברה. במוזיאון הטנקים שבבובינגטון שרד טנק אחד במצב נסיעה, אך הנהלת המוזיאון חוששת להפעילו, ולכן רכשה שחזור של טנק שיוצר לצורך הפקת סרטים (יחד עם שחזור של ה-A7V הגרמני) והוא משמש לצורכי תצוגה בימי הפעלות.

ראו גם

• הולט (טנק)
• סימן A ויפט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סימן 1 בוויקישיתוף

• תמונה-טנק סימן אחת בסום, ספטמבר 1916
• תמונה-לטנקים הראשונים לא היו מכשירי קשר. הטנקים נשאו יוני דואר למקרה שיתקעו מאחורי קווי האויב.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30144016סימן 1 (טנק)