סיינפואגוס
ערך זה עוסק בעיר בקובה. אם התכוונתם למהפכן קובני, ראו  | |
| בניין ועליו דיוקנו של צ'ה גווארה בכיכר חוסה מרטי | |
| מדינה |
 קובה |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1819 |
| שטח | 333 קמ"ר |
| גובה | 25 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 164,924 (2012) |
| ‑ צפיפות | 492 נפש לקמ"ר (2012) |
| קואורדינטות | 20°01′48″N 75°23′29″W / 20.03°N 75.391389°W |
| אזור זמן | UTC -5 |
|
(למפת קובה רגילה) | |
 | |
| פָּלאסיוֹ דה ואיֶה, סיינפואגוס | |
| מדינה | קובה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 2, 5 | |
סיינפואגוס (בספרדית: Cienfuegos) היא עיר השוכנת לחופה הדרומי של קובה, כ-250 ק"מ מזרחית להוואנה. העיר משמשת גם כבירתו של מחוז סיינפואגוס, ובשנת 2012 התגוררו בה כ-164,924 תושבים.
בשנת 2005 הכריז אונסק"ו על המרכז ההיסטורי של העיר כעל אתר מורשת עולמית, בשל הריכוז הגדול של מבנים בסגנון נאו-קלאסי, שנבנו בעיקר בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.
היסטוריה
קולומבוס הגיע למפרץ שלחופו נבנתה לימים סיינפואגוס כבר במסעו השני ב-1494. ב-1738 הוקם מבצר חגואה בפתח המפרץ, לשם הגנה מפני שודדי ים, אך העיר עצמה הוקמה רק ב-1818.
ראשוני המתיישבים היו צרפתים שהגיעו מבורדו, ובעקבותיהם הגיעו גם פליטים מלואיזיאנה, שזמן קצר קודם לכן נמכרה לארצות הברית. העיר נקראה בתחילה פרננדינה דה חגואה, על שם מלך ספרד, פרננדו השביעי. בשנת 1830 הוחלף שמה, והיא נקראה על שמו של חוסה סיינפואגוס, מושל קובה בין השנים 1819-1816 (פירוש השם המילולי: מאה להבות).
ב-1850 הגיעה לעיר מסילת הברזל מהוואנה, והתפתחות העיר הואצה. בשלב זה, טרם הושלמה בנייתה של מסילת הברזל לסנטיאגו דה קובה, וסיינפואגוס היוותה צומת חשוב, בו עברו הנוסעים מרכבת למעבורת. במקביל התפתחה בעיר תעשיית הסוכר, ועד 1895, 15% מהסוכר שייצאה קובה הגיע ממנה. נוסף על סוכר, היווה האזור מרכז לגידולי קפה, מנגו וטבק.
ב-11 במאי 1898, במהלך מלחמת ארצות הברית-ספרד, התרחש בסמוך לעיר קרב ימי, כאשר כוח של חיל הנחתים האמריקני הגיע למקום על מנת לנתק כבלי טלגרף. הנחתים הצליחו, תחת הפגזות כבדות, לנתק שניים מתוך שלושת הכבלים.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 התפתח המסחר עם ארצות הברית. כתוצאה מכך, הנמלים שבצפון האי שגשגו, ואילו נמלי הדרום, בהם נמלהּ של סיינפואגוס, דעכו. בשנות ה-70 שופץ הנמל, ונבנה בו טרמינל מיוחד לייצוא סוכר, הגדול מסוגו בעולם.
ב-1982 הוחל בהקמתו של כור גרעיני בסמוך לעיר, אך עם התפרקותה של ברית המועצות, הופסקה תמיכתה של זו בפרויקט, ובנייתו מעולם לא הושלמה.
כלכלה
מלבד סוכר, מהווה סיינפואגוס מרכז לגידול חסילונים. התעשייה בעיר כוללת דשנים, מלט, נייר ובניית אוניות. כן יש בעיר בית זיקוק ותחנת כוח.
מבנים חשובים
מרכז העיר
מסביב לכיכר חוסה מרטי, במרכז ההיסטורי של סיינפואגוס, מספר מבנים שנבנו בסגנון נאו-קלאסי:
- קתדרלה שנבנתה בשנת 1869, ובה שני צריחים וויטראז'ים.
- ארמון הממשל (Palacio de Gobierno), הצבוע בצבע כחול-אפור עם קישוטי אבן לבנים, ולו כיפה אדומה. הארמון שימש בעבר כבית העירייה, וכיום משמש את ממשלת המחוז.
- בית התרבות בנחמין דוארטה (שכונה בעבר פָּלאסיוֹ דה פֶרֶר) נבנה בשנת 1918, ומאופיין במרפסות מסוגננות ובצריח.
- תיאטרון תומאס טרי הוקם בין השנים 1889-1887 על ידי בניו של התעשיין הוונצואלני תומאס טרי, לשם הנצחתו. בבניין התיאטרון אודיטוריום בן 950 מושבים מעץ מגולף, שתקרתו מעוטרת בפרסקו. בשנת 1895 נערך המופע הראשון בתיאטרון - האופרה אאידה, ותוך שנים ספורות כבר הופיעו על בימתו כוכבים בקנה מידה עולמי כאנריקו קארוזו, אנה פבלובה ושרה ברנאר.
פונטה גורדה
כ-3 ק"מ דרומית למרכז העיר שוכנת שכונת פּוּנטָה גוֹרדָה, שבעבר הייתה הרובע האריסטוקרטי של העיר.
אחד המבנים הבולטים בשכונה זו הוא פָּלאסיוֹ דה ואיֶה, שנבנה ב-1917 על ידי גליסיאני בשם אוֹקְליקוֹ ואיה בלאנקו. נשיא קובה לשעבר, פולחנסיו בטיסטה, תכנן להקים במקום קזינו, אך תוכניותיו לא יצאו אל הפועל. כיום שוכנים בפלאסיו דה ואיה מסעדה ומוזיאון קטן.
תחבורה
כ-5 ק"מ צפונית לסיינפואגוס שוכן נמל התעופה הבינלאומי חיימה גונסלס. הנמל של סיינפואגוס משרת בדרך כלל ספינות משא, אך הוא ערוך גם לטיפול ביאכטות שפוקדות אותו. מסילת ברזל מקשרת את סיינפואגוס עם סנטה קלרה, סנקטי ספיריטוס, הוואנה וערים נוספות.
קישורים חיצוניים
