סוקור

הנוף התרבותי בסוקור

**אתר מורשת עולמית**
	מקומיים עם תופי נאגו העשויים מגזעי עצים
	מקומיים עם תופי נאגו העשויים מגזעי עצים
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 3, 5, 6
מדינה	ניגריה
	(למפת ניגריה רגילה) אבוג'ה לאגוס קנו איבדאן קדונה פורט הרקורט מיידוגורי בנין ניז'ר צ'אד קמרון מפרץ גינאה סוקור

סוקור היא רמה בהרי מנדארה בצפונה של מדינת אדמאווה בצפון-מזרח ניגריה, סמוך לגבולה עם קמרון. בשנת 1999 הוכרז שטח הרמה בגודל של 764.4 הקטאר כאתר מורשת עולמית בשל הנוף התרבותי הייחודי שלו. ההכרזה כוללת את ארמון ההידי (ראש השבט) הניצב על גבעה החולשת על הכפרים שלרגליה, שדות בנויים על טרסות במעלה הגבעות בסביבה ואת שרידיה של תעשיית הברזל המקומית המפותחת שגוועה במהלך המאה ה-20.

היסטוריה

קיימות עדויות קלושות להתיישבות בסוקור בתקופת האבן החדשה, אך במקום נמצאו ממצאים של תרבות מתקופת הברזל שעשתה שימוש בתנורים להתכת המתכות ובאבני ריחיים.

שושלת ראשי השבטים השולטת במקום בהווה, קמה במאה ה-17, ובתקופתה הייתה רמת סוקור לאזור ייצור חשוב של ברזל שסיפק את צרכיה של צפון-מזרח ניגריה. ייצור הברזל ברמה נמשך עד לעשור הראשון של המאה ה-20, ובין 1912 ל-1922 היה המקום ליעד לפלישות מצד שבטים שכנים יריבים. ייצור הברזל במקום המשיך ושקע בתקופת השלטון הבריטי ולאחר עצמאותה של ניגריה, ונפסק לחלוטין לאחר שנת 1960. כתוצאה מכך היגרו רבים מתושבי רמת סוקור אל המישורים הסמוכים מצפון ומדרום לה.

האתר

לארמונו של ההידי הכולל את ההרמון החרב כעת, נודעת חשיבות פוליטית ודתית עמוקה לבני הסוקור. שטחו של הארמון הוא פחות מהקטאר בודד והוא שוכן מעל לכפרים בהם מתגוררים פשוטי העם. הארמון בנוי בצורת מתחם עגול ובו בתים פשוטים עשויים מאבני גרניט מקומית. חלק מהאבנים גדולות במיוחד והובאו לאתר ממרחק רב. אל הארמון מובילות דרכים מרוצפות ממזרח ומצפון ורוחבן עומד על 5 עד 7 מטר. הן עשויות מגושי גרניט זהה לאלה ממנה ניבנו בתי הארמון. סביב הארמון ובתוכו ישנן דרכים מרוצפות נוספות, אך אלה עשויות מגושי גרניט גדולים יותר.

את הרמה ואת מורדותיה מכסים שדות הערוכים בטרסות, ולאלה נודעה משמעות דתית עמוקה מעבר לשימוש החקלאי שלהן. ברחבי הטרסות שוכנים עצים מקודשים ומקומות פולחן רבים. כפריהם של בני הסוקור שוכנים מתחת לארמונו של ההידי והם מוקפים בקירות אבן אשר שימשו להגנה וכקירות חיץ בעלי משמעות חברתית. גם בתי הכפריים ואסמיהם ניבנו מאבני גרניט, והם עגולים, מכוסים בגגות סכך ועל רצפותיהם מחצלות ארוגות.

על הגבעות שוכנים בתי קברות שבהם קברים מאבן פשוטה. לכל משפחה או שבט היה את בית הקברות שלה, ובו נקברו כל בניה. יוצאים מן הכלל היו ילדים אשר נקברו בסמוך לכפרים וההידי אשר נקבר בארמונו. גם לבארות נודעה חשיבות חברתית וכלכלית. מעליהן נבנה מבנה בצורת חרוט והן הוקפו בגדר. במתחמי הבארות נהגו התושבים לפטם את חיות הבית כמו בקר וכבשים, בין אם לשם אכילתם על ידי בני המשפחה, או כדי להעניקם כמתנות וכמוהר או כסמל למעמד חברתי ולעושר.

שרידיהם של תנורים להתכת מתכות פזורים בשטחה של הרמה, ואלה הוקמו על פי רוב בסמוך לבתי בעליהם. ברי כי תהליכי ייצור המתכת היו קשורים בטקסים שנלוו אליהם והוכתבו מקשרים חברתיים וכלכליים.

עוד מצויים בשטח מקדשים ומזבחים שרבים מהם עשויים מקרמיקה וקיים ריכוז גדול של מבנים כאלה בסמוך לארמון ההידי.