סול מינור
סול מינור הוא סולם מינורי שהטוניקה שלו היא סול, והוא מורכב מהצלילים סול, לה, סי במול, דו, רה, מי במול ופה. ביצירות הכתובות בסול מינור, מופיעים שני במולים ליד המפתח. הסולם המקביל שלו הוא סי במול מ'זור והסולם היחסי שלו הוא סול מז'ור.[1]
סולם המינור הטבעי הוא:
- <score sound="1"> {
\override Score.TimeSignature #'stencil = ##f \relative c {
\clef treble \key g \minor \time 7/4 g4^\markup "G natural minor scale" a bes c d es f g f es d c bes a g \clef bass \key g \minor
} } </score>
בסולם סול מינור הרמוני התו פה הופך לפה דיאז. סולם סול מינור הרמוני:
- <score sound="1"> {
\override Score.TimeSignature #'stencil = ##f \relative c {
\clef treble \key g \minor \time 7/4 g4^\markup "G harmonic minor scale" a bes c d es fis g fis es d c bes a g
} } </score>
בסולם סול מינור מלודי מופיע מי בקר במקום מי במול, ופה דיאז במקום פה בכיוון העולה. סולם סול מינור מלודי:
- <score sound="1"> {
\override Score.TimeSignature #'stencil = ##f \relative c {
\clef treble \key g \minor \time 7/4 g4^\markup "G melodic minor scale (ascending and descending)" a bes c d e fis g f! es! d c bes a g
} } </score>
השימוש של מוצרט בסול מינור
סול מינור נחשב לסולם שבאמצעותו נהג להביע וולפגנג אמדאוס מוצרט עצב וטרגדיה.[2] רבות מהיצירות שכתב בסולם מינורי כתובות בסול מינור, כמו רביעיית הפסנתר מס' 1 וחמישיית המיתרים מס' 4. על אף שמוצרט כתב חלקים מהסימפוניות שלו בסולמות מינור שונים, סול מינור הוא סולם המינור היחיד שבו השתמש כסולם המרכזי בסימפוניות הממוספרות שלו (סימפוניה מס' 25 וסימפוניה מס' 40 המפורסמת). בתקופה הקלאסית, בתזמורות שניגנו סימפוניות בסול מינור ישבו כמעט תמיד ארבע קרנות, שתיים בסול ושתיים בסי במול.[3] קונבנציה נוספת של סימפוניות הכתובות בסול מינור היא הבחירה במי במול מז'ור, הסובדומיננטה של הסולם המקביל סי במול מז'ור, בעבור הפרק האיטי של הסימפוניה. ניתן לראות זאת הן במס' 25 של מוצרט והן במס' 40 של מוצרט וכן בסימפוניות של מלחינים אחרים כמו מס' 39 של יוזף היידן והסימפוניה בסול מינור של יוהאן בפטיסט וואנהל שנכתבה לפני 1771.[4]
יצירות בולטות שנכתבו בסול מינור
- וולפגנג אמדאוס מוצרט
- סימפוניה מס' 25
- סימפוניה מס' 40
- לודוויג ואן בטהובן
- סונטה מס' 19
- יוהאן סבסטיאן באך
- סונטה מס' 1, BWV 1001
- סוויטה אנגלית מס' 3, BWV 808
- אנטוניו ויוואלדי
- קונצ'רטו מספר 2 בסול מינור, אופוס 8, RV 315, קיץ ("L'estate") (מתוך ארבע העונות)
- פליקס מנדלסון
- פרדריק שופן
- יוהנס ברהמס
- גוסטב הולסט
- סרגיי רחמנינוב
- קונצ'רטו מס' 4
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ G Natural Minor Scale, Piano Music Theory, 2016-06-02 (באנגלית)
- ^ Timothy Judd, Mozart and the Tragic Key of G Minor, The Listeners' Club, 2018-07-25 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Paul R. Bryan, Mozart's Use of Horns in Bb and the Question of Alto-Basso in the Eighteenth Century, HISTORIC BRASS SOCIETY JOURNAL, עמ' 165-192
- ^ James Hepokoski, Warren Darcy, Elements of Sonata Theory: Norms, Types, and Deformations in the Late-Eighteenth-Century Sonata (עמ' 328), academic.oup.com, August 31st 2006
37223819סול מינור