סוחר רחוב

סוחרי רחוב הם סוחרים שמוכרים את סחורתם ברחוב, ללא חנות או דוכן קבוע בשוק. יש ביניהם בעלי דוכנים ניידים או קבועים, ואחרים הפורשים סחורתם על הקרקע. בשונה מרוכלים, לרוב אין הם ניגשים לבתי או משרדי הלקוחות אלא ממתינים ללקוחות שיגיעו אליהם.

מגוון מוצרים נמכרים על ידי סוחרי רחוב, בין השאר מזון בדוכנים שהם מזנונים קטנים, תכשיטים, חפצי אמנות ואומנות, סדקית וסחורה פיראטית.

בישראל דוגמה לסוחרי רחוב המוכרים מאכלי רחוב הם מוכרי תירס חם, אשר דוכנם כולל דוד מים גדול עם קלחי התירס. באזורי בילוי של ילדים ונוער ובמסיבות נמצאים לעיתים סוחרי רחוב בעלי דוכן שערות סבתא או תפוחים מסוכרים. בחופים מצויים סוחרי שלגונים, המוכרים את סחורתם מתוך ארגז קלקר, עמו הם מהלכים בחוף.

תכשיטים נמכרים על ידי סוחרים המציבים דוכן או פורשים על הקרקע את מרכולתם באזורי תיירות כגון הטיילת באילת, בפסטיבלים כגון פסטיבל הסרטים ובאירועים שונים, למשל אירועי יום הסטודנט. במקומות אלו נמכרים לעיתים גם מוצרי אמנות ואומנות ואף ביגוד. בחלק מהמקומות נדרש רישוי להצבת דוכן או תשלום למארגני האירוע בגין הצבתו. מגוון דומה של סחורות נמכר באירועי מדרחוב (הלחם של מדרכה ורחוב), שחלקם מתקיימים בקביעות, כמו למשל מדרחוב נחלת בנימין בתל אביב, המתקיים בימי שלישי ושישי.

בשנות ה-90 נמצאו בשולי שווקים סוחרי רחוב מקרב עולי ברית המועצות לשעבר שמכרו באופן מאולתר, ללא דוכנים, מוצרים אופייניים שנמצאו ברשותם כגון "בבושקות", עבודות רקמה וסריגה, כלים שונים ועוד.

ישנם סוחרי רחוב המוכרים מוצרים מזויפים, בין השאר סיגריות, בשמים, משקאות חריפים, תקליטורי מוזיקה וסרטי די.וי.די., גאדג'טים ומכשירי חשמל. בעיר התחתית בחיפה, שבה מצוי גם נמל חיפה, ישנו אזור המפורסם בסוחרי רחוב מסוג זה, המכונים "ימאים" משום שזהו לכאורה עיסוקם ואת הסחורה הנמכרת הביאו עמם כביכול מארצות הים.

סחורות פיראטיות מהוות בכל העולם איום כלכלי, אך בישראל נוסף גם איום ביטחוני כיוון שנטען כי מוצרים כגון תקליטורי מוזיקה וסרטי די.וי.די. פיראטיים מיוצרים בשטחים וקנייתם מזרימה כספים לארגוני הטרור.

ישראלים צעירים הנוסעים לטיול ממושך בחו"ל מתפרנסים לעיתים כסוחרי רחוב. התופעה נפוצה בין השאר בקרב מטיילים ביפן ובארצות הברית.