סוורקר השני, מלך שוודיה
 | |||||||||
| מטבע של סוורקר השני | |||||||||
| לידה | לפני 1167 | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 17 ביולי 1210 | ||||||||
| שם מלא | סוורקר קרלסון | ||||||||
| מדינה |
 שוודיה | ||||||||
| מקום קבורה | אלווסטרה, שוודיה | ||||||||
| בת זוג |
בנדיקטה אינגגרד | ||||||||
| שושלת סוורקר | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
סוורקר השני, או סוורקר הצעיר (בשוודית: Sverker den yngre, או סוורקר קרלסון, בשוודית: Sverker Karlsson; לפני 1167 – 17 ביולי 1210) היה מלך שוודיה מ-1195 או 1196 ועד 1208.
ראשית חייו
סוורקר היה בנם של קרל השביעי, מלך שוודיה ושל רעייתו המלכה כריסטינה, שהייתה בת אצולה דנית. מצד אמו היה סוורקר קרוב משפחתם של מלכי דנמרק קנוט השישי וולדמר השני. הוריו של סוורקר נישאו ב-1162 או ב-1163.
כאשר נרצח קרל, אביו של סוורקר, באי וויסינגאֶה ב-1167, ככל הנראה על ידי עושי דברו של המלך הבא, קנוט הראשון, נלקח סוורקר לדנמרק והוא גדל אצל משפחתה של אמו, שהייתה המשפחה השלטת בזילנד. בבגרותו הוא כרת ברית עם מנהיגי שבט גלן בסקונה שהיו מקורבים למשפחת אמו ונשא לאישה את בנדיקטה, בת השבט. המלך הדני תמך בתביעתו של סוורקר לכתר השוודי וכך ערער את יציבות השלטון במדינה השכנה. ניתן להבחין ביחסים המעורערים באותה תקופה שבין שוודיה לדנמרק על ידי תמיכתם של קנוט הראשון, מלך שוודיה ושל האציל בירגר ברוסה במורדים כנגד ולדמר הראשון, מלך דנמרק ובנו, קנוט השישי.
עם מותו של קנוט הראשון, מלך שוודיה ב-1195 או ב-1196, היו בניו כבר מעבר לגיל הילדות, אך עדיין צעירים. אחד מהם מונה להיות יורש העצר אך בבחירת המלך פסחו עליו. סוורקר נבחר להיות המלך הבא של שוודיה, למרבה ההפתעה ללא התנגדות. בחירתו זו יוחסה ככל הנראה לתמיכתו של בירגר ברוסה שבתו, אינגגרד, נישאה לסוורקר זמן קצר לאחר מות אשתו הראשונה. במכתבים שכתב הדגיש סוורקר את זכותו למלוכה מתוקף מוצאו: "בנו של המלך קרל, מלך השוודים, מחזיק הכתר של אותה ממלכה על פי חוקי הירושה בחסד האל".
מלכותו
סוורקר אישר והרחיב את הזכויות של הכנסייה השוודית ושל ולריוס, הארכיבישוף של אופסלה. כתב הזכויות של 1200 הוא כתב הזכויות הכנסייתי העתיק ביותר הידוע בשוודיה. ב-1202 מת בירגר ברוסה ואת תוארו ירש נכדו יוהאן, בנו בן השנה של סוורקר, שהעניק לבנו את התואר "יארל" (jarl). מהלך זה נועד לחזק את מעמדו כיורש בכוח לכתר. במקביל, שימש בנו של בירגר ברוסה, קנוט, כיארל בפועל של הממלכה.
לוחמה בלתי רציפה נגד העמים שממזרח לים הבלטי נמשכה במהלך תקופה מלכותו של סוורקר. בירגר ברוסה פיקד על חיל משלוח ימי שסיים את משימתו בוירלנד שבמזרח אסטוניה, לפני או אחרי עלייתו לכס המלוכה של סוורקר. מקור מאוחר יותר בעל אמינות נמוכה מציין שכוחות מרפובליקת נובגורוד תקפו את פינלנד ב-1198 והחריבו את אובו (טורקו), שם החזיקו כבר השוודים במוצב משלהם.
מלחמת אזרחים
בשנת 1203 לערך החלו ארבעת בניו של קנוט הראשון, מלך שוודיה, שחיו בחצר המלכות השוודית, לטעון לכתר, וסוורקר הגלה אותם לנורווגיה. מעמדו כמלך החל להיות בלתי יציב החל מנקודת זמן זו והלאה. ב-1205 שבו בניו של קנוט בראש כוחות צבא, בתמיכתם של אנשי מפלגת הבירקביינר הנורווגית. סוורקר תקף והביס אותם בקרב אלגרוס, בו נהרגו שלושה מהם. השורד היחיד מתוכם, אריק, שב ב-1208 עם תמיכה נורווגית. סוורקר חיפש אחר סיוע מקרובי משפחתו הדנים ואכן קיבל סיוע כזה. מסורות עממיות מדברות על חיל משלוח דני של כ-12,000 לוחמים, מספר מוגזם ככל הנראה. הכוחות היו תחת פיקודו של אבה סונסן, אביה של אשתו הראשונה המנוחה של סוורקר ואחיו של אנדראס סונסן, הארכיבישוף של לונד. מעבר לכוחות בפיקודו של סונסן, שיגר ולדמר השני, מלך דנמרק, כוחות משלו, שייתכן שכללו גם חיילים מבוהמיה. הכוחות הניצים נפגשו בוסטרייטלנד ובקרב לנה שהתנהל ב-31 בינואר 1208 נחל סוורקר מפלה קשה. אבה ואחיו לרס נטבחו על ידי האויב יחד עם חלק משמעותי של צבאם. נראה שקנוט, שהיה היארל של סוורקר נהרג גם הוא בקרב. אריק, שמלך כאריק העשירי, אילץ את סוורקר לצאת לגלות בדנמרק.
מותו
ניסיונו של האפיפיור אינוקנטיוס השלישי להשיב את סוורקר לכס המלוכה עלו בתוהו. סוורקר קיבץ כוח צבאי חדש, בתמיכה דנית, שיצא לשוודיה, אך ביולי 1210 נהרג סוורקר השני בקרב גסטילרן. למרות גורלו המר, זכה סוורקר למילים חמות בכרוניקה שנכללה במסמך "החוק של וסטרייטלנד" (Västgötalagen): "המלך השישה עשר היה סוורקר, איש חכם וטוב. אנשי הממלכה הסתדרו אתו היטב. אך אנשי הפולקונג לקחו את חייו. גיסו עשה זאת בגסטילרן. הוא נטמן באלווסטרה ותמיד נאמרו עליו דברים טובים".
משפחתו
מאשתו הראשונה, בנדיקטה, שאותה הוא נשא לפני 1190, עוד כשהתגורר בדנמרק, נולדה לסוורקר לפחות בת אחת שידוע עליה, הלנה. ככל הנראה היו ילדים נוספים כמו קרל, שעל פי מקורות נורווגים נשא לאישה את בתו של סבר, מלך נורווגיה ומת ב-1198, עובדה המוטלת בספק, שכן אם הוא היה בנו של סוורקר הוא מת בנעוריו. ייתכן שמנישואין אלו היו עוד שתי בנות, מרגרטה וכריסטינה, שנישאו לויצלב מריגן ולהיינריך השני, נסיך מקלנבורג, בהתאמה. עם זאת, ייתכן שמרגרטה וכריסטינה היו רק קרובות משפחה של אשתו הראשונה של סוורקר.
מנישואיו השניים של סוורקר ב-1200 לאינגגרד, בתו של בירגר ברוסה, נולד בן שהיה יורש העצר, יוהאן, שב-1216 נבחר להיות יוהאן הראשון, מלך שוודיה.
בתו של סוורקר, הלנה, נישאה לאציל סונה פולקסון ממשפחת ביילבו, מושל וסטרייטלנד. בנותיהם, קתרינה ובנדיקטה, היו חלק מהמאמצים להשיג מחדש את כס המלוכה השוודי לבית סוורקר לאחר 1222, כאשר הקו הזכרי של השושלת נכחד. קתרינה נישאה ליורש של השושלת היריבה, אריק האחד עשר, אך נישואין אלו לא הניבו יורשים. בנדיקטה נישאה לאציל סוונטפולק מוויבי והולידה אתו כמה בנות שנישאו לבני האצולה השוודית. עד היום מתייחסות כמה משפחות אצולה שוודיות לבנדיקטה.
קישורים חיצוניים
