רפובליקת נובגורוד
רפובליקת נובגורוד (סלאבונית: Новгородскаѧ земьлѧ, "נחלת נובוגורוד") הייתה ישות מדינית סלאבית מזרחית שהשתרעה בשיאה מן הים הבלטי ועד הרי אורל. היא התקיימה בין 1136 ל-1478.
העיר נובגורוד וסביבותיה הפגינו נטייה להתבדלות מרוס של קייב כבר בראשית המאה ה-11. הבויארים של נובגורוד והעירוניים תמכו במגמה זו ובראשית המאה ה-12 זימנה העיר נסיכים שונים כדי שינהלו אותה מבלי לבקש את הסכמת הנסיך הגדול של קייב. בשנת 1136 הבויארים והסוחרים השיגו עצמאות. לרפובליקה היו כפופות גם הערים סטאראיה רוסה, לאדוגה, טורז'וק, אורשק ופסקוב. פסקוב ששאפה לעצמאות זכתה בה בשנת 1348 וקמה הרפובליקה של פסקוב. שבטים שונים מהרי אורל העלו מס לנובגורוד.
השלטון המקומי
הסמכות העליונה בנובגורוד הייתה של הווצ'ה, מין אספה כללית בה לקחו חלק נציגי העירוניים והאיכרים החופשיים. ה"ווצ'ה" בחרה את המושלים ואת שרי האלפים והחל משנת 1156 גם את הארכיבישופים. הארכיבישוף, שנבחר מבין הבויארים העשירים ביותר, שימש כראש השלטון והיה האציל החזק ביותר, בעל האדמות הרבות ביותר ובעל מקורות הכנסה שקיבל מטעם רוס של קייב. הארכיבישוף היה אחראי לתקציב המקומי, ליחסי החוץ והיו לו גם סמכויות שיפוטיות.
הסוחרים ובעלי המלאכה השתתפו בפוליטיקה הפנימית דרך ארגוניהם, הם התאגדו בגילדות/ועדים לפי רבעים, רחובות וגם קבוצות של מאה. החל מהמאה ה-12 ראשי האגודות היו בעלי זכות לאשרר את ההחלטות החשובות של הרפובליקה. כמנהיג המדינה נבחר על ידי הו"וצ'ה" נסיך מהסביבה שנשבע לקיים אמנה עם העיר. חובותיו וסמכויותיו של המושל היו מוגבלות: הוא היה המפקד הצבאי העליון, אך לא היו לו סמכויות שיפוטיות. הרפובליקה נוהלה על ידי נבחרי ציבור ששימשו כמתווכים בין העם ובין המושל.
כלכלת הרפובליקה
כלכלת הרפובליקה התבססה על חקלאות, עיבוד הקרקע וגידול בעלי חיים, אך גם ציד, דבוראות ודיג. האיכרים גידלו גם פשתן וכישות. בחוף של המפרץ הפיני היו מכרות ברזל ובסטאראיה רוסה מכרות מלח.
היצוא של הרפובליקה כלל פרוות, שעווה, דבש, דגים, פשתן וכישות. יחסים כלכליים יציבים היו בעיקר עם ערים דניות, שוודיות וגרמניות.
יותר ממחצית הקרקעות המעובדות של הרפובליקה השתייכו ל-30 עד 40 משפחות של בויארים. הבעלים השני בגודלו לקרקעות מעובדים היו המוסדות הכנסיתיים ובעיקר "בית הקדושה סופיה". עיבוד הקרקע התבסס על חוכרים ועל איכרים צמיתים. הבויארים ומוסדות הכנסייה עשו מאמצים לקשור את האיכרים לקרקע ולחזק את מוסד החולופים (מעין צמיתים). במקביל, התרחשו מרידות יוגבים ורבים נמלטו מאדוניהם.
מדיניות החוץ ואבדן העצמאות
הנובגורודים נלחמו נגד התפשטות השוודים והמסדר הטבטוני. השוודים כבשו מחוזות פינים שלפני כיבושם שילמו מס לנובגורוד ולקראת סוף המאה ה-12 הגרמנים חתרו לכיבוש האזור הבלטי. הנובגורודים ניהלו 26 קרבות נגד שוודיה ו-11 נגד הצלבנים הגרמנים. בתקופת הפלישה המונגולית לרוסיה ניסו הגרמנים יחד עם האצולה הלוחמת של דנמרק ושוודיה לנצל את שעת הכושר ולכבוש שטחים נובגורודים. הניסיונות נכשלו והנובגורודים ניצחו בקרבות שנערכו בשנים 1240 ו-1242, אך רק כעבור 80 שנה, ב-12 באוגוסט 1323, הוסכם על קו הגבול בין הרוסים ובין השוודים בהסכם נוטבורג. למרות שהצבא הנובגורודי הצליח לעמוד גם מול התקפות הטאטארים, נובגורוד התחילה לשלם מס לאורדת הזהב.
החל מהמאה ה-14 הדוכסות הגדולה של ליטא, טבר ונסיכות מוסקבה ניסו לכבוש את נובגורוד. הרפובליקה ניסתה לתמרן בין הכוחות, לעיתים ברית עם מוסקבה נגד ליטא ולעיתים ברית עם טבר נגד האחרים וכדומה. בשלב מסוים, תחת השפעת קבוצת בויארים שקיוו לשמור על זכויותיהם תוך איחוד עם דוכסות ליטא ומאוחר יותר עם האיחוד הפולני-ליטאי, נובגורוד חתמה על ברית עם דוכס ליטא, קזימיר הרביעי. ברית זו הביאה לתסיסה בין תושבי נובגורוד, תסיסה שבעקבותיה תקף צבא מוסקבה את נובגורוד וניצח בקרב שלון, בשנת 1471. בשנת 1478 איוואן השלישי סיפח את שארית נובגורוד ובא הקץ לרפובליקה.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] רפובליקת נובגורוד22355267