זאמוט
 סמל זאמוט | |
 | |
נוף כפרי בזאמוט | |
| מדינה |
 ליטא |
|---|---|
| בירת החבל ארץ אתנוגרפי | טלז |
| שטח | 21,000 קמ"ר |
| קואורדינטות | 55°59′N 22°15′E / 55.983°N 22.250°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| samogitia.mch.mii.lt | |
 | |
זאַמוּט[1] (בז'מאיצ'ו: Žemaitėjė; בליטאית תקנית: Žemaitija, ז'מאיטייה; מילולית: השפלה, הארץ הנמוכה; ליטא-תחתית; בלטינית: Samogitia, "סמוגיטיה") היא אחד מחמישה חבלי ארץ אתנוגרפיים מובחנים בליטא.
שטחה של זאמוט כולל את צפון-מערב ליטא, ממערב לנהר הנביז'ס ועד הים הבלטי וגבול לטביה (בעבר חבל קורלנד הליטאי) בצפון, ובדרום עד נהר הניֶימן. העיר הגדולה בה היא העיר שאולאי. שטחה של זאמוט מחולק לעיתים בחלוקה פנימית מצפון לדרום משני צדיו של נהר הדוביסה (אנ'), זאמוט המערבית משתרעת מערבה מן הדוביסה ועד הים הבלטי, וזאמוט המזרחית משתרעת על פני השטח שבין הדוביסה והנביז'ס.
לזאמוט היסטוריה תרבותית רבת-שנים, המתבטאת בין היתר בדיאלקט המקומי לשפה הליטאית, ז'מאיצ'ו (אנ').
שם חבל הארץ
במקורות רותנים מוכר האזור בשם "סַמוֹטְצְקַה", או "жемотьская" (סֶמוֹטְצְקַה). משם זה השתלשלה הצורה הפולנית "Żmudź" (זמוג'). בטקסטים לטיניים נקרא האזור סמוגטיה (Samogetia) או סמוגיטיה (Samogitia), אך בקרב תושבי האזור ושאר תושבי ליטא, הוא מכונה כבר זמן רב ז'מאיטייה (Žemaitija). השם סמוגיטיה אינו בשימוש בליטא, ולא היה בשימוש בה לפחות מראשית המאה ה-19. באנגלית נעשה שימוש בשם הלטיני, בשם הליטאי, בפירוש המילולי: "ליטא תחתית", ובשם היידי: זאמוט.
מחוזות ויישובים בזאמוט
זאמוט כוללת בשטחה את שטחיהם של מחוזות המשנה, המועצות האזוריות והמקומיות דלהלן:
את חלקיהם המזרחיים של מחוזות המשנה:
ואת החלקים המערביים של מחוזות המשנה:
העיר הגדולה בחבל היא שאולאי, אם לא מחשיבים את שטח העיר קלייפדה בתחומי זאמוט. בירת זאמוט היא העיר טלז, למרות שבירת דוכסות זאמוט (אנ') הייתה העיר מדינינקאי (כיום ורניאי (אנ')).
ערי זאמוט הגדולות הן: שאולאי, מז'ייקי, טלז, טאורגה, פלונגה, קרטינגה ושקוד.
היסטוריה
זאמוט היתה מאחוזות משפחת רדזיוויל.
יהדות זאמוט
בניגוד לשאר חבלי ליטא התיישבו יהודים בזאמוט רק במאה ה-14 וגם אז היו אלו יהודים בודדים, הסיבות לכך הן היסטוריות: זאמוט על אגמיה הרבים ויערותיה העבותים גובלת בצפונה ובמזרחה בשטחים שהיו בעבר בשליטת נסיכות פולאצק (אנ') ורפובליקת נובגורוד בהן לא הייתה ליהודים דריסת רגל. בדרום-מערב היא גובלת בפרוסיה, כבר במאה ה-13 הגיעו לאזור אבירי המסדר הטבטוני, שגורשו קצת קודם לכן משטחי ארץ ישראל, ונקראו בידי נסיך פולני בשם מזובצקי שסבל מהצקות של השבטים הליטאיים, לבוא ולהשתלט על האזור. ב-1230, נוסף לפלישת הטבטונים לאזור ממד דתי; בעקבות ועידה שהתקיימה בעיר רימיני, החליטו הרמן פון זלצה, מפקד המסדר, והדוכס קונראד ה-1 ממזוביה כי עליהם לבצע פלישה משותפת לפרוסיה הפגאנית על מנת לנצר את תושבי האזור. האבירים הקימו את מדינת המסדר הטבטוני וניהלו נגד שכנות המדינה החדשה, ובעיקר כנגד ליטא הפגאנית. תוך זמן קצר השתלטו הטבטונים על כל המרחב, השליטו עליו את דתם ובוללו תרבותית את יושבי הארץ בני השבטים הליטאים והפרוסים. השלטון הקתולי הקנאי של אבירי המסדר הטבטוני, לא היווה רקע נח להתיישבות יהודים באזור. בצפון מערב גבלה זאמוט בשטחי החוף הבלטי, בהם שלטו בתקופה זו אבירים גרמנים קנאים לא-פחות, אבירי המסדר הליבוני. מסיבה זו נתיבי ההגירה של יהודים משטחי רוסיה וערבות קרים ואוקראינה, מערבה, היו רק לווהלין, רוסיה הלבנה ("רייסין"), ולפלכים ספורים בליטא (כיום בבלארוס): גרודנה, מינסק ועמה: בריסק, פינסק והורדנה, ווילנה.
במאה ה-16 התרחבה הגירת היהודים במרחב הליטאי עד שטחי קורלנד. ואולם לפי השערת חוקרי התקופה, הגיע גודל האוכלוסייה היהודית במרחב הליטאי כולו, כולל המחוזות הרוסיים (רוסיה הלבנה) לכדי 10,000–12,000 נפש. חלקם של יהודי זאמוט היה זניח בתוך מניין זה.
שני גלי ההגירה היהודית הגדולים ממערב אירופה למזרחה: הראשון, במאה ה-12 בימי מסעי הצלב, והשני, במאה ה-14 בימי המגפה השחורה (1349); פסחו על אדמת ליטא והתנקזו כולם לנקודות היישוב היהודי המרכזיות בפולין, למרות כתבי הזכויות שהעניק ויטאוטאס הגדול ליהודי טרוקי, הורדנה ובריסק.
לאחר פרעות ת"ח ות"ט (1668) התיר בוגוסלב רדזיוויל ליהודים שהמירו דתם מאונס לשוב לדת אבותיהם ולפיכך הגיעו יהודים רבים להתיישב באחוזותיו. במחקרו משנת 2005 מראה החוקר אדם טלר כי בית רדזיוויל ראה ביהודים מתיישבים מועדפים מבחינה כלכלית וכאשר היה צורך ליישב שטחים מחדש (למשל לאחר המלחמה הצפונית הגדולה (1720-1704) שהתרחשה באחוזות המשפחה וזרעה בהן הרס), זכו היהודים לזכויות דתיות ולהעדפה שהתבטאה בהפחתת מסים. בנוסף, הותר לסוחרים עירוניים לעסוק במסחר בשולי האחוזות, מהיתר זה, שלא היה מוגבל לסוחרים בני דת מסוימת, נהנו בעיקר יהודים. הדבר עודד גם את התיישבות היהודים בערים שבשטחי האחוזות.
עד שנת תע"ז היו כל יהודי זאמוט קהילה אחת עם אב"ד אחד, בשנה זו התחלקה זאמוט לשלוש קהילות בירז, ויז'ון וקיידאן[2]. שלשת הקהילות היו מאוגדות בועד גלילי[3].
בשנים מאוחרות יותר נעשתה זאמוט מרכז יהודי גדול והיו בה בין השאר הישיבות קלם, טלז ופוניבז'.
קישורים חיצוניים
- דוד מתתיהו ליפמן, לתולדות היהודים בליטא–זאמוט (1400–1915), קיידאן, תרצ"ד, באתר היברובוקס
הערות שוליים
22316195זאמוט