נתן נאדל
נתן נאדל (11 בדצמבר 1938 – 22 באוגוסט 2017) היה היסטוריון, סופר ואיש חינוך ישראלי[1].
ביוגרפיה
נאדל (במקור נדל) נולד לגוסטה לבית זנד וליוסף ליב נאדל, בשנת 1938 בעיר צ'רנוביץ במחוז בוקובינה. מחוז זה היה שייך לאוסטריה עד למלחמת העולם הראשונה וסופח לאחר המלחמה לרומניה. בהיותו בגיל שנה פרצה מלחמת העולם השנייה. משפחתו של נאדל נעקרה מהעיירה פורמוסול, הסמוכה לעיר קימפולונג בבוקובינה. הם הועברו לטרנסניסטריה -למחנה ז'ורין. כילד, נאדל הצליח לשרוד את מאורעות השואה, אך איבד את אביו שחלה בשחפת. לאחר כיבוש האזור על ידי פרטיזניים רוסיים, לקראת תום מלחמת העולם השנייה, היהודים שוחררו והמסע המפרך לארץ ישראל החל.
בשנת 47 ניסה נאדל לעלות לישראל, יחד עם קבוצת ילדים שנאספה על ידי שליחים מעליית הנוער, דרך העיר בורגס בבולגריה. מסע העלייה, כמעט ועלה לו בחייו בגלל תנאים לקויים, וכך סיפר: "אנחנו הילדים, העלנו שלג לקרון הרכבת כשהיא נעצרה בתחנות - ואז המסנו אותו ושתינו את המים"[2]. בבולגריה עלה על אוניית המעפילים 'פן יורק' שהפליגה, עמוסת מעפילים, לארץ ישראל. כשהאונייה הגיעה לחופי חיפה, היא סולקה על ידי הבריטים לקפריסין. בקפריסין הועבר נאדל למחנה העקורים מספר 70[3] שם זכו הילדים ללימודי עברית, מקרא וחשבון על ידי שליחים מהארץ. במחנה העקורים התאחד שוב עם אמו, שהייתה עצורה במחנה הסמוך לו. לאחר כשנה בקפריסין המשיך נאדל בספינת המעפילים "פאן קרשן" לחופי הארץ, יחד עם אמו. תחילה שוכנו במעברה בפרדס חנה, משם המשיכה אמו לגבעת עלייה הסמוכה ליפו ואילו נתן הועבר לפנימייה בעיר נהריה.
בשנת 1957 התגייס לגדוד 13 של חטיבת גולני, שם שרת כסמל מחלקה. כתוצאה מרימון יד שהתפוצץ בידו, בעת אימון, איבד את אחת מאצבעות ידיו.
כאיש חינוך, כתב נאדל מאמרים רבים וספרים, וכן ניהל מספר בתי ספר בישראל ועסק בהדרכה מחוזית ובתוכניות חינוך נילוות במשרד החינוך. כמו כן יצא לשליחות בת 6 שנים מטעם הסוכנות היהודית למקסיקו סיטי, יחד עם רעייתו. במקסיקו עסק בהוראת העברית בבית הספר הר סיני וכן ניהל את חטיבת לימודי העברית בבית הספר הספרדי.
נאדל נישא למשוררת בתיה נאדל לבית מייזליש[4], ולהם שני בנים: יובל ולירן. משנת 1981 ועד לכתו התגורר בעיר חולון.
השכלה
נאדל התחיל את לימודיו בהיותו ילד במחנה העקורים מספר 70 בקפריסין. עם הגעתו לארץ הופנה לפנימיית נווה הילד בנהריה[5]. משם הועבר לפנימיה בפרדס חנה והמשיך לפנימיית כפר הנוער בן שמן. את לימודי התיכון השלים בקיבוץ כפר מסריק. את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה סיים באוניברסיטת תל אביב ואת התואר השני למד בתוכנית הבינלאומית היוקרתית של מרכז פרס לשלום ולחדשנות באוניברסיטת גטבורג בשוודיה, אליה נבחר יחד עם עוד מספר חוקרים ישראלים.
כתיבה ומחקר
מחקריו וכתיבתו של נאדל היו מורכבים והושפעו רבות, הן ממאורעות השואה שחווה והן מעיסוקו המקצועי כאיש חינוך. רבים ממאמריו דנו בנושאי הלמידה בראי הזמן[6], במורכבות הסיפור ההיסטורי[7] וכן באפיונו של הסיפור ההיסטורי במרחב הזמן[8]. כמו כן, נאדל ניתח אירועים היסטוריים ואישים בולטים מתקופת מלחמת העולם השנייה והתמקד בנקודות ספציפיות הקשורות בהם, כדוגמת התחקותו אחר הגורם המלשין על אנה פרנק[9]. מאמריו פורסמו ב: ילקוט מורשת[10], בדעת, בשנתון אתגר, ברבעון פנים וכן בפלטפורמות מקצועיות של הסתדרות המורים בישראל[11].
ספריו
ספריו של נאדל עוסקים בתחומי ההיסטוריה, השואה, החינוך והקשר שבין הנושאים הללו. ספרו הכמיהה לחיים (2013)[12] עוסק בסוגיות הקשורות לכמיהה לחיים בקרב היהודים הנרדפים בתקופת השואה ולא פחות מכך, גם באותם "העומדים מהצד", שבחרו לשתוק או לשתף פעולה עם הנאצים, וכן בסוגיות של הצלה על ידי יהודים ושאינם יהודים. עיקר הספר דן במאורעות שהתרחשו בהולנד אך גם בספרד ובצרפת.
בספרו "דרכים בהוראת ההיסטוריה" (2014)[13] אוגדו מאמרים רבים פרי עטו העוסקים בתחומי: הדמיון ההיסטורי, השימוש בשפה בהוראה היסטורית, דרכים לשיפור החשיבה ההיסטורית וכן שימוש באמצעי מדיה וטלוויזיה בלמידה ההיסטורית.
על ספריו זכה לשבחים רבים וחלק ממתודות ההוראה שהציע הוטמעו על ידי משרד החינוך בישראל. הד'ר אורנה כץ-עתר, המפקחת על לימודי ההיסטוריה במשרד החינוך, כתבה על ספרו 'דרכים בהוראת היסטוריה': "הסיפור שבעל פה, שממנו ניתן ללמוד על התקופה ועל האנשים חשוב בעיניו (של נאדל) לא פחות מהתיעוד שנכתב בזמן התקופה. יתרה מכך נאדל מוסיף כי למסורת של הסיפור בעל פה ולסיפור בכלל יש יתרון ביכולתו "להחיות" אירועים ולמשוך את התלמיד ללמידה"[14]. שר החינוך, הרב שי פירון ציין בנוגע לספריו של נאדל, כי: "איסוף עדויות הניצולים מפי הניצולים עצמם הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בשימור זיכרון השואה ובהנחלתו לדורות הבאים בבחינת "והגדת לבנך". הספר עובר את המסע הקשה של 'משואה לתקומה'. אני מאמין כי הספרים ישמשו את המורים בהוראת ההיסטוריה"[15].
מאמרים מרכזיים
- הדמיון והסיפור בשירות ההיסטורי, מגזין פנים. גיליון 23, חורף 2003
- ההלשנה על אנה פרנק והאחראי לה, מגזין דעת. תשס"ה, 2005
- על היחס שבין הזמן להוראתו בהיסטוריה: משמעות הזמן ההיסטורי, מגזין אתגר
- חלום ושברונו, מורשת. גיליון פ"א, 2006-04-07
- אחד לאחד ובאין רואה, מורשת. גיליון פ"ג, 2007-04-01
קישורים חיצוניים
- ספרו של נתן נאדל, דרכים בהוראת ההיסטוריה, באתר הספרייה הלאומית
- ספרו של נתן נאדל, הכמיהה לחיים, באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ אחד לאחד ובאין רואה, באתר www.moreshet.org
- ^ מתוך ראיון מוקלט שנערך באוקטובר 2016 עם נתן נאדל. מראיינת: מאיה נאדל
- ^ מחנה 70: אחד מ"מחנות החורף" למעפילים בקפריסין, שהוקמו בדיקליה, באתר ארכיון בית לוחמי הגטאות
- ^ נטבוק - קניון הספרים הישיר, באתר www.netbook.co.il
- ^ נווה הילד - נהריה בראשיתה, באתר sites.google.com
- ^ נתן נאדל, על היחס שבין הזמן להוראתו בהיסטוריה: משמעות הזמן ההיסטורי, באתר lib.toldot.cet.ac.il
- ^ דר' גדי ראונר, הוראת היסטוריה עתירת חשיבה/ הבלוג של ד"ר גדי ראונר/[email protected]: כל הזמן סרגלי הזמן !!!, באתר הוראת היסטוריה עתירת חשיבה/ הבלוג של ד"ר גדי ראונר/[email protected], יום שלישי, 18 באוגוסט 2015
- ^ נתן נאדל, הדמיון והסיפור בשירות ההיסטורי, באתר www.itu.org.il
- ^ נתן נאדל, ההלשנה על אנה פרנק והאחראי לה / נתן נאדל, באתר www.daat.ac.il, 2005-01-01
- ^ IDEA - ALM : ילקוט מורשת: תיעוד וחקר השואה – גיליון 83, ניסן תשס"ז, אפריל 2007 (גיליון פ"ג) – הצלת יהודים בתקופת השואה, באתר www.infocenters.co.il
- ^ הדמיון והסיפור בשירות ההיסטורי, באתר www.itu.org.il
- ^ הכמיהה לחיים : אסופת מאמרים בנושא השואה : הולנד - צרפת - ספרד / נתן נאדל | נאדל, נתן מחבר | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ דרכים בהוראת ההיסטוריה / נתן נאדל | נאדל, נתן מחבר | The National Library of Israel, באתר www.nli.org.il (באנגלית)
- ^ ד'ר אורנה עטר-כץ, המלצת דרכים להוראת היסטוריה. 2014-10-23
- ^ שר החינוך, הרב שי פירון על הספרים: 'הכמיהה לחיים' ו'דרכים בהוראת ההיסטוריה' מאת נתן נאדל. 2014-04-22
32403050נתן נאדל