נמל התעופה הבין-לאומי קפלאוויק

נמל התעופה הבינלאומי קפלוויק
Keflavíkurflugvöllur
	מראה נמל התעופה מהאוויר
נתוני השדה
סוג השדה	ציבורי
מפעיל	Isavia
עיר סמוכה	רייקיאוויק
בסיס לחברות	אייסלנדאייר
קואורדינטות	63°59′06″N 22°36′20″W / 63.98500°N 22.60556°W
גובה מעל פני הים	52 מטר (171 רגל)
	http://www.kefairport.is/english/
מסלולי טיסה
	(למפת איסלנד רגילה) רייקיאוויק אקוריירי קפלאוויק אקרנס איסאפיירד'ור סאוד'אורקרוקור איילססטאד'יר סלפוס KEF
סטטיסטיקה (2022)
מספר הנוסעים	6,126,421
תנועות מטוסים	73,623

נמל התעופה הבינלאומי קפלוויק (איסלנדית: Keflavíkurflugvöllur) הוא נמל תעופה בדרום־מערבה של איסלנד, המשמש כנמל התעופה הבינלאומי של בירתה רייקיאוויק וכשער האווירי העיקרי של המדינה כולה. הנמל שוכן ליד העיירה קפלאוויק שבקצהו המערבי של חצי האי רייקיאנס, כ־50 ק"מ דרומית־מערבית לרייקיאוויק.

הפעילות בנמל

הנמל משמש כבסיס פעולה מרכזי של חברות התעופה אייסלנדאייר, ו-אייסלנד אקספרס, וכל התעבורה האווירית דרכו היא בינלאומית, למעט קו טיסה לנמל התעופה אקוריירי שבצפון המדינה. התעבורה האווירית הפנימית בין רייקיאוויק ליתר ערי המדינה נעשית דרך נמל התעופה רייקיאוויק השוכן בתוך העיר. בשנת 2011 עברו דרך הנמל 2,112,017 נוסעים, והיקף תנועת המטען דרכו עמד על 34,672 טון^[1]^[2]. תנועת הנוסעים בנמל מתאפיינת בתנודתיות: היא יורדת לשפל בחודשי החורף (בחודשים ינואר ופברואר 2011 עברו דרכו פחות מ־100,000 נוסעים בכל אחד משני החודשים), ומגיעה לשיאה בקיץ (ביולי ובאוגוסט 2011, טיפל הנמל ביותר מ־300,000 נוסעים בחודש). הנמל משרת יעדים באירופה ובצפון אמריקה, וקווי הטיסה העמוסים ביותר הם לקופנהגן, לונדון, אוסלו וניו יורק.

היסטוריה

הנמל נבנה על ידי ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. העבודות החלו בחודש מאי 1942 ותחילה נחנך מסלול טיסה למטוסי קרב. ב־24 במרץ 1943 הסתיימה סלילת שני מסלולי טיסה אשר יכלו לשמש מטוסי הפצצה, והנמל נודע בכינוי "שדה מיק" (Meeks Field). במהלך המלחמה שימש הנמל לצרכים צבאיים בלבד, ויצאו ממנו מטוסים אשר אבטחו את תנועת שיירות האוניות מצפון אמריקה לאירופה. לאחר המלחמה הפך הנמל לתחנת תדלוק למטוסים אזרחיים וסייע בהתפתחות נתיב הטיסה הצפון אטלנטי.

בשנת 1947 מסר חיל האוויר האמריקאי את הנמל לידיה של ממשלת איסלנד, והוא זכה לשם "קפלוויק", על־שמה של העיירה הסמוכה לו. עם זאת, לחיל האוויר האמריקאי נותרה הזכות לעשות בו שימוש. ב־5 במאי 1951 ועם העמקת המלחמה הקרה, נחתם, בהמלצת נאט"ו, הסכם בין המדינות, לפיו נטלה על עצמה ארצות הברית את הגנתה של איסלנד. הבסיס הצבאי האמריקאי שב לתפקד והוא הורחב בשנות ה־50 של המאה ה־20, כך שבניין הטרמינל האזרחי שכן בליבו והנוסעים נאלצו לעבור ביקורת צבאית בכניסה אליו. הדבר גרם לתחושה שארצות הברית שולטת על שער הכניסה האווירי העיקרי של איסלנד, והביא להתמרמרות. בשנות ה־60 של המאה ה־20 ועם תחילת עידן מטוסי הסילון, ירדה חשיבותו של נמל התעופה לתעופה האזרחית. רק בשנות ה־80 של המאה ה־20 שבה תנועת הנוסעים בנמל לעלות, עם התפתחותה של איסלנד כיעד תיירותי ובעקבות מדיניותה של חברת התעופה אייסלנדאייר אשר מתגה אותו כתחנה להחלפת טיסות בין אירופה וצפון אמריקה.

בשנת 1987 נחנך הטרמינל האווירי החדש הממוקם בצפונו של הנמל, מחוץ לבסיס הצבאי. בניין הטרמינל קרוי על־שם מגלה הארצות האיסלנדי לייב אייריקסון (Flugstöð Leifs Eiríkssonar), והוא הורחב בשנים 2001 ו־2008 תוך חלוקתו לאזור המיועד לטיסות למדינות החתומות על אמנת שנגן, עליה חתומה גם איסלנד, ולאזור לטיסות ליתר המדינות. נמל התעופה קפלוויק הופעל בניהול משותף של איסלנד וארצות הברית עד חיסול הבסיס הצבאי האמריקאי ועזיבת צבאה את האי ב־30 בספטמבר 2006. ב-2016 חזר הצבא האמריקאי להשתמש בבסיס^[3].