שארל אודינו
| לידה |
בר-לה-דוק, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
בר-לה-דוק, הקיסרות הצרפתית השנייה  |
לוטננט-גנרל שארל ניקולא ויקטור אודינו, הדוכס השני דה רג'ו (בצרפתית: Nicolas-Charles-Victor Oudinot; 3 בנובמבר 1791 – 7 ביוני 1863), בנם הבכור של המרשל של נפוליאון הראשון ניקולא אודינו ושרלוט דרלין, וגם הוא טיפח קריירה צבאית.
ביוגרפיה
אודינו נולד ב-3 בנובמבר 1791 בבר-לה-דוק, ושירת במהלך מסעותיו המאוחרים של נפוליאון, 1809–1814, והועלה לדרגת קומנדנט ב-1814 על התנהגות אמיצה. בניגוד לאביו הוא היה בחיל הפרשים, ולאחר פרישתו בשנים הראשונות של הרסטורציה החזיק בפיקוד על בית הספר לפרשים בסומיר (1822–1830) והיה המפקח הכללי של הפרשים (1836–1848).
אודינו ידוע בעיקר כמפקד המשלחת הצרפתית שצרה וכבשה את רומא ב-1849, ריסקה את הרפובליקה הרומית המהפכנית קצרת-הימים וביססה מחדש את כוחו הזמני של האפיפיור פיוס התשיעי, תחת חסות הנשק הצרפתי. הדיווח הקצר שלו שפורסם מציג את המבט הצרפתי על האירועים. לאחר ההפיכה של לואי נפוליאון ב-2 בדצמבר 1851, כאשר לקח חלק בולט בהתנגדות לטובת הרפובליקה השנייה, הוא פרש מהחיים הצבאיים והפוליטיים, למרות שנשאר בפריז.
לצד הזיכרונות הקצר של פעולותיו באיטליה ב-1849, הוא כתב כמה יצירות בעלות עניין מיוחד יותר, על דרגות ומסדרים צבאיים, השימוש בחיילים בבניית עבודות ציבוריות ופרשים ודיור ראוי: Aperçu historique sur la dignité de marechal de France (1833); Considérations sur les ordres militaires de Saint Louis, &c. (1833); "De L'Italie et de ses Forces Militaires" (1835); L'Emploi des tropes aux grands travaux d'utilité publique (1839); De la Cavalerie et du casernement des tropes à cheval (1840); Des Remontes de l'armée (1840).
הוא מת בבר-לה-דוק ב-7 ביוני 1863.
בסרטו של לואיג'י מגני בשם העם הריבוני (1990), את אודינו מגלם ג'יאני גארקו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
