ניקולאיה אלכסנדרו
 | |||||||
| ניקולָאֶיה אלכסנדרו בפרסקו על קיר המנזר נגרו וודה בעיר קמפולונג | |||||||
| מדינה | ולאכיה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 16 בנובמבר 1364 | ||||||
| בת זוג |
מריה קלרה מדובוקה | ||||||
| שושלת בית בסאראב | |||||||
| |||||||
| |||||||
ניקולָאיֶה אלכסנדרו (ברומנית: Nicolae Alexandru, ? - 16 בנובמבר 1364, כונה לפעמים בהיסטוריוגרפיה הרומנית "אלכסנדרו הראשון"[1],) ידוע גם כ"אלכסנדר בסאראב", ככל הנראה אחרי 1359 הוסיף "ניקולאיה" לשמו) היה שליט ולאכיה בין השנים 1352–1364. עוד לפני 1343 היה שותף בפועל לשלטון אביו, בסאראב הראשון. ניהל מדיניות פנים וחוץ יעילה, קבע יחסים הדוקים עם המדינות הסלביות הדרומיות והגן את ארצו מפני התערבות יתר של הממלכה הסוזרנית, הונגריה. הקים את המיטרופוליה האורתודוקסית (הארכיבישופות) של ולאכיה.
קורות חייו
ניקולאיה אלכסנדרו היה בנם של בסאראב הראשון ושל אשתו, מרגרטה. ככל הנראה הוטבל לראשונה לדת הרומית-קתולית תחת השם אלכסנדר. מאוחר יותר הוטבל ככל הנראה לדת הנוצרית אורתודוקסית ונוסף לו השם "ניקולאיה".
היחסים עם הונגריה
ניקולאיה אלכסנדרו המשיך במדיניות אביו, אם כי נאלץ כבר ב-1344 להכיר בחסות ממלכת הונגריה על ארצו, לאחר שנשא אשה קתולית (ממשפחת לצקוביץ' או אולי לצקפי). מלך הונגריה שלח אליו מספר פעמים את הבישוף דמטריוס של אוראדיה עם משימות דיפלומטיות ומיסיונריות. בין השנים 1345–1353 השתתף במערכה המוצלחת המאורגנת של ידי בית אנז'ו מהונגריה נגד המונגולים-טטרים שפלשו ממזרח לקרפטים. בהזדמנות זו שטחים הנקראים "אזור הספר הטטרי" (părţile tătăreşti) שבין הנחל מילקוב ובין הים השחור סופחו לוולאכיה. שיתוף הפעולה במלחמה בטטרים שיפר ככל הנראה את מערכת היחסים עם מלך הונגריה. בנסיבות אלה, ב-10 בפברואר 1355 אישר לו לאיוש הגדול את הזכות להחזקת הבאנאט של סוורין, שבזמנו הוענק לאביו. ב-28 ביוני 1358 העניק המלך ההונגרי, לפי השערת ההיסטוריונים תוך הסכמה עם ניקולאיה אלכסנדרו (ק.ג'ורסקו)[2] את הפריווילגיה המסחרית הראשונה בוולאכיה לסוחרים הסקסונים טרנסילבנים מהעיר השכנה, ברשוב[3]. בשנותיו האחרונות כנראה שוב הפסיק ניקולאיה אולכסנדרו לכבד את החסות המלכותית ההונגרית, דבר המוזכר בטרוניות של לאיוש הגדול כלפי יורשו, ולדיסלב (ולאיקו).
המדיניות בתחום הדת
בעוד מלך הונגריה, קארוי רוברט, הוקיע את ניקולאיה אלכסנדרו ואת אביו ככופרים חסידי ה"סכיזמה"[4], הקנצלריה של הכס ה"קדוש" ברומא, החשיבה את שניהם כנאמנים לכנסייה הקתולית[5]. במסמך מאוקטובר 1345, האפיפיור קלמנס השישי שיבח את "הגבר האציל אלכסנדרו בסראטי" עבור מסירותו הקתולית. האפיפיור ציין שאחדים מה"וולאכים הרומנים" מטרנסילבניה, ולאכיה ומסירמיום הגיעו לדעת את דרך האמת על ידי אימוץ האמונה הקתולית"[6]. אחרי נישואיו לקלרה מדובוקה (כיום - היישוב "דביקה" במחוז קלוז') הכיר ניקולאיה אלכסנדרו בסמכות הבישופות הקתולית של טרנסילבניה לגבי כל הקתולים הילידים והזרים בוולאכיה. מצד שני, למרות הקשר המשפחתי עם הדת הקתולית (דרך אמו מרגיטה, בתו אליזבטה הנשואה להונגרי קתולי ואשתו השנייה, קלרה) תרם תרומה חשובה לחיזוק הכנסייה והדת הנוצרית-אורתודוקסית בוולאכיה. עוד בצעירותו בנה ניקולאיה אלכסנדרו יחד עם אביו את הכנסייה הנסיכית בבירה קמפולונג, הידועה כ"כנסיית נגרו וודה". בשנת 1359 הקים באישור הפטריארך מקונסטנטינופול קליסטוס הראשון את הארכיבישופות המטרופוליטנית הראשונה של "אונגרו-וולאכיה" עם המושב שלה בעיר הבירה קמפולונג. כארכיבישוף מטרופוליטני ראשון מונה יקינטוס מוויצ'ינה (?- 1372). השליט, שבשנותיו האחרונות הוסיף לשמו גם את השם "ניקולאיה", תרם תרומות למוסדות כנסייתיים רבים בארצו - כמו מנזר טיסמאנה, ובחו"ל, בעיקר למנזר קוטלומוז על ההר אתוס.
לאחר מותו ב-16 בנובמבר 1364 הובא ניקולאיה אלכסנדרו לקבורה בתוך כנסיית המנזר נגרו וודה בעיר קמפולונג.[7]
נשותיו וצאצאיו
ניקולאיה אלכסנדרו היה נשוי פעמיים.
- אשתו הראשונה הייתה מריה, אורתודוקסית באמונתה, וממנה נולדו לו שלשה בנים ובת:
- ולדיסלב, שליט בין 1364–1377
- ראדו, שליט בין 1377–1383
- וויסלב (?- ינואר 1366)
- אליזבטה - שנישאה ללדילסאו מאופלן, פאלאטין של הונגריה
- אנה, נשואה לאיוואן סרצימיר, הצאר של וידין בבולגריה.
- אנקה, נשואה (מ-1360) לקניאז של סרביה, שטפאן אורוש החמישי, בנו של שטפאן דושאן
ראו גם
- Daniel Barbu Sur le double nom du prince de Valachie, Nicolas Alexandre, Revue Roumaine d'Histoire, XXV nr.4, 1986 (דניאל בארבו - על השם הכפול של שליט ולאכיה, ניקולאיה אלכסנדרו, "רווי רומן ד'יסטואר", שנת 25, מס.4, 1986) (בצרפתית)
קישורים חיצוניים
- Constantin C. Giurescu & Dinu C. Giurescu, Istoria Românilor : volumul II (1352-1606), Bucuresti, 1976, pp. 22–25.
(קונסטנטין ק. ג'ורסקו ודינו ג'ורסקו - תולדות הרומנים כרך ב 1352–1606, בוקרשט 1976 (ברומנית)
- Nicolas Iorga, Histoire des Roumains : vol. III, Les Fondateurs d'États, Bucarest, 1937, pp. 224–240.
(ניקולאיה יורגה - תולדות הרומנים. מייסדי המדינות כרך ג (בצרפתית) בוקרשט 1937 (בצרפתית)
- טיבריו צ'ובאנו - וויוודים מכוננים של ולאכיה ומולדובה בימי הביניים, הוצאת אקסלסיור ארט, טימישוארה 2003
Tiberiu Ciobanu Voievozi desăvârşitori ai statelor medievale Ţara Românească şi Moldova Excelsior Art ,Timişoara 2003 (ברומנית)
- Constantin Kogălniceanu - Cercetări critice cu privire la istoria românilor - Basarab I zis Negru Vodă, Minerva, Bucureşti, 1908
(קונסנטין קולגלניצ'אנו - מחקרים בקורתיים על תולדות הרומנים - בסאראב הראשון המכונה נגרו וודה, מינרווה, בוקרשט 1908) (ברומנית)
- יורגה - תולדות הכנסייה הרומנית
- Nicolae Iorga - Istoria Bisericii Româneşti,
Vălenii de Munte 1908 (ברומנית)
הערות שוליים
- ^ C.Kogălniceanu, 1908 p.15
- ^ C.C.Giurescu (1976) p.23
- ^ לפי הכתוב - בשטח בין פרחובה ובין יאלומיצה, מצד אחר עד ליישוב "אוּז", שבו היא נשפכת לדנובה, ומצד שני עד לבוזאו, שבו הסירט נשפך לדנובה
- ^ סכיזמה היא ביטוי שבו מכנה הכנסייה הקתולית כל מקרה בו נותקו יחסים עם פטריארך ביזנטי כלשהו, מסיבה כלשהי. הסכיזמה היא הפילוג בין שתי הכנסיות ב-1054
- ^ Neagu Djuvara-Iarăşi despre Negru Vodă şi "Descălecătoare (ניאגו ג'ובארה, "שוב על נגרו וודה ועל ייסוד הנסיכות"), "המגזין ההיסטורי" 8, 2000
- ^ 1Documenta Romaniae Historica, D, vol. I, p. 60-61
- ^ על המצבה שמו כתוב בסלבונית בצורה "יו ניקולא אלקסנדרו", כשהשם המסתורי המקדים "יו" מיוחס לשם נוסף "יואן" והוא חלק מהשם המלא הרשמי של רבים משליטי הארצות הרומניות בימי הביניים. ראו C.Kogălniceanu (1908), p.14 note 2
28639194ניקולאיה אלכסנדרו