ניסים בנימין

ניסים בנימין (תמונת פספורט שצולמה בסביבות 1950)

ניסים בנימין (8 באפריל 1920 - 14 באוקטובר 1965) היה איש ביטחון ישראלי, שימש כמפקד מחנה העולים "גרנד ארנס" במרסיי, צרפת (1950–1952), נהרג בפעולה חשאית בשליחות המוסד במרסיי בשנת 1965.

לצד פעילותו הציבורית החינוכית והמפלגתית, עסק בפעילות ביטחונית בשליחות "המוסד" וגופי קהילת המודיעין הישראלית בארצות שונות. פעילותו הביטחונית וחלק מאירועי חייו נותרו חסויים עד היום.

ביוגרפיה

בנימין נולד באורפה, טורקיה, בן בכור לשולמית ובנימין. ב-1933 עלה ללא בני משפחתו ברגל, דרך סוריה לארץ ישראל. התגורר בראשון לציון אצל דודו. תחילה עבד בנימין בעבודות מזדמנות בבניין, בסבלות ועוד.

בני משפחתו עלו בשנת 1949 והתיישבו אף הם בראשון לציון.

בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס בנימין לצבא הבריטי ושירת בקורפוס 401 (פיוניר קורפוס 401).השתתף בפינוי דנקרק. בהמשך שירת בקומנדו 51, נלחם במדבר המערבי והשתתף בקרב על הגנת טוברוק. במשך המלחמה שירת ביוון, מצרים, לוב, צרפת וטורקיה.

בשנת 1944 הצטרף בנימין לבריגדה היהודית עם הקמתה. בתום המלחמה ביקר את משפחתו בטורקיה.

עם שובו של בנימין לארץ ישראל, נענה לקריאת דוד בן-גוריון לביסוס כוח צבאי לוחם ואיסוף נשק. כחבר בהגנה, הוא ניצל את קשריו והכרות בסיסי הצבא המצרי מזמן היותו לוחם בצבא הבריטי והבריח נשק רב ממצרים.

בנימין לחם בהגנה ככוח החלוץ של הפלמ"ח, וקיבל את אות ההגנה ב-1958.

בשנת 1948, התגייס בנימין לצה"ל, לגדוד 9 והשתתף בקרבות על ירושלים. בהמשך התנדב למשמר הגבול, שם שירת עד שנת 1950.

לאחר שחרורו מצה"ל נתמנה למפקד מחנה העולים "גרנד ארנס" במרסיי, צרפת, ופיקד עליו במשך שנתיים. מהמחנה שלח אניות רבות של עולים שהגיעו מצפון אפריקה לצרפת ומשם לישראל.

עם שובו של בנימין ארצה התמנה למנהל סניף הצפון של מינהל ההסברה. לאחר שנתיים בתפקיד פנה ללימודים במכון להשכלה ולמחקר בבית ברל.

בין השנים 1954 - 1965 מילא בנימין תפקידים ציבוריים שונים ביניהם מזכיר מפלגת מפא"י בהרצליה, טבריה וראשון לציון, ומנהל מחלקת הנוער בקואופרציה.

לצד פעילותו הציבורית והמפלגתית, עסק בפעילות ביטחונית חשאית בשליחות "המוסד" וגופי מודיעין בארצות שונות ונטל חלק בפעולות של "המוסד" שגם כיום לא ניתן לפרסמן. בנימין שלט בערבית.

בין שליחות לשליחות במסגרת "המוסד", ייסד בנימין גרעינים קואופרטיביים לנוער בוגרי צבא ולחיילים המשרתים בנח"ל (גרעינים שנקראו נח"ל תעשייתי).

ב-14 באוקטובר 1965 בנימין נהרג בהיותו בשליחות המוסד, במרסיי, צרפת והובא לקבורה 11 יום לאחר מותו בבית הקברות הישן בראשון לציון.

לאחר מותו

ב-25 באוקטובר 1965 במהלך הלווייתו של בנימין החנויות ובתי העסק בראשון לציון נסגרו לאות אבל על מותו של ניסים. הארון הוצב בבית מועצת הפועלים בראשון לציון, שם נישאו הספדים לזכרו. השר יגאל אלון הספידו:

"ניסים בנימין היה חייל אמיץ שמילא שליחות חשובה".

לאחר מכן הובל הארון על ידי קומנדקר ונישא אל חלקת הקבר על כתפיהם של שישה קציני צה"ל. ניסים הובא לקבורה בבית העלמין הישן "גני אסתר" בראשון לציון. אל משפחתו של ניסים בנימין נשלח מברק חתום על ידי ראש הממשלה לוי אשכול ובו נאמר:

"אתכם באבלכם בהילקח מכם ללא עת הבן והאח ניסים. חבריו וידידיו והממונים עליו יודעים להעריך היטב את כושר מסירותו לארצו ולעמו".

על מצבתו של בנימין נחקק: "ניסים בנימין הי"ד נפל בעת תפקידו בניכר".

שמו של ניסים מונצח על גבי האנדרטה לזכר בני העיר ראשון לציון שנפלו במערכות ישראל וכן גם באתר ההנצחה לחללי קהילת המודיעין.

על שמו של בנימין נקרא המתנ"ס "בית ניסים" בשכונת רמת אליהו שבראשון לציון (שלימים הפך להיות מתנ"ס רמת אליהו).

ביום ה' 8 בדצמבר 1966 נערך טקס משולב של קריאת "שכונת עזרא וביצרון" בשם "שכונת רמת אליהו" ע"ש המרגל הישראלי אלי כהן וקריאת מרכז נוער בשכונה בשם "בית ניסים" ע"ש ניסים בנימין. בטקס השתתפו נציג הממשלה שר הדואר אליהו ששון, בני משפחת אלי כהן ובני משפחת ניסים בנימין.

ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול שיגר אגרת לבאי הטקס ובה נאמר בין השאר:

"לעם ישראל מסורת ארוכה של התנדבות בעילום שם רחוק מזרקורי הפרסומת. עוד בימי השלטון המנדטורי יצאו מתנדבים לשליחויות עלומות - מי לרכישת נשק להגנת הישוב העברי, מי לארגון שירות המעפילים ומי ליצירת קשר עם אחינו הרחוקים מאחורי קווי האויב בלבה של אירופה הנאצית בעילום שם יצאו ובעילום שם חזרו. כי את אשר עשו לא למען התהילה עשו. זו אופיה של שליחות עלומה ורק במותם - יש ושמם של שליחים אלה מגיע לכותרות העיתונות. שליחות כזו הוטלה על אלי כהן ועל ניסים בנימין. שניהם עשו את שליחותם אולם לא זכו לשוב למולדת".

לאחר שנרצח ניסים בנימין פעלו ב"מוסד" כדי להכחיש את השתייכותו לארגון, ואף היה ניסיון להצמיד הכפשה לנסיבות מותו. אחיו דרשו את התערבות בית המשפט, אשר מינה שופט חוקר שזימן עדים ושמע את הצדדים, ופסק לטובת שמו הטוב של בנימין.

במשך 53 שנה, תמונתו וקורות חייו נותרו חסויים. אתרי ההנצחה לא דייקו באיזכור יום מותו, ולא פרסמו את תמונתו.

בשנת 2018 פעלה אחייניתו אסנת בנימין כהן כדי לפרסם את סיפורו האישי ותמונותיו (ללא דרישה לפרסם פעילויות ביטחוניות), אך לא זכתה למענה. באוקטובר אותה שנה פרסמה בנימין כהן בפייסבוק את סיפורו האישי וקטעי עיתונות מ-1965, תוך דגש על הימנעות מעיסוק ביטחוני. סיפורה זכה לפרסום ב"ישראל היום" ובאתר רוטר.נט. בתוך ימים ספורים זכתה אחייניתו לתגובה ממערכות ההנצחה, ובהמשך קיבלה את אישור המוסד לפרסם את סיפורו ותמונותיו. ניסים בנימין הוכר כלוחם שנהרג בפעילות המוסד, ושמו וסיפורו הותרו לפרסום במגבלות הצנזורה הצבאית, למען שמירת ביטחון המדינה.

קישורים חיצוניים

• חנן גרינווד, ‏האחיינית האשימה בפייסבוק: "המוסד העלים מידע על המרגל שנרצח", באתר ישראל היום, 10 באוקטובר 2018
• מי שמע על המרגל נסים בנימין שנהרג היום לפני 53 שנים בנכר? (רוטר.נט)
• אברהם פלג, נסים בנימין ז"ל הדינאמו שנדם, מעריב, 25 באוקטובר 1965

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ניסים בנימין25015543