ניו ג'רזי (BB-16)
_in_camouflage_coat,_1918_edit.jpg) | |
| USS ניו ג'רזי עם סכמת הסוואה | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 צי ארצות הברית |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת וירג'יניה |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 3 באפריל 1902 |
| הושקה | 10 בנובמבר 1904 |
| תקופת הפעילות | 12 במאי 1906 – 6 באוגוסט 1920 (14 שנים) |
| אחריתה | הוטבעה כספינת מטרה ב-5 בספטמבר 1923 |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 15,188 טון, מקסימלי: 16,352 טון |
| אורך | 134 מטר |
| רוחב | 23 מטר |
| שוקע | 7 מטר |
| מהירות | 19 קשרים |
| גודל הצוות | 812 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 9,000 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 12 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים בהספק 19,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
חגורת שריון: 6–11 אינץ' (152–279 מ"מ) ברבטות: 10 אינץ' (254 מ"מ) צריחים: 12 אינץ' (305 מ"מ) מגדל הניווט: 9 אינץ' (229 מ"מ) |
| חימוש |
4 תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) 8 תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) 12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) 12 תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) 12 תותחי 3 פאונד 47 מ"מ (1.9 אינץ') 4 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
אוניית המערכה ניו ג'רזי (BB-16) הייתה הרביעית מבין חמש אוניות המערכה מסדרת וירג'יניה שנבנו עבור צי ארצות הברית, והייתה הספינה הראשונה שנשאה שם זה. היא הונחה בחברת בניית הספינות של Fore River בקווינסי, מסצ'וסטס, במאי 1902, הושקה בנובמבר 1904 והוכנסה לשירות בצי במאי 1906. האונייה הייתה חמושה בסוללה התקפית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) ושמונה תותחי 8 אינץ' (203 מילימטרים), והייתה מסוגלת למהירות מרבית של 19 קשרים (35 קמ"ש).
ניו ג'רזי בילתה את כל הקריירה שלה בצי האטלנטי. בסוף 1906, היא השתתפה בכיבוש השני של קובה, והיא השתתפה בתערוכת ג'יימסטאון באפריל – מאי 1907. בסוף השנה היא הצטרפה לצי הלבן הגדול להקפת כדור הארץ, שנמשכה עד 1909. האונייה בילתה את חמש השנים הבאות בניהול אימונים בזמן שלום. באפריל 1914, ניו ג'רזי השתתפה בכיבוש וראקרוס במהלך המהפכה המקסיקנית. במהלך מלחמת העולם הראשונה, היא שימשה כספינת אימונים, ולאחר המלחמה הוטל עליה להעביר חיילים אמריקאים חזרה מאירופה. ניו ג'רזי הושבתה ב-1920 ויועדה להשמדה בניסויי הפצצה ב-1923. מפציצי מרטין NBS-1 הטביעו את האונייה ב-5 בספטמבר 1923 בסדרה של התקפות הפצצה.
תכנון
עבודת העיצוב על סדרת וירג'יניה החלה בשנת 1899, לאחר ניצחון ארצות הברית במלחמת ארצות הברית–ספרד, אשר הוכיחה את הצורך באוניות מערכה לים הפתוח המתאימות למבצעים בחו"ל, ופתרה סוף סוף את הוויכוח בין תומכי הסוג הזה לבין אלו אשר העדיפו אוניות עם לוח חופשי נמוך להגנה על החוף. המתכננים כללו סידור מרוכז של התותחים הראשיים וחלק מהתותחים המשניים, מה שהוכיח את עצמו כאכזבה משמעותית בשירות, שכן ירי של כל אחד ממערכות התותחים הפריע לאחרות, והאט את קצב האש.
ניו ג'רזי הייתה באורך כולל של 441 רגל 3 אינץ' (134.49 מטרים), רוחב של 76 רגל 3 אינץ' (23.24 מטרים) ושוקע של 23 רגל 9 אינץ' (7.24 מטרים). הדחק האונייה היה 14,948 טונות ארוכות (15,188 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 16,094 טונות ארוכות (16,352 טונות) במעמס מלא. האונייה הונעה על ידי מנועי קיטור תלת דרגתיים עם שני מדחפים, בדירוג של 19,000 כוחות סוס (14,000 קילוואט), עם קיטור המסופק על ידי שנים עשר דוודי Babcock & Wilcox המופעלים בפחם. מערכת ההנעה העניקה של 19 קשרים (35 קמ"ש). כפי שנבנתה, הותקנו לה תרנים צבאיים כבדים, אך אלה הוחלפו במהירות בתרני כלוב ב-1909. היה לה צוות של 812 קצינים ומלחים.
האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) /40 קליבר Mark 4 בשני צריחי תותחים תאומים על קו האמצע, מקדימה ומאחורה. הסוללה המשנית כללה שמונה תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) /45 קליבר ו-12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) /50 קליבר. תותחי ה-8 אינץ' היו מורכבים בארבעה צריחים תאומים; שניים מהם הוצבו על גבי צריחי הסוללה הראשיים, כאשר שני הצריחים האחרים לצד הארובה הקדמית. תותחי ה-6 אינץ' הונחו בקזמטים בגוף האונייה. להגנה מטווח קרוב נגד סירות טורפדו, היא נשאה 12 תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) /50 קליבר המורכבים בקזמטים לאורך דופן הגוף ו-12 תותחי 3 פאונד. היא גם נשאה שני תותחי 1 פאונד. כפי שהיה סטנדרטי עבור אוניות ראשה באותה התקופה, רוד איילנד נשאה ארבעה צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ), שקועים בגוף שלה בצד הרוחב
חגורת השריון הראשית של ניו ג'רזי הייתה בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים) מעל מחסני התחמושת וחללי המכונות ובעובי 6 אינץ' (152 מילימטרים) במקום אחר. חזיתות צריחי תותחי הסוללה הראשיים (והצריחים המשניים מעליהם) היו בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים). כל צריח נשען על ברבטות תומכות שהיו מוגנות עם חיפוי שריון בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים). למגדל הניווט היו דפנות בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים).
היסטוריית שירות
קריירה מוקדמת וצי הלבן הגדול
השדרית של ניו ג'רזי הונחה במספנת Fore River ב-3 באפריל 1902. היא הושקה ב-10 בנובמבר 1904; בתו של פרנקלין מרפי, אז מושל ניו ג'רזי, השיקה את האונייה. היא נכנסה לשירות בצי האמריקני ב-12 במאי 1906, תחת פיקודו של קפטן ויליאם קימבל. ניו ג'רזי החלה את האימונים הראשוניים שלה באוקיינוס האטלנטי ובאיים הקריביים, שנקטעו על ידי סקירה ימית עבור הנשיא תאודור רוזוולט באויסטר ביי בספטמבר. ב-21 בספטמבר נשלחה האונייה לקובה כדי להשתתף בכיבוש השני של קובה; היא נשארה שם עד 13 באוקטובר. ניו ג'רזי השתתפה בתערוכת ג'יימסטאון מ-15 באפריל עד 14 במאי 1907, אשר ציינה את יום השנה ה-300 לייסוד המושבה ג'יימסטאון. צי בינלאומי שכלל ספינות מלחמה בריטיות, צרפתיות, גרמניות, יפניות ואוסטרו-הונגריות הצטרף לצי האמריקני באירוע.
ניו ג'רזי הצטרפה לצי הלבן הגדול ב-16 בדצמבר 1907, כאשר הם עזבו את המפטון רודס כדי להתחיל בהקפת כדור הארץ. השייט של הצי הלבן הגדול נתפס כדרך להפגין כוח צבאי אמריקאי, במיוחד כלפי יפן. המתיחות החלה לעלות בין ארצות הברית ליפן לאחר ניצחונה של האחרונה במלחמת רוסיה–יפן ב-1905, במיוחד בשל התנגדות גזענית להגירה היפנית לארצות הברית. העיתונות בשתי המדינות החלה לקרוא למלחמה, ורוזוולט קיווה להשתמש בהפגנת הכוח הימי כדי להרתיע את התוקפנות היפנית. הצי שייט דרומה לאיים הקריביים ולאחר מכן לדרום אמריקה, וערך עצירות בפורט אוף ספיין, ריו דה ז'ניירו, פונטה ארנס וולפראיסו, בין ערים אחרות. לאחר הגעתו למקסיקו במרץ 1908, הצי בילה שלושה שבועות באימון ירי. לאחר מכן חידש הצי את מסעו במעלה חוף האוקיינוס השקט של אמריקה, ועצר בסן פרנסיסקו ובסיאטל לפני שחצה את האוקיינוס השקט לאוסטרליה, ועצר בדרך בהוואי. העצירות בדרום האוקיינוס השקט כללו את מלבורן, סידני ואוקלנד.
לאחר שעזב את אוסטרליה, פנה הצי צפונה לפיליפינים, ועצר במנילה, לפני שהמשיך ליפן שם נערך טקס קבלת פנים ביוקוהמה. לאחר מכן ערך הצי שלושה שבועות של תרגילים במפרץ סוביק בפיליפינים בנובמבר. האוניות חלפו על פני סינגפור ב-6 בדצמבר ונכנסו לאוקיינוס ההודי; הם הטעינו פחם בקולומבו לפני שהמשיכו לתעלת סואץ והטעינו שוב פחם בפורט סעיד, מצרים. הצי ביקר במספר נמלים ים תיכונים לפני שעצר בגיברלטר, שם צי בינלאומי של ספינות מלחמה בריטיות, רוסיות, צרפתיות והולנדיות קיבל את פני האמריקנים. לאחר מכן חצו האוניות את האוקיינוס האטלנטי כדי לחזור להמפטון רודס ב-22 בפברואר 1909, לאחר שעברו 46,729 מיילים ימיים (86,542 ק"מ). שם ערכו סקירה ימית עבור תאודור רוזוולט.
1910–1923
ניו ג'רזי בילתה את השנים הבאות בשגרת השלום של הצי האטלנטי, עם תרגילי אימונים שונים ותרגול ירי באוקיינוס האטלנטי ובקריביים. במהלך תקופה זו, היא בילתה שנה מחוץ לשירות בבוסטון בין 2 במאי 1910 ל-15 ביולי 1911, ובקיצים של 1912 ו-1913, היא ערכה הפלגות הכשרה לצוערי האקדמיה הימית של ארצות הברית. האונייה נפרסה לאיים הקריביים כדי להגן על האינטרסים האמריקאיים כשהמהפכה המקסיקנית החמירה בסוף 1913. ב-21 באפריל 1914, ארצות הברית כבשה את וראקרוס לאחר פרשת טמפיקו. ב-13 באוגוסט, ניו ג'רזי עזבה את מימי מקסיקו ויצאה לכיוון סנטו דומינגו, שם אי שקט אחז הן ברפובליקה הדומיניקנית והן בהאיטי. לאחר תצפית על המתרחש בשתי המדינות, האונייה המשיכה הלאה, והגיעה להמפטון רודס ב-9 באוקטובר. היא בילתה את שלוש השנים הבאות בניהול שגרת האימונים הרגילה שלה.
ב-6 באפריל 1917 הכריזה ארצות הברית מלחמה על גרמניה בשל מערכת הצוללות הבלתי מוגבלת שגרמניה יזמה מוקדם יותר באותה שנה. ניו ג'רזי הועסקה כספינת אימונים עבור גיוסי הצי, שבסיסה במפרץ צ'ספיק. בנובמבר 1918 חתמה גרמניה על שביתת הנשק שסיימה את המלחמה; ניו ג'רזי שימשה לאחר מכן להעברת חיילים אמריקאים חזרה מאירופה. במהלך ארבע הפלגות בין סוף 1918 ל-9 ביוני 1919, היא נשאה כ-5,000 חיילים. ניו ג'רזי הושבתה ב-6 באוגוסט 1920 במספנת הצי בבוסטון, והייתה אמורה להיגרט על פי תנאי הסכם הצי של וושינגטון שנחתם ב-1922. ניו ג'רזי, יחד עם אחותה וירג'יניה ואוניית המערכה אלבמה הוקצו לניסויי נשק שנערכו עם שירות האוויר של צבא ארצות הברית, בפיקוחו של הגנרל בילי מיטשל.
ניסויי ההפצצה נגד ניו ג'רזי נערכו ב-5 בספטמבר 1923 באוקיינוס האטלנטי ליד Diamond Shoals, קרוליינה הצפונית, על ידי מפציצי מרטין NBS-1 מקבוצת ההפצצה השנייה. משקיפים היו על סיפונה של אוניית התובלה של הצבא St. Mihiel. ארבעה מה-NBS-1 תקפו את ניו ג'רזי עם פצצות במשקל 600 ליברות (270 קילוגרם) בגובה של 10,000 רגל (3,000 מטרים), קלעו ארבע פגיעות וכמה החטאות, שגרמו להצפות משמעותיות. התקפה נוספת בוצעה, הפעם עם פצצות במשקל 2,000 ליברות (910 קילוגרם) בגובה 6,000 רגל (1,800 מטרים), שבע מהן נחתו קרוב לאונייה. בשלב זה, ההצפות גברו עד כדי כך שאשנבי התותחים היו שקועים. שני מטוסים נוספים NBS-1 תקפו אז עם שתי פצצות במשקל 1,100 ליברות (500 קילוגרם) כל אחד; השניים הראשונים החטיאו אבל השלישית פגעה פגיעה ישירה. זה גרם לפיצוץ גדול וניו ג'רזי התהפכה וטבעה 24 דקות לאחר מכן.
קישורים חיצוניים
