נחום אריאלי (לוחם פלמ"ח)
 | |
| לידה |
1 באפריל 1927 גבעת עדה, ישראל |
|---|---|
| נהרג | 8 באפריל 1948 (בגיל 21) |
| כינוי | "ג'וני" |
| השתייכות |
 פלמ"ח |
| דרגה |
 סרן |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות * הקרב על יאזור * קרב הקסטל | |
נחום (ג'וני) אריאלי (1 באפריל 1927 – 8 באפריל 1948) היה לוחם ומפקד בפלמ"ח, שנהרג בקרב הקסטל. מהראשונים לטבוע את הביטוי והתפישה המנהיגותית - צבאית "אחרי".
נעורים ושירות בפלמ"ח
נחום נולד בגבעת עדה, בן יחיד ללאה ומתתיהו אריאלי. למד בגימנסיה הרצליה ותכנן ללמוד לימודי וטרינריה או אגרונומיה. התקבל ללימודים בארצות הברית אולם ויתר עליהם כאשר נקרא להמשיך את שירותו בפלמ"ח במלחמת העצמאות. לחם בקרבות הנגב, בקרבות על יאזור ובהרי ירושלים.
נודע בצדדיו האומנותיים ובין היתר כתב והלחין שירים, הפיק ערבי תרבות בפלמ"ח והיה שותף להקמת הצ'יזבטרון. למען "המדינה שבדרך", סירב נחום על הזדמנות להיות שחקן תיאטרון ולהימנות על שחקני "הבימה". חבריו בפלמ"ח סיפרו כי היה מכניס אווירה של הומור לכל מצב גם בעת סכנה. היה בעל מחשבה אנליטית ושילב מגוון של תכונות והייתה בו ידיעת הארץ, צבאיות, תרבות, חתירה ללא לאות למען הזולת ואהבת הארץ.
חבריו בפלמ"ח סיפרו כי אריאלי שנא את המלחמה אך לא התרחק ממנה. הוא ראה אתגר בשירותו בפלמ"ח וחש גאווה עצומה בלאומיותו. אריאלי הגדיר בין פקודיו וחבריו המפקדים כי "לתת פקודה זה לא מספיק, צריך להתנדב אליה".
נחום אריאלי מונה למחרת החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר למפקד "פלוגת הקו", הכוח אשר היה אחראי על אבטחת הדרך לירושלים. רובו של כוח זה הורכב מחברי "הרזרבה של תל אביב וסביבותיה".
]]}}
בהתקפה על טנדר נוטרים ליד יאזור נהרגו 7 נוטרים, אנשי הגנה ופלמ"ח.[1] אריאלי תכנן פעולת נקם נגד הכפר יאזור. מטרת פעולה זו הייתה לפגוע בבית החרושת לקרח בו היו מחסני נשק. לאחר שניתן "אור ירוק" לפעולה על ידי שאול יפה המג"ד, נחום אריאלי עצר את הפעולה וטען כי אין מספיק מודיעין על המתחם והאזור הסובב אותו. אריאלי שלח סיור מקדים ובו שני לוחמים אשר הסתוו לערבים ומצאו כי המקום מוקף בגדר תיל ומאובטח על ידי כוחות רבים וביניהם משוריין בריטי. השהיית משימה זו הצילה חייהם של לוחמים רבים. בית חרושת זה פוצץ ב-20 בפברואר 1948 בפעולת קומנדו נועזת תחת פיקודו של אריאלי. בקרב זה הופעל לראשונה מקלע הבראונינג לחיפוי על ידי ישראל טל.[2][3]
בסוף מרץ 1948 נישא לאורה ספקטור באולם ויצ"ו בת"א. מיד לאחר החתונה הוזעק אריאלי לפקד על הכוח אשר נשלח לסייע בחילוץ הלוחמים מהקסטל. פחות משבועיים לאחר חתונתו נהרג נחום אריאלי בלחימה על הדרך לירושלים.
מתוך מה שכתב ההיסטוריון ניר מן על נחום אריאלי:
הסופר משה שמיר תיאר את חברותם של נחום אריאלי ואחיו אליק שמיר ('הוא הלך בשדות') וחתם את דבריו במילים: "ביום השנה לנפילת אליק - נחום כבר לא היה, כבר נפל בקרבות הקסטל, אבל אנו זכרנו את החבר של אליק, הזכרנו אותו, קראנו על קברו של אליק את דבריו של נחום, הזדהינו עם החברוּת בין שני הבחורים הנהדרים האלה. חבר לכל הדרך, עד הסוף, היה לנו נחום אריאלי".
|
נחום אריאלי - עד אחרית ימים
|
| "עוד מעט נהפוך לשיר" דף הפרויקט באתר גל"צ |
הקרב האחרון
לאחר כיבושו של מוצב הקסטל ערכו הערבים מספר התקפות למען החזרת הקסטל לידיהם. בלילה שבין 7 – 8 באפריל נהרג מפקד הכוחות הערבים עבד אל קאדר אל חוסייני. בכ"ח באדר ב' התש"ח, 8 באפריל 1948 ערכו הערבים "פזעה", על מוצב הקסטל למען השבת מפקדם.
מחלקה מהגדוד החמישי של חטיבת הראל יצאה אל הקסטל על מנת לחפות ולסייע בנסיגת מגיני הקסטל. נחום אריאלי עמד בראש כוח החילוץ אשר לצידו הסתער המ"מ שמעון אלפסי. עם הפגיעות המרובות בכוח נתן אריאלי לאלפסי את הפקודה "טוראים לסגת – מפקדים נשארים לחפות!". אלפסי צעק את הפקודה לכוחות הפרוסים בקסטל. הערבים תקפו את הקסטל בכוחות רבים ואילו אריאלי והכוח המועט שנותר במקום ניהלו קרב ארוך וממושך במשך שעות רבות על מנת לסייע בנסיגת הכוחות.
נחום אריאלי ושמעון אלפסי נהרגו עם רבים אחרים בקרב זה. גופתו של אריאלי נמצאה רק שבועות לאחר מכן והוא נקבר בבית הקברות הצבאי בקריית ענבים ב- 25 באפריל 1948.
לאחר מותו נמצאו בעזבונו כתבים ושירים רבים אשר מביעים את עומק דמותו של אריאלי.
במסגרת הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" לשנת 2011, ביצע הזמר ערן צור את שירו של אריאלי "עד אחרית ימים".
לקריאה נוספת
- ספר תולדות ההגנה, הוצאת עם עובד חלק ג' ספר שני, 1973.
- ממאורעות למלחמה, הוצאת מפקדת ההגנה בתל אביב, 1949.
קישורים חיצוניים
- קורות החיים של נחום אריאלי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- נחום אריאלי, באתר הפלמ"ח
- המערכה על הדרך לירושלים - סיפורי קרבות בחזית הירושלמית - אתר "בושה".
- INATURE - סיור מורשת קרב באתר הקסטל.
הערות שוליים
- ^ שבעה נוטרים נרצחו בכפר יאזור, דבר, 23 בינואר 1948
- ^ ההגנה חדרה לאבו כביר יאזור וג'בליה, דבר, 15 בפברואר 1948
- ^ אל"ם (במיל') שאול נגר, שנה ללא טליק, שריון 39, אוקטובר 2011, עמ' 91, באתר "יד לשריון"
24787971נחום אריאלי (לוחם פלמ"ח)