נוינבורג מול היער
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית עיר ריקה.
נוינבורג מול היער (בגרמנית: Neunburg vorm Wald) היא עיר במחוז שוונדורף במחוז המנהלי פאלץ העליון בבוואריה. העיר שוכנת על הנהר שוורצאך (Schwarzach). חיים בה יותר מ-8,000 תושבים. היא נקודת עסקים ומרכז הקהילה המנהלית נוינבורג מול היער.
העיר ממוקמת בפארק טבע ביער פפאלץ העליון וקרוב לאגם אייקסנדורף. העיר חגגה 1,000 שנה להיווסדה בשנת 2017. היא ידועה בעיר העתיקה ההיסטורית ובה טירה עתיקה ובפסטיבל השנתי באוויר הפתוח "[זיכרונות] ממלחמת הוס" (Vom Hussenkrieg). איגוד ערי ההיסטוריה והמסורת ההוסיטית נוסד בשנת 1997 ומזכר נוינבורג כולל 18 ערים בצ'כיה ובגרמניה.
בעיר יש בית ספר יסודי ושני בתי ספר תיכוניים, חטיבת הביניים נוינבורג ובית הספר התיכון גרגור-פון-שר (Gregor-von-Scherr). בעיר נמצא גם בית ספר מקצועי למקצועות חקלאות וייעור עם פנימייה. באזור גם סניף מרכז החינוך למבוגרים שוונדורף-לנד (Schwandorf-Land) ובית הספר העירוני למוזיקה בטירה העתיקה.
בניין שוורצאכטאלהאלה (Schwarzachtalhalle) שנפתח בשנת 2012, הוא מוקד לאירועי תרבות באזור. העיר וסביבתה מהווים דוגמה לתיירות בת קיימא במזרח בוואריה. מסעדת "השלדג של אובנדורפר" (Obendorfers Eisvogel), אשר זכתה בשני כוכבי מישלן בשנת 2020, ממוקמת ברובע הופנשטטן.
גאוגרפיה
נוינבורג מול היער נמצאת בגובה 398 מטר, על רמה סלעית בשווארצאכטאל, באזור יער פפאלץ העליון (Oberpfälzer Waldes).
היסטוריה
עד המאה ה-18
השוורצאכטאל היה מיושב כבר בפרוטוהיסטוריה. היישוב העתיק ביותר תועד באזור רובע אם איין של היום, ליד גדות השוורצאך. במסמך מהתקופה הקרולינגית מתוארת אחוזה בנורדגאו (בוואריה). באותה תקופה המקום היה מורכב מביצורי עץ וכנסיית יעקב (St. James' Church) עם בית קברות. בסביבות שנת 900 נבנתה הטירה החדשה עם חפיר. המקום הוזכר לראשונה בכתב בשנת 1017 כ-Níwnbúrg בשטר תרומה מהקיסר היינריך השני לדיוקסיית במברג שהוצא באינגלהיים (Ingelheim). הדיוקסיה נוצרה בשנת 1007 מחלקים מבמברג.[1] במאה ה-12 הופיעו לראשונה שמות משפחות האצולה נוינבורגר, אורטנבורגר וטרוהנדינגר בנוינבורג מול היער. בשנת 1261 קנתה משפחת ויטלסבאך את אחוזות נוינבורג ו-ורברג. משנת 1289 היו למקום זכויות שוק (בדומה לזכויות מגדבורג) ומשנת 1300 היו לו זכויות עיר. הפריחה נבעה ממיקומה על נתיב מסחר וצבא לבוהמיה.
תחת רופרכט השני, הפכה נוינבורג לעיירת מגורים של בית ויטלסבאך בפפאלץ ב-1354. הטירה נבנתה מחדש והעיר קיבלה זכויות בירה. רופרכט השלישי הקים בית חולים בשנת 1398. בנו הרוזן יוהאן בנוינבורג, מייסד אחוזת ויטלסבאך, עזר לעיר לפרוח. הוא מת בשנת 1443 במנזר קסטל (Kastl) ונקבר בנוינבורג. לאחר מותו החלה הידרדרות כלכלית. במהלך הרפורמציה, נוינבורג הפכה ללותרנית אוונגליסטית למשך שלושה דורות. במהלך מלחמת שלושים השנים במהלך הקתוליזציה המחודשת בבוואריה, העיר נכבשה על ידי חיילים פרוטסטנטים שוודים ב-1634 והצבא הקיסרי צר עליה ב-1641. העיר נהרסה חלקית במלחמה, ואוכלוסייתה פחתה. בשנת 1705 נכבשה פפאלץ העליונה על ידי המלוכה ההבסבורגית במהלך מלחמת הירושה הספרדית. התקוממות שארגן הכומר פלוריאן פון מילר נגד גיוס בכפייה של שכירי חרב בעמק שווארצאך לא צלחה. ב-1722 נוסד מנזר נוינבורג, שעבר חילון ב-1803. במהלך מלחמת הירושה האוסטרית ב-1742, נוינבורג הושמה במצור על ידי פנדורים בפיקודו של פרנץ פון דר טרנק (Trenck).
המאה ה-19 עד המאה ה-21
בשנת המהפכות של 1848 ("אביב העמים") הסתיימה הכפיפות בשחרור האיכרים. בשריפות ב-1746, 1800 ו-1876, הנוף העירוני השתנה באופן דרמטי. מבנים היסטוריים נמכרו או נהרסו. עם התיעוש, נוצרו מפעלי זכוכית באזור שמסביב. בשנת 1896 הגיע קו הרכבת מבודנווהר (Bodenwöhr) לעיר. משרד מחוז אוברוויכטך (Oberviechtach) הופרד מנוינבורג בשנת 1900. בשנת 1903 החלו עבודות חשמל ושירותים עירוניים. בשנת 1906 נבנתה כנסייה פרוטסטנטית ובשנת 1915 נפתח קו הרכבת לרץ (Rötz).
בתום מלחמת העולם השנייה באפריל 1945 החלו צעדות המוות של אסירי מחנות הריכוז ממחנה הריכוז פלוסנבירג למחנה הריכוז דכאו. ב-21 באפריל 1945 הגיעה צעדת מוות לנוינבורג. לצועדים שהוסעו ברכבת הביאה האוכלוסייה תפוחי אדמה ומים. האס אס ביצע טבח מחוץ לעיר. 160 מאסירי מחנה הריכוז שהשתתפו בצעדת המוות נרצחו וההרוגים נקברו ביער בפלטנברג (Plattenberg). זמן קצר לאחר מכן, כשהאמריקאים שחררו את נוינבורג, הם מצאו את הגופות. האמריקנים הורו לכל המבוגרים לקבור את המתים בכבוד. ב-29 באפריל 1945 נאלצו כל האזרחים לעבור על פני הארונות הפתוחים עם המתים בבית הקברות ולחלוק כבוד אחרון. השרידים נקברו בבית הקברות הקתולי בנוינבורג, ו-249 קורבנות נקברו מאוחר יותר בבית הקברות במחנה הריכוז פלוסנבורג.[2][3] מאוחר יותר התגלו 615 מקרי מוות במחנות ריכוז מעיירות הסביבה ונקברו מחדש בבית הקברות של מחנה הריכוז בפלטנברג, שנבנה ב-1950.[4]
לאחר מלחמת העולם השנייה גדלה האוכלוסייה עקב עקורים. קמו אזורי מגורים ואזורי תעשייה חדשים. ב-1963 הפכה עיר המחוז לחיל מצב של הבונדסווהר. הכביש לתחנת הרכבת בודנוור (Bodenwöhr) ואזור האימונים נבנה מחדש כך שיתאים למשאיות ולרכבים. הצריפים נסגרו ב-2007.
התאגדויות
כחלק מהרפורמה האזורית בבוואריה התאגדו ב-1 בינואר 1972 הקהילות פורן (Fuhrn), קרבליץ (Kröblitz) וזברן (Seebarn) כחלק מהעיר תאן (Thann). ב-1 ביולי 1972 נוספו מיטרשאו (Mitteraschau), קצדורף (Katzdorf) וחלקים מקליינווינקלרן (Kleinwinklarn). אייקסנדורף (Eixendorf), לנגפלד (Lengfeld) ומייסנברג (Meißenberg), כמו גם חלק מהקהילות המפורקות של קמנת ביי פוהרן (Kemnath bei Fuhrn) ואונטראורבאך (Unterauerbach) שבאו בעקבותיהם ב-1 בינואר 1974. ב-1 במאי 1978 נוספו פנטינג (Penting) וחלקים מהעירייה המפורקת אלטסריד (Alletsried).
התפתחות האוכלוסייה
בין 1988 ל-2018 גדלה העיר מ-7,301 תושבים ל-8,338.
התפתחות האוכלוסייה מ-1840 עד 2018:[5]
פוליטיקה
מועצת העיר
מועצת העיר מורכבת מ-20 חברים וראש העיר. לאחר הבחירות המקומיות ב-15 במרץ 2020 עם אחוז הצבעה של 59.2 אחוז, חברי מועצת העיר מתחלקים בין המפלגות והרשימות הבודדות כדלקמן:
| SPD | Landesvereinigung Freie Wähler Bayern (FW) | CSU |
|---|---|---|
| 3 מושבים | 6 מושבים | 11 מושבים |
ראש העיר
ראש העיר מאז 2011 הוא מרטין בירנר (CSU). בבחירות המקומיות ב-2020 קיבל 73.5 אחוזים מהקולות.
ראש העיר בעבר
- 1972–1993 יוזף מנליק (CSU)
- 1993–2011 וולפגנג באיירל (FW)
- 2011– 0000 מרטין בירנר (CSU)
תרבות ואתרים
מוזיאונים
- מוזיאון ההיסטוריה המקומית של שוורצאכטאל
- מוזיאון להיסטוריה מקומית של יער פפאלץ העליון
אמנות ומוזיקה
- בית ספר עירוני למוזיקה בטירה
- אולם הטירה: החדר, שהוסב בעבר לאולם משפט בסגנון ההיסטוריציסטי, משמש כאולם קונצרטים. במקום מתקיימים גם הרצאות וחגיגות.
- להקות מקומיות הקימו את מועדון הנהר השחור (Black River Culture Club e) הפועל לקידום חיי התרבות בעיר ובסביבה.
- קפלת העיר נוינבורג
מבנים
מבנים בולטים:
- אם ביגרל (Am Bügerl): מבנים היסטוריים ורחובות צרים יוצרים את רובע העיר העתיקה. רבים מהמבנים הללו ושרידי חומת העיר הם מבנים מוגנים.
- רחוב תחנת הרכבת (Bahnhof): מבנים מתחילת המאה והתקופה הנאו-בארוקית. מבנים בודדים עם גגות תלויים מאפיינים את הרחוב הזה.
- העיר העתיקה: כנסיית סנט יוזף, הטירה, הארמון והביצורים עם מגדלים וחומות עומדים על שלוחת גרניט בין נחלי רצרבך (Rötzerbach) ושוורצבך (Schwarzach), ויחד עם בתי העיר לאורך גבעת העיר והמרכז הראשי מהווים את העיר העתיקה ההיסטורית של נוינבורג.
- פורשטט / אם אייגן (Vorstadt / Am Aign): מרכז החלק העתיק ביותר של העיר העתיקה הוא כנסיית יעקב (Jakobskirche) הרומנסקית, כנסייה מבוצרת לשעבר שסביבה נבנה בית קברות שנטוש כיום. סביב ליבה זו התפתחו בתי הארחה ובתי מגורים.
- כנסיית פיוס לותרנית אוונגליסטית עם מגדל פעמונים
- מנזר נוינבורג עם בית תרזיה גרהרדינגר: במנזר פרנציסקני לשעבר זה, קרולינה גרהרדינגר ושתיים מחברותיה החלו בחיי נזירים ב-1833 עם התמקדות בחינוך. המנזר הפך לבית המייסד של מסדר אחיות בית הספר העניות של נוטרדאם
- טירה חדשה
- בית העירייה עם שרננפלץ (Schrannenplatz): בית העירייה בסגנון הגותי משנת 1411 בכיכר המרכזית של העיר העתיקה עם מריאנברונן (מזרקת מריאן, Marienbrunnen) מ-1888. שני מעברי שער מתחת לבניין העירייה, שוכנים זה מעל זה בכיוונים מנוגדים.
- טירת נוינבורג
- שווארצאכטאלהאלה (אולם עמק שווארצאך, Schwarzachtalhalle): אולם אירועים המחובר לפארק עם מגרש משחקים.
- כנסיית סנט יוזף
מונומנטים אדריכליים
העיר היא ביתם של מבנים היסטוריים רבים ממגוון רחב של תקופות.
אירועי תרבות
- פסטיבל באוויר הפתוח בנושא המלחמה ההוסיטית (הוסנקריג)
- פסטיבל בעיר העתיקה עם מוזיקה ואמנות, באמצע אוגוסט
- יריד עמק שוורצאך
- שוק מימי הביניים[6]
גסטרונומיה
מסעדת הגורמה "השלדג של הוברט אובנדורפר ("Obendorfers Eisvogel") במלון לנדהוטל בירקנהוף ברובע הופנשטטן, ולה שני כוכבי מישלן.
פארקים ושטחים ירוקים
- פארק עירוני: מגרש מיני גולף, מתקן החלקה חדיש וסירות חתירה ודוושות
- פארק בריכת השער
- פארק דיטריך בונהופר
- גן ורדים
- גולף וקאנטרי קלאב "יער הפפאלץ העליון" (Oberpfälzer Wald) באדנגרוב (Ödengrub)
- מאגר אייקסנדורף
אזורים מוגנים
- שמורת טבע פפאל (Pfahl)
- שמורת הטבע פראקנדורפר (Prackendorfer) וקולצר מוס (Kulzer Moos)
כלכלה ותשתיות
כלכלה
העיר מהווה מיקום כלכלי מרכזי באזור ומציעה עבודה לכ-3,300 עובדים, מתוכם 1,900 יוממים המגיעים לעבודתם בעיר. בשטח הצריפים לשעבר על פלטנברג הוקם פארק עסקים.
בעיר פועלת חברת הנדסת חשמל (Fleischmann Elektrotech Engineering, FEE), שהמשרדים הראשיים שלה בנוינבורג והיא המעסיקה הגדולה ביותר בעיר עם למעלה מ-1000 עובדים. חברות נוספות כוללות את The Lorenz Bahlsen Snack-World, אשר ממוקם בנוינבורג ומייצרת חטיפים, וחברת השכרת הרכב Buchbinder Rent-a-Car שמפעילה מרכז לוגיסטי בפארק העסקים במקום בו עמד צריף הבונדסווהר לשעבר.
מתקנים ציבוריים
המתקנים הציבוריים כוללים סניפים של משרד המזון, החקלאות והייעור, המשרד לדיגיטציה, פס רחב, ספריית העיר והקהילה, בריכת השחייה המקורה ובריכת הרפתקאות חיצונית.
חינוך
מוסדות חינוך:
- בית ספר יסודי נוינבורג
- חטיבת הביניים נוינבורג
- בית ספר תיכון גרגור-פון-שר בנוינבורג
- מרכז ההכשרה המקצועית של אוסקר פון מילר (חקלאות ויער)
- מרכז חינוך מבוגרים נוינבורג
- בית הספר למוזיקה נוינבורג
- מנזר אחיות בית הספר העניות
בונדסוור
ב-1963 הוקם בעיר בסיס חיל מצב של הבונדסוור. בנוינבורג הוצבו גדוד הטנקים 114, גדוד התותחנים 115, יחידות נוספות של פאנצרגרנדיר (Panzergrenadierbrigade או Jägerbrigade) ה-11 ומנהלת מיקום. צריף פפאלץ גראף יוהאן (Pfalzgraf Johann) נסגר ב-2007. האתר נרכש על ידי חברת Buchbinder Rent-a-Car ומשמש בין היתר כאתר מכירות פומביות לכלי רכב מאז 2015.
תְנוּעָה
תחבורה פרטית
מספר כבישים מהירים של המדינה עוברים באזור העירוני. כביש המדינה 2151 מתחבר עם שוורצנפלד, לצומת כביש A93. הכביש המהיר של המדינה 2398 עובר בכיוון צפון דרך דיטרסקירכן (Dieterskirchen) עד אוברוויכטאך (Oberviechtach) ל-B22 אל ויידן (Weiden in der Oberpfalz) ובכיוון דרום אל בודנוור (Bodenwöhr) לכביש B85. משם אפשר לנסוע בכביש מחוז SAD1 לכיוון רגנסבורג.
הכביש המהיר של המדינה 2040 מחבר את המחוז המערבי של חאם (Cham) דרך העיר עם נאבורג (Nabburg).
מסילת ברזל
משנת 1896 עברה מסילת הברזל בעיר. ב-1915 הוארך קו הרכבת.
בנוינבורג, בנוסף לתחנת רכבת עם אולמות סחורות ומחסנים, הייתה תחנה נוספת. בניין תחנת הרכבת לשעבר משמש כיום כשירותים ציבוריים. בסמוך לו, אנדרטת ברונזה מנציחה את מסילת הרכבת בנוינבורג. ב-13 בדצמבר 1969 הופסקה תנועת הנוסעים בקו הרכבת. לאחר מכן נסעו רכבות משא בודדות. ב-1994 הופסקה הפעילות והתוואי הורחב לשביל אופניים ב-1998.
שבילי אופניים למרחקים ארוכים
העיר ממוקמת על קו הרכבת בודנוור-רץ (Bodenwöhr–Rötz) שהוצא משימוש. על תוואיו עוברים שבילי האופניים רגן-שווארצאך (Regen-Schwarzach) ונאבורג-ריבניק נאד רדבוזו (Nabburg-Rybník nad Radbuzou). שביל האופניים של עמק אש אל שנזה (Schönsee) מתחיל בעיר.
אנרגיה
משנת 1986 ועד סוף 1999, בפרויקט פיילוט במימון המדינה[7] בהשתתפות Bayernwerk (היום E.ON),[8] BMW, Linde וסימנס, החל ייצור מימן באמצעות אלקטרוליזה. השימוש בוצע באתר של שירותים עירוניים והחומר נחקר כדלק.[9] מפעל מימן-סולרי זכה לתשומת לב לאומית אך הפרויקט נזנח ב-1999 ומרכז המידע שנבנה בסמוך למתקן נסגר. המבנים הורחבו והוסבו לאתר שירות עירוני. המערכת הפוטו-וולטאית הגדולה פועלת עד היום ומספקת חשמל ירוק לשירותים העירוניים.
שונות
בשנת 2015, הסרט "Starfighter - They Wanted to Conquer the Sky" צולם באגם אייקסנדורף.
בשנת 2017, משרד האוצר הפדרלי הוציא בול דואר מיוחד "1000 שנים לעיר" בשווי 45 סנט.[10]
אישים
אזרחי כבוד
בנות ובני העיר
- יוהאן (Pfalz-Neumarkt) (1383–1443), רוזן פלטין ודוכס בבוואריה
- יוהאן שלגינפרן (1498–1560), רפורמטור
- יוהאן אגריקולה (1590–1668), רופא ואלכימאי
- גיאורג גרפלינגר (1620–1677), משורר בארוק
- קרל זיגמונד הרוזן ולורד פון אופסס (1684–1745), רוזן ושופט מחוזי בנוינבורג
- סבסטיאן דכאואר (1778–1863), תאולוג והיסטוריון מקומי בבוואריה עילית
- גרגור פון שר (1804–1877), ארכיבישוף מינכן ופריזינג, על שמו בית הספר התיכון המקומי
- הרמן שטדלר (1861–1921), פילולוג קלאסי והיסטוריון מדע
- פליקס מינדל (1882–1956), פוליטיקאי מקומי ומפקח משפטים ראשי
- פול זיידלר (1548–1627), הומניסט ומנהל בית הספר הלטיני בנוינבורג
- יוהאן פון מנדל (1588–1666), מדינאי, מטפל של נוינבורג
- קרולינה גרהרדינגר (1797–1879), דתייה מבורכת ומייסדת קהילת אחיות בית הספר העניות של נוטרדאם
- סטפן אוסטר (* 1965), בישוף של פאסאו, בילה את שנות בית הספר היסודי שלו בנוינבורג
- פרידריך מאייר (* 1935), פילולוג קלאסי, פרופסור לדידקטיקה של שפות עתיקות באוניברסיטת הומבולדט
- ארנסט פרובסט (* 1946), עיתונאי מדע, מו"ל וסופר
- אנגלה דיטריכסן (Angela Diederichsen) (* 1950), שופטת בבית המשפט הפדרלי לצדק
- גינטר טרופמן (Günther Troppmann) (* 1951), מנכ"ל דויטשה קרדיטבנק
- ארמין פליישמן (* 1965), גנרל חיל האוויר
ספרות
- גוטפריד דכאואר (ראש העיר) וסבסטיאן דכאואר: כרוניקה של העיר נוינבורג, 1841
- אנטון נקרמן: מחוז נוינבורג, מינכן-אסלינג, 1968
- Theo Men et al.: 1000 years of Neunburg vorm Wald 1017–2017. media9-Schmidl Druck, Neunburg vorm Wald 2016.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של נוינבורג מול היער
- העיר נוינבורג מול היער
- www.1000.neunburgvormwald.de
- אתר הפסטיבל
- אתר איגוד ערים עם מסורת והיסטוריה הוסיטית
- אתר Schwarzachtalhalle
- Neunburg vorm Wald: Amtliche Statistik
הערות שוליים
- ^ Regesta Imperii II,4 n. 1901 (online; abgerufen am 5. April 2017).
- ^ Konzentrationslager Flossenbürg, Peter Heigl, 1994, ISBN 3-921114-29-2, S. 27–41
- ^ Gedenktafel am KZ-Friedhof Neunburg vorm Wald: Datei:Gedenktafel 2 am KZ Friedhof Neunburg vorm Wald.jpg
- ^ Gedenktafel am KZ-Friedhof Neunburg vorm Wald: Datei:Gedenktafel 3 am KZ Friedhof Neunburg vorm Wald.jpg
- ^ Datenbank Statistikdaten Bayern
- ^ (אורכב [חסר תאריך] ב neunburgvormwald.de [Error: unknown archive URL])
- ^ Oberpfälzer Kulturbund: Das Solar-Wasserstoff-Projekt in Neunburg vorm Wald, PDF, aufgerufen am 24. August 2012
- ^ eOn, 2002: (אורכב [חסר תאריך] ב solarhydrogen.com [Error: unknown archive URL])
- ^ BR-online, 2008 :Energie von der Sonne, aufgerufen am 24. August 2012
- ^ Auflage vier Millionen Stück, aufgerufen am 1. Juni 2017
37410304נוינבורג מול היער