בונדסוור
 | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| זרועות בצבא | |
| מנהיגות | |
| המפקד העליון |
.svg){kind=small} שר ההגנה הפדרלי (בעת שלום) קאנצלר גרמניה (בעת מלחמה) |
| ראש הצבא |
 המפקח הכללי של הבונדסוור |
| כוח אדם | |
| גיל הגיוס | 17 |
| זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | 37,000,000 (2018) |
| מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | 29,540,000 (2018) |
| גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס | 791,000 (2018) |
| כוחות פעילים | 183,880 (2020) |
| כוחות מילואים | 30,000 (2018) |
| תקציב | |
| תקציב שנתי | €57.3 מיליארד ($64.8 מיליארד) (2021) |
| אחוזי תמ"ג | 1.53% (2021) |
| תעשייה | |
| ספקים מקומיים | |
| ספקים זרים |
 ארצות הברית ישראל צרפת שבדיה הממלכה המאוחדת הולנד איטליה קנדה שוויץ בלגיה פולין קרואטיה אוסטריה נורווגיה |
בונדסוור (בגרמנית: Bundeswehr, "הצבא הפדרלי" להאזנה (מידע • עזרה)) הוא שמו הרשמי של הצבא של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, המורכב מהכוחות המזוינים המאוחדים של המדינה, המנהל האזרחי ורשויות הרכש. מדינות גרמניה אינן רשאיות לנהל מערכה צבאית משלהן, משנכנסה חוקת גרמניה לתוקף, בה נקבע כי ענייני הביטחון ניטלים לאחריותה הבלעדית של הממשלה הפדרלית[1].
הכוח כולל צבא יבשה (Heer), צי ("דויטשה מרינה") חיל אוויר ("לופטוואפה"), חיל רפואה ("צנטרלר זניטטסדינסט") ומפקדת קישור בין-שירותית ("שטרייטסקרפטבאזיס"). נכון להיום, הבונדסוור מונה כ-250,000 אנשי צבא ועוד כ-100,000 אזרחים. צבא היבשה מאורגן בחמש דיוויזיות קרביות, וכולל מנגנון פיקודי שהוא בחלקו רב-לאומי (ברמת הקורפוס). הלופטוופה מחולק לשלוש דיוויזיות, והצי – לשתיים. חיל הרפואה ומפקדת הקישור הבין שירותית מאורגנים בארבעה פיקודים אזוריים. לכל זרועות הצבא יש מטות נפרדים לאימונים, לוגיסטיקה, טכנולוגיה, כוח אדם, מבצעים ועוד.
היסטוריה
לאחר מלחמת העולם השנייה, בדומה ליפן, נאסר על גרמניה להחזיק כוח מזוין למטרות התקפיות.
לאור התפתחות המלחמה הקרה, החלו כבר ב-1949 דיונים על גיוס חיילים בגרמניה המערבית, לשאת בנטל ההגנה על המערב מפני פלישה סובייטית. תחילה הועלה הרעיון להקים "צבא בינלאומי" או "צבא אירופי" בו ישרתו חיילים מגרמניה המערבית[2]. בינואר 1952, לאור כישלון השיחות על צבא אירופי, הוחל בדיונים על הקמה מחדש של צבא גרמני במערב גרמניה[3][4]. בתחילת 1955 עברו הדיונים לפסים מעשיים ובגרמניה החלו בהכנת הצעות לתיקון החוקה באופן שיאפשר הקמת צבא[5]. ב-9 במאי 1955 צורפה מערב גרמניה לנאט"ו[6] וקונראד אדנאואר הודיע כי נרשמו מעל 120,000 מתנדבים לגיוס לצבא גרמני וכי הוא פועל לאישור החוקים שיאפשרו הקמת צבא מערב גרמני עד סוף יולי 1955[7]. באוקטובר 1955 אושר בקריאה ראשונה חוק להקמת צבא של חצי מיליון חיילים[8]. ב-2 בינואר 1956 גויסו 2000 חיילים, נוסף על 1000 חיילים שגויסו קודם לכן, להכנת בסיסי הדרכה לקליטת חיילי הצבא המערב גרמני[9]. בתחילת מרץ 1956 אושר החוק המאפשר הקמת צבא של 150,000 חיילים[10]. הקמת הצבא הייתה ביטוי להכרה המערבית בחיוניתה של מערב גרמניה עבור מערך ההגנה שהוקם באירופה על מנת להגן עליה מפני ברית המועצות. יציבותה הפוליטית ופריחתה הכלכלית של מערב גרמניה אף הם תרמו להחלטה זו.
ב-22 בפברואר 1956 הוחלט לקרוא לצבא המערבי גרמני "בונדסוור"[11].
ביולי 1956 הוכרז על שירות צבאי חובה, המחייב את כל הגברים המערב-גרמניים בני 18 עד 45 לשרת[12] במשך תשעה חודשים, או לבחור בחלופה אזרחית של שירות לאומי האורך זמן רב יותר.
ב-2011 בוטל חוק זה[13][דרוש מקור]. במהלך המלחמה הקרה היה הבונדסוור מעמודי התווך של מערך ההגנה הקונבנציונלי של נאט"ו במרכז אירופה. הוא כלל אז 495,000 חיילים ומפקדים בנוסף לכ-170,000 עובדי צוות אזרחיים. הצבא מנה בתקופה זו שלושה קורפוסים בני 12 דיוויזיות האחד, מגובים בפלוגות ים ונגמ"שים. האווירייה כללה מספר גדול של מטוסי קרב ומפציצים טקטיים, והייתה חלק ממערך ההגנה האווירית של נאט"ו (נאטינא"ד, NATINAD). הצי הגרמני נצטווה להגן על הים הבלטי ולהכיל את הצי הסובייטי ששט בו.
לאחר איחוד גרמניה ב-1990, התאחד הבונדסוור עם חלקים שונים של צבא גרמניה המזרחית, אשר חדל להתקיים לאחר מכן.
מלחמת נאט"ו ביוגוסלביה (1999) הייתה העימות הבלתי-הגנתי הראשון שבו השתתף הבונדסוור באופן פעיל. למעשה, הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1945 בו נטלו כוחות צבא גרמניים חלק בפעולה התקפית.
בשנת 2000, בעקבות פסיקת בית הדין האירופי לצדק, נפתחו תפקידים רבים בבונדסוור גם לנשים, ששירתו עד אז רק בחילות הרפואה או המוזיקה.
ב-2011 בוטל גיוס החובה בגרמניה והגיוס הפך לגיוס התנדבותי. [14]
ב-11 בדצמבר 2019 הודיעה שרת ההגנה של גרמניה, אנגרט קראמפ-קארנבאואר, על ההחלטה להחזיר את תפקיד הרב הראשי לצבא גרמניה[15].
ב-13 בנובמבר 2023, במסגרת הפקת הלקחים מהמלחמה המתמשכת בין רוסיה לאוקראינה והצורך במערכות הגנה מתקדמות מפני טילים, נחתם הסכם בין משרד ההגנה הגרמני לתעשייה האווירית במסגרתו תספק התעשייה האווירית לבונדסוור מערכת ההגנה מפני טילים חץ 3 וכן מערכות המכ"ם הייעודיות מסוג "אורן אדיר" בעלות של 14 מיליארד שקל.[16][17]
מבנה הפיקוד
בזמני שלום, המפקד העליון של הבונדסוור הוא שר ההגנה הפדרלי . בעתות חירום, הקנצלר מקבל לידיו את הפיקוד על הבונדסוור והופך למפקד העליון.
- שר ההגנה הפדרלי רשאי לקבל החלטות בכל הנושאים הנוגעים לכוחות המזוינים. זה כולל פריסת יחידות קרביות, הכנסת מערכות נשק חדשות או סגירת כוחות מצב[18]
- הקנצלר הפדרלי מקבל את את סמכויות הפיקוד על הבונדסוור עם הכרזת מלחמה או מצב חירום.[18]
- המפקח הכללי של הבונדסוור הוא הדרג הפיקודי העליון בבונדסוור. המפקח הכללי ממונה בידי שר ההגנה הפדרלי והוא היועץ הצבאי הישיר של ממשלת גרמניה. מקביל לתפקיד הרמטכ"ל בצה"ל. בימות שלום כפוף המפקח הכללי לשר ההגנה ובימות מלחמה הוא כפוף לקנצלר גרמניה. למפקח הכללי כפופים שלושת המפקחים של שלוש זרועות הבונדסוור.
על הבונדסטאג לאשר כל פריסת כוחות מזוינים מחוץ לתחום המדינה ברוב רגיל. הליך זה הוביל בעבר לביקורת ואי שביעות רצון מבעלות בריתה של גרמניה מכיוון שקשה יחסית להשיג הסכמה פרלמנטרית בנושאים כאלה בגרמניה כך למשל הייתה מלחמת אפגניסטן.
ייעוד
תפקידו של הבונדסוור, כפי שהוא מתואר בסעיף 87 א' לחוקה הגרמנית, הוא הגנתי לחלוטין. ואולם כיום, התפיסה היא כי הכוונה איננה רק להגנה על גבולות גרמניה, אלא גם לפתרון משברים ולמניעת סכסוכים באופן כללי יותר, או לשמור על הביטחון הגרמני במובנו הרחב. הדבר מאפשר לבונדסוור ליטול חלק במשימות מעבר לגבולות גרמניה, כחלק מכוחות נאט"ו או תחת מנדט האומות המאוחדות.
החל משנות התשעים, ובאופן הולך וגובר בשנים האחרונות, הבונדסוור משתתף במשימות בינלאומיות ביוגוסלביה לשעבר ובסביבותיה, אך גם באזורים מרוחקים יותר בעולם כמו קמבודיה או סומליה. לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, הוצבו כוחות גרמנים בכל הזירות הקשורות מלבד עיראק. (עם זאת, כחלק משיקומה של עיראק, מקיימת נציגות הבונדסוור אימונים לכוחות הביטחון העיראקיים מחוץ לעיראק, כמו באיחוד האמירויות הערביות ובגרמניה). נכון ל-27 ביוני 2022, חיילי הבונדסוור מוצבים במקומות הבאים (במסגרות שונות)[19]:
אמצעי לחימה
צבא גרמניה מחזיק באמצעי הלחימה הבאים:
חיל האוויר
כלי הטיס בחיל האוויר הגרמני בסך הכל: 714.
בהם 75 טורנדו, 141 טייפון, 24 מטוסי טורנדו לוחמה אלקטרונית, 37 מטוסי איירבוס A400M לתובלה, 78 מסוקי תובלה כבדים סיקורסקי CH-53 ו-15 מסוקי יורוקופטר EC145.
הצי
בסך הכל יש בצי הגרמני כ-81 ספינות זמינות. בהן 11 פריגטות מסוגים שונים, 5 קורבטות (הקורבטות מסדרת בראונשווייג), 2 שולות מוקשים, 10 ציידות מוקשים, 6 צוללות, 11 ספינות אספקה ו-20 ספינות עזר שונות. התפוסה של כלי חיל הים עומדת על 220,000 טון.
צבא היבשה
בצבא יש 432 טנקים קרביים. יש לציין שבעת צורך בהולנד, הצבא מחויב להעביר 18 מהטנקים לידי הולנד.
ומספרם של הרכבים הקרביים המשוריינים הם: 4,620
יהודים בצבא הגרמני
נכון ל-2021, משרתים בצבא הגרמני כ-300 חיילים יהודים. כמעט 90 שנה לאחר שסולקו החיילים היהודים מהצבא, וביוזמת שרת ההגנה, אנגרט קרמפ-קרננבאואר, הוקם גוף רבנות בצבא גרמניה ובו עשרה רבנים, מהם חמישה רבנים אורתודוקסים וחמישה רבנים רפורמים. הרב זולט בלה רבה של לייפציג, הוא הרב הראשון שנבחר לשמש כרב צבאי ומשכך אף משמש דה-פקטו כרב הראשי לצבא גרמניה. בתפקידם, טיפול אישי בחיילים היהודים, ובפעולות להעלאת המודעות לאנטישמיות ולמניעתה[20].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בונדסוור |
אתר האינטרנט הרשמי של בונדסוור
בונדסוור, ברשת החברתית פייסבוק
בונדסוור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בונדסוור, ברשת החברתית אינסטגרם
בונדסוור, סרטונים בערוץ היוטיוב- בונדסוור - אתר האינטרנט הרשמי
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ^ Art 87a (1) Basic Law: "החוק הבסיסי" - חוקת גרמניה
- ^ תכנית "ברית הים התיכון", הבוקר, 1 במרץ 1949
שיחות עם ממשלת בון, דבר, 7 בינואר 1951 - ^ א. רמבה, המערב הסכים להקמת צבא גרמני לאומי, הבוקר, 13 בינואר 1952
- ^ גלגולי הצבא האירופי, דבר, 23 בינואר 1952
- ^ הוכן ציוד אמריקני לחימושו של צבא גרמניה המערבית, למרחב, 5 בינואר 1955
- ^ גרמניה צורפה לברית האטלנטית, הארץ, 10 במאי 1955
- ^ אדנואר: צבא גרמני במדים - עד סוף יולי, הבוקר, 11 במאי 1955
- ^ אושרה הקמת צבא גרמני של חצי מיליון איש, שערים, 13 באוקטובר 1955
- ^ הוחל באימון מחודש של צבא גרמני, חרות, 3 בינואר 1956
- ^ הועבר החוק לגיוס הצבא הגרמני החדש, הצופה, 7 במרץ 1956
- ^ הכוחות המזויינים הגרמניים, למרחב, 23 בפברואר 1956
- ^ הקמת צבא גרמניה המערבית אושרה סופית, על המשמר, 22 ביולי 1956
- ^ סוף לגיוס החובה , מבזק באתר ynet
- ^ רמי אברהם שוורץ, מודלי גיוס לצבא בישראל ובעולם: סקירת חלופות, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת
- ^ "אחרי 100 שנה: רב ראשי לצבא גרמניה ערוץ 7, עדו בן פורת, 11 בדצמבר 2019
- ^ יובל אזולאי, העסקה הביטחונית הגדולה בתולדות המדינה: אושרה מכירת חץ 3 לגרמניה בכ-14 מיליארד ש', באתר כלכליסט, 17 באוגוסט 2023
- ^ יובל אזולאי, נחתמה סופית עסקת הענק לאספקת טילי חץ 3 לגרמניה, באתר כלכליסט, 23 בנובמבר 2023
- ^ 18.0 18.1 The Minister of Defence, www.bmvg.de (באנגלית)
- ^ "Aktuelle Personalzahlen der Bundeswehr [Current personnel numbers of the Federal Defence]". נבדק ב-9 באפריל 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ זאב אברהמי, היסטוריה: לצבא הגרמני יש רב ראשי, ידיעות אחרונות, 21.6.2021, חדשות חוץ, עמ' 19
 ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (NATO)
| ||
|---|---|---|
| הכוחות המזוינים של המדינות החברות | איטליה • איסלנד • אלבניה • אסטוניה • ארצות הברית • בולגריה • בלגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • ספרד • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קנדה • קרואטיה • רומניה | .svg) |
| פעולות צבאיות עיקריות | מלחמת המפרץ • מבצע משמר משותף • מבצע כוח מאוחד • מלחמת אפגניסטן • מלחמת עיראק • מבצע מגן האוקיינוס • התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב • מבצע המאמץ הפעיל • מבצע שומר הים | |
38352327בונדסוור