היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה"
 | |||||
| היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" | |||||
| לידה | 951 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 28 באוגוסט 995 (בגיל 44 בערך) | ||||
| מדינה | גרמניה | ||||
| בת זוג | קוניגונדה מלוקסמבורג | ||||
| השושלת האוטונית | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" (6 במאי 972 - 13 ביולי 1024), מכונה גם היינריך ה"קדוש" ובאיטלקית אנריקו השני, היה הקיסר החמישי והאחרון של האימפריה הרומית ה"קדושה" מן השושלת האוטונית החל מיום הכתרתו ברומא בשנת 1014 ועד יום מותו.
היינריך היה בנו של היינריך השני, דוכס בוואריה. לאחר שאביו מרד נגד שני שליטים קודמים, מצא עצמו היינריך פעמים רבות בגלות. עובדה זו הביאה את היינריך הצעיר לפנות לעזרת הכנסייה מגיל צעיר. תחילה הוא מצא מקלט אצל הבישוף מפרייסינג ולאחר מכן בבית הספר הקתדרלי הילדסהיים. היינריך ירש את אביו כדוכס בוואריה בשנת 995, והוכתר כ"היינריך הרביעי דוכס בוואריה". אחרי מותו הפתאומי של בן-דודו, אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ב-1002, הוכרז כמלך איטליה ב-1004. הוכתר על ידי האפיפיור בנדיקטוס השמיני כקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בשנת 1014. היינריך השני הוא המלך הגרמני היחיד שהוכרז כ"קדוש".
ביוגרפיה
ראשית חייו עד נישואיו
היינריך נולד ב-6 במאי 972 באבאך(אנ'), להיינריך השני, דוכס בוואריה ולגיזלה מבורגונדי(אנ'), בתם הבכורה של קונרד הראשון, מלך בורגונדי(אנ') ואדלייד מבלה. דרך אביו הוא היה נכדו של היינריך הראשון, דוכס בוואריה, ונינו של היינריך הראשון, מלך גרמניה. דרך אמו, הוא היה נכדו של המלך קונרד הראשון מבורגונדי, ונינו של המלך רודולף השני מבורגונדי(אנ').
בשנת 974 מרד אביו היינריך באוטו השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", וכרת בריתות לצורך כך עם אצילים סקסונים, עם בולסלב השני, דוכס בוהמיה(אנ') ומיישקו הראשון, דוכס פולין. אוטו השני דיכא בהצלחה חלקית את המרד, וכלא את היינריך באינגלהיים. באותה שנה התמודדו כוחותיו של אוטו עם ניסיונו של האראלד הראשון, מלך דנמרק להניס את הכוחות הגרמנים משטחו. בשנת 976 ברח היינריך מכלאו ופתח שוב במרד, אולם הובס עד מהרה ברגנסבורג על ידי אוטו השני וברח לבוהמיה. בתגובה על המרד פיצל אוטו חלק מאדמות הדוכסות, ומסר להיינריך לואיטפולדינג את דוכסות קרינתיה(אנ'), וללאופולד מבאבנברג את מרקיזות אוסטריה, ואת דוכסות בוואריה עצמה מסר לאוטו הראשון, דוכס שוואביה.
בשנת 977 אוטו השני ערך מסע לבוהמיה להכניע את בולסלב השני, היינריך האב חבר להיינריך, בישוף אאוגסבורג(אנ') ולהיינריך הראשון, דוכס קרינתיה, וביחד פתחו במלחמה נגד אוטו השני. עד מהרה הביס אוטו השני בסיוע אחיינו אוטו הראשון, דוכס שוואביה ובוואריה את השלושה לאחר מצור על העיר פזאו(אנ'), כלא את אביו אצל פולקמאר, בישוף אוטרכט(אנ'), שלל מהיינריך הראשון, דוכס קרינתיה את דוכסות קרינתיה לטובת אוטו הראשון, דוכס קרינתיה(אנ'), ואילו היינריך, בישוף אאוגסבורג נכלא אך שוחרר כעבור זמן קצר.
במהלך שהיית אביו בגלות, היינריך התגורר בהילדסהיים, והתחנך אצל הבישוף וולפגנג מרגנסבורג בקתדרלת הילדסהיים. אוטו השני קיווה בכך שהיינריך יפנה לקריירה כנסייתית, ולא יתערב בענייני הממשל.
בשנת 983 מת אוטו השני, ובנו אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" שהיה בן 3 עלה לשלטון במקומו. בתחילה ניסה היינריך האב ששוחרר משביו לטעון לזכותו על הכתר, אך הוא איבד את תמיכת האצילים הגרמנים, ואף לא הצליח לגרש את היינריך השלישי, דוכס בוואריה מנחלותיו. בשנת 985 נפגש אביו עם הקיסרית תאופאנו(אנ'), והיא השיבה לו את דוכסות בוואריה, ומסרה להיינריך השלישי, דוכס בוואריה בחזרה את דוכסות קרינתיה. בשנת 989 מת היינריך הראשון, דוכס קרינתיה, ואביו ירש את נחלותיו.
בשנת 995 מת אביו היינריך השני, דוכס בוואריה, היינריך הצעיר נבחר על ידי האצילים הבוואריים כדוכס החדש שיחליף את אביו, תוארו היה היינריך הרביעי, דוכס בוואריה. בשנת 999 התחתן היינריך עם קוניגונדה מלוקסמבורג, בתם של זיגפריד מלוקסמבורג והדוויג מנורדגאו, ובכך זכה לקשרים ותמיכה במערב גרמניה.
מחלוקת הירושה
בשנת 1001 פרץ באיטליה מרד נגד אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", והוא שלח את היינריך לדכא את המרד, אלא שבינואר 1002 מת אוטו השלישי במפתיע בגיל 21, ללא יורשים אחריו. בעקבות מותו של אוטו תבע היינריך את הזכות לרשת את הכתר, אך מנגד טענו לזכות הירושה גם אקארד הראשון, מרקיז מייסן(אנ'), הרמן השני, דוכס שוואביה(אנ') ואצו, רוזן הפלטינט שעל הריין(אנ').
כאשר עברה הלווייה בדוכסות בוואריה בפברואר 1002, פגש היינריך את התהלוכה בפולינג(אנ'), צפונית להרי האלפים. כדי להכשיר את טענותיו, היינריך דרש מהארכיבישוף הריברט מקלן(אנ') להעניק לו את תכשיטי ההכתרה הקיסריים(אנ'), ובעיקר את הרומח ה"קדוש". אולם, הריברט סירב למסור לו את התכשיטים, מכיוון שתמך בקרוב משפחתו, בהרמן משוואביה, ובעקבות כך כלא היינריך את הארכיבישוף ואת אחיו הבישוף של וירצבורג. כמו כן נכשל היינריך בניסיונו לגייס את תמיכת האצולה, וכעבור כמה שבועות נכשל שוב בניסיון לגייס את תמיכת האצולה בטקס ההלווייה באאכן.
מכיוון שלא השיג את תמיכת האצולה, החליט היינריך לקבוע עובדות, וב-9 ביולי 1002 הוכתר במיינץ כמלך גרמניה ("רקס רומנורום") "היינריך השני" על ידי ויליגיס(אנ'), הארכיבישוף של מיינץ. זו הייתה הפעם הראשונה בה מלך גרמני קיבל את כס המלוכה ללא בחירה על ידי האצולה הגרמנית. לאחר ההכתרה הצליח היינריך להשיג את תמיכת ברנרד הראשון, דוכס סקסוניה(אנ'), בתמורה לשליטתו של ברנהרד בסקסונים. ב-10 באוגוסט אותה שנה, נערך טקס הכתרת אשתו למלכת גרמניה בפאדרבורן.
איחוד כוחות
לאחר עלותו לשלטון נאלץ היינריך להיאבק בהרמן השני, דוכס שוואביה, שטען כי הוא אמור לרשת את אוטו השלישי, מכיוון שהיה נשוי לבתו של ליאודולף, דוכס שוואביה, בנו הבכור של אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". הסכסוך בין השניים נמשך לאורך זמן ללא הכרעה, ובעקבות כך חיזק היינריך את קשריו עם אצילי סקסוניה, בוואריה, שוואביה, לורן העילית ולורן התחתית, ובסופו של דבר נכנע הרמן השני בקרב על יד שטרסבורג ב-1 באוקטובר 1002.
תמורת כניעה זו, אפשר הנרי השני להרמן השני להישאר דוכס שוואביה עד למותו בשנה שלאחר מכן, לאחר מכן, אף שהכיר בהרמן השלישי (שהיה ילד) כיורש התואר של אביו, הנרי השני נטל למעשה את השלטון על הדוכסות.
בשנת 1003 היינריך משוויינפורט(אנ'), מרקיז נורדגאו(אנ') התקומם נגד שלטונו של היינריך, על מנת לרצותו הבטיח לו היינריך את דוכסות בוואריה, אולם לאחר שקיבל את כס המלוכה סירב היינריך לכבד את הבטחתו ובמקום זאת תמך בזכויות הבווארים לבחור את הדוכס שלהם. בתמיכתו של היינריך, היינריך הראשון, רוזן לוקסמבורג הפך לדוכס בוואריה.
בעקבות כך מרד בו היינריך משוויינפורט וחבר לבולסלאב הראשון, דוכס פולין, אולם המרד דוכא עד מהרה והיינריך משוויינפורט גורש מנחלותיו.
מסע המלחמה הראשון לאיטליה
לאחר מותו של אוטו השלישי בשנת 1002, הכריז על עצמו ארדואינו מאיבראה כמלך איטליה, ואף זכה לתמיכתם של ארנולף השני, ארכיבישוף מילאנו וחלק מהאצולה האיטלקית. אולם מכיוון שארדואינו נודה בשנת 997 על רצח בישוף ורצ'לי, התנגדו לו פרידריך, ארכיבישוף רוונה וחלק ניכר מהאצולה האיטלקית, ובעקבות כך הם קראו להיינריך לתפוס את השלטון באיטליה.
בשנת 1004 נענה היינריך לקריאות הבישופים האיטלקים, והוביל פלישה לאיטליה נגד ארדואינו. היינריך כינס את כוחותיו באאוגסבורג, והוביל אותם דרך מעבר ברנר לטרנטו. לאחר כמה הצלחות ראשונות, רוב הכמורה האיטלקית וכמה משפחות אצולה נשבעו אמונים להיינריך, כולל הארכיבישוף ארנולף השני שהצטרף להיינריך בברגמו, וב-14 במאי 1004 הוכתר היינריך למלך איטליה בפאביה. בשונה מקודמיו לא לבש היינריך כתר הכתרה משותף בשם איטליה וגרמניה, אלא לבש שני כתרים המסמלים זאת. למחרת התמרדו תושבי פאביה נגד היינריך, ובתגובה הורה היינריך לחייליו לטבוח בתושבי העיר.
לאחר מכן שב היינריך לגרמניה בשל הצורך להילחם בבולסלאב הראשון, דוכס פולין, ובעקבות כך לא הוכתר ברומא לקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה".
המלחמה עם פולין
ערך מורחב – המלחמות הגרמניות-פולניות (1002–1018)
בתקופת אוטו השלישי היה בולסלאב הראשון, דוכס פולין נאמן לאוטו, אולם שאיפותיו של היינריך במזרח דרדרו את היחסים בין המדינות. בנוסף בולסלאב תמך בטענותיו של אקארד הראשון, מרקיז מייסן לכתר גרמניה, ולאחר רציחתו של אקארד בשנת 1002 כבש בולסלאב את מרקיזות מייסן ומרקיזות לוסאטיה. זמן קצר לאחר מכן נפצע בולסלאב באורח קשה כשניסו להתנקש בחייו, ומכיוון שחשד בהיינריך שתכנן את ההתנקשות ניתק בולסלאב את היחסים בין שתי המדינות.
בנוסף, בשנת 1002 הודח בולסלאב השלישי, דוכס בוהמיה במרד אצילים, ובולסלאב החזירו לשלטון, אולם לאחר שקיבל הזמנה מאצילי בוהמיה להתערב בסכסוך, כבש בולסלאב את דוכסות בוהמיה, ונטל לעצמו את התואר "דוכס בוהמיה". בשנת 1004 מרד בולסלאב בהיינריך בגלוי והבעיר את הטירה במייסן כמעשה התגרות, ובעקבות כך פרצה מלחמה בין שתי המדינות.
לכשחזר היינריך מאיטליה הוא כרת ברית עם שבט הסלאבים הפגנים הלוטיסים, על אף שכפועל יוצא מהברית עמם נעצרה התנצרות השבטים הסלאבים. בעקבות כך, אצילים גרמנים רבים התנגדו לברית עם הסלאבים, וכן אצילים רבים התנגדו למלחמה בעקבות קשרי הידידות והמסחר שטיפחו בפולין בתקופת אוטו השלישי. בוסלאב מצידו גם הוא התכונן למלחמה, וכרת אף הוא ברית עם שבטים סלאבים אחרים.
בקיץ 1004 פלשו כוחותיו של היינריך לבוהמיה והגיעו להרי האורה, ולאחר מכן כבשו את הטירה בזאטץ' והשמידו את הכוח הפולני שהיה מוצב שם. במקביל פלש יארומיר פרמיסל (אחיו הצעיר של בולסלאב השלישי) לבוהמיה בסיוע כוחות גרמניים וכבש את פראג והכריז על עצמו כ"דוכס בוהמיה", ולאחר מכן נשבע אמונים להיינריך כוסאל, ובכך שילב את בוהמיה באימפריה הרומית ה"קדושה". אולם על אף שכוחותיו של היינריך השתלטו על בוהמיה, החזיקו הכוחות הפולנים בשטחי מוראביה שהייתה כפופה קודם לכן לבוהמיה.
בקיץ 1005 פלש היינריך לפולין וחדר לפנים הארץ, אולם כוחותיו ספגו אבדות כבדות, ואף נחלו תבוסה קשה בפוזנן. לאחר מכן נחתם הסכם שלום בין הצדדים, ובו ויתר בולסלאב על תביעתו לדוכסות בוהמיה, ואף החזיר את מרקיזות מייסן ומרקיזות לוסאטיה.
בשנץת 1007 הוא הפך את במברג לבירתו והוא קבע את מושבו שם, עם אשתו. בשנה זו גינה היינריך השני את שלום פוזנן, וכתוצאה מכך התקיף בולסלאב הראשון, דוכס פולין את ארכיבישופות מגדבורג, וכבש מחדש את מרקיזות מייסן ומרקיזות לוסאטיה כולל העיר באוצן. המתקפה הגרמנית החלה שלוש שנים מאוחר יותר בשנת 1010, אך לא הייתה לה שום תוצאה משמעותית, מעבר לכמה מעשי ביזה בשלזיה. בשנת 1012 נחתם הסכם שלום שני בין גרמניה לפולין, אך בולסלאב הראשון הפר במהירות את ההסכם, ושוב פלש ללוסאטיה, וכוחותיו כבשו את העיר לובוש ושרפו אותה. בשנת 1013 נחתם הסכם שלום שלישי במרזבורג, המחייב בין השאר את בולסלאב כואסל של היינריך השני, בתמורה לקבלת מרקיזות מייסן ומרקיזות לוסאטיה כפייף. על מנת לחזק את ההסכם, בנו של בולסלאב - מיישקו השני לאמברט התחתן עם ריכצה מלורן, בתו של אצו, רוזן הפלטינט של לותרינגיה ונכדתו של אוטו השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה".
ההכתרה כקיסר
בשנת 1009 מת האפיפיור יוחנן השמונה עשר, ששלט משנת 1003, ובמקומו הוכתר סרגיוס הרביעי. במהלך שלטונם של השניים שלט ברומא למעשה ג'ובאני קרסנציו, ממשפחת קרסנטי, והוא מנע מהם להיפגש עם היינריך השני ולהכתירו כקיסר. בשנת 1012 מת סרגיוס הרביעי, ובמקומו הוכתר בנדיקטוס השמיני. אולם, בנדיקטוס השמיני נאלץ לברוח עד מהרה מרומא על ידי האנטי-אפיפיור גרגוריוס השישי, אשר הוכתר על ידי ג'ובאני קרסנציו. בנדיקטוס השמיני, שנמלט על פני הרי האלפים לגרמניה, פנה אל היינריך השני וביקש את הגנתו, ואכן היינריך הסכים להחזיר את בנדיקטוס השמיני לכס האפיפיור, בתמורה להכתרתו כקיסר.
לקראת סוף שנת 1013, כינס היינריך השני צבא באאוגסבורג, ועד מהרה עבר עם צבאו את הרי האלפים, תוך שהוא מלווה באשתו, המלכה קוניגונדה ובכמה אנשי דת. בהגיעו לפאביה הצטרפו אליו הבישופים וראשי הדת האחרים. ארדואינו מאיבראה, שעדיין שלט בחלקים חשובים של צפון איטליה, הציע להיכנע להיינריך, והציע אף את בניו כבני ערובה, בתנאי שהיינריך יכיר בו כמלך איטליה, אולם היינריך סירב והטיל מצור על איבראה עד לשנת 1015.
בתחילת 1014 הגיע היינריך השני לרומא, והחזיר את בנדיקטוס השמיני לכס האפיפיור. ב-14 בפברואר 1014 הכריז האפיפיור על היינריך השני כעל קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בבזיליקת פטרוס ה"קדוש". לאחר מכן קיימו השניים סינוד ברומא, ובו מינו חמישה בישופים, והוציאו צווים נגד הסימוניה, וקידמו דרכים לקיום הצניעות בקרב אנשי הדת, והורו על השבת רכוש הכנסייה. זמן קצר לאחר מכן, עבר היינריך צפונה, שם הקים את הדיוקסיה של בוביו, ולאחר מכן חגג את חג הפסחא בפאביה, ובאמצע מאי 1014 חזר לגרמניה. הוא השאיר את שלטונו של רומא על האפיפיור, ומאוחר יותר התערבה בפוליטיקה של איטליה או של מדינות האפיפיור.
בשנת 1015 הסתיים הסכסוך עם ארדואינו מאיבראה, כאשר ארדואינו חלה, וביקש שלום עם היינריך השני. ארדואינו התפטר מתפקידו כמרקיז איבריאה, על מנת להיות נזיר במנזר פרוטואריה. ארדואינו נפטר ב-14 בדצמבר 1015, ולאחר מותו ירש היינריך את נחלות מרקיזות איבראה.
מלחמת פולין השלישית
הסכם השלום שנחתם בשנת 1013, בין היינריך השני לבולסלב הראשון, דוכס פולין התפוגג במהירות. בשנת 1014 בעת שהיינריך השני נעדר מגרמניה, שלח בולסלב את בנו מיישקו השני למברט לדוכסות בוהמיה, על מנת לשכנע את הדוכס הבוהמי החדש אולדריץ' לכרות עמו ברית נגד היינריך השני. אולם, המשימה נכשלה ואולדריץ' כלא את מיישקו השני, והוא שוחרר רק לאחר התערבות הקיסר, שלמרות הפלישה המתוכננת לפולין, פעל בנאמנות למען הווסל הנומינלי שלו בולסלב הראשון. לאחר שחרורו נשלח מיישקו השני לחצרו של היינריך השני במרזבורג כבן ערובה. היינריך רצה כנראה לאלץ את בולסלב הראשון להגיע למרזבורג ולהסביר את מעשיו, אולם התוכנית נכשלה, ולאחר לחץ מצד קרוביו, הסכים היינריך לשחרר את מיישקו השני.
באותו זמן, היינריך השני אירח את יארוסלאב הראשון, נסיך קייב, הטוען לכתר ברוס של קייב, ובנו של ולדימיר הראשון, נסיך קייב. בזמן מותו של אביו בשנת 1015, היה יארוסלאב נסיך הכתר של נסיכות נובגורוד. יארוסלאב לחם על השלטון באחיו סוויאטופולק הראשון, נסיך קייב, שנתמך על ידי חתנו בולסלאב הראשון, דוכס פולין שהיה חתנו.
לאחר חזרתו של היינריך השני לגרמניה בשנת 1015, לאחר הכתרתו לקיסר על ידי האפיפיור בנדיקטוס השמיני, הכין היינריך את כוחותיו לפלישה שלישית לפולין. עם שלושה צבאות בפיקודו, הכוח הגדול ביותר מאז תחילת הסכסוך בשנת 1004, צעד הצבא הקיסרי בעת ובעונה אחת בתנועת מלקחיים מצפון גרמניה, מדרום וממרכז. היינריך השני עצמו פיקד על הצבא המרכזי, אשר נתמך על ידי שבטים סלאביים, עבר עם כוחותיו ממגדבורג, וחצה את נהר האודר לפולין. היינריך השני נתמך על ידי אולדריץ', דוכס בוהמיה מדרום, ומהצפון על ידי ברנהרד השני, דוכס סקסוניה.
במהלך מסע הצבא הקיסרי על פני פולין, כוחותיו של היינריך השני הרגו או לכדו כמה אלפי פולנים, כולל נשים וילדים. אולם, הצבא הקיסרי ספג הפסדים כבדים לאורך כל המערכה, ויחידת אבירים מוראבים בפיקודו של מיישקו השני פתחו במתקפת הסחה על מרקיזות סקסוניה המזרחית. בעקבות כך, הצבא הקיסרי נסוג מפולין למרזבורג כדי להדוף את המתקפה, ולא הצליח להשיג רווחים טריטוריאליים ממזרח לנהר האודר. במהלך הנסיגה לגרמניה, גרו השני, מרקיז סקסוניה המזרחית, נפל למארב של כוחות פולנים ונרצח בסוף שנת 1015. בעקבות המתקפה בסקסוניה המזרחית, נטלו כוחותיו של בולסלאב הראשון את היזמה. בשנת 1017 הטילו כוחותיו של מיישקו השני מצור על מייסן, שהייתה תחת פיקודו של גיסו של מיישקו השני, הרמן הראשון, מרקיז מייסן. ניסיונו של מיישקו לכבוש את העיר נכשל, והוא נאלץ לסגת חזרה לפולין.
בקיץ 1017 היינריך השני ובולסלאב הראשון פתחו במשא ומתן לשלום, והוכרזה הפסקת אש. אולם בסתיו 1017 נכשל המשא-ומתן, ובעקבות כך פלש היינריך השני עם צבאו שוב לפולין. הצבא הגיע לגלוגוב, שם התבצר בולסלאב הראשון, אולם לא הצליח לכבוש את העיר. לאחר מכן ניסה היינריך השני לכבוש את העיר נימצ'ה, אך גם אותה לא הצליח לכבוש, ובמהלך המצור הפיל הקור הכבד הרבה חללים בצבאו של היינריך. לאחר שנכשלו התקפותיו של היינריך, הוא פתח שוב במשא ומתן עם בולסלאב לסיום המלחמה.
ב-30 בינואר 1018 חתמו היינריך השני ובולסלאב הראשון על הסכם שלום נוסף, המכונה "שלום באוצן". בולסלאב הצליח לשמור על תאריו כמרקיז לוסאטיה ומייסן, והכיר בהיינריך השני כפיאודל שלו. בנוסף, היינריך השני הבטיח לתמוך במסע של בולסלאב הראשון לקייב, על מנת לסייע לחותנו סוויאטופולק הראשון, נסיך קייב. כדי לחזק את השלום, התחתן בולסלאב הראשון, שהיה אז אלמן, עם אודה ממייסן, בתו של אקארד הראשון, מרקיז מייסן, ובכך חיזק את קשריו עם האצולה הגרמנית.
הסכסוך עם ביזנטיון
מעורבותו של היינריך השני בפוליטיקה האיטלקית והכתרתו כקיסר, הביאו אותו להתנגשות עם האימפריה הביזנטית. בשנת 969 אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" כרת ברית עם יוחנן הראשון צימיסקס, קיסר האימפריה הביזנטית, שבו סוכם על שלטון משותף בדרום איטליה. מותו של אוטו הראשון בשנת 973 ומותו של יוחנן הראשון בשנת 976, הביאו לפירוק הברית, והסכסוך בין שתי האימפריות על השליטה בדרום איטליה התחדש.
תחת שלטונם של אוטו הראשון ואוטו השני, הרחיב המנהיג הלומברדי פנדולף ראש הברזל את השליטה הקיסרית באיטליה המרכזית הדרומית. במקור הוא מונה בשנת 961 על ידי אוטו הראשון כנסיך בנוונטו וקפואה, ולאחר מכן ניהל פנדולף מלחמה נגד הביזנטים בשמו של אוטו השני. בשנת 978 צירף פנדולף את כל שלוש הנסיכויות הדרומיות של לומברדיה - בנוונטו, קפואה וסלרנו - אל האימפריה הרומית ה"קדושה". בשנת 981 מת פנדולף, ובעקבות כך נחלשה שליטת האימפריה הרומית ה"קדושה" בדרום איטליה. בשנת 982 נחלשה השליטה הקיסרית בכל האזור שנשלט קודם לכן בידי פנדולף, והעדר מנהיג יחיד למנוע את התקדמות הביזנטים לשטח לומברדיה, אפשר לביזנטים להתקדם צפונה. ב-14 ביולי 982 נוצחו כוחותיו של אוטו השני בקרב סטילו על ידי כוח ביזנטי-מוסלמי משותף, ובעקבות כך עברה השליטה בדרום איטליה לידי הביזנטים. בעודו מתכונן לתקוף בחזרה את הכוחות הביזנטים, מת לפתע אוטו השני בהיותו ברומא, ולבנו התינוק שעלה לשלטון במקומו, אוטו השלישי, לא היה כוחות לערער על השליטה הביזנטית. הדבר איפשר לבסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית לבנות את כוחות ההגנה שלו, כהכנה למתקפה נגדית עתידית של האימפריה הרומית ה"קדושה".
בשנת 1017 בסיועם של שכירי החרב הנורמנים, הוביל מלוס מבארי הלומברדי מרד מוצלח נגד השליטה הביזנטית באפוליה, אולם בשנת 1018 הנחיל בזיל ביוננס, בן חסותם של הביזנטים, תבוסה הרסנית לכוח הלומברדי-נורמני המשותף בקרב קאנאי, ובעקבות כך נמלט מלוס למדינת האפיפיור. בעקבות ההצלחות הביזנטיות בדרום איטליה, נקט האפיפיור בנדיקטוס השמיני צעד חריג בשנת 1020, ונסע צפונה על פני הרי האלפים לגרמניה, כדי לדון במצב העניינים בדרום איטליה עם הקיסר. הפגישה עם היינריך השני נערכה בבמברג, והאפיפיור היה מלווה במספר גדול של מנהיגים איטלקים חילוניים ודתיים, כולל מלוס מבארי. היינריך השני העניק למלוס את התואר דוכס אפוליה על מעשיו נגד הביזנטים, אבל מלוס מת כעבור כמה ימים, ב-23 באפריל 1020. לאחר שפתר האפיפיור כמה מחלוקות עם הבישופים של מיינץ וווירצבורג, שכנע האפיפיור את היינריך השני לערוך מסע נוסף בדרום איטליה.
בשנת 1022 יצא היינריך השני לדרום איטליה לאורך חופי הים האדריאטי, ותחת פיקודו כוח גדול. בנוסף הוא שלח את פילגרים, ארכיבישוף קלן עם צבא קטן במקצת לאורך חוף הים הטירני, במטרה לשעבד את נסיכות קפואה. צבא שלישי, קטן עוד יותר, בפיקודו של הפטריארך פופו מאקוויליה, עבר דרך הרי האפנינים, כדי להצטרף אל היינריך השני במצור על המצודה הביזנטית בטרויה. אף על פי שפילגרים מקלן הכניע את פנדולף הרביעי, נסיך קפואה, וקיבל שבועת נאמנות הן מקפואה והן מנסיכות סלרנו, כל שלושת צבאותיו של היינריך השני לא הצליחו לכבוש את טרויה. מאחר שצבאותיו נחלשו מאוד בעקבות מחסור ומחלות, נאלץ היינריך לסגת מדרום איטליה. קודם נסיגתו החליט היינריך להרוג את פנדולף הרביעי, אולם לבסוף חנן אותו על פי בקשתו של פילגרים מקלן, ורק כלא אותו, ומינה במקומו את פנדולף החמישי, נסיך קפואה לשליט העיר.
אילן יוחסין
| היינריך הראשון, מלך גרמניה | מתילדה מרינגלהיים | ארנולף, דוכס בוואריה | יודית מפריולי | רודולף השני, מלך בורגונדי | ברטה משוואביה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היינריך הראשון, דוכס בוואריה | יודית, דוכסית בוואריה | קונרד הראשון, מלך בורגונדי | אדלייד מבלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היינריך השני, דוכס בוואריה | גיזלה מבורגונדי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
| היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" השושלת האוטונית נולד:6 במאי 972 מת:13 ביולי 1024 | ||
| היינריך השני | דוכסות בוואריה 995–1004 |
היינריך החמישי |
| דוכסות קרינתיה 995–1005 |
אוטו הראשון | |
| אוטו השלישי | ממלכת גרמניה 1002–1024 |
קונרד השני |
| ממלכת איטליה 1004–1024 | ||
| האימפריה הרומית ה"קדושה" 1014–1024 | ||
31183525היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה