נתיב תחבורה ציבורית
נתיב תחבורה ציבורית (מופיע לרוב בראשי התיבות נת"צ) הוא נתיב בכביש המיועד לתחבורה ציבורית בלבד, על כל סוגיה (אוטובוסים, מוניות שירות, ומוניות ספיישל). הוא על פי רוב הנתיב הימני הקיצוני בכביש, או הנתיב הפנימי בכביש (אם יש נת"צ מקביל בכיוון הנגדי).
היסטוריה
על פי נתונים של איגוד התחבורה הציבורית ומסד הנתונים הלאומי האמריקני, נתיב התחבורה הציבורית הראשון נוצר בשיקגו בשנת 1939. נתיב התחבורה הציבורית הראשון באירופה נחנך בעיר המבורג בשנת 1962, ובמשך השנים הצטרפו ערים גדולות נוספות בגרמניה וחנכו נת"צים. בשנת 1971 נקבעה בגרמניה חובה רשמית על פי חוקי התעבורה ליצירת נתצ"ים. בינואר 1964 נחנך בצרפת נתיב לאוטובוסים לאורך שדרת הלובר (Quai du Louvre). בלונדון נחנך הנת"צ הראשון בפברואר 1968 לאורך גשר ווקסהול. בשנת 1972 הוכרזו כבר כ-140 ק"מ של נתצי"ם ב-100 ערים, והתהליך של הכרזה על קטעי דרך כבלעדיים עבור התחבורה הציבורית, צבר תאוצה במהירות רבה.
יישום והפעלה
הנת"צ מיועד לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית בכך שהוא מקנה לה עדיפות על פני כלי הרכב הפרטיים. הקיבולת של נת"צ שמשמש מספר רב של אוטובוסים עמוסים גבוה משמעותית מזו של נתיב המשמש רכב פרטי. קיום רשת של נתיבי תחבורה ציבורית מגביר את אמינות ותדירות שירות האוטובוסים, גם בקטעי דרך שאינם עמוסים.
חלק מהנת"צים מיועדים גם לכלי רכב פרטיים רבי-תפוסה (בישראל: לרוב בעלי 4 נוסעים ומעלה).
חלק מהנת"צים משמשים ככאלו במשך כל שעות היממה, חלקם במשך רוב שעות היממה (לדוגמה: מ-6 בבוקר עד 8 בערב), וחלקם אך ורק בשעות העומס (לדוגמה: מ-6 בבוקר עד 9 בבוקר); תיחום שעות פעילות הנת"צ לטווח שעות מצומצם הוא בעייתי, מכיוון שהנת"צ נועד לתת יתרון לתחבורה ציבורית במקרה של עומס, וככלל, עומסי תנועה בעייתיים לחיזוי מראש ולא תמיד מתרחשים בשעות קבועות. חגים, מועדים, אירועים מושכי קהל, חפצים חשודים, ופעילות חריגה אחרת עשויים ליצור גודשי תנועה שלא בשעות היוממות הרגילות, מה גם שבכבישים שונים משתנות שעות עומסי התנועה מעת לעת, ועדכון שעות הפעילות של הנת"צ דורש פיקוח, עדכון, ובלבול של ציבור הנהגים. כמו כן, נת"צ בעל שעות פעילות מצומצמות מקשה מאוד על יכולת האכיפה של נסיעה לא מורשית בו.
הנת"צ מסומן על הכביש כקווקו כפול בצבע צהוב (במקום לבן) המסמן הפרדה בין נתיבים, ובשילוט מתאים מעל הנתיב.
סוגים
הנת"צ - שהוא, כאמור, רק נתיב אחד בכביש שבו מותרת התנועה גם לכלי רכב לא ציבוריים - מהווה לעיתים שם כוללני גם לסוגים אחרים של דרכים שבהן ניתנת עדיפות לכלי רכב ציבוריים. למשל, מסלול תחבורה ציבורית (מת"צ), שבו קיימת הפרדה פיזית (באמצעות מדרכות ומעקות) בין הנתיבים המיועדים לתחבורה ציבורית לבין שאר הנתיבים, או רחוב תחבורה ציבורית (רת"צ), שהכניסה אליו מותרת רק לכלי רכב ציבוריים. המת"צים והרת"צים מעניקים עדיפות גבוהה יותר לתחבורה הציבורית ומשפרים משמעותית את המהירות שלה, וכפועל יוצא מכך, גם את תדירותה ואמינותה.
ביקורת
יצירת נתיבי תנועה ייחודיים עבור התחבורה הציבורית דורשת הקצאה של שטחי קרקע נוספים על מנת להרחיב דרכים קיימות לשימושי התנועה, לעיתים תוך הפקעה של רכוש פרטי, או לחלופין באה על חשבון צמצום נתיבי תנועה קיימים שהיו חופשיים עבור כלי רכב פרטיים. יעילות ההפעלה שלהם תלויה במיוחד באכיפת חוקי התנועה ובעיקר את האיסור על כלי רכב פרטיים לנוע בהם או לחנות לאורכם לצד המדרכה. במקרים כאלה של הפרעה לתנועה לאורך הנת"צ הנובעת מחוסר אכיפת האיסור לנע בהם לכלי רכב שאינם מורשים, נאלצים כלי הרכב הציבוריים להשתלב בתנועה בנתיבים החופשיים ובכך להגביר את עומסי התנועה הכוללת ולעכב את זרימתה. ביקורת נגדית טוענת כי הרשויות מקצות מעט מדי נת"צים למרות היעילות הכלכלית הברורה שלהם, בשל חשש מתגובה שלילית של "בעלי המכוניות המייצגים את הלובי החזק והגדול ביותר במדינה"[1].
נת"צים בישראל
כבר בשנת 1960 דרשה חברת דן להקצות את הכבישים במרכזי הערים לתנועת תחבורה ציבורית בלבד, ואיימה להשבית קווי אוטובוס "חיוניים" אם הדבר לא יבוצע[2].
בישראל קיימים נת"צים במקטעים בדרך בר-אילן בגבול גבעת שמואל-קריית אונו, בירושלים (ברחוב המלך ג'ורג', בדרך חברון ובשדרות בן-גוריון מהפיצול מכביש 1 ועד לגינות סחרוב בשדרות גולדה מאיר וברחוב יחזקאל) ובחיפה (ברחוב העצמאות ובהדר הכרמל; הנת"צים בחיפה קרויים מסלולי מטרונית, והם מתוכננים להוות את התשתית לרכבת קלה). בתל אביב קיימים נתיבים רבים לאורך מרבית צירי התחבורה הראשיים בעיר (נמיר, בגין, דיזנגוף, בן יהודה, אלנבי, המלך ג'ורג', אבן גבירול, קרליבך) אולם ללא הפרדה פיזית בינם לבין נתיבי תחבורה פרטית.
משרד התחבורה מעניק היתרי נסיעה בנת"צ לבעלי תפקידים שונים במגזר הציבורי והפרטי כאחד. ב-2017 הוענקו 1954 היתרים כאלה, זינוק של 80% לעומת 2016[3].
לפי מירב מורן "העיכוב המתמשך בהקצאתם של נתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים) בדרכים הקיימות" הוא "הכשל הגדול השני של התחבורה הציבורית בישראל"[1]. בישראל ברעננה וכפר סבא הוחלט בשיתוף עם משרד התחבורה להקצות נת"צים ברחובות הראשיים[4] אך לאחר מכן ראשי העיר ביטלו את התכנית.
בקריית אונו, גבעתיים ורחובות מתעכבת הקצאת נתצי"ם בשל מחלוקת בין משרד התחבורה לבין הרשויות המקומיות; משרד התחבורה מעוניין ב"נתיב מהיר" בנתיב השמאלי, ואילו הרשויות המקומיות מעוניינות בנת"צ בעל מאפיינים של כביש מקומי שיופעל בנתיב הימני הסמוך לתחנות ההעלאה[1].
ב"כביש המנהרות", בין מחלף רוזמרין לצומת אל-חאדר, מתוכנן נתיב תחבורה ציבורית בכיוונים מתחלפים (בבוקר לכיוון ירושלים, ובערב להפך), הראשון מסוגו בארץ.
ב־7 במאי 2023 הצעת החוק לפיקוח על נסיעה בנת"צים אושרה והוחלט בה שפקחי משרד התחבורה יצטרפו לשוטרים על מנת לפקח שכלי רכב פרטיים יקנסו על נסיעתם בנתיב[5].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יפעת ראובן, כסף על הכביש: מה שווים נת"צים אם הרשויות כמעט לא אוכפות?, באתר TheMarker, 21 בינואר 2024
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 מירב מורן, "נוסעים ומקטרים: על תחבורה ציבורית וייעולה", השילוח 12, דצמבר 2018
- ^ עיריית תל אביב דוחה טענות "דן" בעניין סתימת עורקי התנועה, דבר, 7 ביולי 1960
- ^ אורן דורי, חשיפה: המקושרים שקיבלו אישור לעקוף את פקקי התנועה, באתר TheMarker, 18 בינואר 2018
- ^ רחוב אחוזה ברעננה ורחוב וויצמן בכפר סבא
- ^ דניאל שמיל, הצעת החוק הותקפה - ואושרה: פקחי משרד התחבורה יוכלו לאכוף בנת"צים, באתר TheMarker, 7 במאי 2023
37907101נתיב תחבורה ציבורית