מבצע חתונה

מבצע חתונה הוא שם הקוד שניתן לניסיון חטיפת מטוס אזרחי ריק ב-15 ביוני 1970 בידי קבוצת יהודים מסורבי עלייה ופעילי זכויות אדם בברית המועצות, כדי להסב את תשומת הלב של הקהילה הבינלאומית למצוקת יהדות ברית המועצות וחוסר האפשרות לעזוב את ברית המועצות בכל דרך אחרת ובנוסף – כדי להימלט לישראל.

למרות שהניסיון נכשל, היה זה מאורע משמעותי בתולדות העלייה מברית המועצות, המשפט משך תשומת לב בינלאומית לנושא הפרת זכויות האדם בברית המועצות, ופתח את השערים לגל העלייה של שנות ה-70.

רקע

ערך מורחב – יחסי ברית המועצות-ישראל

לאחר ניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים, ניתקה ברית המועצות את יחסיה הדיפלומטיים עמה. הקולות האנטי-ציוניים בכלי התקשורת הסוביטיים התגברו וכך גם האפליה נגד היהודים.

יהודים רבים ששמרו על הדת במסירות נפש ממש והיו מסורבי עליה מזה זמן, התגברה תשוקתם לעלות לא"י מה גם שגל חדש של אנטישמיות ממלכתית פשה בבריה"מ. גם אצל החילוניים והמתבוללים שהיוו את רוב יהדות ברית המועצות התגברה תחושת הגאווה על ניצחונה המזהיר של המדינה היהודית על צבאות ערב שחומשו במיטב הנשק הסובייטי והציתו רגשות ציוניים שהיו לצנינים בעיני השלטון הקומוניסטי. בשלהי 1966 התחילו להיווצר ארגונים ציוניים מחתרתיים שעסקו בהפצת התרבות העברית, לימוד השפה העברית וחלמו על עליה לישראל, ב-1969 נוסד ועד תיאום ארצי שתיאם את הפעילות של הקבוצות ב-לנינגראד, מוסקבה, ריגה, קייב וטביליסי וזאת בנוסף למחתרות הדתיות הרבות שעסקו מזה שנים בהפצת תורה ויהדות ברחבי המדינה.

תכנון

הוגה רעיון חטיפת המטוס היה מארק דימשיץ: יהודי, טייס ואיש צבא לשעבר שהחליט שמקומו בישראל וידע שאין כל סיכוי שיתירו לו לצאת. בחיפושיו אחר שותפים פגש מארק את הלל בוטמן מפעילי הקבוצה הציונית בלנינגראד ושיתף אותו ברעיון. הרעיון הפך לתוכנית שמטרתה העיקרית לחשוף לעולם את מצוקת יהודי ברית המועצות הרוצים לעלות לישראל אך מוחזקים מאחורי מסך הברזל, אם תצליח התוכנית יקיימו מסיבת עיתונאים בשוודיה ואם תכשל עצם הניסיון יהיה הוכחה לנואשותם. על פי התוכנית כל נוסעי המטוס יהיו יהודים ציונים שרוצים להגר לישראל. סיפור הכיסוי היה טיסה לחתונה משפחתית גדולה (ומכך נולד גם שם המבצע). הוחלט להשתלט על הטייסים ללא סיוע כלי נשק, כדי להבטיח שלא יהיו קרבנות ואם יסרבו לשתף פעולה ולטוס לשוודיה מארק דימשיץ יטיס את המטוס.

בתחילה תמך ועד הקבוצה הציונית בלנינגראד בתוכנית והקצה מהקופה המשותפת כסף לטיסת מבחן בקו הנבחר. אך מאוחר יותר, ככל שהתקרב המועד שנקבע נוצר ויכוח בין המצדדים במבצע הנואש לבין המאמינים שהוא יביא לחורבן התנועה הציונית ברוסיה ולא יקדם את המאבק לעליה חופשית. כפשרה בין התומכים למתנגדים הוחלט להעביר שאילתה לממשלת ישראל. השאילתה הועברה באמצעות תייר יהודי מנורווגיה בשם רמי, אותו פגשו חברי הקבוצה באקראי לקראת ערב פסח בבית הכנסת של לנינגראד. מהות השאילתה מהי חוות דעתה של ממשלת ישראל ביחס לתוכנית חטיפת המטוס. המסר הועבר לשגרירת ישראל באוסלו משם לנחמיה לבנון ראש נתיב שדן בתוכנית עם ראש הממשלה גולדה מאיר תשובת ממשלת ישראל הייתה שלילית, וכפי שהגיעה טלפונית לחברי הוועד הלנינגראדי "הפרופסור, שהוא סמכות רפואית גבוהה איננו יכול להמליץ על השמוש בתרופה". אנשי לנינגראד הסתלקו מהתוכנית, אך מארק דימשיץ ואנשי התא הציוני בריגה הוציאו אותה אל הפועל.

המבצע

דרך התא הלנינגראדי נוצר קשר בין מארק דימשיץ לתא הציוני בריגה: סילווה זלמנסון, בעלה פעיל החופש אדוארד קוזניצוב שכבר הספיק לרצות 7 שנים בעוון תעמולה אנטי-סובייטית, אחיה של סילווה - וולף זלמנסון וישראל זלמנסון, חברם יוסף מנדלביץ', אריה חנוך גיסו של מנדלביץ' ואשתו מרי, טוליה אלטמן, בוריס פנסון, מנדל בודניה, כמו גם שני אסירים פוליטיים לשעבר אותם הכיר קוזניצוב מתקופת המאסר אליק מורז'נקו ויורה פיודורוב (שניהם לא יהודים) וכן משפחתו של דימשיץ- אלה אשתו ושתי בנותיו, יוליה בת ה15- וליזה בת ה-19.

שבוע לפני תאריך היעד ערכו דימשיץ, קוזניצוב ופיודורוב טיסת ניסיון בקו המיועד. קוזניצוב ופיודורוב הבחינו שחלק מנוסעי המטוס הם אנשי הק.ג.ב, אך הקבוצה לא הייתה מוכנה לסגת, גם אם לא יצליחו האמינו בערכו ההסברתי של המבצע. הם רכשו את כל הכרטיסים לטיסה מקומית בקו לנינגרד-פריוזורסק במטוס קטן בן 12 מושבים מדגם אנטונוב An-2.

השכם בבוקר ב-15 ביוני 1970 הגיעו 12 מחברי הקבוצה לשדה התעופה "סמולני" ליד לנינגרד. הם הבחינו שעוקבים אחריהם אך החליטו "ללכת לתוך עניבת החנק ולא לאחור" והם נעצרו על המסלול כמה צעדים לפני העלייה למטוס. ארבעת המשתתפים האחרים שחיכו בפריוזורסק שיעלו אותם לאחר "פריקת צוות המטוס" נעצרו בלילה כמה שעות לפני כן. כתב האישום הוגש, וערב קודם החלו המעצרים של פעילים ציוניים ברחבי ברית המועצות. התברר שהק.ג.ב ידע על התוכנית כבר מספר חודשים.

המשפט והשחרור

משפט לנינגראד הראשון, בו נשפטו 11 מבין משתתפי מבצע חתונה החל ב-15 בדצמבר 1970 בלנינגרד. חברי הקבוצה הואשמו בבגידה במולדת, אישום שדינו מוות. וולף זלמנסון שהיה איש צבא נשפט בפני בית משפט (טריבונל) צבאי בלנינגרד שהתקיים בימים 4–6 בינואר 1971 ונידון ל-10 שנות מאסר, מרי חנוך שהייתה בחודש השמיני להריונה שוחררה לאחר 5 חודשי מעצר, גם אשתו ובנותיו של מארק דימשיץ שוחררו. מארק דימשיץ ואדוארד קוזניצוב נידונו למוות, יוסף מנדלביץ ויורי פדורוב נידונו ל-15 שנה גם כן. אלכסיי מורז'נקו ל-14 שנים, סילווה זלמנסון ל-10 שנים, אריה חנוך ל-13 שנים, אנטולי אלטמן ל-12 שנים, בוריס פנסון ל-10 שנים, ישראל זלמנסון נידון ל-8 שנים ומנדל בודניה נידון ל-4 שנות מאסר.

המשפט וגזרי הדין האכזריים בו עוררו סערה בינלאומית. הלחץ הבינלאומי על הקרמלין הביא להמתקת גזרי הדין ופתח את מסך הברזל ל 347,100 אזרחי ברית המועצות בשנות ה-70, מתוכם כ 300,000 יהודים - מביניהם עלו לישראל 163,000 יהודים.

זאת לעומת שנות ה-60 בהם רק כ 3,000 יהודים קיבלו אישורי יציאה.

המשפטים הקשורים:

• משפט לנינגרד השני התקיים ב-11-20 במאי 1971 ופסק שנות מאסר במשטר חמור ל-: בוטמן, הילל - 10; קורנבליט, מיכאל- 7; קמינסקי, לסל -ויאגמן (אגמון) לב - 5 לכל אחד משניהם; מוגילבר, ולדימיר - 4; דרזנר, שלמה קורנבליט, לוי, בוגוסלבסקי, ויקטור - 3 לכל אחד משלושתם;  שטילבנס, ויקטור - שנה אחת.
• משפט ריגה התקיים ב-24-27 במאי 1971 ופסק שנות מאסר במשטר חמור ל-: שפילברג, אהרון - 3; שפשלוביץ', מיכאל - 2; אלכסנדרוביץ', רות ומפציר, בוריס - שנה אחת לכל אחד משניהם.
• משפט קישינב התקיים ב-27-30 ביוני 1971 ופסק שנות מאסר במשטר חמור ל-:  מעין (צ'רנוגלז), דוד - 5; גולדפלד, אנטולי - 4; גלפרין, אלכסנדר - 2 וחצי; שור, הילל, וולושין, ארכדי, לויט, שמעון, טראכטנברג, לזר, קיג'נר, הרי - 2 לכל אחד מארבעתיהם; רבינוביץ', דוד - שנה אחת. בנוסף למאסר נפסק לכל אחד הנדונים לשלם "הוצאות משפט" 72.86 רובל.
• משפט של בוריס אוזרניקוב (אגמי) התקיים בלנינגרד ב-6-7 באוקטובר 1971 בלנינגרד ופסק 3 וחצי שנות מאסר במשטר חמור לבוריס אוזרניקוב (אגמי).

חילופי אסירים: יואל פרנק קוזניצוב ויוסף מנדלוביץ'דימשיץ

ב-1974 הוחלפה בברלין סילווה זלמנסון (יחד עם יהודי בולגרי שנידון למוות בבולגריה באשמת ריגול לטובת ישראל) במרגל הסובייטי שנלכד בישראל, יורי לינוב, ועלתה לישראל.

ב-20 במאי 1978 נעצרו שלושה סוכני מודיעין סובייטיים בניו ג'רזי בעודם אוספים דו"ח של סוכן ממקום מסתור. אחד מהם היה ולדימיר זינקין, נספח סובייטי באו"ם, שהייתה לו חסינות דיפלומטית ולכן שוחרר. השניים האחרים, רודולף צ'רנאייב וולאדיק אנגר, נשפטו ל-50 שנות מאסר ולאחר משא ומתן ארוך הוחלפו ב-27 באפריל 1979 בחמישה אסירים פוליטיים, ביניהם שני מנהיגי הפרשה: אדוארד קוזניצוב ומארק דימשיץ. שלושת האסירים הנוספים שהוחלפו היו אלכסנדר גינזבורג, ולנטין מורוז וגאורגי וינס. במסגרת ההחלפה שוחררו עוד חמישה אנשים, מתוכם ארבעה שנעצרו בחטיפת המטוס: אריה חנוך, אנטולי אלטמן, בוריס פנסון, וזאב זלמנסון (בנוסף שוחרר גם הילל בוטמן שנידון במשפט לנינגרד השני). הם שוחררו שבוע לפני ההחלפה ויצאו מברית המועצות לישראל ביום ההחלפה.

קוזניצוב עלה לישראל, וניהל את מחלקת החדשות של רדיו אירופה החופשית (1983-1990). לאחר מכן הוא היה העורך הראשי של וסטי.

מנדלביץ', פדורוב ומורז'נקו

בפברואר 1981 שוחרר מנדלביץ' ועלה גם הוא לישראל. הוא פעל נמרצות לשחרור שני הלא יהודים בקבוצה, פדורוב ומורז'נקו. מורז'נקו שוחרר ב-15 ביוני 1984 ונאסר מיד שוב על הפרת השחרור על תנאי. פדורוב שוחרר ביוני 1985 והוגבל בהתיישבות לפי "חוק 101 הקילומטר". לא ניתנה לו ויזת-יציאה עד 1988, אז היגר לארצות הברית. הוא ייסד את "קרן הכרת התודה" ב-1998 להנצחת הדיסידנטים הרוסים ש"נלחמו בכוח הסובייטי והקריבו את החופש ואת חייהם למען הדמוקרטיה".

ראו גם

• מבצע חתונה (סרט)
• יוסף מנדלביץ'
• נתן שרנסקי

לקריאה נוספת

• אדוארד קוזניצוב "יומני כלא" - ספר אשר כתב ב-1973 מן הכלא הסובייטי בסתר והוברח למערב. הספר זכה בפרס "גוליבר" בצרפת ב 1974.
• אדוארד קוזניצוב "ריצת מרתון במורדוביה" - 1980, הוצאת כתר
• יוסף מנדלביץ, מבצע חתונה, הוצאת כתר, ירושלים, 1985.
• הלל בוטמן, לנינגראד-ירושלים וחניה ארוכה ביניהן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981.
• הלל בוטמן, עת לחשות ועת לדבר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984
• נחמיה לבנון, הקוד: נתיב (חלק רביעי), עם עובד,1995

קישורים חיצוניים

• "מבצע חתונה" סרטה התיעודי של ענת זלמנסון-קוזניצוב בתם של סילווה ואדוארד, המתאר את הסיפור מנקודת מבט אישית, בסיוע רשות השידור והמרכז הלאומי לסרטים של לטביה, 2016
• גלעד מורג, נפטר פעיל העלייה שניסה לחטוף מטוס מברה"מ, באתר ynet, 26 באוגוסט 2015
• עופר אדרת, פרידה ממתכנן החתונה שלא המריאה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2015
• ישראל זלמנסון, כך נסינו לחטוף מטוס סובייטי, מעריב, 15 באוקטובר 1978, המשך
• ישראל זלמנסון, "החתונה בפרוזבורסק נדחתה", מעריב, 22 באוקטובר 1978
• ישראל זלמנסון, איפה נאכל בצהריים - בשטוקהולם או בכלא?, מעריב, 27 באוקטובר 1978
• ישראל זלמנסון, איך הקג"ב האכיל אותי שני מלפפונים, מעריב, 3 בנובמבר 1978
• ישראל זלמנסון, הקג"ביסטים מחאו כף, הקרובים הריעו "בני חיל!", מעריב, 10 בנובמבר 1978
• ישראל זלמנסון, "18 טורי גדרות, מגדלי שמירה בפינות - ובאמצע צינוק!, מעריב, 17 בנובמבר 1978
• ישראל זלמנסון, "האנטישמים הרוסים מאמינים שברז'נייב יהודי"..., מעריב, 24 בנובמבר 1978
• ישראל זלמנסון, כשחליתי מדדו את חומי בין הלחי לכתף, מעריב, 1 בדצמבר 1978, המשך
• סילווה זלמנסון, המטרה - בריחה, הסיסמה - "חתונה", מעריב, 16 בספטמבר 1974
• ירון דרוקמן, כשיהודים ניסו לחטוף מטוס רוסי: "להגיע לישראל", באתר ynet, 26 בדצמבר 2015

הערות שוליים

ספרים בנושא:

1. אני אזרח ישראל! -- (יומני כלא שהוברחו ופורסמו במערב) אדוארד קוזניצוב, 1974  הספר זכה בפרס "גוליבר" בצרפת
2. ריצת מרתון במורדוביה -- אדוארד קוזניצוב, הוצאת כתר 1980
3. מבצע חתונה --- יוסף מנדלביץ

22799030מבצע חתונה