משפחת שרתוק

משפחת שֶרְתוֹק (צֶ'רְטוֹק)-שָרֵת היא משפחה יהודית בארץ ישראל, שממנה יצאו אישים שתפסו משרות מרכזיות בהנהגת היישוב.

ראשי המשפחה היו יעקב שרתוק, "ראשון הביל"ויים בארץ ישראל", ואחיו זאב שרתוק. יעקב שרתוק חבר לקבוצה הראשונה של אנשי ביל"ו. הוא עלה לארץ ישראל זמן קצר לפני שאר חבריו על מנת להכשיר את השטח. בשנת 1886 שב לבדו לרוסיה, שם נישא לפניה לב. בני הזוג עברו להתגורר בחרסון, יחד עם אחותו הצעירה של שרתוק, גוטה, ושם נולדו חמשת ילדיהם: רבקה, משה, עדה, יהודה וגאולה.

בשנת 1906 עלה יעקב שרתוק שנית לארץ ישראל, יחד עם אשתו, חמשת ילדיו, אחותו גוטה (טובה) ובעלה ברוך קטינסקי ואחיו זאב (וולודיה) ואשתו אנה (חנה). עם הגיעם לארץ התגוררו בשכונת עג'מי ביפו. כעבור זמן התיישבו שלוש המשפחות לבית שרתוק בכפר עין סיניא הסמוך לרמאללה. מטרתן הייתה לייסד התיישבות עברית, אך הן נותרו מתיישבים יהודים בודדים באזור. בתקופת התיישבותם בעין סיניא נולדה לברוך וגוטה קטינסקי בתם ציונה (רבאו). בשנת 1908 עזבו שלוש המשפחות את עין סיניא אל ירושלים, וכעבור זמן קצר עברו לתל אביב.

יעקב וזאב שרתוק בנו את ביתם בשדרות רוטשילד 23 בתל אביב. הבית תוכנן על ידי האדריכל יוסף ברלין. חמשת ילדיו של יעקב שרתוק התגוררו בבית. לאחר מותו של יעקב שרתוק, בשנת 1913, התגוררו בבית רבקה ודב הוז ולאחר מכן התגוררו בו עדה ואליהו גולומב. לימים שימש הבית כמטה "ההגנה", שבו נערכו ישיבות הנהגת "ההגנה" בראשות "הגיסים" הוז, גולומב ושאול אביגור. אגף אחורי תוכנן על ידי יוחנן רטנר, אף הוא מבכירי "ההגנה". כיום משמש הבית המשוקם את מוזיאון ההגנה.