מאיר שרמן
מאיר שרמן (3 ביוני 1912 - 28 במרץ 1970) היה מראשי הרכש הישראלי בארצות הברית, דיפלומט ומנהל עסקי.
ביוגרפיה
מאיר שרמן נולד בתל אביב לד"ר משה שרמן מחלוצי הרפואה בישראל ואשתו רבקה שרמן.
בתקופת לימודיו בגימנסיה הרצליה שירת ביחדת הקשרים של "ההגנה" בתל אביב בפיקודו של אליהו סחרוב[1].
לאחר סיום לימודיו בגימנסיה הרצליה נסע לניו-יורק שם סיים בהצטיינות תואר ראשון בבנקאות ומימון באוניברסיטת ניו-יורק[2]. לאחר תקופת עבודה קצרה בארץ הוא שב לניו-יורק וב- 1936 השלים את לימודיו לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת ניו-יורק[3].
במרץ 1948, בעודו עובד כמנהל בכיר בחברת מסחר בינלאומית בניו-יורק, גויס על ידי טדי קולק לעבוד בשירות "ההגנה" בארצות-הברית. הוא עמד בראש "חומרים לארץ-ישראל", החברה שתחתה רוכז הרכש החוקי של משלחת "ההגנה" בארצות-הברית, ופיקח על ההיבטים הכלכליים של כלל גופי הרכש[4].
עם קום המדינה הפך מאיר לראש מדור הרכש של משרד הביטחון בארצות הברית. ב-1949 מונה לראש מחלקת האספקה של ישראל בארצות הברית. ב-1954 הוא התמנה ליועץ הכלכלי ומנהל השירותים הכלכליים של ישראל בארצות-הברית וב-1955 הצטרף לסגל הדיפלומטי ושימש כציר הכלכלי בשגרירות ישראל בוושינגטון.
בתחילת שנות החמישים הגה מאיר את הרעיון של שימוש בקהילות היהודיות בארצות-הברית לצורך השגת אשראי נוח לישראל, שהפך למפעל הבונדס[5].
בעקבות החרם הערבי ורצונה של חברת "של" להפסיק את פעולתה בארץ נרכשו נכסיה ב-1958 על ידי הממשלה וסר אייזק וולפסון ושימשו את הבסיס להקמתה של חברת "פז". בעקבות זאת חזר מאיר לישראל ונתמנה למנהל הכללי של החברה. במקביל לעבודתו בפז כיהן שרמן במספר רב של דירקטריונים ביניהם בנק לאומי, מפעלי ים-המלח והחברה לישראל, עמד בראש מספר וועדות ציבוריות[6] והיה מהיועצים הקרובים ביותר ללוי אשכול ופנחס ספיר[7].
נפטר בתל אביב במרץ 1970.
משפחה
אחותו הייתה המחנכת והמוזיקאית הדסה שרמן-פריאל.
הנצחה
על שמו נקרא גן מאיר שרמן בירושלים, קרן מלגות על-שמו ומרכז הדרכה, בית שרמן, במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא.
הערות שוליים
- ^ סחרוב, א. מעש בצל – פרקי זכרונות. משרד הביטחון תל אביב 2000. עמוד 85
- ^ "בתל אביב", דואר היום. 11.7.1934 עמוד 4
- ^ Tel Aviv at NYU Graduation”, The Palestine Post. 21.6.1936 p. 2
- ^ רוזן, ד. בעקבות האוצר האמריקאי – פעילות ה"הגנה" בארצות-הברית 1949-1945. משרד הביטחון 2008 עמוד 357
- ^ קולק, ט. ירושלים אחת. מעריב תל אביב 1979. עמוד 113
- ^ "מאיר שרמן" דבר. 30.30.1970
- ^ סחרוב, א. מעש בצל – פרקי זכרונות. משרד הביטחון תל אביב 2000. עמוד 88
