משה סבוראי (גולדזייגר)
 | |
| תמונת הפספורט ששימשה בדרכונו של סבוראי, שהונפק על ידי ממשלת המנדט בירושלים, 11 באוקטובר 1932 | |
| לידה |
14 בנובמבר 1894 אודסה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה | אוקטובר 1984 (בגיל 89) |
| שם לידה | משה גולדזייגר |
| תאריך עלייה | 1914 |
| עיסוק | רואה חשבון |
משה סְבוֹרָאִי (גולדזייגר) (14 בנובמבר 1894[1][2] – אוקטובר 1984[3]). איש העלייה השנייה, רואה חשבון שייסד את בית הספר לפנקסנות בתל אביב וחיבר ספרי לימוד בנושא. ממפקדי ההגנה בתל אביב ולימים יו"ר ההנהלה הארצית של ארגון חברי ההגנה.
ראשית חייו
משה גּוֹלְדְּזֵיְגֶּר נולד בט"ו חשון תרנ"ה, ב-14 בנובמבר 1894, באודסה שהייתה אז בשלטון רוסיה.[1][2] אביו, מרדכי יצחק בן מאיר צבי גולדזייגר, עסק במסחר ושימש כפקיד בבית מסחר לברזל.[1][4] אימו, זלדה, הייתה בתם של אייזיק וסימה איירלס.[1][3] היו למשה שתי אחיות, פנינה וציפורה, ושני אחיו הצעירים היו שמואל סבוראי (גולדזייגר) ושמעון סבוראי (גולדזייגר).
סיים בית ספר יהודי למסחר, ועד שעלה לארץ ישראל ב-24 ביוני 1914, עבד בהנהלת-חשבונות בבנק שיתופי "הלוואה וחסכון".[1][2]
בארץ ישראל
תכנן ללמוד בטכניון, אך החל בעבודה כפועל מתכת ביפו.[1] עם סגירת בית החרושת בו עבד בגלל המורטוריום עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עבד כשומר במושבה ראשון לציון והשתתף בוועד המנהל שלה.[1] התעת'מן כדי לחמוק מגירוש מארץ ישראל בגלל היותו נתין של רוסיה, מדינת אויב של השלטון הטורקי, ואז ברח כדי לחמוק מגיוס לצבא הטורקי יחד עם אחיו שמואל, אל דגניה ולמושבה כנרת.[1] חזר לתל אביב לאחר זמן ואז משגורש עם משפחתו במסגרת גירוש תל אביב, עברה משפחתו לגליל התחתון והוא נענה לקריאת התאחדות האיכרים ויצא לשמור ברחובות.[1] באותה תקופה גם כיהן כחבר ההנהלה הכללית של אגודת השומר.[1] מאוחר יותר עבר לחיפה, שם עבד כמנהל חשבונות של כרמל מזרחי.[1] ב-1919, לאחר שנכבשה חיפה מידי העות'מאנים, חזר לתל אביב שם עבד כמנהל חשבונות אצל יצחק ליב גולדברג.[1]
עם פרוץ המאורעות ביפו תל אביב, מונה על ידי ההגנה לפקד על שכונת מרכז בעלי מלאכה שהייתה אז בגבול הצפון מערבי של תל אביב.[1]
ב-1921, בזמן שהיה מנהל הכספים של ההגנה, עסק בהכוונת מפקד העיר גם בגיוס חברים לארגון, בהדרכתם ובאימונם.[1] ב-2 בנובמבר 1921 הוטל עליו תפקיד ביחידה הנודדת – לקשר בין משפחות מבודדות של יהודים בעיר העתיקה בירושלים, תפקיד במסגרתו גם נלחם בפורעים.[1]
בעקבות עבודתו עבר לעפולה, שם נבחר כחבר במועצת פועלי עפולה, וכחבר במועצת העיר הראשונה מטעם מפלגת אחדות העבודה.[1] היה יו"ר סניף עפולה של המפלגה, ייסד את "בית המשפט העברי" במקום וייסד את המוסד המשפטי של מועצת הפועלים שנקרא משפט חברים.[1]
ב-24 באוגוסט 1929 נשלח, מחופש לרופא כחלק מקבוצה שמנתה שישה אנשים, כדי להגניב לירושלים את מכונת הירייה היחידה שהייתה בתל אביב, שנקראה "שברצלוזה" (השחורה) ושסייעה רבות בהגנת ירושלים משהגיעה ליעדה.[1][5][6][7] לאחר מכן חזר לתל אביב ומונה למפקד ההגנה בשכונת שכנים א'.[1]
עם פרוץ המרד הערבי הגדול באפריל 1936, החל לפעול באופן שוטף בהגנה ולעבור קורסים ואימונים שונים מטעמה, בסיומם, בשנת 1939, מונה כמפקד אזור ב' בתל אביב.[1] עד להקמת המדינה, היה ממפקדי ההגנה בתל אביב.[8]
בשנת 1940, בפקודת מפקד העיר נחום זיו-אב, הקים וניהל שירות עבודה ושירות תרבות שנועדו לתת מענה לחברי ההגנה בשאלות בנושאי עבודה ובנושאים אחרים.[1]
ב-1949 היה אחד מחמשת המייסדים של ארגון חברי ההגנה, ומאוחר יותר שימש כגזבר הארגון.[1] נבחר לחבר נשיאות הארגון ב-1960 וב-1969 כיהן כיו"ר ההנהלה הארצית של ארגון חברי ההגנה.[9][10]
ב-1954 קיבל תואר רואה חשבון מממשלת ישראל.[1]
קריירה מקצועית
קיבל על עצמו, לבקשת דוד רמז, להיות מנהל חשבונות ראשי של משרד לעבודות ציבוריות של הסתדרות העובדים הכללית, שלימים נקרא סולל בונה, שם עבד, בתחילה בחיפה ואז בירושלים.[1] בקיץ 1921 מינתה אותו רחל ינאית בן-צבי למנהל הכספים של ההגנה בירושלים, תפקיד במסגרתו גם ארגן וגבה "מס הגנה" בין הפקידים במוסדות, בסכום שהספיק לכיסוי חובות, לתשלום הוצאות ולרכישת נשק, ואף השאיר עודף.[1][7]
ב-1922, חזר לתל אביב והחל לעבוד כחשבונאי עצמאי.[1] לאחר מכן עבד בג'וינט ועם סגירת משרדם עבר לעבוד כמנהל חשבונות של המשביר בעפולה.[1]
בשנת 1922, בעודו בירושלים, התחיל ללמד הנהלת חשבונות ומקצועות משיקים, תחת הכותרת "קורסים למדעי המסחר".[1][11][12] לימד "מדעי המסחר" מטעם הסתדרות הפקידים, ובשנת 1937 נתנה מחלקת התרבות שעל יד מרכז הפקידים את חסותה לספר הנהלת פנקסים, ספר הדרכה למתחילים שכתב סבוראי.[13][14][15] עד 1971 למדו אצלו מעל 5,000 תלמידים.[1]
במשך חמש עשרה שנה, התנדב בניהול חשבונות של אגודת "עזרת יתומים".[16]
ב-1965, מונה לבוחן בוועדות בחינה למועמדים לשירות המדינה.
סבוראי מוכר כמייסד בית הספר לפנקסנות בתל אביב ונחשב לאחד המפורסמים בתחומו בישראל.[17][18]
אוסף הפרפרים
מראשוני העוסקים בפרפרנות (אנ') בארץ ישראל.[18] התחיל לאסוף פרפרים עוד באודסה, והמשיך בתחביב זה במשך כל חייו.[1][18] איבד את אוסף הפרפרים שלו בגירוש תל אביב בשנת 1917, וב-1921 החל להקים את האוסף מחדש.[18] השתמש בתחביב הפרפרנות גם ככיסוי למשימות ריגול בפעולות ההגנה.[18]
ספריו
סבוראי פרסם מספר ספרי לימוד וחוברות תרגילים.[19] הידועים בהם:[1]
- הנהלת חשבונות: ספר למוד המקצוע לשיטותיו השונות (תרצ"ז, 1936) בהוצאת מצפה ומאוחר יותר בהוצאת מ. ניומן.[20][15][21]
- חלק ב: הנהלת חשבונות וחשבון מסחרי. ספר למוד להשתלמות בהנהלת חשבונות (תשכ"ג 1963) בהוצאת מ. ניומן.[22]
בנוסף כתב מבוא לספר הנהלת פנקסים מאת שאול קנצלר.[23]
חיים אישיים
בשנת 1922 שינה, יחד עם שאר בני משפחתו, את שם המשפחה מ-גולדזייגר לסבוראי.[1] בתחילה אוית שם המשפחה Saborai וב-1940 שונה ל־Savorai.
ב-1923 נשא את רחל בת ברוך טולקצ'וב מסלוצק.[1] נולדו להם שתי בנות: תבורך ואילה.[1]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 1.19 1.20 1.21 1.22 1.23 1.24 1.25 1.26 1.27 1.28 1.29 1.30 1.31 1.32 1.33 דוד תדהר (עורך), "משה סבוראי (גולדזייגר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יט (1971), עמ' 5704
- ^ 2.0 2.1 2.2 סבוראי, משה בן מרדכי, באתר הספרייה הלאומית הלאומי
- ^ 3.0 3.1 מודעת אבל בשם המשפחה, מעריב, 22 באוקטובר 1984
- ↑ ברכה במלאת 70 שנה לאביו (עמ' 9), באתר דבר, 26 מאי 1933
- ↑ יונה חנוך, אלמוניות החאקי - העברת מכונת ירייה לירושלים (עמ' 25–29), באתר הספרייה הלאומית, תמונה בעמוד 26
- ↑ יצחק רזיאל (רוזנטל), ההגנה בתל אביב (עמ' 165–166), באתר הספרייה הלאומית
- ^ 7.0 7.1 ההגנה בירושלים (עמ' 41, 97–99), באתר הסיפרייה הלאומית, מגבה את תפקידו כגזבר בירושלים, 1923. מפרט על חשיבותה של מכונת הירייה ב-1929 ואת הסיפור מפי משה סבוראי
- ↑ ערן שורר, תחביבים וחובביהם, דבר, 21 בפברואר 1958
- ↑ אישים ומוסדות, באתר הצופה, 8 באוגוסט 1960
- ↑ ממציא ה"דוידקה" - למנוחות, הצופה, 6 במרץ 1969
- ↑ קורסים למדעי המסחר (מודעה) נוסדו בשנת 1922, הארץ, 29 באפריל 1932
- ↑ ירושלים - בקורסים המקצועיים שע"י התאחדות הפקידים, דבר, 13 באוקטובר 1927
- ↑ מודעה מטעם בית ספר מכין "תושיה", דבר, 6 בנובמבר 1927
- ↑ ישראל יברכיהו, ספר חדש בפנקסנות, דבר, 18 באפריל 1937
- ^ 15.0 15.1 מודעה לספר, דבר, 8 בינואר 1937
- ↑ ברכה מטעם אגודת "עזרת יתומים", דבר, 13 בדצמבר 1944
- ↑ ישראל גור, המיקרוקוסמוס היהודי של דב סדן, באתר דבר, 12 במרץ 1982
- ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 18.4 י. מלאכי, פרפרנות – תחביב, מדע, ריגול, היום (עיתון ישראלי), 6 באוגוסט 1969
- ↑ סבוראי, משה בן מרדכי - פרסומים, באתר הספרייה הלאומית
- ↑ הנהלת חשבונות : ספר למוד המקצוע לשיטותיו השונות, באתר הספרייה הלאומית, המחלקה לתרבות שליד הועד המרכזי של הסתדרות הפקידים העברים בא"י. הוצאת מצפה.
- ↑ מודעה לספר, הוצאת ניומן, על המשמר, 7 בספטמבר 1948
- ↑ חלק ב: הנהלת חשבונות וחשבון מסחרי, ספר למוד להשתלמות בהנהלת חשבונות, באתר הספרייה הלאומית, הוצאת מ. ניומן
- ↑ מודעה לספר מאת קנצלר, מבוא מאת סבוראי, הצופה, 12 בינואר 1945
משה סבוראי (גולדזייגר)40816556Q133821224