משה ורטמן
 | |||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך עלייה | 1947 | ||||
| סיעה | המערך, העבודה | ||||
| |||||
| |||||
משה ורטמן (20 בפברואר 1924 - 2 באוקטובר 2011) היה חבר הכנסת לשעבר מטעם המערך ופעיל ציבורי בחיפה במשך כמה עשורים.
ביוגרפיה
ורטמן נולד בטומשוב לובלסקי שבפולין, בנם של שרה רבקה וישראל ורטמן. ב-1927 המשפחה עלתה לארץ ישראל והתגוררה בתל אביב-יפו, אולם האב (ישראל) לא הצליח למצוא פרנסה וב-1929 שבו בני המשפחה לפולין. ורטמן למד בגימנסיה טכנית על-שם קורקוס בלבוב שבאוקראינה, עם תחילת מלחמת העולם השנייה, יחידות של ורמאכט פלשו לעיירה שבה התגורר, הוא נתפס ונחקר על ידי קצין אס אס גרמני, אך הקצין שסבר שהנער פולני, שחרר את הנער ורטמן לדרכו בגין חזותו הארית, אותה יחידה בפיקוד אותו קצין אס.אס ביצעה פשעי מלחמה בעיירה ומספר יהודים נרצחו במקום כולל חברים לספסל הלימודים של ורטמן, ביתם של משפחת ורטמן נהרס בחלקו. עקב תנאי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, היחידות הגרמניות עזבו את העיירה ובמקומם נכנסו לעיירה יחידות של הצבא האדום, בפיקוד היחידות הללו היו קצינים פוליטיים -"פוליטרוקים" ברובם יהודים דוברי יידיש, אותם קצינים סייעו למשפחת ורטמן לעזוב את העיירה לכיוון מזרח. המשפחה עברה בהמשך ליישוב נידח במרכז רוסיה ובהמשך לברית המועצות האסייתית, בעיר לנינבאד בסמוך לטשקנט ,שם השלים את השכלתו, בבית ספר גבוה בטג'יקיסטן.
עלייה חוזרת
ורטמן שב לארץ ישראל ב-1947, ולאחר עלייתו היה פעיל בהגנה. הוא התגורר בקריית חיים ועבד כעובד אזרחי בתיקון ותחזוקת טרקטורים וציוד כבד עבור הצבא הבריטי באזור שהיום בסמוך לטירת כרמל. במלחמת העצמאות השתתף בעשרות פעולות מבצעיות במסגרת גדוד 21 של חטיבת כרמלי, ונפצע קשה משני קליעים שפגעו בפניו בקרב בגליל המערבי המערבי במסגרת ההתקפה על משטרת בסה, דרומית לקיבוץ חניתה. כתוצאה מהפגיעה איבד את הראיה בעין ימין, ורוסקה לסתו. למרות נכותו הקשה חזר לשירות בצה"ל ושוחרר בנובמבר 1949.
תפקידים מפלגתיים
ב-1948 הצטרף למפא"י, וכיהן בתפקידים שונים במועצת פועלי חיפה ובמפלגת מפא"י. בין היתר כיהן כמזכיר האגודים מקצועיים במועצת פועלי חיפה (1949 - 1955) ומנהל המחלקה לסניפים במועצת פועלי חיפה (1955 - 1969).
בסוף 1959 נבחר למזכירות מועצת פועלי חיפה[1] והחזיק לזמן מה את תיק עובדי המדינה[2] ואת תיק השכונות[3].
בספטמבר 1964 נבחר למזכיר מפא"י במחוז חיפה[4], תפקיד אותו החזיק עד שנת 1974. בהמשך היה חבר לשכת המרכז של מפא"י (1969 - 1981); חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות (1977 - 1985); ומזכיר מועצת פועלי חיפה (ב-1977).
ב-17 בינואר 1966 החל לכהן בכנסת השישית, במקומו של השר משה כרמל, שהתפטר לקראת מינויו לשר בממשלה כדי לפנות מקום לורטמן בכנסת[5]. ורטמן כיהן משך שלוש קדנציות (בכנסות ה-6, 7, 8) עד 1977, מטעם סיעת המערך. בכנסת השביעית כיהן כחבר בוועדת הכלכלה ובוועדת הפנים, בכנסת השמינית כיהן כחבר בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ובוועדת העבודה והרווחה.
ורטמן כיהן כיו"ר סיעת המערך ויו"ר הנהלת הקואליציה בכנסת.
תפקידים נוספים
היה חבר מועצת העיר חיפה ועבד בתפקידים בכירים בחברת הבנייה "אנגל" וברשת קו-אופ צפון.
בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-110 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.
ורטמן שימש ראש הגמלאים בחיפה בהסתדרות החדשה כמעט עד יומו האחרון.
זמן קצר טרם פטירתו הוציא ספר ביוגרפי בסיועו של אלי נחמיאס בשם "בנתיבי מאבק והגשמה".
היה נשוי למלכה לבית כ"ץ[6] (1926-2004), ולזוג נולדו שלושה ילדים.
על שמו כיכר בהדר הכרמל בחיפה.
קישורים חיצוניים
משה ורטמן, באתר הכנסת - משה ורטמן, באתר כנסת פתוחה
סיפור הפציעה, סרטון באתר יוטיוב- תמונות מאוסף משה ורטמן - ההסתדרות במרחב חיפה מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
הערות שוליים
- ^ נבחרה מזכירות מ.פ. חיפה, דבר, 14 בדצמבר 1959
- ^ מאות עובדים ברכבת חיפה, מעריב, 18 בפברואר 1964
- ^ אושר צירוף י. זלץ, דבר, 23 בנובמבר 1964
- ^ לא איים בפילוג, דבר, 22 בספטמבר 1964
- ^ בממשלה החדשה יכהנו ששה שרים שאינם חברי כנסת, דבר, 11 בינואר 1966
- ^ מלכה עב"ל משה, דבר, 28 באוגוסט 1949
32952257משה ורטמן