מורה מן החוץ
מורה מן החוץ במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, הוא מרצה, בדרך כלל בעל תואר שלישי, שאינו שייך לסגל ההוראה הקבוע של המוסד. משרת המורה מן החוץ כוללת הוראה בלבד, ללא מחקר וללא הנחיית סטודנטים לתארים מתקדמים. המורים מן החוץ הם חברים בסגל האקדמי הזוטר.
ראשיתה של מסגרת זו בשנות ה-60, כאשר הקימה האוניברסיטה העברית את השלוחה בתל אביב, שלימים הפכה להיות אוניברסיטת תל אביב. מרצים מן האוניברסיטה העברית שיצאו ללמד בשלוחה נחשבו שם ל"מורים מן החוץ". בהמשך ניתן תואר זה לחברי סגל מכל אוניברסיטה, שהתבקשו ללמד במוסדות אחרים, ואחר כך גם למומחים שעיקר עיסוקם שלא באקדמיה (כגון שופטים) שלימדו קורסי בחירה בתחום התמחותם. החל משנות השמונים החלו האוניברסיטאות והמכללות האקדמיות בישראל להשתמש במורים מן החוץ כתחליף זול להעסקת סגל הוראה רגיל.
על פי נתוני 2008, בישראל מועסקים כ-5,000 איש בכ-2,000 משרות של מורים מן החוץ, לעומת כ-4,500 תקנים של סגל אקדמי בכיר.
בשנת 2008 הוגדר בישראל מסלול של עמית הוראה, הכולל את המורים מן החוץ שעיקר עבודתם בהוראה; משכורתם גבוהה מזו של מורים מן החוץ שאינם כאלה.[1]
קישורים חיצוניים
- יפעת סולל, המהפכה השקטה באוניברסיטאות 1987-2007 – העסקת מורים מן החוץ, באתר הפורום להגנת ההשכלה הציבורית
אור קשתי, דוקטור, אך עובד קבלן: המרצים מן החוץ הם חברי הסגל מהמעמד הנמוך ביותר, באתר הארץ, 9 במאי 2014- רשימת הדרגות האקדמיות בעברית ובאנגלית, אוניברסיטת תל אביב.
הערות שוליים
- ^ פירוט תנאי ההסכם שנחתם בראשי תיבות עם הסגל הזוטר - 02.06.2008 /ד"ר סילבי הוניגמן, באתר "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית"
21536320מורה מן החוץ