מרי ריטר בירד
| לידה |
5 באוגוסט 1876 אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה | 14 באוגוסט 1958 (בגיל 82) |
| ידועה בשל | פעילות למען זכות הצבעה לנשים, חיבורים היסטוריים |
| מקצוע | היסטוריונית |
| בן זוג | צ'ארלס אוסטין בירד |
מרי ריטר בירד (באנגלית: Mary Ritter Beard; 5 באוגוסט 1876, אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית - 14 באוגוסט 1958) הייתה היסטוריונית, וארכיונאית, שנטלה חלק משמעותי בתנועת הסופרג'יסטיות, ונאבקה למען צדק חברתי באמצעות חינוך ואקטיביזם במסגרת תנועת העובדים ותנועת הנשים. חיברה ספרים על נשים בהיסטוריה האמריקאית והכללית, וכן חיברה, במשותף עם בעלה, ההיסטוריון צ'ארלס אוסטין בירד, חיבורים היסטוריים חשובים, ובראשם The Rise of American Civilization ("עליית התרבות האמריקאית", 1927).
ראשית דרכה
נולדה באינדיאנפוליס, רביעית בין שבעה ילדים, לנרסיסה לוקווד ואיליי פוסטר ריטר.[1] אמה הייתה אשה משכילה מקנטקי, ואביה גדל בחווה סמוכה לאינדיאנפוליס, בן להורים קווייקרים. באופן חריג לקווייקרים (הדוגלים בפציפיזם), החליט להתגייס לצבא האיחוד (הצפון) זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית. הוא נשא את נרסיסה לאשה בשנת 1863, בעיצומה של המלחמה, וחזר ללחום. מקץ שירותו סיים את לימודיו והחל לעשות בעריכת דין באינדיאנפוליס.
השכלה
בירד סיימה את לימודי התיכון בהצטיינות, ונרשמה ללימודים באוניברסיטת דפאו בעיר. היא הצטרפה לאחוות קאפה אלפה תטה והייתה נשיאת המחזור שלה.
בירד ייחסה השפעה לשתיים מבנות האחווה שלה אשר סירבו להגביל עצמן לקורסים ולפעילויות שיועדו לנשים, וכן למרצה שלה לשפה הגרמנית, ד"ר הנרי ב. לונגדן. הוא לימד גרמנית לא רק כשפה, אלא כתרבות, וכלל ספרות והגות גרמנית בהוראה, ועודד את תלמידיו להתעמק בהקשרים התרבותיים של השפה. בעת לימודיה באוניברסיטה פגשה את צ'ארלס אוסטין בירד.
נישואים והקמת משפחה
לאחר שסיימה את לימודיה בשנת 1897, החלה ללמד גרמנית בבית ספר מקומי, בעוד צ'ארלס נסע לאנגליה להמשיך את לימודיו באוניברסיטת אוקספורד. הוא חזר לארצות הברית מקץ כשנתיים, נשא את בירד במרץ 1900, והיא הצטרפה אליו לאנגליה, שם המשיך בלימודיו. תחילה חיו באוקספורד, ואחר כך עקרו למנצ'סטר, שם נולדה מרים, ילדתם הראשונה, בשנת 1901. הם החליטו שברצונם לגדל את מרים בארצות הברית, ולכן עקרו לניו יורק בשנת 1902, ונרשמו שניהם לאוניברסיטת קולומביה. בירד למדה סוציולוגיה אך לא השלימה את לימודיה; צ'ארלס סיים את הדוקטורט והצטרף לסגל ההוראה במוסד, שם לימד עד 1917. בשנת 1907 נולד בנם ויליאם.
השפעה אירופית
בעת שהותה באנגליה, נחשפה בירד למצוקות מעמד העובדים באנגליה המתועשת, וקשרה קשרי חברות עם מנהיגים פרוגרסיביים ורדיקליים מבין הסוציאליסטים, כמו גם עם המנהיגה הסופרג'יטית אמלין פנקהרסט ובנותיה, עם האנרכיסט פטר קרופוטקין, ואינטלקטואלים אחרים. באנגליה החלה בירד לקרוא ולכתוב היסטוריה, והושפעה עמוקות ממה שלמדה על מאבקי העובדים, ועל הלהט של המאבק למען זכות הצבעה לנשים ורפורמה חברתית.
תנועת הסופרג'יסטיות
בארצות הברית, השתלבה בירד בתנועת הסופרג'יסטיות דרך פעילותה בארגונים כמו ה-Women's Trade Union League (WTUL, ארגון הגג של ארגוני העובדות בארצות הברית), למען שיפור תנאי העבודה של נשים. בירד סברה שמתן זכות בחירה לנשים יחיש את הפיקוח הממשלתי על תנאי העבודה, וישפר את חיי מעמד העובדים. בירד פעלה גם במסגרת ארגון בשם Equality League of Self-Supporting Women (הליגה לשוויון נשים המתפרנסות עצמאית), לימים ה-Women's Political Union (התאחדות הנשים הפוליטית), והנהיגה את ה-New York City Suffrage Party (NYCSP, מפלגת זכות הבחירה לנשים של העיר ניו יורק), והייתה בין עורכות הביטאון שלה, The Woman Voter (המצביעה). בשנת 1913, לבקשת הפמיניסטיות הצעירות אליס פול ולוסי ברנס, פרשה מה-NYCSP והצטרפה ל-Congressional Union (CU, התאחדות הקונגרס), לימים ה-National Woman's Party (מפלגת האשה הלאומית), שם הייתה חברת הוועד המנהל וערכה את הביטאון השבועי The Suffragist (הסופרג'יסטית). פעילותה כללה תכנון ואסטרטגיה, ארגון ונאום בהפגנות, מתן הרצאות פומביות, כתיבת מאמרים, ועדות בפני הקונגרס.
התפתחות רעיונית ושינוי דרך
לאחר שנחקק ב-1920 התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, האוסר על שלילת זכות בחירה על בסיס מגדר, התמקדה בירד בכתיבה ובפיתוח הגותה בנוגע לנשים בהיסטוריה, מה שעורר עליה לעיתים ביקורת מצד התנועה הפמיניסטית. כמו בעלה, תמכה בזרם ה"היסטוריה החדשה", שביקש לכלול גורמים כלכליים, חברתיים, ותרבותיים (ולא רק מדיניים וצבאיים) בכתיבת היסטוריה, מה שגם הרחיב את המקום לתיאור פעילותן של נשים. בירד גרסה שעיון מעמיק במה שהיא כינתה "ההיסטוריה הארוכה" של נשים, מהפרהיסטוריה עד לזמנה, יגלה שלנשים היה תפקיד מרכזי בכל התרבויות. היא הטעימה שנשים שונות מגברים אך לא פחותות מהם מצד תרומתן, אלא שחשיבותן לא זכתה להכרה.
בירד חלקה על פמיניסטיות בנות תקופתה, שלדעתה ראו את ההיסטוריה של נשים כהיסטוריה של דיכוי והציבו לעצמן מטרה של שוויון לגברים דרך, בין היתר, מאבקן לחקיקת התיקון לשוויון זכויות (ERA) (שלא נחקק). בירד סברה שתפיסת ההיסטוריה הזו אינה רק בלתי-מדויקת, אלא אף מזיקה, ושהשאיפה להידמות לגברים אינה מטרה ראויה, שכן נשים יכולות להציע דברים אחרים ומועילים יותר לחברה, וספציפית, שנשים יכולות להציע "תרבות".[2]
היא חיברה עם בעלה היסטוריה של ארצות הברית בשבעה כרכים, אשר תורגם בקיצורים לעברית בידי יוסף עוזיאל, ויצא בשני כרכים בהוצאת יחדיו, 1962. כמו כן, חיברה ספר על נשים בתחום השלטון המקומי (העירוני), היסטוריה קצרה של תולדות תנועת העובדים האמריקאית, ואת הספר המרכזי שלה, Woman as a Force in History, שפרסמה בשנת 1946.
היא ביקשה לחנך נשים על אודות ההיסטוריה שלהן באמצעות כתיבה, אך משחשה שאינה מגיעה אל קהל היעד שלה, שינתה את דרך הפעולה שלה.
ארכיונאות
בעזרת הפמיניסטית פעילת השלום העולמי רוזיקה שווימר, יסדה בירד בשנת 1935 את ה-World Center for Women's Archives (WCWA, המרכז העולמי לארכיוני נשים). בראשות המרכז, קיוותה בירד לא רק לאסוף כל חומר ראשוני כתוב בידי נשים, בין אם פורסם או לא, אלא גם להקים מוסד חינוכי, שיסייע בחינוך נשים ובכתיבת היסטוריה. המרכז זכה בראשית דרכו לחשיפה רבה, אסף חומרים רבים, עודד שימור רשומות, עורר עניין בהיסטוריה של נשים, זכה לתמיכתה של אלינור רוזוולט, והוביל עם הזמן להקמת ספריית ארתור ואליזבת שלזינגר להיסטוריה של נשים באמריקה, במכללת רדקליף, וכן להקמת אוסף סופיה סמית' במכללת סמית'. על אף כל זאת, בעיני בירד המרכז לא מימש את יעדיה. לאחר חמש שנים בראשו, תוך התמודדות עם עיסוקים מתחרים וויכוחים בתוך תנועת הנשים, פרשה בירד מן המרכז בשנת 1940. המרכז נסגר חודשיים לאחר מכן, בעיקר בשל מחלוקות פנימיות, כמו גם בשל היעדר מימון.[3]
ביקורת על אנציקלופדיה בריטניקה
לאחר שפרשה מן הפעילות במרכז, עסקה בירד בניתוח הייצוג הנשי באנציקלופדיה בריטניקה. היא כינסה קבוצת חוקרות (דורה אדינגר, ג'אנט א' זליג, ומרג'ורי ווייט), והן הפיקו מחקר בשם A Study of the Encyclopedia Britannica in Relation to its Treatment of Women, לאחר מחקר שארך שנה וחצי. הן הגישו את המחקר, בן 42 עמודים, לוולטר יאסט, העורך הראשי של האנציקלופדיה באותה עת. על אף שיאסט הביע עניין והבטיח שבריטניקה תשופר בהתאם, המלצות הדו"ח לא מומשו. בירד התאכזבה מן המיזם ובחליפת מכתבים בשנת 1947 הציעה שנשים תחדלנה מלכתוב עבור בריטניקה.[4]
הדו"ח הכיל המלצות לגבי ערכים קיימים באנציקלופדיה, כמו גם הצבעה על ערכים חסרים. לדוגמה, ציינו מחברות הדו"ח שהערך על הפלה מלאכותית היה לקוי, שכן עסק בעיקר בשאלה המוסרית, והזניח את ההיבטים הרפואיים, הפוליטיים, הבריאותיים, החברתיים, והדמוגרפיים. כמו כן ציינו שהערך על השכלה היה ממוקד מדי בגברים, שאלו מדוע הערך "מלכה" לא קיים, ומדוע אין אזכור לנשים בערכים על רפואה ובריאות. על הערך "שיר" (זמר), כתבו המחברות "מן הערך עולה שנשים מעולם לא שרו באירופה. תרומתן של נזירות לזמרה ולהלחנה למקהלה אינה מוזכרת כלל." הדו"ח הציע להוסיף ערכים על רחצה, אפיית לחם, צביעת בדים, בית חולים, רעב, כביסה, וסלוני יופי.[4]
שריפת ארכיונה
על אף מסירותה של בירד לארכיונאות ולשימור מסמכיהן של נשים מכל העולם, היא עצמה שרפה כמעט את כל מסמכיה וכתבי היד שלה, וכך עשה גם בעלה לארכיונו. הם אף ביקשו מילדיהם שלא יפרסמו את מכתביהם.
ריטר נקברה לצד בעלה בהארטסדייל, ניו יורק, לצד בעלה, שנפטר כעשור לפניה.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- כתבי מרי ריטר בירד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ברברה טורוף, Mary Ritter Beard as Force in History, 1979, עמוד 7.
- ^ טורוף, עמ' 51.
- ^ ננסי קוט, A Woman Making History: Mary Ritter Beard Through Her Letters, הוצאת אוניברסיטת ייל, ניו הייבן, 1991, מסת"ב 0300048254, עמ' 216-220.
- ^ 4.0 4.1 אן ג' ליין (עורכת), Mary Ritter Beard: A Sourcebook, הוצאת שוקן, ניו יורק, 1977, מסת"ב 0805236686, עמ' 215-223.
31855306מרי ריטר בירד