לוסי ברנס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוסי ברנס
Lucy Burns
לידה 28 ביולי 1879
ברוקלין, ניו יורק
פטירה 22 בדצמבר 1966 (בגיל 87)
ברוקלין, ניו יורק
ידועה בשל יסדה את מפגלת הנשים הלאומית יחד עם אליס פול
השכלה מכללת פאקר, אוניברסיטת ייל, מכללת ואזר, אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת אוקספורד

לוסי ברנס (באנגלית: Lucy Burns;‏ 28 ביולי 1879 – 22 בדצמבר 1966) הייתה סופרג'יסטית אמריקאית ופעילת זכויות נשים.[1] היא הייתה אקטיביסטית נלהבת ופעלה בארצות הברית ובממלכה המאוחדת. ברנס הייתה ידידה קרובה של אליס פול. יחדיו ייסדו את מפלגת הנשים הלאומית.[2]

ביוגרפיה

ילדות והשכלה

ברנס נולדה בניו יורק ב-28 ביולי 1879 למשפחה אירית-קתולית.[3] היא הייתה נערה יפת מראה ותלמידה מוכשרת. היא למדה במכללת פקר שבברוקלין. החינוך במכללה שם דגש על החינוך הדתי והפיכת הבנות לנשים בוגרות, יחד עם הנחלת ערכים ליברלים. בנוסף, ברנס למדה באוניברסיטת קולומביה, מכללת וסאר (אנ') ובאוניברסיטת ייל. לאחר מכן, למדה הוראת אנגלית.

ברנס לימדה בתיכון ארסמוס בברוקלין במשך שנתיים. על אף שנהנתה מכך, היא ראתה בתקופה הזו, בסופו של דבר, כחוויה מתסכלת ורצתה להמשיך בלימודיה.[4] ב-1906, בגיל 27, עברה לגרמניה על מנת להמשיך בלימודיה בבלשנות באוניברסיטאות של בון וברלין.[5] מאוחר יותר עברה לבריטניה, שם למדה בלשנות אנגלית באוניברסיטת אוקספורד.[6] ברנס נהנתה מרקע חינוכי והשכלתי נרחב, וזאת הודות לאביה, אדוארד ברנס, שתמך בה ומימן את לימודיה הבינלאומיים.[7]

תחילת דרכה האקטיביסטית

בעת שברנס למדה בבית ספר לתארים מתקדמים בגרמניה, היא נסעה לאנגליה לתקופה קצרה, שם פגשה את אמלין פנקהרסט ובנותיה, כריסטבל וסילביה.[8][9] ברנס הושפעה מאוד מהאקטיביזם והכריזמה שלהן, עד שהחליטה לעזוב את לימודיה, כדי לעבוד יחד איתן באיגוד הנשים החברתי והפוליטי, ארגון המוקדש למאבק למען זכויות הנשים בבריטניה.[10] בזמן עבודתה, הפכה ברנס לאקטיביסטית והשתתפה במסעות הסברה רבים של ה-WSPU. אחד הדברים הראשונים שארגנה היה מצעד באדינבורו, כחלק ממסע הסברה בסקוטלנד ב-1909.[11] אף על פי שברנס לא הייתה ידועה כנואמת גדולה, היא נאמה מספר פעמים בפינות רחוב ובשווקים באירופה.[11] פעילותה אף הביאה אותה לבית המשפט, בעקבות דיווחים על הפרות סדר בעיתונות.[11]

בשנות עבודתה בארגון, פגשה ברנס את אליס פול בתחנת המשטרה בלונדון, לאחר ששתיהן נעצרו בעת השתתפותן בהפגנה.[1] פול הציגה את עצמה בפני ברנס, והבחינה בכך שהיא לבשה סיכה של דגל ארצות הברית על דש הבגד שלה.[12] הן דנו בפעילותן הסופרג'יסטית בבריטניה ובארצות הברית.[13] ברנס ופול הזדהו בתסכולן מהפסיביות של התנועה הסופרג'יסטית האמריקנית וכן ממנהיגותה הלא יעילה של אנה הוארד שו (אנ')‏.[1] שתי הנשים דמו בתשוקתן ובאומץ שלהן, ובמהרה הפכו לידידות קרובות.[13] שתיהן היו להוטות לפעול ולהיאבק למען זכויות הנשים. המאבק הפמיניסטי לשוויון בבריטניה השפיע עליהן להמשיך את המאבק גם בארצות הברית ב-1912.[1]

התנועה הלאומית האמריקאית - המאבק על זכות הנשים לבחור

בשובן לארצות הברית, הצטרפו פול וברנס לתנועה הלאומית אמריקאית למען זכויות הנשים (NAWSA) כמנהיגות שדולת הקונגרס שלה.[14] שתי הנשים חשבו כי מפלגת השלטון היא זו האחראית לבצע תיקונים לחוקה שיעניקו את זכות הבחירה לנשים.[14] הן האמינו כי אם יתקפו את המפלגה על אוזלת ידה בקידום מתן זכות ההצבעה לנשים, חברי הקונגרס יאלצו לנקוט פעולה או שיסתכנו באיבוד כיסאם.[14] גישה לוחמנית זו הוצגה על ידי פול וברנס בוועידה של התנועה בפילדלפיה ב-1912, בה נכחו אנה הוארד שו ומנהיגות אחרות של התנועה.[14] מנהיגות התנועה דחו את הצעתן, כיוון שטענו כי כל פעולה המופנית נגד המפלגה הדמוקרטית, שזה עתה זכתה בבחירות לנשיאות, היא מוקדמת מדי.[14] ברנס ופול לא היו מוכנות לוותר, וגייסו לשם כך את עזרתה של ג'יין אדמס, אחת המנהיגות היותר מוערכות ויוצאות הדופן של התנועה, למען גיוס תומכים בקרב ההנהגה בתוכניתן.[14] על אף רצון התנועה למתן את פעילותה, מנהיגי ה-NAWSA הסכימו לערוך מצעד במהלך ההשבעה של וודרו וילסון לנשיאות.[14] התנאי של התנועה לכך היה ששדולת הקונגרס של פול וברנס לא תקבל עוד מימון מהתנועה.[15] ברנס ופול אמנם הסכימו לתנאי הנ"ל, אך אירוע זה היווה את הסנונית הראשונה לקראת פיצולן המלא מהתנועה.[15]

פעילות פוליטית לקידום זכות בחירה לנשים

בשל הוויכוחים על שיטות הפעולה, חשו ברנס ופול שיהיה זה טוב יותר אם יחזקו את שדולת הקונגרס של ה-NAWSA ויצרפו חברות חדשות, ובכך יקימו קבוצה, שעדיין שייכת לתנועה, אך בעלת הנהלה משלה. השדולה החדשה נקראה "האיחוד הקונגרסאי של התנועה הלאומית-אמריקאית לזכות בחירה לנשים" (Congressional Union of the National American Women Suffrage Association)[16] ברנס נבחרה פה אחד להיות חברה בהנהלת האיחוד. באפריל 1913, NAWSA החליטה כי היא רוצה להתרחק מהקבוצות הרדיקליות בתוכה, ולא אפשרה עוד שהאיחוד הקונגרסאי ישתמש בשמה, ולכן שמו של האיחוד שונה ל"איחוד הקונגרסאי" בלבד.[16] ובכל זאת, ברנס ופול לא רצו להתנתק לחלוטין מהתנועה,[17] אך הקשר בין "האיחוד" לתנועה נשאר רופף.[18]

ברנס הציעה שוב הצעה רדיקלית בוועידה שהתרחשה בוושינגטון די.סי. ב-1913. כיוון שהדמוקרטים שלטו בבית הלבן ובשני בתי הקונגרס באותו זמן, ברנס רצתה להציב להם אולטימטום - תתמכו בדרישתנו לזכות ההצבעה, או שנדאג שלא תיבחרו שוב.[19] היא מאסה באדישותה של המפלגה הדמוקרטית וזעמה במיוחד על הנשיא וילסון, כיוון שאמר שיתמוך בוועדה לזכות ההצבעה לנשים, אבל מעולם לא הזכיר את הבטחתו בנאומיו בפני הקונגרס. כשמשלחת של נשים מ-NAWSA ניסתה להיפגש איתו על מנת להביע את מחאתה, וילסון טען שהוא חולה,[20] ולאחר כמה ימים, הוא התכחש להבטחתו לתמוך בזכות ההצבעה לנשים ואמר שלא יכפה את השקפותיו הפרטיות על הקונגרס.[20]

ב-NAWSA החליטו כי הן לא מוכנות להיות סובלניות כלפי ההשקפות הרדיקליות בהן דגל האיחוד הקונגרסאי, ולכן רצו לנתק סופית את הקשר עמו.[18] אולם, פול וברנס לא רצו להקים ארגון נפרד לחלוטין, שיתחרה ב-NAWSA, ובכך לעכב את השגת המטרה, ולכן ניסו לנהל משא ומתן עם מנהיגות התנועה.[21] על אף מאמציהן, האיחוד הקונגרסאי התפצל באופן רשמי מ-NAWSA ב-12 בפברואר 1914.[21]

רבים חזו שהפיצול יגרום לנזק בלתי הפיך למאבקן של הנשים לזכות ההצבעה. אולם, ברנס ופול המשיכו במאבק והחלו לתכנן את מאבקן נגד הדמוקרטים לקיץ 1914.[21] ברנס ופול ספגו ביקורת קשה מצד חלק מהחברות באיחוד, שהתלוננו כי הוא אליטיסטי, אוטוריטרי ומתנהל באופן לא דמוקרטי.[22] פול האמינה כי ניהול ריכוזי הוא חיוני לפעילות אפקטיבית למען השגת מטרתן, ולכן לא ביצעה שינויים דרסטיים. האיחוד, במטרה לרצות את אותן נשים, ביקש מהן שיציעו הצעות לשיפור, אם יש להן כאלה.[22]

בד בבד עם המאבקים הן כלפי פנים והן כלפי החוץ שניהל, פעל האיחוד הקונגרסאי ב-1914 כדי להבטיח שהתיקון לחוקה שהציעה סוזן ב. אנתוני יישאר על סדר היום.[23] התיקון של אנתוני, היה תיקון פדרלי לחוקה שיעניק את זכות ההצבעה לנשים ואמור היה להפוך לתיקון ה-19 לחוקה האמריקאית.[24] מאז הפיצול שלהן מה-NAWSA, רות חנה מקמריק נבחרה ליושבת הראש של שדולת הקונגרס של ה-NAWSA.[25] מבלי להתייעץ עם הוועד המנהל של ה-NAWSA, היא תמכה בתיקון החלופי שהציעו הסופרג'יסטיות שפרוט ופלמר.[26] זה היה איום מהותי על מטרתן של ברנס ופול, כיוון שתיקון זה, אם היה עובר, היה הופך את עניין זכות ההצבעה לנשים לעניין של כל אחת ממדינות ארצות הברית בלבד.[26] ברנס, פול ונשים אחרות מהאיחוד הקונגרסאי ומ-NAWSA נפגשו כדי לדון בעניין, אך NAWSA תמכה בסופו של דבר בתיקון של שפרוט, והאיחוד הקונגרסאי המשיך את מאבקו לתיקון כלל-פדרלי.[26][27]

ברנס הייתה האישה הראשונה שנאמה בפני נציגים של הקונגרס ב-1914, כאשר התיקון של אנתוני הגיע סוף-סוף לשולחן לבית הנבחרים.[28] העובדה שהיא הייתה הראשונה לדבר בזמן כה חיוני של מאבקן לתיקון פדרלי שיסדיר את זכות ההצבעה לנשים [דרושה הבהרה].[28] הנאומים של ברנס ופול היו מאוד חשובים באותו זמן כיוון שהראו לפוליטיקאים שהנשים עומדות להתאחד כגוש חוסם.[29]

מיד לאחר מכן, שלח האיחוד הקונגרסאי שני מארגנים לכל אחת מתשע המדינות בהן לנשים הייתה זכות הצבעה.[30] ברנס נשלחה לסן פרנסיסקו שבקליפורניה יחד עם הסופרג'יסטית רוז וינסלו (Rose Winslow).‏[31]‏[30][32] לארגן את הנשים במדינות אלו לא הייתה משימה קלה, ומציאת מימון הולם נוסף התגלתה כמשימה בעייתית לחלוטין. ברנס צוטטה אומרת "אם הנשים כאן, רק יתנו לי את הכסף שהן מוכנות לבזבז על ארוחות צהריים וערב יקרות, אני אסתדר בצורה נפלאה."[33] ברנס הפיצה את המסר לזכות ההצבעה לנשים בתיאטרונים, ברחובות ואף מדלת לדלת.[34] לאחר הבחירות ב-1914, האיחוד הקונגרסאי טען שבזכות פעילותו, הוא גרם לחמישה הפסדים בחמש מדינות של המפלגה הדמוקרטית.[35]

ב-1915, החל האיחוד הקונגרסאי בתוכנית שמטרתה להקים ענף של האיחוד בכל מדינה שעדיין לא היה קיים בה כזה.[36] תוכנית זו המשיכה את ההחלטה שקיבלו ב-1914, לפיה יש להפוך את זכות ההצבעה לנשים לעניין לאומי באמצעות הצגת דרישה לכך בכל מדינה.[36] ב-1915 התמתנה ברנס לעורכת הראשית של עיתון האיחוד הקונגרסאי, "הסופרג'יסטית."[37] לכל אורך התקופה, ב-NAWSA נאלצו להתמודד עם סכסוכים פנימיים. לאחר ועידה שהתקיימה ב-1915, אנה הווארד שו התפטרה מתפקידה, ורבים האמינו שהגיעה העת לפיוס בין ה-NAWSA לאיחוד הקונגרסאי.[38]

ברנס ופול נפגשו עם ראשי ה-NAWSA במלון ווילרד בוושינגטון די.סי. ב-17 בדצמבר 1915.[39] ה-NAWSA דרשו שהאיחוד הקונגרסאי יסופח לתנועה, אך הציבו לכך מספר דרישות: על האיחוד הקונגרסאי להפסיק במאבקו נגד המפלגה הדמוקרטית, ולחדול מהפעילות הפוליטית בעתיד.[40] הדרישות הללו היו לצנינים בעיני ברנס ופול, והפגישה הסתיימה ללא כל פיוס, או היתכנות לפיוס בעתיד.[40]

מפלגת הנשים הלאומית

בעקבות האדרלמוסיה של השנים האחרונות, גיבשה אליס פול תוכנית רדיקלית חדשה ל-1916 - הקמת מפלגת נשים פוליטית.[41] ברנס תמכה בתוכנית זו בתוקף וב-5, 6 ו-7 ביוני 1916 נפגשו צירים ונשים בעלות זכות הצבעה בתיאטרון בלקסטון שבשיקגו, והקימו את מפלגת הנשים הלאומית.[42][43] ברנס ופול התחייבו לנקוט בפעולה ישירה במאבק למען זכויות הנשים, ובפרט הזכות להצביע. התנגדו להן סופרג'יסטיות שמרניות, שנקטו בגישה זהירה יותר.[18] ראשי ה-NAWSA חשבו שגישתה של מפלגת הנשים הלאומית היא לא יעילה, ותגרום לניכור בקרב הפוליטיקאים הדמוקרטים, גם אלו שכבר תמכו במתן זכות הבחירה לנשים.[44] החברות ב-NWP הוגבלה רק לנשים בעלות זכות הצבעה, ומטרתן העיקרית הייתה לקדם תיקון פדרלי שיעניק את זכות הבחירה לנשים.[43]

לברנס היה תפקיד משמעותי במפלגה והייתה מעורבת, למעשה, בכל פעילות שלה.[45] היא הייתה מארגנת, יו"ר השדולה, עורכת העיתון, מחנכת, מורה, נואמת, והיוותה את הסמל של המפלגה.[45] בבתי הספר שהקימה, היא לימדה נשים כיצד לנהל מסעות הסברה ניידים, שדולה ועבודה תקשורתית.[46]

מפלגת הנשים הלאומית הובילה עשרות נשים להפגנה בינואר 1917 מול הבית הלבן בוושינגטון D.C, במסגרת ארגון שקראו לו "השומרות השקטות" (אנ').‏[42] הארגון כיוון את התקפותיו נגד נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון.[47] ברנס התנגדה למלחמת העולם הראשונה, משום שראתה בה מלחמה שנגרמה בגלל גברים כוחניים ובעקבותיה גויסו נערים צעירים לצבא ואף קיפחו את חייהם. ברנס מאסה מאי-הצדק וכעסה על האדישות והפסיביות בה נקטו הנשיא והעם האמריקאי.[48]

החיים בכלא

ברנס נעצרה בעת שהפגינה מול הבית הלבן ונשלחה לכלא אוקוקן שבוושינגטון די.סי.[49] בכלא, הצטרפה ברנס לאליס פול ונשים אחרות, ויחד הן פתחו בשביתות רעב, על מנת להפגין את מחויבותן למטרה. הן טענו שהן למעשה אסירות פוליטיות.[50][51] ברנס הייתה מנוסה בשביתות כאלו, משום שהשתתפה בעברה בשביתות רעב שה-WSPU ערך באירופה.[11] אף השהות בכלא לא עצרה את ברנס - היא ארגנה מחאות מתוך הכלא, יחד עם אסירות אחרות.[50]

ברנס הפיצה בכלא את אחד המסמכים הראשונים שהגדירו את מעמדם של אסירים פוליטיים.[50] המסמך תיאר את הזכויות של אסירים פוליטיים ומנה את זכותם לעורך דין, ביקורים משפחתיים, קריאה, כתיבת חומרים והבאת מזון מבחוץ.[50] המסמך הופץ דרך חורים בקירות, עד שכל האסירים חתמו עליו.[50] יום אחד, הסוהרים הבחינו בברנס בעשותה כך, והם העבירו אותה לבית הכלא המחוזי, שם שהתה בצינוק.[50]

לאחר ששוחררה, מהר מאוד נעצרה שוב על כך שהפגינה, שבתה וצעדה אל הבית הלבן.[52] לאחר מעצרה השלישי ב-1917, השופט החליט להחמיר עמה, למען יראו ויראו, ופסק עליה עונש חמור.[50] בשובה לכלא, התרחש מה שנודע לימים כ"ליל הטרור",[52] במהלכו סוהרים הכו את האסירות. הנשים סבלו מיחס ברוטלי, מבלי שניתן להן טיפול רפואי.[53] כדי לאחד את הנשים, ערכה ברנס מסדר וסירבה להפסיק, על אף שהסוהרים הפצירו בה לחדול מפעילותה.[53] משהבינו שרוחה של ברנס לא הולכת להישבר בקלות, הם כבלוה באזיקים לדלת של התא שלה והשאירו אותה כך למשך כל הלילה.[53] ברנס הייתה אהובה ומוערכת בעיני האסירות האחרות, עד שהנשים בתאים האחרים קשרו את ידיהן מעל ראשן ועמדו באותה תנוחה.[53] על האף האומץ שלה, וכישורי ההנהגה יוצאי-הדופן שלה, הנטל הכרוך בעבודה אינטנסיבית שכזו, העיק על ברנס לפעמים. היא אמרה לאליס פול, "אני כל כך כעוסה ואיני יכולה לאכול או לישון. אני כזו פחדנית, שאני צריכה להיות תופרת ולא מארגנת של מפלגת נשים."[37]

בעקבות "ליל הטרור", סירבו הנשים לאכול במשך שלושה ימים. הסוהרים ניסו לכפות על הנשים לאכול, אולם האחרונות רק ראו בכך כעלבון.

בהבינם כי יש לנקוט בפעולה דחופה, שמא יהיו אסירים הרוגים תחת השגחתם, העבירו הסוהרים את ברנס לכלא אחר ואמרו לנשים האחרות שהשביתה הסתיימה.[54] ההיסטוריונית אלינור קליפט מציינת שכדי להאכיל את ברנס "נדרשו חמישה אנשים שיחזיקו אותה, וכשהיא סירבה לפתוח את פיה, הם דחפו לה את האוכל דרך הנחיריים." האירוע הזה היה מאוד מסוכן וכואב, וגרם לברנס לדמם מאפה.[54] מבין כל הסופרג'יסטית הידועות באותה התקופה, ברנס שהתה הכי הרבה זמן בכלא.[10]

דחיפה אחרונה להשגת זכות ההצבעה וסוף דרכה

יושב ראש ועדת הבחירות של בית הנבחרים האמריקאי הודיע לברנס ולסופרג'יסטיות אחרות, כי בית הנבחרים לא יעביר תיקון לחוקה הנוגע לזכות הבחירה לנשים לפני 1920.[55] להפתעתן, בשלהי 1917 הוכרז כי בית הנבחרים יקבל החלטה ב-10 בינואר 1918.[44][55] התיקון עבר ברוב של 274 תומכים אל מול 136 מתנגדים, והחברות במפלגת הנשים הלאומית, כולל ברנס עצמה, התחילו לעבוד למען השגת 11 קולות נוספים שיידרשו כדי שהתיקון יעבור בסנאט.[56] לרוע המזל, ב-27 ביוני 1918, הסנאט לא העביר את התיקון לחוקה.[56]

ברנס ופול זעמו, אך אחרי שהיו כה קרובות להשגת מטרתן, לא היה קיים סיכוי שיוותרו. הן המשיכו את מחאותיהן מול הבית הלבן ב-6 באוגוסט.[57] פעם נוספת הנשים נכלאו, נחשפו לתנאים קשים, ושוחררו שוב זמן קצר לאחר מכן.[58] כעת הן התמקדו בלסייע למועמדים התומכים במתן זכות ההצבעה לנשים להיבחר בבחירות שבנובמבר.[59] בפעם הראשונה, מפלגת הנשים הלאומית לא תמכה במפלגה ספציפית, אלא תמכה בכל מועמד שמוכן היה לתמוך במתן זכות ההצבעה לנשים. זה גרם לדמוקרטים, בסופו של דבר, לאבד את הרוב שלהם בקונגרס.[59]

כשהמתיחות בין הנשיא וילסון לסופרג'יסטיות גברה, הוא הבין שיש לנקוט כמה שיותר מהר בפעולה, כדי לסיים את המחאות הפומביות ואת המאבקים בין המשטרה לסופרג'יסטיות,[60] וכינס את הקונגרס במאי 1919.[60] ב-21 במאי העביר בית הנבחרים את התיקון שהציעה סוזן ב. אנתוני עוד ב-1878, ברוב של 304 קולות מול 89, וב-4 ביוני, הסנאט העביר אותו ברוב של 66 אל מול 30.[61] למרבה ההפתעה, הסופרג'יסטיות הגיבו באיפוק לנוכח קבלת התיקון.[62] מאבקן עוד לא הסתיים. עדיין היה עליהן להבטיח שרוב המדינות יאשרו את התיקון. בסופו של דבר, באוגוסט 1920, טנסי הייתה למדינה ה-36 שאישרה את התיקון שהגישה סוזן ב. אנתוני, ומשאלת לבה של ברנס לתיקון פדרלי, שיבטיח את זכות ההצבעה לנשים, סוף סוף התגשמה.[44]

בשלב זה, ברנס הייתה מותשת לחלוטין וצוטטה אומרת ”אני לא רוצה לעשות שום דבר יותר. אני חושבת שעשינו את כל זה למען הנשים, והקרבנו כל דבר שהיה לנו בשבילן, ועתה ניתן להן להילחם בעבור זה. אני לא הולכת להילחם עוד”[63] לאחר שנשות ארצות הברית השיגו את זכות ההצבעה, פרשה ברנס מהחיים הפוליטיים והקדישה עצמה לחיי הדת ולאחייניתה היתומה.[64] ברנס נפטרה ב-22 בדצמבר 1966 בברוקלין שבניו יורק.[65]

מורשת

מלאכיות מברזל

בשנת 2004, HBO שידרה את הסרט מלאכיות מברזל, המתעד את פעילותה של התנועה שהקימו לוסי ברנס, אליס פול וסופרג'יסטיות אחרות. את דמותה של ברנס גילמה פרנסס או'קונור.[66]

מכון לוסי ברנס

מכון לוסי ברנס, ארגון חינוכי, ללא מטרות רווח, הממוקם במדיסון, ויסקונסין, ונקרא על שם ברנס.[67]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Barker-Benfield, G.J., & Clinton, C. (1991). Portraits of American Women from Settlement to the Present (pp. 437–439). New York, NY: Oxford University Press, Inc.
  • Becker, S.D. (1981). The origins of the Equal Rights Amendment: American feminism between the wars. Westport, CT: Greenwood Press.
  • Bland, S.R. (1981). ‘Never Quite as Committed as We’d Like’: The Suffrage Militancy of Lucy Burns (Vol. 17, Issue 2, pp. 4–23). Journal of Long Island History, 1981.
  • Clift, E. (2003). Founding Sisters and the Nineteenth Amendment. Hoboken, NJ: John Wiley & Sons. 
  • Lunardini, C.A. (1941). From equal suffrage to equal rights: Alice Paul and the National Woman’s Party, 1912-1928. New York, NY: New York University Press.

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוסי ברנס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Bland, "'Never quite as Committed as we'd Like': The Suffrage Militancy of Lucy Burns.", The Journal of Long Island History Summer/Fall, 1981, עמ' 4
  2. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 9
  3. ^ Lunardini, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 14
  4. ^ Bland, "'Never quite as Committed as we'd Like': The Suffrage Militancy of Lucy Burns.", The Journal of Long Island History Summer/Fall, 1981, עמ' 6
  5. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 8, 14
  6. ^ Bland, Sidney R, Never quite as Committed as we'd Like': The Suffrage Militancy of Lucy Burns., The Journal of Long Island History Summer/Fall, 1981, עמ' 6
  7. ^ Bland, Sidney R, Never quite as Committed as we'd Like': The Suffrage Militancy of Lucy Burns, The Journal of Long Island History Summer/Fall, 1981, עמ' 6
  8. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 8-9
  9. ^ Barker-Benfield, G. J., & Clinton, C, Portraits of American women: From settlement to the present, Palgrave Macmillan, 1991, עמ' 456
  10. ^ 10.0 10.1 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 9
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 Bland, Sidney R, Never quite as Committed as we'd Like': The Suffrage Militancy of Lucy Burns, The Journal of Long Island History Summer/Fall, 1981, עמ' 7
  12. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 15
  13. ^ 13.0 13.1 G. J. Barker-Benfield, Catherine Clinton, Portraits of American Women: From Settlement to the Present, Palgrave Macmillan, 1991, עמ' 457
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 14.5 14.6 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 21
  15. ^ 15.0 15.1 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 22
  16. ^ 16.0 16.1 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 34
  17. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 36
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 44-49
  19. ^ Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 99
  20. ^ 20.0 20.1 Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 100
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 49
  22. ^ 22.0 22.1 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 51
  23. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 56
  24. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 225
  25. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 55
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 55
  27. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 59
  28. ^ 28.0 28.1 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 61
  29. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 62
  30. ^ 30.0 30.1 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 63
  31. ^ Rose Winslow
  32. ^ Bland, Sidney R, Never quite as Committed as we'd Like': The Suffrage Militancy of Lucy Burns, The Journal of Long Island History Summer/Fall, 1981
  33. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 65
  34. ^ Bland, Sidney R, Never quite as Committed as we'd Like': The Suffrage Militancy of Lucy Burns, The Journal of Long Island History Summer/Fall, 1981, עמ' 11
  35. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 67
  36. ^ 36.0 36.1 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 71
  37. ^ 37.0 37.1 Bland, Sidney R, Never quite as Committed as we'd Like': The Suffrage Militancy of Lucy Burns, The Journal of Long Island History Summer/Fall, 1981, עמ' 12
  38. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 81-82
  39. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 83
  40. ^ 40.0 40.1 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 84
  41. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 85
  42. ^ 42.0 42.1 Barker-Benfield, G. J., & Clinton, C, Portraits of American women: From settlement to the present, St. Martin's Press, 1991, עמ' 449
  43. ^ 43.0 43.1 Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 87
  44. ^ 44.0 44.1 44.2 Becker, Susan, The Origins of the Equal Rights Amendment, America Feminism Between the Wars, Greenwood Press, 1981, עמ' 5
  45. ^ 45.0 45.1 Bland, Sidney R, Never quite as Committed as we'd Like': The Suffrage Militancy of Lucy Burns, The Journal of Long Island History Summer/Fall, 1981, עמ' 4
  46. ^ Bland, Sidney R, Never quite as Committed as we'd Like': The Suffrage Militancy of Lucy Burns, The Journal of Long Island History Summer/Fall, 1981, עמ' 9
  47. ^ Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 91
  48. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 16
  49. ^ Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 138
  50. ^ 50.0 50.1 50.2 50.3 50.4 50.5 50.6 Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 142
  51. ^ Profiles: Selected Leaders of the National Woman's Party, Library Of Congress, ‏3 בספטמבר, 2010
  52. ^ 52.0 52.1 Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 150
  53. ^ 53.0 53.1 53.2 53.3 Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 151
  54. ^ 54.0 54.1 Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 152
  55. ^ 55.0 55.1 Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 157
  56. ^ 56.0 56.1 Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 158
  57. ^ Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 162
  58. ^ Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 164
  59. ^ 59.0 59.1 Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 167
  60. ^ 60.0 60.1 Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 178
  61. ^ Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 178-179
  62. ^ Clift, Eleanor, Founding Sisters and the Nineteenth Amendment, John Wiley & Sons, 2003, עמ' 180
  63. ^ Lunardini, Christine, From Equal Suffrage to Equal Rights, toExcel Press, 1986, עמ' 152
  64. ^ "Profiles: Selected Leaders of the National Woman's Party", Library of Congress
  65. ^ Sicherman, Barbara; Green, Carol Hurd, Notable American Women: The Modern Period : a Biographical Dictionary, Volume 4., Belknap Press of Harvard Univ, 1993, עמ' 124-125
  66. ^ Katja von Garnier, ‏16 בינואר, 2005
  67. ^ "Our Story", Lucy Burns Institute
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31794226לוסי ברנס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לוסי_ברנס&oldid=1824433"