מכללת רדקליף
 | |
| מכללה פרטית לבנות, לתרבות כללית | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1879. התקיימה כמכללה נפרדת עד 1999. מאז מכון ללימודים מתקדמים רדקליף – הווה |
| בעלי תפקידים | |
| דקאן | ליזבת כהן |
| מיקום | |
| מיקום | קיימברידג' מסצ'וסטס, ארצות הברית, |
| www.radcliffe.edu | |
מכללת רדקליף (באנגלית: Radcliffe College) הייתה מכללה לאמנויות חופשיות, מוסד אקדמי לתרבות כללית בקיימברידג' (מסצ'וסטס) שיועד לנשים, הופעל החל משנת 1879 במקביל למכללת הרווארד שנועדה לגברים. היא הייתה אחת מהמכללות הידועות כ"שבע המכללות האחיות". במשך 70 שנה העניקה מכללת רדקליף תארים ראשון ושני והחל משנת 1963 הדיפלומות לתואר ראשון שלה משותפות עם מכללת הרווארד, וקרויות דיפלומות הרווארד-רדקליף. בשנת 1977 נחתם הסכם מיזוג פורמלי עם אוניברסיטת הוורארד כשבשנת 1998 שני המוסדות התמזגו באופן מלא.
בימינו, במסגרת אוניברסיטת הרווארד, הקמפוס המנהלי הישן של מכללת רדקליף (רדקליף יארד) מאחסנת את "מכון רדקליף ללימודים מתקדמים" המכין לתואר שני ושלישי. בנייני רדקליף שב"מלבן רדקליף" (Radcliffe Quadrangle) (הכולל את בית פורצהיימר, בית קייבוט, ביט קורייר) מהוות בימינו חלק מבנייני מכללת הרווארד. בהתאם להסכמים משנת 1999, "רדקליף יארד" ו"מלבן ורדקליף" שומרות את שמם.
השם
השם "רדקליף" הוענק למכללה בשנת 1894, לפי שמה של ליידי אן מולסון (Mowlson), לבית רדקליף (1661-1576), שתרמה את המלגה הראשונה באוניברסיטת הרווארד בשנת 1643.
היסטוריה
מכללת רדקליף קמה כפרויקט הפרטי ללימודים "Harvard Annex", הרחבה של מכללת הרווארד שנועדה לנשים. היוזמה של התוכנית באה מארתור גילמן (1909-1837), בנקאי, נדבן וסופר, תושב קיימברידג' (מסצ'וסטס), שהתכוון להעניק לבתו לימודים מעבר למה שהיה עד אז זמין במדרשות לנשים ובמכללות החדשות לנשים. בדיוניו עם ראשי הקתדרה ללימודים קלאסיים בהרווארד, הוא הציע תוכנית לימודים שנועדה לקומץ נשים מקיימברידג' ובוסטון. נשיא האוניברסיטה צ'ארלס אליוט אישר את התוכנית וגייס יחד עם גילמן ועד של נשים בעלות מעמד כדי לנהל את הפרויקט. השתתפו בו אליזבת קייבוט אגסי (Agassiz), מרי ה. קוק, סטלה סקוט גילמן, מרי גרינף, אלן הופר גארני, אליס מרי לונגפלו וליליאן הורספורד.
אליזבת קרי אגסי (1907-1822), בת לבית קרי (Cary), פדגוגית וביולוגית, הייתה אלמנתו של הביולוג הידוע לואי אגסי. אליס מרי לונגפלו (1928-1850) הייתה בתו הבכורה של המשורר הנרי וודסוורת' לונגפלו ואחת התלמידות הראשונות בתוכנית הלימודים.
הוועד המייסד שיכנע 44 אנשי סגל של הרווארד ללמד במסגרת תוכנית זו תמורת שכר נוסף. הלימודים לשנה א כללו 51 קורסים ב-13 תחומים:יוונית, לטינית, אנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, ספרדית, פילוסופיה, כלכלה פוליטית, היסטוריה, מוזיקה, מתמטיקה, פיזיקה וידיעת הטבע. מייסדי התוכנית קיוו שבאמצעותו תהיה אפשרות לשכנע את ראשי אוניברסיטת הרווארד לפתוח את שערי מכללת הרווארד גם לנשים. אך דבר לא עזר.
החל משנת 1882 הפך הפרויקט לחלק מפעילות החברה למען חינוך מכללתי לנשים (Society for the Collegiate Instruction of Women) שבראשות אליזבת אגסי. החברה העניקה תעודות גמר אך לא תארים אקדמיים.
בשנת 1894 בהתאם להסכם בין החברה ובין אוניברסיטת הרווארד ולאישור מרשויות מסצ'וסטס, הפכה התוכנית למוסד אקדמי לכל דבר הקרוי "מכללת רדקליף" ואליזבת אגסי הייתה לנשיאה הראשונה, תפקיד שהחזיקה עד שנת 1900. המועמדות לקבלה למכללה נדרשו מכאן ואילך לאותם מבחני כניסה כמו הסטודנטים במכללת הרווארד. אחרי שני עשורים של פעילות מוצלחת, זכתה המכללה לקמפוס משלה שכלל את רדקליף יארד ורדקליף קוודראנגל ("מלבן רדקליף") בקיימברידג', לא רחוק מהקמפוס של הרווארד. נבנו אולם התעמלות, ספרייה ומעונות ויתמן, אליוט ובארנרד. בשנים 1920 ו-1930 התווספו המעונות בריגז הול (1924) וקייבוט הול (1937) במתחם ה"מלבן". ברדקליף יארד נבנו בניין מנהלה ביירלי הול (1932) ובניין כיתות לונגפלו הול (1930).
גם בתקופה זו נרתעה האוניברסיטה מעידוד הפרויקט מתוך חשש מפני הלימוד המעורב של בנים ובנות.
בשנות ה-1930 התריע נשיא הרווארד, א. לורנס לואול, מפני "העומס המיותר" שמהווה פעילות המכללה לנשים בשביל הסגל, המעבדות והמוזיאונים של האוניברסיטה. תחת איומיו, נאלצה אז המכללה להגביל את מספר תלמידותיה - ל-750 בשביל התואר הראשון, ו-250 בשביל התואר השני.
בימי מלחמת העולם השנייה החל משנת 1943, בעקבות המצב המלחמתי שחייב גיוס גברים רבים והותיר את הכיתות והמעבדות ריקות למחצה, הותר לסטודנטיות לפקוד כיתות ומעבדות במשותף עם עמיתים בנים.
עם זאת, הגבלת מספר התלמידות לא הוסרה. הסף המספרי הזה עמד במרכז המשא ומתן בין שני המוסדות לאורך כל השנים עד המיזוג החלקי non-merger merger שבשנת 1977, כאשר נחתם הסכם מיזוג פורמלי עם אוניברסיטת הוורארד. רק בשנת 1998 התמזגו שני המוסדות באופן מלא, ובוטלה באופן רשמי כל הגבלה על קבלת נשים ללימודים באוניברסיטת הרווארד.
הישגים
למרות הקשיים והעדר כל מימון מאוניברסיטת הוורארד, הסמיכות לאותו מוסד אוניברסיטאי יוקרתי היטיבה עם המכללה והעמידה אותה במקום הראשון בקרב המכללות לנשים, כמעין "הרווארד לנשים".
בשנים 1890–1963 סיימו במכללת רדקליף מעל 750 בעלות תואר דוקטור PhD ומעל 3,000 בעלות תואר שני. במהלך שנות ה-1950 העניקה המכללה יותר דוקטורטים לנשים מאשר כל בית ספר אחר, פרט לאוניברסיטאות קולומביה ושיקגו. בשנים 1955–1956 סיימו במכללת רדקליף יותר נשים בעלות תואר דוקטור מבכל מוסד אקדמי אחר בארצות הברית. גם הימצאות המוסד בעיר קיימברידג' (מסצ'וסטס) איפשר חיי חברה ותרבות יותר חופשיים ועשירים מאשר מיקומים אחרים. הסטודנטיות לא סבלו מההגבלות המנזריות שהיו נהוגות במכללות אחרות, שהשגיחו בקפדנות על שעות החזרה למעונות, למשל.
בוגרות מפורסמות
- מרגרט אטווד, סופרת קנדית
- בנזיר בהוטו, פוליטיקאית פקיסטנית, ראש ממשלה פעמיים
- אווה ביאטריס דייקס, אשה האפרו-אמריקאית הראשונה בארצות הברית שמילאה בשנת 1921 את הדרישות לדוקטורט
- אורסולה לה גווין, סופרת אמריקאית
- הנרייטה ליוויט, אסטרונומית אמריקאית
- הנסיכה מישיקו, אשת יורש העצר של יפן
- הלן קלר, סופרת ופעילה חברתית חרשת עיוורת
- אדריאן ריץ', משוררת אמריקאית
- גרטרוד שטיין, סופרת אמריקאית
- ברברה טוכמן, היסטוריונית וסופרת אמריקאית
- סוזן לימן, אנדוקרינולוגית ופיזיולוגית אמריקאית
- לזלי סיבנר, מתמטיקאית אמריקאית
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר המכון רדקליף ללימודים מתקדמים
- תולדות מכללת רדקליף במאמר באתר שירות הפרק הלאומי, המשרד לענייני פנים בארצות הברית - בסדרה "מקומות שבהם הנשים עשו היסטוריה"
