מרור (סוג)
 מרור
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | מרור |
| שם מדעי | |
 Sonchus
| |
מרור (שם מדעי: .Sonchus L) הוא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים או לעיתים רחוקות בני-שיח, שפרחיהם צהובים וכולם לשוניים ממשפחת המורכבים[1]. הסוג הכולל 98 מינים, מהם 7 מינים בישראל וסביבתה כולם נדירים עד נדירים מאוד, מלבד מרור הגינות הנחשב לעשב רע מאוד בגינות, ברחובות ובמקומות עזובים בכל חלקי ישראל ובכל העולם[2]. שבעת המינים מהסוג מרור בישראל כוללים את "ניסנית הבולבוסין" (Sonchus bulbosus), למרות שאין על כך הסכמה בין כל הבוטנאים[3].
תפוצתו הטבעית של הסוג משתרעת בעולם העתיק ובאוסטרליה והיא התפשטה לאמריקה. כל מיני המרור בישראל הם צמחים ים-תיכוניים למעט מרור שנהבי שהוא בן-שיח מדברי, אנדמי לישראל וירדן ובסכנת הכחדה והוא גדל על מחשופים של סלעים קשים מדבר יהודה ובקעת ים המלח.
מאפיינים מורפולוגיים
מרור הוא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים או לעיתים רחוקות בני שיח ממשפחת המורכבים. מיני המרור זקופים בעלי פרחים צהובים ולשוניים ובעלי מוהל חלבי.
המינים בעלי שורש שפודי, קנה-שורש (למשל, מרור ימי) או קנה שורש זוחל (בעלי שלוחות) או בעלי ציצת שורשים מעובים (למשל, ניסנית בולבוסין).
הגבעולים זקופים, חלולים, מסועפים בחלקיהם העליונים או לכל אורכם, בדרך כלל קירחים, בדרך כלל מכוסים בשערות בלוטיות דלילות בעיקר בחלקיהם העליונים.
העלים ערוכים בבסיס הצמח ומסורגים לאורך הגבעול או על פי רוב מסורגים רק לאורך הגבעול; עלי הבסיס בדרך כלל בעלי פטוטרת, שבדרך כלל מכונפות, עלי הגבעול לרוב יושבים והם חובקים את הגבעול. הטרפים על פי רוב מאורכים, או אזמליים, עלי הגבעול בדרך כלל בעלי אוזניים. העלים על פי רוב בעלי אונות משוננות, לעיתים רחוקות האונות תמימות. השיניים של האונות פחות או יותר עוקצניות.
התפרחת היא תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת, דו-בדית.
כל פרחי הקרקפת דו-מיניים, צהובים, לשוניים ונראים היטב מבחוץ. לשון הכותרות מסתיימות ב-5 שיניים.
המעטפת רעופת חפים שערוכים בשורות אחדות[4]. חפי המעטפת קירחים וחסרים כמעט שוליים קרומיים. החפים החיצוניים תפוחים בבסיסם לעת ההבשלה. מעטפת מרועפת, בדרך כלל מצויה ציצית צמרית לבנה בבסיס של קרקפות צעירים.
המצעית חשופה[4].
הזרעונים חסרי מקור, הם אינם קטועים כי אם צרים כלפי ראשם ופחוסים פחות או יותר (לעיתים נדירות דמוי מנסרה)[4]. הזרעונים בעלי 3 קווי אורך ו-3 צלעות ולעיתים קרובות בעלי קמטי רוחב[5]. רוחב הזרעון עולה על מ"מ אחד.
כל הזרעונים או רובם בעלי ציצית יושבת וברורה שעשויה קבוצות של שערות רכות ורבות, בלתי נשירות בדרך כלל, וזיפים אחדים מחוספסים ונשירים[5]. במרור שנהבי, שהוא בן-שיח של מצוקים מצולים במדבר, הציצית נשירה ועשויה שערות מחוספסות חספוס קל.
מיני הבר בישראל וסביבתה
בישראל וסביבתה גדלים בר 7 מינים (כולל ניסנית הבולבוסין שהועברה לסוג מרור).
- מרור הגינות (Sonchus oleraceus) הוא מין חד-שנתי, דו-שנתי, נפוץ, טיפוס התפוצה: אירו-סיבירי - ים-תיכוני - אירנו-טורני.
- מרור ימי, Sonchus maritimus) הוא מין רב-שנתי, או גאופיט קנה שורש, נדיר מאוד, טיפוס התפוצה: ים-תיכוני - אירנו-טורני.
- מרור מכחיל (Sonchus asper, שם נרדף Sonchus nymanii) הוא מין חד-שנתי, נדיר, טיפוס התפוצה: ים-תיכוני.
- מרור עדין (Sonchus tenerrimus) הוא מין חד-שנתי, דו-שנתי, רב-שנתי, נדיר, טיפוס התפוצה: ים-תיכוני - אירנו-טורני.
- מרור שנהבי (Sonchus suberosus Zohary & P.H.Davis, שמו בעבר בן-מרור שנהבי) הוא מין בן-שיח, נדיר מאוד בסכנה, ואנדמי לישראל וירדן, טיפוס התפוצה: סהרו-ערבי.
- מרור קטן-קרקפת (Sonchus microcephalus Mejías) הוא מין חד-שנתי, נדיר מאוד, טיפוס התפוצה: ים-תיכוני.
- ניסנית הבולבסין (Sonchus bulbosus) הוא מין רב-שנתי, גאופיט של ציצת שורשים מעובים, לא מצוי, טיפוס התפוצה: ים-תיכוני.
קישורים חיצוניים
- מרור, באתר ITIS (באנגלית)
- מרור, באתר NCBI (באנגלית)
- מרור, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- מרור, באתר Tropicos (באנגלית)
- מרור, באתר GBIF (באנגלית)
- מרור, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Sonchus, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
- ^ מרור, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ Sonchus bulbosus, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 4.0 4.1 4.2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 490
- ^ 5.0 5.1 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל כנה ירושלים 1998, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 748-9
38414401מרור (סוג)