מקבת (ארכאולוגיה)
מקבת היא כלי לסיתות כלי אבן, מעין פטיש חסר ידית. המקבות נחלקות לשתי קבוצות עיקריות, מקבות אבן ומקבות קרן.
מקבות אבן
מקבת אבן (hammer stone), הנקראת גם מקבת קשה, עשויה לרוב מחלוק נחל או חלוק חוף. ישנן גם מקבות קשות העשויות מגרעין צור משומש, שעבר הסבה למקבת על ידי סיתות במכות רבות מול אבן אחרת עד שנעשה מעוגל. המקבות נבדלות בקשיות הסלע ממנו הן עשויות, מידת חספוס פניו, משקל הפריט וצורתו הכללית. אלה - ביחד עם מיומנות הסתת - קובעים את אופיים של הנתזים והלהבים המופקים.
בתעשיות כלי האבן הקדומות היה שימוש במקבות קשות בלבד. אולם כבר אז נעשה שימוש במקבות קטנות ושטוחות לשִׁבְרוּר וקטימה של נתז או להב אבן במהלך התקנתם לכלי. השימוש במקבות אבן נמשך לאורך כל התקופות הפרהיסטוריות. בראשית ההיסטוריה עשו בהן שימוש אף לסיתות אבני בנייה עד שנכנס השימוש בברזל לתפוצה רחבה בתקופת הברזל בערך 1000 לפני הספירה.
מקבות קרן
מקבת קרן מותקנת מקרן אַיָּל (deer antler hammer) ששויפה ולוטשה, והיא נקראת גם מקבת רכה. לרבות ממקבות אלו יש ידית אך היא עשויה מחטיבה אחת של אותו חומר, יחד עם הקצה הפעיל.
מקבת הקרן חיונית לסיתות שטוח של כלים כגון אבן-יד, גרזן וכמה טיפוסי ראש חנית. טכניקה זו נכנסה לשימוש כבר בתעשיית אבני יד של האשלית המאוחרת . לא ניתן היה להשיג את רמת הדיוק והסימטריה בעיצוב המוצר ללא כלי זה. ישנו הבדל ביעילות מקבות הקרן בהתאם למיני האיילים שבקרניהם נעשה שימוש. מקבות קרן שימשו גם להפקת נתזים דקים, לשיברור מדויק ולעיתים גם לסיתות להבונים עדינים. מקבות רכות מתאימות במיוחד לסיתות חומר גלם בעל פצילות גבוהה כגון אובסידיאן – סוג של זכוכית געשית ששימש אף הוא לייצור כלים. לעיתים השתמשו גם באלה מעץ קשה כמקבת.
ספרות הקודש
המקבת מוזכרת חמש פעמים בתנ"ך. האזכור הידוע מכולם הוא בספר שופטים ד' פסוק כ"א בו מסופר על יעל אשת חבר הקיני שהרגה בעזרת יתד ומקבת את סיסרא שר צבאו של יבין מלך כנען.
22368564מקבת (ארכאולוגיה)