מפרץ הדסון
 | |
| תמונת לוויין של מפרץ הדסון. בראשית האביב (חודש מאי) ניתן לראות את הקרח מתחיל להימס לאורך החופים המזרחיים. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | צפון מזרח קנדה |
| סוג | מפרץ |
| ים של | האוקיינוס האטלנטי ואוקיינוס הקרח הצפוני |
| מידות | |
| שטח | 1,230,000 קמ"ר |
| אורך מרבי | 1,370 ק"מ |
| רוחב מרבי | 1,050 ק"מ |
| עומק מרבי | 274 מטר |
| עומק ממוצע | 100 מטר |
| מידע נוסף | |
| מליחות | 2.3% עד 3% |
| ערים | צ'רצ'יל, פורט נלסון, מוסוני |
| קואורדינטות | 60°N 85°W / 60°N 85°W |
|
| |
מפרץ הדסון (באנגלית: Hudson Bay, בצרפתית: Baie d'Hudson) הוא מפרץ רחב ורדוד, ששטחו 1.23 מיליון קמ"ר, בצפון מזרח קנדה. המפרץ גובל בפרובינציות אונטריו, קוויבק, מניטובה ונונאווט. בדרום המפרץ נמצאת זרוע שלו - מפרץ ג'יימס.
על פי ארגון ההידרוגרפיה הבינלאומי המפרץ מהווה חלק מהאוקיינוס הארקטי, אם כי גורמים מקצועיים אחרים רואים בו חלק מהאוקיינוס האטלנטי. במזרחו, מחובר המפרץ לאוקיינוס האטלנטי דרך מצר הדסון, ובצפון, לאוקיינוס הארקטי דרך תעלת פוקס ומצר פורי והקלה.
המפרץ ממוקם ב-78° עד 95° מערב ו-51° עד 70° צפון.
בשפת קרי המפרץ קרוי בשם "ויניפק" - שמשמעו "מים בוציים" - מקור שם זהה לשם אגם ויניפג.
היסטוריה
המפרץ קרוי על שם הנרי הדסון שחקר את המפרץ בשנת 1610 על ספינתו "תגלית" (Discovery). הדסון הפליג לאורך החוף הדרומי של המצר וב-2 באוגוסט הפליג לתוך מפרץ הדסון. בחודשים שלאחר מכן חקר ומיפה את המפרץ. בנובמבר קפאו המים וספינתו מצאה את עצמה לכודה במפרץ ג'יימס. הצוות נאלץ לחרוף לחופי המפרץ. לאחר שהמים הפשירו, ובניגוד לרצונו של הדסון להמשיך ולחקור את האזור, רצה הצוות לשוב לאנגליה. הצוות מרד ביולי 1611 והשאיר את הדסון, בנו וצוות קטן בסירה קטנה. הם לא נראו עוד לעולם.[1] יש סברות שהסירה טבעה, אולם ישנן סברות שהסירה הגיעה עד לנהר אוטווה.
שישים שנה מאוחר יותר הגיעה הספינה "נונסץ'" אל המפרץ וסחרה בעורות בונים עם שבט הקרי. מסחר זה הביא להקמת חברת מפרץ הדסון, לה הוענק המונופול של המסחר באזור מטעם הממשלה הבריטית. צרפת התנגדה למונופול מסחרי זה ושלחה מספר משלחות צבאיות לאזור, אולם לבסוף ויתרה על תביעתה בהסכם אוטרכט מאפריל 1713.
חברת מפרץ הדסון בנתה מספר מוצבים ועמדות מסחר לאורך החוף (בהם פורט סוורן שבאונטריו ויורק פקטורי וצ'רצ'יל שבמניטובה).
מוצבים אלה אפשרו חקר השטחים שבמרכז קנדה והרחבת המסחר. עם ביטול הזיכיון למונופול המסחרי הוחכרו השטחים שבאזור (3.9 מיליון קמ"ר) בשנת 1870 לקנדה כחלק מהטריטוריות הצפון מערביות.
גאוגרפיה
מימי המפרץ
המליחות של מי המפרץ נמוכה ממליחות האוקיינוסים הממוצעת מכמה סיבות:
- קצב האיוד הנמוך בשל העובדה שהמפרץ מכוסה קרח מרבית ימות השנה
- כמות מי הנהרות הרבה הזורמת למפרץ (700 ק"מ מעוקב מים מדי שנה), נוסף על הקרחונים הנמסים.
- המעברים הצרים המחברים בין האוקיינוס האטלנטי והמפרץ, ומונעים כניסה רבה של מים מלוחים.
חופי המפרץ
החופים המערביים של מפרץ הדסון הם שפלה הנקראת "שפלת מפרץ הדסון" ("Hudson Bay Lowlands" ) שטח שפלה זו 324,000 קמ"ר ובה מספר רב של נהרות הנשפכים אל המפרץ, וצמחייה נמוכה. פני השטח נוצרו על ידי קרחונים בתום עידן הקרח האחרון.
מרבית אזור השפלה והחופים המערביים של המפרץ מהווים חלק משמורת הטבע פארק דובי הקוטב הפרובינציאלי.
החופים המזרחיים של המפרץ הם צוקיים, ופני השטח בקרבת החוף הם גבעות המכוסות על ידי חורש מסוג טאיגה בדרום המפרץ וצמחיית טונדרה בצפונו.
איים
במפרץ איים ואיונים רבים, מרביתם מצויים בחוף המזרחי של המפרץ, וכולם חלק מטריטוריית נונאווט. אחד מהאיים הגדולים ביותר הוא האי סאות'המפטון, והגדולה בקבוצת האיים היא קבוצת איי בלצ'ר.
יישובים
חופי המפרץ מיושבים בדלילות רבה יותר. סביב חופי המפרץ כתריסר כפרים קטנים. כפרים אלה נוסדו במאות ה-17 וה-18 על ידי חברת מפרץ הדסון כמוצבי מסחר, וחלקם הם היישובים הראשונים בקנדה. עם סגירת החברה, תושבי הכפרים הם בני שבטי הקרי והאינואיט.
שימושים צבאיים
עד המלחמה הקרה לא הייתה לאזור כל חשיבות אסטרטגית. במהלך המלחמה הקרה הפכו כמה אתרים לחוף המפרץ לחלק מקו מרכז קנדה שמטרתו להגן על צפון אמריקה מפני מתקפה סובייטית שצפויה הייתה להגיע מצפון, מעבר לקוטב הצפוני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg){kind=link}