מפלגת הפועלים של קוריאה
 | |
| מדינה | קוריאה הצפונית |
|---|---|
| מנהיגים | קים ג'ונג-און |
| תקופת הפעילות | 1946–הווה (כ־78 שנים) |
| אידאולוגיות | ג'וצ'ה, סונגון |
| מטה | פיונגיאנג, קוריאה הצפונית |
| מיקום במפה הפוליטית | סינקרטיזם של עקרונות ימין ושמאל קיצוניים |
| צבעים רשמיים | צהוב-אדום |
מפלגת הפועלים של קוריאה (הנגול: 조선로동당; הנג'ה: 朝鮮勞動黨) היא המפלגה השולטת בקוריאה הצפונית מאז היווסדה.
מבחינה טכנית, קיימות אומנם שתי מפלגות נוספות בקוריאה הצפונית, אך הן משועבדות לחלוטין למפלגת הפועלים של קוריאה, כך שבמהות, זו המפלגה החוקית היחידה בקוריאה הצפונית.
היסטוריה
המפלגה הוקמה ב-26 באוגוסט 1946 עם איחודן של המפלגה הקומוניסטית של קוריאה הצפונית והמפלגה הדמוקרטית החדשה של קוריאה. למנהיג המפלגה הראשון התמנה קים איל-סונג. הוא הנהיג את המפלגה עד מותו בשנת 1994. בשנים שלאחר הייסוד דומיננטיות המפלגה התבססה בקוריאה. סונג לא תמך בהשתלטות קומוניסטית על כל קוריאה (זאת בניגוד לקומוניסטים מהדרום). לאחר כמה פגישות עם שליט ברית המועצות יוסיף סטלין, הוחלט לפתוח במלחמה. ב-25 ביוני 1950 כוחותיה של קוריאה הצפונית פלשו לדרום קוריאה, ובכך החלה מלחמת קוריאה. בזמן המלחמה נחלשה ההשפעה הסובייטית על צפון קוריאה, ובכך גם נחלש כוחו של סונג במפלגה. המצב הגיע עד כדי יצרת פלגים שונים בתוך המפלגה. היחסים בין המפלגה לבין המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות החריפו תחת ממשלו של ניקיטה חרושצ'וב, שתמך בתהליכי דה-סטליניזציה. לאחר המלחמה אף הדרדרו היחסים שבין ממשל סונג לבין המפלגה הקומוניסטית של סין, ובכך קוריאה הצפונית הסתכסכה עם שתי המעצמות הקומוניסטיות הגדולות בעולם. הסכסוך עם הסינים נבע מקרע אידאולוגי: סונג לא היה מוכן לגנות את הסטליניזם ולא היה מוכן לחשוב על יחסי שלום עם העולם הקפיטליסטי (מתוך מחשבה שיחסי דו קיום שווים לכניעה למערב). המשבר עם הסינים הוביל לכך שסין לא הגדילה את התמיכה לקוריאה הצפונית, דבר שגרם לקריסה כלכלית במדינה. בתגובה, סונג גינה את מהפכת התרבות בסין שבוצעה על ידי מאו דזה-דונג. בשנות ה-60 היחסים פושרו.
באותן השנים פולחן האישיות של סונג הגיע לשיאים חדשים וחוסלו הפלגים המפלגתיים שחתרו תחתיו. החל משנות ה-80 הפכה המפלגה למנגנון נפוטיסטי שנשלטה על ידי מרבית ממקורביו של סונג. בשנת 1980 קים ג'ונג איל, בנו של סונג נבחר ליורש העצר והחל לקדם את מעמדו במפלגה.
ב-1994 מונה קים ג'ונג איל, בנו של המנהיג הקודם, למזכ"ל המפלגה והוא הנהיג את המדינה עד מותו בשנת 2011. בשנת 1995 חל משבר בינו לבין המפלגה, כאשר העדיף את חיזוק הצבא, מאשר את חיזוק המפלגה. באותן השנים חל רעב המוני שגרם למותם של כחצי מיליון בני אדם. איל אף תקף את המפלגה על חוסר היעילות שלה והחל להעביר סמכויות ממנה לצבא. מאז מותו של איל בשנת 2011, בראש המפלגה עומד קים ג'ונג-און - בנו של המנהיג הקודם ונכדו של מייסד המפלגה.
אידאולוגיה
הרעיון המרכזי של המפלגה היא אידאולוגיית ג'וצ'ה: עליונות המנהיג האבסולוטי שהוא בעל תכונות מושלמות שלעולם לא טועה. בניגוד למרקסיזם הרואה את מלחמת המעמדות ככוח המניע של ההיסטוריה, המפלגה רואה באנושות ככוח המניע שלה. מעמד הפועלים אינו יכול להתנהל ולהחליט לבדו, ולפיכך ניהולו מתבצע באמצעות המנהיג העליון שהוא הנציג הלגיטימי היחידי של המעמד. המפלגה טרחה להדגיש את המסורת האידאולוגית של קוריאה ואת החפיפה המלאה שבין הפטריוטיות לקומוניזם; למרות זאת, קיימים קווי דמיו חדים בין אידאולוגית ג'וצ'ה-סונגון גם לפשיזם, לרבות יצירת היררכיה חברתית נוקשה שבראשה מנהיג עליון כל-יכול, לאומנות קיצונית, והתנגדות לדמוקרטיה הליברלית ולמרקזיסם.
מנהיגי מפלגת הפועלים
| # | דיוקן | שם | תחילת כהונה | סוף כהונה | |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 
|
קים טו-בונג | 28 באוגוסט 1946 | 30 ביוני 1949 | |
| 2 | 
|
קים איל-סונג | 30 ביוני 1949 | 11 באוקטובר 1966 | |
| מזכ"ל הוועד המרכזי | |||||
| (2) |
|
קים איל-סונג | 11 באוקטובר 1966 | 8 ביולי 1994 | |
| מזכ"ל המפלגה | |||||
| 3 | 
|
קים ג'ונג-איל | 8 באוקטובר 1997 | מכהן[1] | |
| יושב הראש הראשון של המפלגה | |||||
| 4 | 
|
קים ג'ונג-און | 11 באפריל 2012 | 9 במאי 2016 | |
| יושב ראש המפלגה | |||||
| (4) |
|
קים ג'ונג-און | 9 במאי 2016 | מכהן | |
ראו גם
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ קים ג'ונג-איל מת ב-17 בדצמבר 2011, אבל מאז מותו עדיין נודא בתואר "המזכיר הכללי הנצחי". לכן בנו ויורשו כמנהיג, קים ג'ונג-און, לא נושא במשרת המזכיר הכללי.
31175200מפלגת הפועלים של קוריאה