הנג'ה
האנג'ה (האנגול 한자; האנג'ה 漢字 - "סימני (שושלת) האן") הוא שמם הקוריאני של הלוגוגרמות בכתב סיני, אשר נשאלו מהשפה הסינית אל השפה הקוריאנית, בהגייתן הקוריאנית. באופן מדויק יותר, מתייחסים הביטויים "האנג'ה-מאל"(한자말) או "האנג'ה-אוֹ" 한자어, (במנדרינית-תקנית "האנג'ה-יו", 漢字語) לאותן לוגוגרמות סיניות שניתן לכתובן בהאנג'ה, בעוד שהביטוי "האן-מוּן", או "האן-וֵון" במנדרינית-תקנית (한문, 漢文), מתייחס לכתב הסיני בכללותו. עם זאת, בשם "האנג'ה" נעשה לעיתים שימוש גורף להבעת שתי ההבחנות. סימניות ההאנג'ה הן סימניות הכתב הסיני המסורתי, ולא המפושט, והן נמצאות בשימוש אצל העם הקוריאני מאז "תקופת שלוש הממלכות", שבהן ההשפעה הסינית על הממלכות הקוריאניות גדלה.
מאפיינים
סימני ההאנג'ה לא עברו רפורמה של ממש מעולם, ולכן הם דומים ללוגוגרמות הסיניות הקדומות, יותר מאשר הלוגוגרמות המקבילות בהן נעשה שימוש בסינית מפושטת הנהוגה ברפובליקה העממית של סין מאז 1956, או בקאנג'י, הלוגוגרמות הסיניות שנשאלו אל הכתב היפני. עם זאת, מספר מצומצם מהלוגוגרמות בהאנג'ה פושטו, תופעה המכונה "יַאקג'ה" (약자, 略字). לדוגמה הסימן הוא פישוט של הלוגוגרמה 無, שמשמעותה "כלום", "אין".
ישנן 150 לוגוגרמות שנמצאות בשימוש בהאנג'ה אשר הומצאנה בקוריאה עצמה, ועל-כן אלה אינן מופיעות בסינית או ביפנית. לוגוגרמות אלה מתייחסות בדרך כלל לשמות פרטיים - של בני אדם ומקומות - ולמספר רעיונות ומינוחים האופייניים לתרבות הקוריאנית.
שיטות כתיבה
אופן הגיית לוגוגרמות ההאנג'ה בקוריאנית שונה מאופן ההגייה הסיני שלהן, והגייתן יחסית נאמנה לסינית בינונית שדוברה החל במאה ה-5 ועד המאה ה-12. ההגייה דומה לעיתים לזו הנהוגה כיום בניבים סיניים שמפגינים גם הם נאמנות להגיה הסינית הקודמה, אך שונה בדרך כלל באופן מהותי מההגיה במנדרינית.
ישנן שלוש שיטות לכתיבת האנג'ה:
אִידוּ (이두/吏讀)
"קריאת הפקידים". שיטה ארכאית של פקידי הממשל לכתיבת מסמכיהם הרשמיים או האישיים. שיטה זו מאופיינת בסימניות סיניות המצורפות זו לזו, כשלהן מצורפות סימניות שפותחו במיוחד, המשמשות לייצוג תפקידיהן התחביריים של מילים קוריאניות, דבר שאינו קיים בשפות הסיניות, היות שהשפה הקוריאנית היא שפה אגלוטינטיבית. אופן השימוש בסימניות נעשה בכמה דרכים:
- אימוץ סימניה סינית:
- על-סמך הגייתה הקוריאנית
- על סמך הגייתה הסינית
- על פי משמעותה הקוריאנית
- על פי משמעותה הסינית
- אימוץ סימניה סינית, ללא קשר למשמעותה, כדי להעניק לה משמעות חדשה ושונה בתכלית.
מפני שהשיטה שמשה לכתיבת השפה הקוריאנית באופן תחבירי סיני, היא ננטשה בהדרגה לטובת ההאנגול, מאז המאה ה-15, מפאת קושי בהגייה ובהבנה של המשפטים הכתובים בה. מקרה דומה קרה עם שיטת הכתיבה היפנית מאניוגאנה שהוחלפה ב"קאנה", הכתב היפני ההברתי.
שיטת ה"אי-דו" שימשה בעיקר את מעמד הג'וּנג-אִין (중인, 中人, "אנשי האמצע"), מעמד הביניים במובן הקוריאני, שהורכב מעובדי ביורוקרטיה קונפוציאניים מדיניים.
הְיַאנְגְּ-צָ'אל (향찰, 鄕札)
"מענה צלילי", בהתייחסות לצלילי השפה המדוברת. אזכורה הראשון של השיטה מופיע בביוגרפיה על הנזיר גְיוֹנְיֶה מתקופת שושלת גוריו. השיטה היא מעין טרנסליטרציה: השיטה ניסתה לתעתק את המילים הסיניות אל הגייתן הקוריאנית, וישנה סברה שהיא תוצר של שיטת ה"אי-דו". שיטת ה"היאנג-צ'אל" שימשה רובה ככולה לכתיבת שירה, ובהמשך גם לתיעוד שירה מקומית. על אף שהשיטה מקורה בכתב סיני, שירים ששרדו מראים כי נעשה שימוש במאפיינים לשוניים קוריאנים במסגרתה:
- מילים קוריאניות אותנטיות- כל סימנית ייצגה הברה קוריאנית: למן שמות-עצם ותארים, עבור במוספיות ותוארי הפועל, וכלה במיליות.
- סדר המילים במשפט היה כסדר המילים במשפט בשפה הקוריאנית.
גּוּ-גְּיוֹל (口訣, 구결)
שיטה מאוחרת יותר מ"אי-דו" ו"היאנג-צ'אל". השימוש בשיטה נעשה בעיקר בתקופת שושלת ג'וסון, ומטרתו הייתה להעביר טקסטים סיניים לקוריאנית שאפשר להבין. פירוש המילה יכול להתפרש כ: "חלוקת השפה", "חלוקת המשפטים", "חלוקת מה שמדובר", וזאת כפי הנראה בהקשר לאופן השמת השיטה על הטקסט. עושה רושם שהשם שניתן לשיטה בשפה הקוריאנית שדוברה בין המאות ה-10 עד ה-16, 입겿(אִיפְּגְיוֹט/אִיפְּגְיוֹץ'), הוא למעשה תרגום מילולי ומדויק של השם 구결, המורכב ממילים סינו-קוריאניות. שני שמות נוספים הם הְיוֹן-טוֹ (현토, 懸吐), בתרגום חופשי "שליחת מוספית" או רק "טוֹ" (吐, 토), שהיה המונח שמשמעותו "מוספית". כמו כן השיטה נקראה סוֹג-אְוִוי (석의, 釋義), "פירוש ספרי הקלאסיקה".
אופן השמת בשיטה:
- הוספה של סימניות מיוחדות בין המילים והמשפטים המקוריים הסיניים.
- סידור המשפט בסדר תחבירי של נושא-מושא-נשוא, כמו בקוריאנית.
אופן השימוש בשיטה:
- תחילה נלקחה סימניה סינית כדי לייצג את מקבילתה בקוריאנית, ללא קשר להגייתה.
- מאוחר יותר נעשה שימוש בסימניות על פי צליל הגייתן, ולא לפי משמעותן. אופן זה הפך לרשמי על ידי המלומדים ג'וֹנְג מוֹנְג ג'וּ (Jeong Mong-Ju) וגְוֹון גְּן (Gwon Geun), מטעם המלך טֶה-ג'וֹנג(Tae-Jeong), בסביבות שנת 1400. בתוך כך תורגמה הקלאסיקה הסינית "ספר השירים".
מפני שהשימוש בשיטה מזכיר כמה אופני שימוש של האנגול, ל"גו-גיול" כבוד מסוים, ועד היום הוא מסייע לתרגום קלאסיקות קונפוציאניות לקוריאנית הניתנת להבנה, כמו בעבר.
מעמד
אף שההאנגול, הכתב הקוריאני, הומצא במחצית המאה ה-15, השימוש בו לא רווח עד סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ועל כן נדרש ידע טוב בהאנג'ה עד אותה העת, שכן בה נכתבו רוב המסמכים הכתובים. העוסקים בתרבות הקוריאנית עד למאה ה-20 חייבים להיות בעלי ידע טוב בהאנג'ה; אך בחיי היום-יום, נודע להאנג'ה מעמד שונה, ובאופן כללי מעמדה נמצא בנסיגה:
- בקוריאה הצפונית בוטל השימוש בהאנג'ה לחלוטין באופן רשמי ב-1949, אך כ-2,000 לוגוגרמות עדיין נלמדות בבתי הספר, ועם השנים התגבשה מגמה של הקטנת השימוש במילים ממוצא סיני, תחת ביטול השימוש בהאנג'ה לחלוטין.
- בקוריאה הדרומית די בהיכרות עם הלוגוגרמות העיקריות כדי לקרוא ולכתוב את המילים הנכתבות בעזרתן. סימני ההאנג'ה אינם משמשים עוד לכתיבת מילים ממוצא קוריאני, וגם מילים ממוצא סיני נכתבות בדרך כלל בהאנגול, או לפחות גם בהאנגול. מערכת סימני ההאנג'ה נלמדת בבתי הספר בקוריאה הדרומית במשך שש שנים, ותוכנית הלימודים כוללת 1,800 לוגוגרמות.
שימוש מודרני
השימוש העיקרי בהאנג'ה כיום הוא לשם הבחנה בין מילים שהן הומונימים, משום שלוגוגרמות ההאנג'ה המשמשות לכתיבתן שונות. לדוגמה, למילה "수도" (סודו, Sudo) בהאנגול יש עשר משמעויות שונות, אך בהאנג'ה נכתבת כל אחת מהן באופן שונה. שימוש נוסף הוא לשם קיצור, לדוגמה בכרזות או בכותרות עיתון, או למטרות אסתטיות. האנג'ה מילאה תפקיד חשוב בכתיבת שמות פרטיים ומעט שמות משפחה שרובם מבוסס עליה גם כיום, אך בתחום זה הולך ההאנגול ודוחק את הלוגוגרמות ממעמדן. השימוש בהאנג'ה עדיין מקובל בכתיבת שמות פרטיים בקרב אוכלוסייה מבוגרת, ובמסמכים רשמיים הוא מופיע לצד האנגול. במילונים מודרניים מופיעות גם המילים ממקור סיני בהאנגול ולפי סדר האלפבית שלו, ובסוגריים מצוינות סימניות ההאנג'ה של המילים ממקור סיני. לעומתם, מילוני הנג'ה מסודרים לפי סדר השורשים של הכתב הסיני. הנג'ה עדיין רווחת בפרסומים אקדמאים בקוריאה הדרומית, אך לא בקוריאה הצפונית.
להלן הדגמה של קטע מחוקת קוריאה הדרומית בהאנגול (למעלה) ובכתב מעורב:
유구한 역사와 전통에 빛나는 우리 대한 국민은 3·1 운동으로 건립된 대한민국 임시 정부의 법통과 불의에 항거한 4·19 민주 이념을 계승하고, 조국의 민주 개혁과 평화적 통일의 사명에 입각하여 정의·인도와 동포애로써 민족의 단결을 공고히 하고, 모든 사회적 폐습과 불의를 타파하며, 자율과 조화를 바탕으로 자유 민주적 기본 질서를 더욱 확고히 하여 정치·경제·사회·문화의 모든 영역에 있어서 각인의 기회를 균등히 하고, 능력을 최고도로 발휘하게 하며, 자유와 권리에 따르는 책임과 의무를 완수하게 하여, 안으로는 국민 생활의 균등한 향상을 기하고 밖으로는 항구적인 세계 평화와 인류 공영에 이바지함으로써 우리들과 우리들의 자손의 안전과 자유와 행복을 영원히 확보할 것을 다짐하면서 1948년 7월 12일에 제정되고 8차에 걸쳐 개정된 헌법을 이제 국회의 의결을 거쳐 국민 투표에 의하여 개정한다. 1987년 10월 29일
悠久한 歷史와 傳統에 빛나는 우리 大韓國民은 3·1 運動으로 建立된 大韓民國臨時政府의 法統과 不義에 抗拒한 4·19 民主理念을 繼承하고, 祖國의 民主改革과 平和的統一의 使命에 立脚하여 正義·人道와 同胞愛로써 民族의 團結을 鞏固히 하고, 모든 社會的弊習과 不義를 打破하며, 自律과 調和를 바탕으로 自由民主的基本秩序를 더욱 確固히 하여 政治·經濟·社會·文化의 모든 領域에 있어서 各人의 機會를 均等히 하고, 能力을 最高度로 發揮하게 하며, 自由와 權利에 따르는 責任과 義務를 完遂하게 하여, 안으로는 國民生活의 均等한 向上을 基하고 밖으로는 恒久的인 世界平和와 人類共榮에 이바지함으로써 우리들과 우리들의 子孫의 安全과 自由와 幸福을 永遠히 確保할 것을 다짐하면서 1948年 7月 12日에 制定되고 8次에 걸쳐 改正된 憲法을 이제 國會의 議決을 거쳐 國民投票에 依하여 改正한다. 1987年 10月 29日