מפגלין בחצי מתיר

מפגלין בחצי מתיר
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ג עמוד א' -תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק"י עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ט"ז עמוד א'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ט"ז, הלכה ח'

מפגלין בחצי מתיר הוא כלל הקובע שגם אם אדם חשב מחשבת פיגול רק בעת ביצוע חלקי של עבודה בקרבן, נחשב הקרבן לפיגול. הכלל שנוי במחלוקת אמוראית בדעתו של רבי מאיר.

במשנה

פִּגֵּל בַּקֹּמֶץ וְלֹא בַלְּבוֹנָה, בַּלְּבוֹנָה וְלֹא בַקֹּמֶץ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין בּוֹ כָרֵת, עַד שֶׁיְּפַגֵּל אֶת כָּל הַמַּתִּיר. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר בְּמִנְחַת חוֹטֵא וּבְמִנְחַת קְנָאוֹת, שֶׁאִם פִּגֵּל בַּקֹּמֶץ, שֶׁהוּא פִגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, שֶׁהַקֹּמֶץ הוּא הַמַּתִּיר. שָׁחַטּ אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל שְׁתֵּי חַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר אֶחָד מִן הַבָּזִיכִים לֶאֱכוֹל שְׁנֵי סְדָרִים לְמָחָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין פִּגּוּל, עַד שֶׁיְּפַגֵּל אֶת כָּל הַמַּתִּיר. שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִים לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר, הוּא פִגּוּל, וַחֲבֵרוֹ כָשֵׁר. לֶאֱכוֹל מֵחֲבֵרוֹ לְמָחָר, שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים

— משנה, מסכת מנחות, פרק ב', משנה ה'

במשנה קיים חילוק בשחיטת כבשי העצרת אם המחשבה היתה לענין אכילה מהכבש עצמו, שלגביו שחיטתו של הכבש עצמו מתירה אותו, או לענין אכילה מהחלות הבאות אותו, שמותרים רק בהקרבת שני הכבשים, כך שמחשבה בעת שחיטת אחד מהכבשים אינה מועילה.

בגמרא

בטעמו של רבי מאיר נחלקו האמוראים. לפי הדעה הרווחת ברוב סוגיות הש"ס דעתו היא ש"מפגלין בחצי מתיר" (מתיר הוא כינוי לעבודה המתרת את המנחה לאכילה). כך שאם אדם חישב בשעת הקטרת הקומץ (שהוא הסולת והשמן) אך לא בהקטרת הלבונה - שמוקטרת בנפרד, סובר רבי מאיר שהקורבן נחשב לפיגול, אך שאר החכמים סוברים שאין מפגלין בחצי מתיר, והמנחה נחשבת לפיגול רק אם חישב מחשבות פיגול בשעת הקטרת כל המנחה. רק במנחת חוטא ומנחת קנאות המוקטרות ללא לבונה, נחשבת מחשבת הפיגול בעת הקטרת הקומץ למחשבת פיגול, שכן אין שלב נוסף בהקטרת המנחה, מלבד הקטרת הקומץ.

רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו בפרטי ובהסברה של מחלוקת זו. לפי רבי יוחנן, כלל זה האומר כי אין מפגלין בחצי מתיר, הוא רק כאשר שני חלקי העבודה, כמו הקטרת הקומץ והלבונה, הינם שלבים שמוכרחים ליעשות כדי להתיר את המנחה באכילה ולרצות אותה, אז יש להחשיב את שני השלבים כ"מתיר", אך עבודה כמו למשל הולכת הקומץ למזבח, שאין מן ההכרח לעשותה (שהרי ניתן לקמוץ את המנחה בסמוך למזבח ולהקריבה בהושטה), אין להחשיב את העבודה ל"מתיר" כלל, שהרי היא אינה נחוצה להקרבת הקורבן. ריש לקיש חלוק על הכלל, והוא סבור שהכלל "אין מפגלין בחצי מתיר" לא אמור דווקא בעבודה נחשבת ל"מתיר", אלא גם בעבודה שאינה נחשבת לעבודה המתרת, אך היא נעשית בחלק מהקורבן שהקטרתו מכשרת את הקורבן ומתירתו, אם פיגל בחציה של העבודה ולא בחצי השני, מכיוון שלא פיגל בעבודה שנעשית בכל החלק המוקטר על המזבח ומתיר את הקורבן, אין הקורבן נחשב לפיגול. ובתלמוד אף הובאו ראיות לשיטתו.

סברת הכלל

הגמרא מסבירה כי הדעה הסוברת מפגלין בחצי מתיר, קובעת כי כאשר ישנם שני מתירים בקרבן אחד, כמו למשל קומץ ולבונה המתירים קרבן מנחה, כל אחד מה'מתירים' חל על חצי מהקרבן, כך שאם שאם אדם הקטיר רק את הקומץ או רק את הלבונה על המזבח, הוא מתיר חצי מהקרבן לאכילה. לעומת זאת לפי הדעה הסוברת שאין מפגלין בחצי מתיר, מסתפקת הגמרא האם דין זה הוא רק לענין פיגול אבל לענין התרת הקרבן לאכילה מודים חכמים שמפגלים בחצי מתיר וממילא ההיתר של אחד מהמתירים הוא באופן מוחלט, לאורך - כך שמחצית מהקרבן מותר לאכילה או שמא ההיתר הוא לרוחב - בחומרת האיסור, כך שהקטרת אחד מהמתירים מחליש את חומרת האיסור אך לא מתיר כליל אף חלק מהקרבן.

הספק מתבסס על המשנה הקובעת שאם אדם העלה רק את הקומץ או רק את הלבונה על מזבח או אבן שבנה מחוץ לעזרה, הוא חייב עונש שווה לכל אדם אחר שהקריב קרבן מחוץ לעזרה, ומכאן שכל אחד מה'מתירים' שהם הקומץ והלבונה נחשב לפעולה נפרדת לענין איסור הקרבה מחוץ לעזרה, ולכן יתכן שגם לענין התרת הקרבן יש לכל אחד מהחלקים משמעות.

מחלוקת אם נפסל

נחלקו רש"י ותוספות אם לפי הדעה שאין מפגלין בחצי מתיר נפסל הקרבן, לפי רש"י הקרבן נפסל מהתורה, ולפי התוספות אין הקרבן נפסל כלל מהתורה. המחלוקת למעשה משפיעה על השאלה האם המפגל עובר על איסור "לא יחשב" מכיון שאם הקרבן נפסל במחשבה ברור שיש גם איסור לחשוב.

סייגים לכלל

• לפי שיטת רבינו שמואל המחלוקת אם מפגלים בחצי מתיר או לא הוא רק ביחס לפעולה שבה חלה מחשבת הפיגול, אבל לא ביחס לפעולה שאליה מתייחסת מחשבת הפיגול. ולכן לפי הסברו, אם אדם פיגל בשעת שחיטת אחד מהפרים של יום הכיפורים (באופן שנשפך דמו של הראשון והיה צורך לשחוט נוספים, למרות שהפיגול הוא רק על ההזאות בהיכל או על הארון ולא על כל ההזאות, נחשב הפיגול לפיגול גמור גם לפי הדעה שאין מפגלין בחצי מתיר. אמנם, זאת רק אם מדובר בסדרת הזאות שלימה, אך אם אדם חשב על הזאה אחת מתוך סדרה של ארבעה או שבעה הזאות, לכל הדיעות אין חל פיגול.

התוספות חלוקים על כך וסוברים שדין מפגלים בחצי מתיר מתייחס גם לשאלת אדם המפגל במחשבתו על דבר שאינו "מתיר" שלם.

• יש דעה שהמחלוקת אם מפגלין בחצי מתיר קשורה רק למחשבת פיגול ולא למחשבת שלא לשמה בה מפגלין לכל הדיעות בחצי מתיר ויש חולקין.